מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת
שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
מקטעים מחיי.
פוסטים פופולאריים
-
ספירת מלאי
3/8/08 | 1164 צפיות
-
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר
11/3/08 | 871 צפיות
-
קשה באימונים
8/3/09 | 1145 צפיות
-
בוקר עוטף
30/3/08 | 705 צפיות
-
בליל
20/4/08 | 987 צפיות
-
שבת
8/7/07 | 1402 צפיות
פוסטים אחרונים
- שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה 29/8/12
- ביער 2/1/10
- שלושה שבועות ובולגרי אחד שמח לסיום 6/11/09
- סתיו! 7/9/09
- סתיו? 6/9/09
- קיץ 26/8/09
פיילוט להורות
אתמול ביליתי עם אחייני הרך יהונתן. בן שנה ועשרה חודשים הוא נולד סמוך להתחלת הלימודים לתואר השני שלי. אני חיפשתי השלמת הכנסה למלגה והוריו (אחותי וגיסי) חיפשו מטפלת. השתדכנו ואני מבלה איתו שעות ארוכות מיום לידתו. תרצתי זאת באלפ תרוצים.
רק אם יקשרו לי את הידיים.
ויהונתן הקט, ילד קסם, עיניים סקרניות מביטות פעורות. כמה שיעורים הוא מלמד אותי, איזו מראה בהירה וחסרת פשרות הוא מציב אל מול עיני. הוא לימד אותי את הכבוד הבסיסי לילד, לימד אתי שאהבה פותרת הכל (כמעט), לימד אתי תנועה מתוך נוכחות ולא מתוך אוטומט.
אתמול בילינו יום פעיל שבסופו הוא נרדם ערום, עם הפיתה שאכל תחובה מתחת לחיו. ואני לא הבאתי את המצלמה.
ואני לא פוחדת יותר. זה לא עבר בגנים. |
תגובות אחרונות
-
ניאלה
בתגובה על שלוש שנים כמעט מהפעם האחרונה
-
לב פתוח
בתגובה על ביער
-
אבי דאול
בתגובה על לומדת לבחינה בסוציולוגיה
-
הנץ דואה
בתגובה על אבא שלי
-
אסף האנארובי
בתגובה על עור וצל
-
אסף האנארובי
בתגובה על המצלמה הדמיונית שלי
תגובות (25)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הילדה היא עולמי
נשים ואהבות באו והלכו
אהבות מותנות
סוף סוף אהבה חסרת פשרות ותמנאים, שנשארה
קשה לי לראות כיצד ניתן לחוות אהבה טהורה ללא ילדים
כאחד ששנים לא רצה ילדים, ומדיבורים עם דומים, אחרי בוא ילד לעולם מבינים איזו אשליה זו לחשוב שלא רוצים ליד....
בכל מקרה זה אחד הנושאים שהשנים מלקות את מי שהחזיק בהם יותר מדי- לא לחוות הורות...
איזה אומץ יש לך, הדס, להתבונן כל כך עמוק לתוך עצמך, ולהגיע לכאלו תובנות
מדהים, ומקסים..
ראשית, זכינו להעניק לך כוכב - לפוסט כזה כבוד לתת.
מן הסתם, רבים מאיתנו - אולי כולנו - נושאים על גבנו שקים כבדים מן העבר, כל אחד והשק שלו. רבים בוחרים להתעלם, להדחיק; אחרים משתמשים בכאבי העבר כתרוץ לפגיעה בזולת, ומעבירים אותם לדורות הבאים; ויש מי שיודע להתמודד באומץ ובכנות, ולעשות תיקון.
אנחנו משוכנעים שלדורות הבאים תעבירי רק כוונות טהורות.
אורית ואבנר
פוסט שנגע בי שם,
עמוק עמוק בפנים,
אצלי...
שכל החיים לא מצליחה להבין את אלו שמכריזות ש"אמהות זה לא בשבילי"
מתקשה להבין
כי יודעת,
שבטוח,
זה בא ממקום כואב...
אני,
שכל חיי רק חיכיתי לשניה להיות אמא
והיום,
מרגישה מוזר כשאני מכריזה שהילדה היא כל עולמי.
איתה
למדתי את עצמי
למדתי להיות בן אדם טוב יותר.
תהליך.
שמחה שהאחיין עוזר לך לעבור את זה
צודקת
ז"א, עדיין עצוב לדעת (שוב ושוב),שיש הורים שהורסים לילדיהם את החיים (אפילו אם זה עד שלב מסוים), וגם - שיש הרבה כאלה.
אין כמו ללמוד ולהשתפר
לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא לא עצוב!
משחרר.
וגם שמח במקום עמוק עמוק.
החיים הם עכשיו.
פעם לא מוזמן.
עצוב
אחזור כשיהיה לי כוכב.
התרגשתי לקרוא
זה אמיתי ולכן זה נוגע
כיכבתי אותך
מיקי
אמא שלי, אשה מופלאה, גידלה אותי עם הרבה אהבה.
והמון מכות.
עם הידיים, עם כל חפץ שהיה על הדרך.
היה קשה מאוד לקרוא את זה, אבל מעורר הערצה מצד שני.
אליך.
לאומץ לעשות את חשבון הנפש, לאומץ להודות בפני עצמך. לאומץ לספר.
ומקסים יונתן הקטן. גם את.
יריב, אני יודעת שחמש שעות ביום זה פשוט.ויש ימים שאני שמחה למסור אותו להוריו האוהבים. והשיעורים אינם פשוטים בכלל, אבל מדהימים.
תודה בתיה. האמת שלי נחשפת כל יום קצת. עבורי.
מאי, בעיני הפחד הוא כמו ציון על מפה. אני יודעת שלשם אני חייבת להגיע...
וארנון, הצצתי לך, היא אכן מקסימה. והיום בבוקר קמתי בשמונה. איזה אופניים ואיזה נעליים.רק פילאטיס...
טל, מילא אני. אני אחראית (-: ובנימה רצינית- יש אנשים שלא הייתי נותנת להם לא רישיון ולא ילד.
וזהמהיש, לרגע כמעט עשיתי לך אאוטינג |-:..., ואין לי אלא לשתוק.
אורי, חן חן.
ושלמה- גם אם יתמהמה בוא יבוא (-:
וכל זה היה כדי לא לנפח לשלושים תגובות...
צריך אבא. הוא בדרך (-:
אם היית אומר לי לא הייתי מאמינה.
איזו רווחה.
תודה נועה. אני מסכימה איתך בעניין הלא חייבות/חייבים. מה שכן טוב שההחלטה תבוא מהרגשה נכונה.
וואו. איזה פוסט מרגש ואמיץ.
תשמעי משהו
תמיד אומרים שילדים מוכים הופכים להיות הורים מכים
ואולי זה נכון במקרים מסוימים
אבל זה לא נכון אבסולוטית
ויש מי שהיה קורבן לאלימות בתור ילד
ובתור מבוגר לא מסוגל לגעת בזבוב
ובודאי לא בילדים
זה בדוק. מנסיון.
אני גאה בך...
על האומץ להתמודד
על האומץ לחשוף ברבים
על האומץ לחוות שוב
את אישה מיוחדת!
פוסט מקסים.
ובאמת אם יש הכנה לטסט למה לא הכנה להורות.
הדס יקרה
הרשי לי לחוות דיעה וזאת לאחר היכרות קטנה עימך .
"ילדים זה שמחה" יש לי 2 והם כל עולמי .
אני כ"כ מזדהה עם מה שכתבת .
וזה לא משנה אם הם מפרי ביטנך או לא . אבל אולי ההתנסות והחוויה עם האחיין שלך תקרב אותך לאחד משלך .
העיקר שאת חווה את התחושה מהם ילדים . כ"כ רכים כ"כ מיוחדים .
יש לי "ילדה" בת 4.5 היא לא ילדה היא אישה כ"כ קטנה כ"כ עצמאית כ"כ יודעת מה היא רוצה .יודעת לעמוד על שלה .
מטריפה אותי כל יום מחדש .
מצליחה לבלבל אותי לפעמים כמו גדולה .
אין פשוט עולם ומלואו .
לפעמים אני כועס . לפעמים כן מגיע להם פליק קטן .
לפעמים זה קורה בעדינות כמובן .
תהני מהם כל עוד את יכולה
ארנון
התחברתי לתחושה..גמני גיליתי בעצמי מחדש תכונות שלא ידעתי.
גמני פחדתי להיות אמא.. אני עדיין-
אבל הפחד קטן כשאת מצליחה להתחבר ולהתאהב ביצור זעיר.
פוסט מקסים אמיתי ונוגע ללב.
שמחה שאת חווה תיקון ומגלה את האמת שלך.
מגלה מי את .
האמת? כפילוט זה קל. תעשי ניסוי קצת יותר ארוך.
וכן. יש הרבה מה ללמוד מילדים. הרבה מאוד אפילו.
אבל השיעורים הללו כוללים עוד המון צדדים אחרים
התרגשתי מאד לקרוא את מה שכתבת כאן. זה אמיץ ויפיפה.
אני אמנם קצת יותר צעירה, אבל קשה לי עדיין לדמיין את עצמי כאמא,
ואני גם מאמינה שלא כולנו חייבות, ואולי גם אני לא אתחייב בסוף.
מצד שני, אני רואה את בת דודתי המתוקה, אותה אני מלווה, כמו שאת
מלווה את אחיינך, מיום הולדתה, ואני אוהבת אותה כל כך.
לדילמות כאלה משוועת הנפש כנראה. התשובה תגיע.