כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מנה אישית

    הפכנו לעם מגעיל!

    25 תגובות   יום שני, 25/6/07, 07:31

    פתחתי את הבוקר שלי בידיעה מזעזעת על רוכב אופניים שנהרג אמש כתוצאה מפגיעת רכב, ושכב על הכביש ספק חי ספק מת ואף אחר מהעוברים והשבים לא טרח לגשת אליו ולראות מה מצבו.

    לאיזה עם הפכנו? הרי זה המינימום שניתן לעשות, לגשת והציע עזרה לאדם שנפגע. גדולתו של עם ישראל היתה כל השנים בעזרה ובתמיכה שהגשנו אחד לשני, בעת צרה.

    בזמן מלחמות, אסונות ואבל אנחנו ה"מומחים" בלגעת, ולחבק.

    בנותי הבכורות, חונכו מגיל צעיר לסייע ולעזור לאנשים הזקוקים לכך, היום הן עוזרות לאנשים מבוגרים להרים את הקניות הביתה ואף תורמות פעמיים בשנה בגדים מארונן לנזקקים.

    הכל עניין של חינוך. אני לא באה להצטייר כיפת נפש, אך גדלתי על הערכים שהורי חינכו אותי עליהם, לקום לאדם מבוגר, לאשה הרה באוטובוס, לתת יד לאדם שנפל.

    לפני כשבוע וחצי נתקלתי במקרה לא פחות מזעזע מהתאונה. אשה כבת 70 + עמדה במעבר חציה, הסתכלה לצדדים ועמדה לחצות.

    אני עמדתי מאחוריה. הרכבים עצרו והאשה החלה לחצות. משום מקום הגיח במהירות ובפתאומיות רוכב אופניים כבן 16, נתקל בה והיא נפלה על הכביש. במקוס לסייע לה לקום החל הנער לצרוח עליה.

    האשה ההמומה, הן מהנפילה והן מהצעקות מלמלה "הנוער של היום חרא". ונכון! הנוער של היום הוא לא הנוער של פעם. הנוער של היום חושב שכל דבר מגיע לו, בבית ובביה"ס!

    והנוער הזה גדל והופך לאדם מבוגר, שאדם נדרס לנגד עיניו והוא... ממשיך הלאה, כאילו כלום!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/6/07 21:16:

      היי (מגיבה באיחור כי לא הייתי בסביבה ממוחשבת...) אני לפחות יודעת על מעשים טובים של עמותת אור ירוק שמעבירה בירושלים לכל תלמידי י"ב הרצאות מיפי רופאים, עובדים סוציאלים ונפגעי תאונות דרכים שמעבירים את הנושא בצורה נפלאה עם שקופיות וסרטים. העמותה פועלת בעידוד של גורמים וכמי שעבדה באחד מבתי החולים הגדולים בירושלי הייתי בכל שבוע בהרצאה כזו של התלמידים שעברו סיור גם בחדר הטראומה..והפרוייקט עושה להם את זה בגדול!!! מצידי מה שעשיתי זה לנסות להחדיר את זה לבתי ספר בפרברים דרך אנשים נוספים וזה מצליח.

      ועל הסיפור שלך נותר לי רק להזדעזע ולתהות לאן הגענו ???? מה אני צריכה לעשות בחינוך שלי בכדי שילדיי לא יכנסו למסגרת "האטומים"

      סופ"ש נפלא (ופחות חם...)

      מיכל

        27/6/07 12:24:

       

       

      כן, ישנן עדויות קשות לאנשים החראות שנמצאים בתוכנו.

      זה מתבטא כמעט בכל דבר, ואני באמת ובתמים חושב שהחינוך והערכים נפגמו בצורה קשה.

       

      כשהראש מסריח מחרא, כל הגוף מלא בחרא.

       

        26/6/07 09:00:

      הכוונה שלי בפוסט הייתה, שאם תעשי ימי מודעות למלחמה בסמים, את רק תיצרי עוד בעיות סמים.

      אם במקום זה, את תצרי יום מודעות לחיים בריאים וספורט, את בעצם תיצרי את ההפך מבעיית הסמים.

      את תיצרי הימשכות לספורט ולבריאות.

      אם תעשו יום למלחמה בתאונות הדרכים, אתם תצרו עוד תאונות דרכים.

      אם תעשו יום לנהיגה בטוחה, מבלי לדבר על תאונות דרכים, את תצרי נהגים בטוחים יותר.

       

      תביני, כל מה שעליו את מתמקדת, את מושכת.

       

      אמא תרזה אמרה אמרה פעם : "אני בחיים לא אשתתף בעצרת נגד המלחמה, אם יש לכם עצרת בעד השלום, תזמינו אותי"

       

      אני באמת מאמין שאנו מושכים את מה שעליו אנו מתמקדים, ואם אנחנו מתמקדים על דברים רעים, את זה נמשוך... אם נתמקד על דברים טובים, אותם נמשוך גם כן.

       

      ובטח שילדים יבריזו לך מהכיתה... אנשים ובמיוחד ילדים לא אוהבים לשמוע הרצאות על דברים רעים.

      אם תעשי הרצאות על נושאים חיוביים, את תצליחי בגדול.

       

      דבר נוסף, אם את רוצה שילדים יקשיבו לך, את יכולה להתייעץ עם פסיכולוג ילדים, שיכול לייעץ לך מה להוסיף לימי המודעות האלה על מנת למשוך את התלמידים לכיתה, תסתכלי על זה כמו בעולם העסקים, אם תספקי ללקוח אינטרס אישי להגיע, הוא יגיע.

       

      בהצלחה.

       

       

        25/6/07 20:09:

       

      מסכים בצער רב עם דבריו של אילן,

       

      הבעייה שלנו אינה בדור מסוים (ויש לנו אחלה דור צעיר...), אלא באבדן דרך מוסרי של חברה, שלא טורחת להשקיע בחינוך, בתרבות, במחשבה לטווח ארוך....

       

      הבעייה במדינה, בחברה ובדור שמנהיג את המדינה, לא בנוער.

       

      ואגב, אם אנחנו רוצים את הנוער הזה שגם ישאר במדינה אחרי הצבא (וזה אוטוטו...) אז כדאי שנדאג לו לחיים נורמליים, לחיי שלום, להפסקת הכיבוש, לכלכלה בריאה, ללימודים גבוהים מסובסדים, למחקר, פיתוח מדעי, לסביבה נקייה, לחברה וממשל נקי ולסיבה להמשיך לקיים את הניסוי הסוציו- פוליטי- הסטורי הזה שנקרא "מדינת ישראל"...

        25/6/07 17:37:

       

      צטט: אילן'ס 2007-06-25 10:56:05

      זו בדיוק המשמעות של עם שיש לו ספק מדינה, ואין לו סדרי עדיפויות לטווח ארוך. אין חוקה. אין אסטרטגיה.

      רק כשהממשל יגדיר מה אנו רוצים להיות כשנהיה גדולים, נדע מה חשוב, נשתלב קצת בסדר היום העולמי... נניח נתמוך קצת באיכות הסביבה...

      ואז גם למשקי הבית תהיה קצת משמעות מעבר הישרדות.

      יחד עם זה יבוא קצת כבוד הדדי, כיבוד הזולת, סובלנות...

       

      ואני מאמין שהחינוך הוא מהבית. לא במוסדות החינוך שאיננו מקצים להם משאבים ואח"כ מתפלאים ומתלוננים.

       

      אילן

       

       

      דברים חכמים ונכונים. כשאין כיוון ללכת, כל כיוון הוא ללכת לאיבוד.

        25/6/07 14:46:

      נאמרו פה דברים נכונים אך הייתי רוצה להוסיף על דבריהם של אילן וגילר.

       האחריות היא של ההורים, של הדור המחנך ויותר מזה, האחריות חלה על החברהכולה! חוסר דרך הארץ, האוגואיזם , העוינות ושאר הרעות הנפוצות בחברה שלנו העלובה ,הם סימפטומים שנוצרו עקב הכניעה של הרצון הטוב לכוחוה של התוקפנות העדרית.

       

      אנשים טובים מאויימים מהפיכת הרחוב ל"שכונה" הם חוששים לשלומם ונמנעים מעימות(פה הבעיה!), מזה כבר כמה שנים שלא יודעים מהיא ערבות הדדית , ערכיות וטובת הכלל ...

      -כל זה משום שלא נלחמנו לשמר ערכים אלו !

       

      תפקידנו להיות אמונים על בריאותה של החברה שלנו! אם נוער שם רגליים על המושבים באוטובוס או לא מפנה מושב לזקנים- להעיר לו , עם מישהו צופר בחזקה ברחוב - להעיר לו, אם מישהו נדחף בתור - להעיר לו, אם מלכלכים- לא לוותר !

      לא להתכופף אך גם לבוא בטוב, לסייע , להתנדב, להיות מעורבים חברתית וגם סתם לעזור לגברת לסחוב סלים... ככל שיותר אנשים יחושו  שהעניין באחריותם כך נתקדם אל עבר חברה יאה יותר .

      ממש כמו שג'וליאני(להבדיל אלפי הבדלות)הסביר ,זהו כדור שלג שרק תופס תאוצה אם לא מפרקים אותו מן ההתחלה. אפס סובלנות לרעות חברתיות ! זה מתחיל מנער שמתחצף למבוגר ונגמר בכך שיבו יום והוא גם ידקור.

       

      אמנם לפ]עמים זה כבר מסוכן להתערב אך אסור לנו לתת לזה לעבור לידינו : להגיב , לדבר , לפעול...

       

      אז נכון ,חינוך בעיקרון רק בא מהבית אבל כולנו אשמים ולא רק הורים עלובים וסידרי עדיפיות לאומיים תמוהים....

       

      אני מניח שזה נשמע קצת קיצוני והזוי אבל אם מישו לא מוטרד מזה כנראה הוא אשם כפליים...

       

      רק לזכור : איש שמרוכז רק בעצמו וללא כל מצפון מסוגל לקדם את האינטרסים שלו כך שאחרים נרמסים- הוא" ערס" ! פעם  הוא היה מזוהה רק עם גורמט ו"חי", היום כבר יש גם כאלו שהמירו זאת בחליפה ומשכורת הייטק...

        25/6/07 14:05:

      אני מזדהה במאת האחוזים עם הפוסט שכתבת אני חושב שככל שאנו צועדים לעבר העתיד אנו שוכחים את העבר. למה אני מתכוון, אני מדבר על תקופות שבהן היה מקובל לכבד מבוגר שעובר ברחוב, להגיד שלום לכל עובר ושב, בטח ובטח כיבוד הורים.

       העולם התפתח טכנולוגית אבל מוסרית הוא פשוט הולך ודועך לפחות אצלנו בחברה הישראלית שהיא כבר לא כ"כ ישראלית ,היא איבדה את רוב המאפיינים שלה ונוטה יותר לתרבות המערבית חבל.

        25/6/07 13:53:

       

      צטט: oshrymorad 2007-06-25 08:48:51

      אם תשימי לב, את תדעי שהיום בבתי הספר יש ימי מודעות לתאונות דרכים.

      יש ימי מודעות לסמים, סיגריות ומין בטוח.

      אך עדיין אנשים עושים תאונות דרכים, משתמשים בסיגריות, סמים ואינם שמים דגש על מין בטוח.

      עליכם להבין שכשאתם מתמקדים בבעיה, וממקדים אנרגיה שלילית לכיוון הבעיה.

      אתם בעצם לא פותרים את הבעיה, אתם מחמירים אותה.

      אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה, תקימי קבוצה שמטרתה היא לתמוך בנהיגה זהירה יותר, ולא קבוצה שמתמקדת על "בכי" על תאונות הדרכים.

       

      בכבוד רב,

       

      אושרי מורד.

      מיקוד עצמי, צודק.

        25/6/07 12:26:

       

      צטט: anat_buaron 2007-06-25 10:18:36

      שמתי לב למגמה שכשלא כולם עוצרים לעזור (והיו כמה שעצרו) אז בוכים שאף אחד לא עוזר.

      וכשכולם עוצרים לעזור אז מבכיינים על זה שהם מפריעים ל"כוחות ההצלה" לעשות את העבודה.

      במילים אחרות - no win situation

      או כמו שאמרו בגשש: גם אם יש לך כובע וגם אם אין לך כובע - בסוף תחטוף את הכאפה.

       

       

      לאן התדרדרנו ? - זה מתחיל גבוה !

       

      אני ממשיכה את דברי ענת...

       

      ראיתי באחת מתוכניות הבוקר ראיון עם בחור שקיבל דו"ח משטרתי על שהחנה את רכבו בכדי לסייע בזמן תאונה. לא עזרו כל ההסברים לשוטר, השוטר לא ויתר. אח"כ בבית משפט "התחשבו" בו והורידו לו את הקנס לחצי !!!! אז מה הפלא ???

       

        25/6/07 12:23:

       

      צטט: gilar18 2007-06-25 12:19:03

      ורד היקרה וכל החברים המכובדים,

      סליחה, אבל האם אנו לא יותר מידי מפילים את האחראיות על כתפי הנוער הצעיר ?... במסגרת העמותה (למען ילדים נפגעי טרור), שאני מנהל, אני פוגש, נוער אחר, נוער ישראלי מתנדב, שכל מאוויו זה לתת ולתרום ועוד ועוד (עד לעיתים שהם נלחמים מי תורו להתנדב למשימה כזו או אחרת).

      אז אני, לא אצא בהצהרה הנוער הישראלי פטריוטי טוב לב ונותן, כי גם זה לא נכון על פי "חוק ההכללה" ולכן אציין, רק שני דברים ברשותכם מורי ורבותי, האחד לא כל הנוער חרא (סליחה על הביטוי) לא כל הנוער חוצפן, לא כל הנוער מצוין...יש ויש ואם יש מישהו, שכן אשם, זה הדור המחנך, אנחנו ההורים, המורים וכל מי, שיש בסמכותו להגיד מה לעשות, היתה כתבה שבוע שעבר באחד העיתונים עם הגברת (מתנצל ברח לי שמה), שניהלה פעם בי"ס להורים וכיום מובילה את התוכנית בערוץ 2 "סופר נני" היא טענה (ואולי במידה של צדק מסוים) שרב הבעיה היא בהורים, אין סמכות אין איררכיה, כל מה שלנו חשוב זה להיות החברים של הילדים שלנו ואנו שוכחים פרט קטן, שאולי הילדים שלנו לא היו רוצים אותנו רק בתור חברים, אלא באמת היו רוצים דמות סמכותית איררכית (כמו שאנו כיבדנו את הורינו ועד יותר, הורינו את הוריהם) שתתוה להם דרך ותכוון ובמידה והם טועים גם תעיר ותתקן.

       

      ונחזור לעיניננו, אם יש מישהו אשם, שכביכול הנוער שלנו היום יותר דורש, יותר אנוכי,...זה אנחנו הדור המחנך (שלא יודע את המלאכה וטועה בדרך), את אותו רוכב אופנים מסכן, שורד ציינה לא עזבו לנפשו ילדים, אלא נהגים בוגרים ומבוגרים, שחלפו על פניו, בלי ללתת עזרה. מה יגיד אותו ילד ומה יבין כאשר יראה את זה בטלויזיה ואולי אבא שלו היה בין אותם מתעלמים בצומת?....מכיוון שאנו האורים ותומים של ילדינו מה שנעשה יראה בעיניהם הנכון והצודק, אז לכן כדאי לחשוב על התנהגות הדור המחנך כדי שהנוער יצמח נכון. 

      מסכימה איתך וציינתי זאת בפוסט, הכל מתחיל מהבית והילדים הם המראה שלנו.

        25/6/07 12:19:

      ורד היקרה וכל החברים המכובדים,

      סליחה, אבל האם אנו לא יותר מידי מפילים את האחראיות על כתפי הנוער הצעיר ?... במסגרת העמותה (למען ילדים נפגעי טרור), שאני מנהל, אני פוגש, נוער אחר, נוער ישראלי מתנדב, שכל מאוויו זה לתת ולתרום ועוד ועוד (עד לעיתים שהם נלחמים מי תורו להתנדב למשימה כזו או אחרת).

      אז אני, לא אצא בהצהרה הנוער הישראלי פטריוטי טוב לב ונותן, כי גם זה לא נכון על פי "חוק ההכללה" ולכן אציין, רק שני דברים ברשותכם מורי ורבותי, האחד לא כל הנוער חרא (סליחה על הביטוי) לא כל הנוער חוצפן, לא כל הנוער מצוין...יש ויש ואם יש מישהו, שכן אשם, זה הדור המחנך, אנחנו ההורים, המורים וכל מי, שיש בסמכותו להגיד מה לעשות, היתה כתבה שבוע שעבר באחד העיתונים עם הגברת (מתנצל ברח לי שמה), שניהלה פעם בי"ס להורים וכיום מובילה את התוכנית בערוץ 2 "סופר נני" היא טענה (ואולי במידה של צדק מסוים) שרב הבעיה היא בהורים, אין סמכות אין איררכיה, כל מה שלנו חשוב זה להיות החברים של הילדים שלנו ואנו שוכחים פרט קטן, שאולי הילדים שלנו לא היו רוצים אותנו רק בתור חברים, אלא באמת היו רוצים דמות סמכותית איררכית (כמו שאנו כיבדנו את הורינו ועד יותר, הורינו את הוריהם) שתתוה להם דרך ותכוון ובמידה והם טועים גם תעיר ותתקן.

       

      ונחזור לעיניננו, אם יש מישהו אשם, שכביכול הנוער שלנו היום יותר דורש, יותר אנוכי,...זה אנחנו הדור המחנך (שלא יודע את המלאכה וטועה בדרך), את אותו רוכב אופנים מסכן, שורד ציינה לא עזבו לנפשו ילדים, אלא נהגים בוגרים ומבוגרים, שחלפו על פניו, בלי ללתת עזרה. מה יגיד אותו ילד ומה יבין כאשר יראה את זה בטלויזיה ואולי אבא שלו היה בין אותם מתעלמים בצומת?....מכיוון שאנו האורים ותומים של ילדינו מה שנעשה יראה בעיניהם הנכון והצודק, אז לכן כדאי לחשוב על התנהגות הדור המחנך כדי שהנוער יצמח נכון. 

        25/6/07 12:16:

       

      צטט: oritall 2007-06-25 12:02:30

       

      צטט: זה מה יש 2007-06-25 07:38:04

       

      את צודקת! אני חותם על כל מילה שלך...

       

      מעבר למחאה (שכמובן צריכה להישמע),

      מה לדעתך צריך להיעשות כדי לשנות את המצב הזה?

       

      תשדירי שירות במקום פרומואים מטופשים לתוכניות טלוויזיה עוד יותר מטופשות!

      צודקת!

        25/6/07 12:16:

       

      צטט: oritall 2007-06-25 12:02:30

       

      צטט: זה מה יש 2007-06-25 07:38:04

       

      את צודקת! אני חותם על כל מילה שלך...

       

      מעבר למחאה (שכמובן צריכה להישמע),

      מה לדעתך צריך להיעשות כדי לשנות את המצב הזה?

       

      תשדירי שירות במקום פרומואים מטופשים לתוכניות טלוויזיה עוד יותר מטופשות!

      מה הקשר?!

      תשדירי שירות יש בערוץ ה"ממלכתי"

      ערוצים מסחריים מתפרנסים מפרסומות ורשאים לקדם תוכניות שלהם.

      אם כבר אז תשדירים לתועלת הציבור (לטובת הקהילה) בכבלים ובלוויין.

        25/6/07 12:02:

       

      צטט: זה מה יש 2007-06-25 07:38:04

       

      את צודקת! אני חותם על כל מילה שלך...

       

      מעבר למחאה (שכמובן צריכה להישמע),

      מה לדעתך צריך להיעשות כדי לשנות את המצב הזה?

       

      תשדירי שירות במקום פרומואים מטופשים לתוכניות טלוויזיה עוד יותר מטופשות!

        25/6/07 10:56:

      זו בדיוק המשמעות של עם שיש לו ספק מדינה, ואין לו סדרי עדיפויות לטווח ארוך. אין חוקה. אין אסטרטגיה.

      רק כשהממשל יגדיר מה אנו רוצים להיות כשנהיה גדולים, נדע מה חשוב, נשתלב קצת בסדר היום העולמי... נניח נתמוך קצת באיכות הסביבה...

      ואז גם למשקי הבית תהיה קצת משמעות מעבר הישרדות.

      יחד עם זה יבוא קצת כבוד הדדי, כיבוד הזולת, סובלנות...

       

      ואני מאמין שהחינוך הוא מהבית. לא במוסדות החינוך שאיננו מקצים להם משאבים ואח"כ מתפלאים ומתלוננים.

       

      אילן

        25/6/07 10:31:

       

      צטט: anat_buaron 2007-06-25 10:18:36

      שמתי לב למגמה שכשלא כולם עוצרים לעזור (והיו כמה שעצרו) אז בוכים שאף אחד לא עוזר.

      וכשכולם עוצרים לעזור אז מבכיינים על זה שהם מפריעים ל"כוחות ההצלה" לעשות את העבודה.

      במילים אחרות - no win situation

      או כמו שאמרו בגשש: גם אם יש לך כובע וגם אם אין לך כובע - בסוף תחטוף את הכאפה.

       

      מחזק את דברייך הפכנו לעם שלא משנה מה, לא יהיה מרוצה.

       

      וורד היקרה את צודקת הנוער היום חוצפן מתמיד,חסר כבוד.

       

      הלוואי והיו פתרונות פלא.

       

        25/6/07 10:18:

      שמתי לב למגמה שכשלא כולם עוצרים לעזור (והיו כמה שעצרו) אז בוכים שאף אחד לא עוזר.

      וכשכולם עוצרים לעזור אז מבכיינים על זה שהם מפריעים ל"כוחות ההצלה" לעשות את העבודה.

      במילים אחרות - no win situation

      או כמו שאמרו בגשש: גם אם יש לך כובע וגם אם אין לך כובע - בסוף תחטוף את הכאפה.

       

        25/6/07 09:56:

       

      צטט: oshrymorad 2007-06-25 08:48:51

      אם תשימי לב, את תדעי שהיום בבתי הספר יש ימי מודעות לתאונות דרכים.

      יש ימי מודעות לסמים, סיגריות ומין בטוח.

      אך עדיין אנשים עושים תאונות דרכים, משתמשים בסיגריות, סמים ואינם שמים דגש על מין בטוח.

      עליכם להבין שכשאתם מתמקדים בבעיה, וממקדים אנרגיה שלילית לכיוון הבעיה.

      אתם בעצם לא פותרים את הבעיה, אתם מחמירים אותה.

      אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה, תקימי קבוצה שמטרתה היא לתמוך בנהיגה זהירה יותר, ולא קבוצה שמתמקדת על "בכי" על תאונות הדרכים.

       

      בכבוד רב,

       

      אושרי מורד.

      אושרי,

      במקרה הנושא קרוב לליבי מאחר ואני מעבירה שיעורי תקשורת בחטיבה עליונה. לצערי הרב מה שתיארת רחוק מהמציאות. גם כשיש ימים כאלה, התלמידים "מבריזים" בהמוניהם מהפעילות, צריך ממש להכריח אותם להגיע, ומי שכבר מגיע משחק בפלאפון שלו או שומע מוסיקה ב MP3. אני לא מסכימה איתך. הבעיה נובעת מחוסר התמקדות בבעיה ולא מעודף טיפול. 

        25/6/07 08:48:

      אם תשימי לב, את תדעי שהיום בבתי הספר יש ימי מודעות לתאונות דרכים.

      יש ימי מודעות לסמים, סיגריות ומין בטוח.

      אך עדיין אנשים עושים תאונות דרכים, משתמשים בסיגריות, סמים ואינם שמים דגש על מין בטוח.

      עליכם להבין שכשאתם מתמקדים בבעיה, וממקדים אנרגיה שלילית לכיוון הבעיה.

      אתם בעצם לא פותרים את הבעיה, אתם מחמירים אותה.

      אם את באמת רוצה לפתור את הבעיה, תקימי קבוצה שמטרתה היא לתמוך בנהיגה זהירה יותר, ולא קבוצה שמתמקדת על "בכי" על תאונות הדרכים.

       

      בכבוד רב,

       

      אושרי מורד.

        25/6/07 08:38:

      מישהו הזכיר כיבוש ולא ראינו לאן זה מוביל?

      סליחה על הבנאליות, אבל לפעמים האמת בנאלית.

        25/6/07 08:10:

      מזדהה עם כל מילה.. תיאור כואב של מה שמתרחש כאן. אני מתחיל לתהות כמה מלחמות נדרשות כדי להדביק יחד ולהתעלות מעל גועל-השעה. לא מלחמות במובן הפיסי, אני מקווה, אלא משהו קיומי שמצריך להיות על אותה גדה.

       

      כואב, ונכון.

        25/6/07 07:51:

      לא התכוונתי אלייך :)

      התכוונתי לאדם הקטן/ גדול (מה שלא יהיה :)

        25/6/07 07:49:

       

      צטט: ורד א לוי 2007-06-25 07:43:38

       

      היום זה קורה לו מחר לי או לך, אל תתעלם תסייע!

       

      חלילה, אני לא מתעלם...

      אני אשמח לסייע בכל דרך אפשרית

       

      שלא נדע, כולנו, יותר צער...

        25/6/07 07:43:

       

      צטט: זה מה יש 2007-06-25 07:38:04

       

      את צודקת! אני חותם על כל מילה שלך...

       

      מעבר למחאה (שכמובן צריכה להישמע),

      מה לדעתך צריך להיעשות כדי לשנות את המצב הזה?

      להתחיל בחינוך! להביא את הנוער למודעות! צריך להתחיל בבתי הספר, זה יותר חשוב מחינוך מיני ומעוד כמה שיעורים.

      ישנן דרכים רבות, לזעזע באמצעות כלי התקשורת.

      היום זה קורה לו מחר לי או לך, אל תתעלם תסייע!

        25/6/07 07:38:

       

      את צודקת! אני חותם על כל מילה שלך...

       

      מעבר למחאה (שכמובן צריכה להישמע),

      מה לדעתך צריך להיעשות כדי לשנות את המצב הזה?

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ורד א לוי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין