בפעם הראשונה בה הרגשתי את המקור מביט בי ומחייך הייתי בת שבע. השעה היית כמעט חמש אחר הצהריים. סיימתי לקרוא ספר, יצאתי מבית הילדים והלכתי לכיוון בית הורי. על השביל שירד מהגבעה לכיוון בתי החברים, היה כתם של אור. נעמדתי בתוכו, הבטתי למעלה, והמקור הביט עלי וחייך. מאותו הרגע, המקור המשיך להופיע בחיי ולחייך, בכל פעם שהלכתי בדרך שלי, בכל פעם בה האמת שלי הציצה מתוכי וגרמה לי לפעול. למדתי לזהות את המקומות האלו. לפעמים קראתי להם אינטואיציה, לפעמים השראה ולפעמים ידיעה. לפעמים, חשבתי שכל היקום עצמו מחייך אלי, אבל לעיתים רחוקות מאוד חייכתי בחזרה. הלכתי כמו עיוורת אחרי הסימנים שהמקור פיזר בחיים שלי, בלי להבין ובלי לדעת. רוב הזמן, הייתי אבודה. אם היו לי תוכניות – המקור שיבש אותן. אמרתי לעצמי, שהחוק היחיד שעובד באמת בחיים שלי הוא חוק מרפי. כל ניסיון להשיג מידה מסוימת של שליטה בחיי, נתקל בצחוק מתגלגל מצד המקור. נעלבתי. לא הבנתי. מסתכל עלי ומחייך, אבל מכשיל כל דבר שאני מנסה לעשות. ניסיתי לברוח. להוציא מהחיים שלי את הדבר הזה שנקרא לפעמים כוח עליון, לשנות המשוואה, להכניס דברים אחרים שישפיעו על החיים שלי אחרת, למצוא מקום בו יהיה לי טוב.

בעדינות ובאהבה, המקור לימד אותי חסד. קיבלתי הצצה ל"מה אילו". מה היה קורה אילו הייתי עולה על האוטובוס, מה היה קורה אילו הייתי נוסעת לשם, מה הייתי מפסידה ולא לומדת, אילו לא הגעתי למקומות שהגעתי, ועשיתי את הדברים שעשיתי. המקור ניסה ללמד אותי להיות נוכחת בכאן ובעכשיו, בלי להעביר את תשומת הלב שלי לדברים שלא קרו עדיין. לעשות מה שניתן לעשות היום, לפעול בלי לדאוג, בלי לדמיין את התוצאה. למדתי להקשיב לאמת ולתת ליקום לפעול מתוכי. למדתי שאין שום טעם לנסות להניע את גלגלים, שנעים במהירות גדולה משיכולתי לתפוס, גלגלי היקום.

ביוני האחרון, ישבתי בבית על הספה וקראתי ספר. הרמתי את העיניים לרגע, וכל המדריכים הרוחניים שלי עמדו מולי. הם לא חיכו ולא צחקו. הם אמרו לי בפשטות שהגיע הזמן להתחיל להעביר את האנרגיה הלאה. הם קראו לזה הילינג השיטה הכחולה וכשביקשתי משהו מוחשי לתת לאנשים כדי להקל את השימוש באנרגיה, נתנו לי סמל שאפשר לצייר.

האהבה והחסד שזרמו מהם אלי היו עצומים ונרחבים כל כך, שלא יכולתי לתפוס אותם. ברגע אחד, יכולתי לראות את כל חיי מלידתי עד כה, ולהבין איך הגעתי לכאן, למקום הזה. השאלה "למה" נעלמה, ואת מקומה תפסה השאלה "איך". אולי מוגזם לקרוא לזה יעוד, אבל בהחלט מצאתי דרך.

היום, כל מה שאני רוצה לעשות הוא להעביר הלאה אנרגיה של חסד. היום, כל מה שאני רוצה לתת לעצמי הוא את החסד הזה.