היום הוא ריאיין פרופסור לקרימינולוגיה באחת המכללות. תת ניצב של המשטרה בדימוס. הוא הוזמן לדבר על כישלונותיה של המשטרה להתמודד עם ארגוני הפשע ולתת ביטחון מינימלי לציבור ברחובות. הזמן המוקצב לראיונות כגון זה הוא כשלש-ארבע דקות. ירון לונדון הציג אותו בלשונו המצוחצחת והמתחנחנת כדקה. שאל אותו שאלה בתחביר שופע חידושים וארוך כאורך הגלות בעוד חצי דקה. הפרופסור החל לענות ואחרי חמש-שש מילים הופסק ע"י ירון לונדון כדי שיסביר באריכות את השקפת עולמו בנושא. קירשנבאום העיר לו שישאיר זמן למרואיין גם לענות אך באוזניה של השדרים נשלחה הוראה לצאת לפירסומות. ואז ירון לונדון התנצל שהזמן נגמר כי כך עובדת טלוויזיה: דקותיים לכל נושא והלאה לפרסומות.

הענין הזה עם הראיונות של ירון לונדון בתכנית "לונדון את קירשנבאום" בערוץ 10 החל כבר מזמן לעבור את גבול הטעם הטוב. בכל ריאיון לונדון פורץ לדברי המרואיין כדי להפגין את בקיאותו המופלאה בכל נושא שבעולם: מביצי כינים ועד קרני ראמים. הוא לא משאיר איש באולפנו מבלי הארה מחכימה בכל נושא. נכון, חוש ההומור הנפלא של מוטי קירשנבאום לוקח את הדברים אל הצד הקומי והקליל. אך גימגומיו הפסאודו אינטלקטואלים של ירון לונדון המסמנים לצופיו אנדסטייטמנט בריטי; הפגנות הבקיאות התכופות שלו שמפסיקות כל דובר באולפנו כשהן נפתחות תמיד ב - "אם אינני טועה" מיותר, החלו להטריד באמת לפחות אותי ואני מניח שיש עוד שניים שלשה כמוני. אם מוזמן לאולפן יאמר שמשהו ארע בשנת 1915, מיד יקפוץ לונדון, יביט בחטף אל מוטי ויזרוק: " אם אינני טועה, זה קרה בשליש האחרון של 1916 כאשר התל"ג של טנגנייקה הדרומית היה 1000 דולר לשנה אבל כעת הוא 7000 דולר לשנה" ויגע קלות בקצה משקפיו כדי להדגיש בפני צופיו שהוא אינטלקטואל מבריק וקצת מרוחק מההמון הנבער.

ושאלתי לערוץ 10 היא: אינכם מחזיקים עורכים בערוץ שלכם? עד מתי תאפשרו לירון לונדון המתנשא להתעלל בצופים שלכם?