האיפור נמשח בדייקנות, המבט בעיניים מצועף, כמו מסתתר מאחורי וילון הצללית הכהה, העיניים בורקות בהתרגשות... האודם כהה ומבריק מהרגיל, תוחם שפתיים מתריסות ומפתות. הדם מתחיל לבעור, לתסוס לקראת ערב שכולו תאווה לחושים.
עוטה על גופי את מדי המלחמה שעוד צפויה לי, על רחבת הריקודים. לא כדאי להתלבש יפה מדי... כשזיעה תתערבב עם ריח של סיגריות ובושם של רווקות צמאות לאהבה.

אך אני אינני מתעניינת באהבה, יש לי יעד אחד ומלחמתי היא אחת, להיות המלכה של הרחבה.

וכבר מצפצפים לי מלמטה לרדת, חבורת ילדות שמסרבות להתבגר וכל אחת טוענת בעצמה לכתר המלכות..

ובכניסה למועדון, צועדות בצעדים נמרצים אל עבר יעד הכיבוש. מבטים ננעצים בנו, ראשים מסתובבים, אך לנו אין צורך להרשים איש. מטרתנו היא אחת -  וקצב המוסיקה המתנגנת ברקע, המתאימה את עצמה לקצב פעימות הלב, נושא הבטחה על ערב שכולו תשוקה.

הקצב התגבר, שעה שתפסת את ידי וגררת אותי אל הרחבה. קרבת אל אפך קצווה של שערי ורחרחת אותה בעדינות, כמו מי שמנסה לבלוע את כולי בשאיפה אחת.. אחר כבוד הנחת את ידך על גבי, היישרת מבט אל תוך עיני כמו מי שמתרה בי להתכונן לבאות ובתנועה חדה אחת מצאתי את עצמי תלויה בין שמים וארץ, גבי כפוף לאחור, מביטה על כל אלו שהתקבצו סביבנו.

כך הסתובבנו זה סביב זו, כמו פרפרים סביב מדורה, מתקרבים ומתרחקים בקצב צעדנו, אך לרגע לא ניתקנו המבט. גופי התערב בגופך וריחי בריחך וזיעתי בזיעתך, ומבלי שאדע את שמך או אתה את שמי, קשרנו ברית בינינו.

רק בשעת לפנות בוקר מאוחרת, קרני שמש ראשונות שהצליחו למצוא דרכן אל החדר החשוך, הזכירו כי עם בוא הבוקר, ישוב איש איש לעולמו. אך בינתיים, הייתי המלכה ואתה היית מלך ואיש לא ערער על שליטתנו המושלמת בצעדים המרחפים שלנו, על הרחבה.

ושוב בבית, מול המראה, לפני השינה המבורכת, האיפור קצת מרוח, השיער עוד לח. מחייכת לעצמי חיוך ממזרי קטן. מרגישה את הלמות הלב שטרם נרגע, וקצב המוזיקה עוד בוער באוזניי. כן, יש לי מקום שבו אני המלכה ובכל שבוע יש לי מלך אחר וביחד אנחנו שורפים את הרחבה...