בדומיית המדבר דבר מטוב ועד רע לא קרה רק עוד נודע מאז הענן לא העיב על עין השמש היוקדת הגשם משבר ענן אקראי לא נמהל בשיטפון פתאומי בגרגירי חול הלס הבוץ ידע לאטום כל חילחול ובילבול המדבר הזה ראה הכל את הקוץ ואת יללת התן מי גדול ומי קטן דרך החולות והיעדר התום גם שחרדון מנמנם אוגר חום זנבו בשטח-B וראשו בבטח נח במרחב שמורת הרשות שרגליו מדשדשות שבטנו ביהודה ושומרון זה היה חרדון עכשיו זוחל במתחם מתחמם אוגר דם לקראת היכון ורוץ ושליח לארץ חוץ או לעבר בדיות הזויות של מלך ומלכה מעוץ שקלף נסיך נופל על מלך אפל וג'קר מחולל נס לחוף ים המוות מצמיח ומפסל במלח עוד פלח זמן בוהק וחונק שחלום חרש ושיברו ללא טיפת מים לשטוף חרס אין מתאדה בערש ברוח ואוויר פסיל היוולדו שצבאות כסיל בני אלילים נגד אלוהים במרכבות שועטות וחולפות מניחות סימנים מגלגלים כללים רוקעים פרסות דורסות ובוקעות בעקומות הזמנים תנודות בגחמות עת להודות מדבר יהודה ראה גם עננים שמיהר וכיסה בסופות על מציאות ואגדות לבסוף שיריחו תחילה פיזרה את המור מערוגות האפרסמון ועד מערות קומראן וגזעי יערות התמר על הלולב טרם נפרש לכפות הכופתות בערב וכופות צל על שיר חרש ומסלסלות סיבי חבלים על התלויים בדבר מקצה ארץ עד חרב חובטות ומראות מלחמות בני חושך באור ממגילות תלושות ואותיות גנוזות עולים בשקט הזה אפשר לשכוח לפחות עד מחר את צהרי הסתיו על מה הייתה המהומה את המתאבדים גם את הילד והילדה העכשווים שאימם ואביהם הטביעו בגיגית או בים שממול מי המוות המלוחים הולכים ומתאדים מספרים שמאז ומתמיד המתים ממיתים ומתאבדים שאלוהים אלפי שנים אינו מדבר איתם מילים פנים אל פנים שגם המלאכים שלו שותקים אבל האנשים חוזרים וחובטים מאשמים את הריחות הבשמים העננים השמים וכל מי שזזים במציאות הזו עוד ניתן להעיף מבט בהזויים לקחת תרמיל וצידה לעלות בשביל הנחש לערש מצדה לחפור לבחון אם נותרה שן ארס ואם הנוזל עוד שרד ואינו אוזל מכדי החרס להאזין למופע אור קולי עכשווי כיצד הברירה הטבעית עם שלמה בר הסולן מסלסלת בלב הקונצנזוס שהחיים זה ילדים וזה כל השמחה או קול מהדורת חדשות או אות עתונים המספרים לבאות לבעתות כיצד הורים רחומים רוצחים ילדים בשקט הזה שאין בו עוד חדש ולא כלל חרש אפשר להעיר קדמונים ברעש גיצים ממקורות העבר שרצים מתרוצצים ולהגיד ולדקלם לך לך ובוא לך מהלך כהלך עד פסיל המולך להתבונן בבנות עמון לראות להן את השדיים הזקופות טבעיות כיצד עדיין הן מתבשמות בניחוח מור אפרסמון בשדות יריחו שלא פגשו עדיין את תורת הסיליקון כבנות יהודה וישראל של שלום עכשיו או אחר כך או של בנות שבת ברוכה מרוחה המדליקות נרות שלומות ומברכות על החלות ומגדפות ויורקות בתווי צלם האל את השכנים הסמוכים לגדר ששכחו כיצד מניקים עוללים שלמדו את תורת השומנים הנשאבים מהיקף ישבנים שבעטו בכד קטן שנשפך על השנים וערוגות השושנים שקראתי אותם המשכילים והמזהירים שאינם מכילים תו קטן של יללת תן שמכאן מהמרחב הזה ניתן בנקל לראות למרחק רב לשחזר את זר החיים ונזר הבריאה ומי העזר ומי העדר מי אמר להניח כתר ומי רדף אחר אתון בטון סמכותי שאין בו זנב של פרד ולעת ערב לא ישאל מי כאן יעדר ומי ישאר ככלות הכוחות דר בצל הגפן והתאנה שהשאלה נותרה מנסרת אבן מי ענה נכונה לקול התבונה ומי ישן כאן ומפריח חלומות באבני החומות בתובנות הללו היה אפשר להריח את המוח ולהקדיח את הדעת ולשוב למחרת היום למישור החוף לעקומת השפלה אל החלון ועליית גג אפלה להתבונן בלי משקפת צבאית מפוקקת שהרוח נושבת שהנוף מהגג עוד נשקף שעוד עלה עף שאפשר ויזחל חול המדבר לקו החוף וגם לנפש ויגבר החום ולא תעלה ולו הברת בת קול מהעבר לתום |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הייתי שמחה אם היית מפרש
כשרוב האנשים כבר הספיקו להגיב
ופרשו את השיר לעצמם ובעצמם.
אדם של קסם.. קסם המילים.. קסם השירה.
לפעמים רוצה להשאר רק עם הקסם,
עם התחושות שלי וההבנות שלי,
ועם המקומות שאליהן אני נלקחת,
בחיבור שביני לבין השיר.
אבל אתה, באופן מיוחד, מסקרן,
לכן פה ושם הייתי שמחה לדעת את...
"ניתוח" המשורר. מי האדם שמאחורי העט?
(:
אדם, באווירה מדברית צחיחה העלית שאלות ונקודות רבות למחשבה.
אולי, המדבר הצחיח הוא המקום בו מתעוררות כל השאלות.
והשיר -עשיר
ויגבר
החום
ולא תעלה
ולו הברת בת קול
מהעבר
לתום
אמן! כן יהי רצון בשמחה גדולה!
:)
לפעמים אנשים שונים מפרשים את הכתוב בשתי צורות שונות וקיצוניות,
כל אחד מפרש את הדברים לפי ראות עינייו, לפי היום שעבר עליו וכמובן שמצב הרוח משפיע בקלות,
לפעמים אם תתן שיר למישהו ולאחר שבוע שבועיים תתן לו את אותו השיר שוב , אתה עלול לראות שהוא מפרש את השיר בצורה שונה .
לדעתי כל אחד צריך להתחבר ליצירה מהמקום בו הוא נמצא באותו רגע ולא מהמקום בו היה הכותב כשהיצירה נכתבה .
שיהיה לך המשך יום נפלא
ותודה
לעניות דעתי וכמשוררת לעת מצוא אינני אוהבת
לנתח יצירות של אחרים, זה טוב לשיעורי ספרות .
ומי אנו שננתח שיר ?
לשם כך צריכים ידע.
אינני אוהבת שמשוררים מסבירים מדוע כתבו כך ולא אחרת,
זה פשוט נוגד את שלמות היצירה שבלאו הכי הוקדשה מחשבה בעת עשייתה.
איזו סאגה רחבת יריעה!!!
יש לקרוא אותה כמה פעמים, והכי טוב - בקול רם.
לשאלתך -
בעיניי אין שום פסול בכך שהיוצר משתתף בדיון על יצירתו - אלא שדעתו שווה לכל דעה אחרת המובעת בדיון.
ברגע שהיצירה יצאה לרשות הרבים - היא הופקעה מרשות היוצר והפכה לנחלת הקורא. במקרים רבים יגלו בה הקוראים פנים חדשים, רבדים נוספים ועומק שהכותב לא שיער שקיימים ביצירה וכלל לא התכוון אליהם במודע, אבל כידוע, לתת-המודע יש חלק ענק ביצירה.
תחיה
wowwwww
כמה נושאים הכנסת בשיר אחד אדם
המדבר השומם לכאורה ....אבל ממש לא
השיר ,כמו סרט נע מבריאת העולם עד סופו
ובתוכו אתה מזכיר בדימוי מדהים של חיזיון
אור קוליאת להקת הברירה הטבעית השרה ילדים זה שמחה ...רק חבל שלא ברכה
להורים שרוצחים את ילדהם בדם קר ,ובצורה בלתי נתפסת הזויה שגובלת בשגעון
האמרגדון הגיע .
איריס.
כוכב. לעניין שאלתך,התכוננתי לענות ברובריקת ההודעות,אך מנגד ,מדוע? סבורה אני,שכתביי יד כשלך,מחוייבים,להטביע חותם על הכל.זאת ועוד להיות גלויים לעיניי כל.משובחים,ברמות,שאינן נתפסות ...
לשאלתך אדם
לעניות דעתי ,ואמרתי לך בעבר באחת מהתגובות שלי.
שלשירים שלך יש כל הרבה אפשרויות לפרשניות כל אחד לפי השקפת עולמו.
אני תמיד הלכתי עם האמת שלי בלי התייחסות לכותרת שבחרת
לשיר , ובהתאם הגבתי ..
אבל שמתי לב וגם אתה אני בטוחה ,שאנשים מתייחסים לכותרת השיר....והולכים עם המחשבה שלך
אז כן זה בהחלט הגביל אותם, או גם אם חשבו אחרת .... בניגוד אליך או שונה לא הגיבו ....חששו
תעשה נסיון אל תרשום כותרת ותופתע לראות תגובות שונות משקראת בעבר
כי זה יאלץ אותם לקרא את השיר במלאו ולא לצאת לידי חובה.....בלקרא כותרת שיר או סיום שיר.
ועכשיו אקרא לי את השיר להנאתי מילה במילה בשקיקה ואחזור עם תגובה
שולחת כוכב מאיר ...לשאלתך ...שהאמת אדם ציפיתי לה כבר מזמן.
איריס
אחי המוכשר לי,
שוב אל סורך המאריך שבת,
ואני, צידת הדרך לי תמה,
כלו ויבשו המים מצקלוני.
עולם ומלואו חובקות מילותיך,
זה מתערבב בזה,
טוהר ורשעות ותוגת חרדונים,
אבנים ודרדרי דרך,
הורות וחסדי עליון.
לקחתי משירך את השורות הבאות -
"בשקט הזה אפשר לשכוח
לפחות עד מחר
את צהרי הסתיו
על מה הייתה המהומה"
יופיין - לא יסולא הוא מפז.
עולם ומלואו חובקות הן.
ובקשר לשאלתך - אני חושב שהמון קסם קיים בלא ידוע, הלא מוסבר, המרמז אך איננו חושף את הכל.
כשלמדתי תולדות האמנות, נחשפתי אל העובדות והפרטים שמאחורי הציורים וראיתים בעין אחרת.
ונכון שיש ערך מוסף בהתבוננות מושכלת, אך יש בה גם את אובדן התמימות, התהיה והמיסתורין.
לתפיסתי - החוויה המירבית שבהחשפות ליצירה, הינה חוויה חושית לעילא, חושית - ולא שכלית.
המשך נא ליצור, המשך נא לחוש, לשאול, לחקור ולתהות, אלו הן דרכיו של האמן האמיתי - האמן הטהור.
בהכי כבוד שאפשר - אני.
"שאלה :
האם אתם חושבים שכותבי שירה אלה העוסקים באומנויות תורמים לחוויה במידה והם מפרשנים את יצירתם ומשתתפים בדו השיח עם הקוראים /המתבוננים , ואו שמא גורעים מהנאת הקורא/המתבונן ומגבילים ומצמצמים את מרחב היצירה?"
אדם יקירי
ראשית תודה לשיר המדהים
המביא עימו כמעין גלישה בגלים
פעם שם ופעם פה
למעלה למטה
ובקלילות שכזאת
קוסם אתה!!!!!
ולשאלתך
יש פעמים עם קריאתי אותך בשיר או בסיפור או ב......
הייתי נותנת הרבה
בשביל להיות איזה תא אחד במוח שלך
ולחוות את שעובר לך שם
ועד שאתה מניח אותן על
הכתוב:)
ופעמים תהה זו חוויה
שהמשורר משתתף בדו שיחה
עם הקוראים
אך רק לאחר שהקוראים
המתבוננים הגיבו והביעו את ......
ופעמים יפה להם השתיקה
זה מסקרן יותר
בקיצור
מה שתגיד
רק תגיד
ערב נפלא
שלך באהבה
ואין חדש תחת השמש
עבר והווה בארץ
ומדבר וריחות ובשמים
ונערות...
ומילותיך מתארות ביופי והדר
ארץ ומדבר.
לא,אין צורך לפרש שירים
על הקורא לחדור ללמוד ולחוות.
WHAT EVER" המדבר ראה הכל מן הקוץ ועד התן
מהגדול ועד הקטן...
ואין מילים לקסם הדימויים שהבאת לכאן....
אמן המילה הינך.
שוב אהבתי *
באשר לשאלתך, תשובה אינסטנקטיבית ללא מחשבה: מרגע שסיים האומן את יצירתו היא כבר עומדת בפני עצמה כיישות בעולם המוזות.
דעתו של האמן על יצירתו, טובה כמו כל דעה אחרת....
אמן המילה אתה
מירה
סבורה כקודמתי.
הכותב - כותב .
מי אני כי אנתח? או אפרש?
מירה