0
אתמול ביליתי עם אחייני הרך יהונתן. בן שנה ועשרה חודשים הוא נולד סמוך להתחלת הלימודים לתואר השני שלי. אני חיפשתי השלמת הכנסה למלגה והוריו (אחותי וגיסי) חיפשו מטפלת. השתדכנו ואני מבלה איתו שעות ארוכות מיום לידתו. תרצתי זאת באלפ תרוצים.
רק אם יקשרו לי את הידיים.
ויהונתן הקט, ילד קסם, עיניים סקרניות מביטות פעורות. כמה שיעורים הוא מלמד אותי, איזו מראה בהירה וחסרת פשרות הוא מציב אל מול עיני. הוא לימד אותי את הכבוד הבסיסי לילד, לימד אתי שאהבה פותרת הכל (כמעט), לימד אתי תנועה מתוך נוכחות ולא מתוך אוטומט.
אתמול בילינו יום פעיל שבסופו הוא נרדם ערום, עם הפיתה שאכל תחובה מתחת לחיו. ואני לא הבאתי את המצלמה.
ואני לא פוחדת יותר. זה לא עבר בגנים. |