"Love means never having to say you're sorry"

תפס אותי המשפט הזה בחנות ספרים, שוקעת בספר המדהים עם הסרט המיתולוגי , זוכרים?

"סיפור אהבה"

איזה משפט!

איך אפשר לפרש ולהסביר אותו בכלל?

מה זאת אומרת לא לבקש סליחה?

אם הוא/ היא לא יבקשו סליחה- הם הרי יגמרו אצלי את כל הקריירה שלהם!!!כדאי מאד מאד שיבקשו ממני סליחה!

סליחה זאת הרי מילה כל כך יפה, כל כך ממיסה, כל כך חזקה, בייחוד זו הנאמרת מכל הלב,

לפעמים אנחנו כל כך מטומטמים, ועושים מעשים מטומטמים, כשכל מה     שאנחנו רוצים זה להחזיר את הגלגל אחורנית-

ואז כדאי שיבוא הגלגל הצלה הזה-סליחה.

אבל כדי לא להצטרך את גלגל ההצלה הזה-צריך לתכנן תכנית מניעה- אני נזכרת במה שאמר דורון שפר- חכמים לא נופלים פעמיים לאותו הבור!!!

נפלתם פעם אחת-עכשיו תזהרו!

מה זאת אומרת לא לבקש סליחה? לא, לא, לא מסכימה. אני בעד המילה הזו!

רק המשפט הכל כך מרגש וגאוני הזה רוצה להגיד- כשאנחנו חברים, אנחנו מבינים, אנחנו מבינים שאנחנו רק בשר ודם, זה לא רק אתה שהיית מטומטם, גם אני הייתי מטומטם, ואולי הרבה יותר ממך!

כשאנחנו חברים, אנחנו ביחד! לטוב ולרע!

 כמובן שיש גבולות אדומים שאין לחצות כמו רצח, אלימות או בגידה.

יש מצבים ששום סליחה לא עוזרת בהם, בגלל זה כדאי מאד להתרכז בתכנית המניעה.

יש מצבים שבהם הסליחה היא צליחה- היא נאמרת, וזה האומר אותה אף מקבל תגובה, אבל הוא מרגיש כל כך מושפל ומעוך, כי הצד השני ניצח אותו

היופי בסליחה הוא-כשמישהו מבקש ממך סליחה- בטח ובטח אל תתעלם,

אבל גם אל תהיה יהיר-

תגיד- שטויות. מה פתאום אתה מבקש סליחה? גם אני לא הייתי בסדר.

עכשיו תבחר אם לשמור על קשר או לא עם האיש הזה.

אבל זה מה שתגיד- כי אלוהים ולא אתה יחליט מה קרה כאן, כי בכל מריבה יש שני צדדים ושני מטומטמים, ושניהם צריכים לבקש סליחה אחד מהשני!

ולכן בזוגיות ובחברות יציבה ורבת שנים אין חשבונות, כשמתחילים להתחשבן- זו מפולת שסופה פרידה (מלבד הקווים האדומים של רצח, אלימות ובגידה- יש האומרים שגם בגידה זה לא קו אדום- אבל היום, לאור שעור הפרידות הגבוה- זוגות שניסו לצלוח ולסלוח על זה- בסופו של דבר לא סלחו ולא צלחו!)

 המשך יבוא... (סליחה, אני עסוקה) 

וסליחה אם פגעתי במישהו. 

ו...אהה! שנה טובה, שנה טובה, שנה טובה!  

(ואיזה כייף לחזור לטרייסי צ'פמן עם words don´t come easily

like sorry)

----------------------------------------------------------------------------------------------
היכן עובר הגבול בין אנשים כבני אדם ובין אנשים כעונשים?

 אחד הדברים החכמים ביותר שקראתי פעם היה- אם אתה רואה דבורה לידך, אתה בהיכון.

למה?

כי אתה יודע שהיא עלולה לעקוץ!

אז כך גם לגבי בני אדם- אם נדע מראש שהם יצורים שעלולים לעקוץ, לא נתרגש יתר על המידה.

משפט חודר,

אבל לא ממש עוזר,

כי אנשים- טבעם שיהיו בעלי ציפיות הן כלפי עצמם והן כלפי אחרים, טבעם של אנשים לשקוע במערכות הדדיות, ובעיקר-רצונו של אדם – כבודו

זהו התחום המעורפל והלא ברור ביותר אצל בני אדם- הרצון שלהם.

בגלל הרצון הזה מציקות שאלות ותהיות ומחשבות על גבי מחשבות- למה הוא לא מתקשר? למה הוא לא מגיב? למה הוא לא מתייחס? למה הוא לא אוהב?

בגלל הרצון- או יותר מדויק – אי הרצון.

אי אפשר להיות בקשר עם כל האנשים בעולם, ולמלא את מבוקשם של כל האנשים בעולם. (אגב, המצאת האינטרנט דווקא בדור הזה- הדכאוני והבודד- היא כן כדי שאנשים יותר יתקרבו, יצרו קשרים משמעותיים- כיוון  שכמאמר השיר- כולנו רקמה אנושית אחת חיה. אני חוזרת לדורון שפר- כולנו מחוברים זה לזה- מעשה שלנו טוב או רע- מתגלגל ומתגלגל ומתגלגל, ומשפיע על מישהו אחר במקום אחר...)

אי אפשר.

זה פשוט בלתי אפשרי ולא טבעי, ורצון זה גם משהו דינאמי ומשתנה.

היום אני רוצה ככה.

ומחר אני רוצה אחרת. 

אז זה למה-

למה לא כדאי בכלל לשאול למה! 

לכן קיימים הפתגמים- שומר נפשו- ירחק, או שומר פיו ולשונו- שומר מצרות נפשו.

לפעמים דרך של אי קשר היא דרך להגן על עצמך וגם על האחר מפני פגיעה אפשרית, או מפני פגיעה אפשרית נוספת.

בדרך של אי קשר אתה בעצם אומר- כאן הפסקת אש.  

אתה בעצם בוחר ובורר- ואתה צריך להיות הוגן- לא להכנס לשום קשר אישי עם אדם, שיוכלו להתעורר אצלו ציפיות לא מאוזנות, לא להכנס לשום קשר שבו אין הדדיות ועניין משותף, ויש לנו גם את הרשימה הארוכה של האנשים שזכותם לתבוע את הקשר שלנו- ילדים, הורים, בני זוג.

ובדרך התובענית הזו, לבחור או להכיר אנשים חדשים (מספיק אחד או שניים) שיוכלו להיות חברי הנפש שלנו- זו לפעמים משימה קשה ומכאיבה...

----------------------------------------------------------------------------------

אם אפשר לסכם במילה אחת את השאלה מהם החיים- אז בעיניי המילה הזאת מסכמת אותם-

החיים הם סתירה.

 מלאי של סתירות ודילמות- ובתוך זה אנחנו כמו לוליינים על חבל דק, מנסים לשמור על שיווי המשקל.

 הטבע מושך אותנו תמיד לשני הכיוונים בו זמנית!

לא להשאר לבד, ומצד שני- "חופשי זה לגמרי לבד!" (יהודה פוליקר המדהים ולהקת בנזין) זוגיות זה משברים, מחלוקות ומלחמות עולם. החיים זה לגבור על היצר אבל גם לספק את היצר. החיים זה לבזבז וגם לחסוך. החיים זה לקבל וגם לתת. תסתכלו על כל מצב בחיים שלכם- הדילמה עומדת שם, ללא תשובה ומענה. מי יחליט מה הכי טוב ומה הכי רע?

אבל בלי סתירה אין אתגר, כמו חידות שצריך לפתור.

הלוואי שבחיים תהיה רק סתירה ולא סטירה- עדיף להתמודד עם כל מיני דילמות ולא לקבל מכות כואבות, תרתי משמע, אם בבריאות ואם בחיי היקרים לנו, שזה לוקח אותי לנושא הבא...------------------------------------------------------------------------

 החגים באופק- וליהודים יש ברוך השם הרבה חגים,

כאילו לאזן את ימי האבל והאסון הרבים,

אבל החגים האלה עושים להרבה אנשים נאחס- פתאום כולם שקועים במריבות ובפרצופים חמוצים, ואומרים שהתורים במרפאות מתארכים...

אבל למה???

מה קרה???

איזה אסון חלילה ארע???

היום שני טייסים קיפחו את חייהם, ולכו תעשו סיבוב בבית לוינשטיין או במחלקה האונקולוגית של חולי סרטן בכל בית חולים... 

אז תתחילו לשיר ולזמר "יש לי יום יום חג!"

"הללויה!"

 כי החיים זה אולי סתירה- לפעמים אנחנו נקרעים מכל הכיוונים הסותרים, אליהם אנחנו נמשכים- אבל הפתרון הוא לעשות מהם יום יום חג!

לא משנה מה- יש תמיד סיבה לשמוח ולא להתבכיין.

כתבתי כאן כבר פעם

יש אנשים שיש להם עוד איכשהו מונופול על הכאב-ודווקא אצלם ראיתי המון שמחת חיים ואופטימיות, למרות הכל

אז מה יגידו אזובי הקיר? 

אצל דתיים אגב, כל החג אנחנו ביחד, לא אוכלים והולכים, וזהו.

לא נוסעים, ואין גם טלויזיה וכלום.

אבל- יש לי יום יום חג! (ותאמינו לי שאני טיפוס כזה ממש בלי חשיבה חיובית- עלה נידף ברוח, פשוט אין על האוכל הפרסי! שזה תמיד משמח בכלל, ובחגים בפרט, וגם אני מזמינה רק את מי שכייף לי איתו- אפילו מתחננת!

לא יכולה ולא מתאים- לא מזמינה.

כאילו באתי רק לתת טיפ- לכו עם הלב שלכם גם בחגים!

ולכל אלה שלבד ובגלל זה הם בדכאון- נו, בחייאת, באמת נראה לכם שלנו  תמיד כייף???) 

בכלל רציתי לכתוב על המפץ הגדול-

אז קבלו דוגמית-

חג שמייייח!!!