חברים יקרים, אני מוצאת עצמי כותבת לכם על מנת שתישאר לכם אולי איזושהי חוויה רגשית ממסע הבחירות הזה.יום אחרי המפגש של כולנו כאן במטה תפסתי יוזמה לקחתי ערימת ברושורים שידכתי אליה את כרטיס הביקור שלי, אל הכיסא קשרתי שקית גדולה ובתוכה הברושוריםויצאתי למסע וזה היה בהחלט מסע.התחלתי בכניסות המוכרות לי, הרגשתי לרגע ילדה בת 16 שקיבלה מטלת התרמה מבית הספר והיא חייבת אבל ממש חייבת לסיים את הפנקס. היה בהרגשה הזו משהו חביב צעיר , רענן משהו שמעולם לא חוותי , חסכו את זה ממני מכורח הנסיבות.... והנה פתאום חוויה מתקנת שסידרתי לעצמי.כבר בכניסה הראשונה הבנתי שעל מנת להגיע לתיבות הדואר יהיה עלי להגביה את הכיסא שלי על המכשול הזה התגברתי בעזרת פלאי הטכנולוגיה... מזל.... הגבהתי את הכיסא והמשימה הושלמה כל הברושורים הוכנסו לתיבה.בכניסה השנייה אופס,מדרגה גבוהה ,שמונעת ממני את הכניסה לחדר המדרגות , ניסיתי עוד קצת , כי הרי אני לא בדיוק הטיפוס שמותר בקלות , נסיעה בפול גז והצלחתי לעלות, גם מדרכה גבוהה מסתבר לא תגרום לי להישבר...הכניסה השלישית עברה בשלום , רגע קט של נחת בכניסה הרבעית התיבות גבוהות מידי, ואפילו ההגבה שלי לא הספיקה, רגע של תסכול מה הם חשבו לעצמם מרכיבי התיבות שאני דורון שפר נו באמת גם לנכים או סתם נמוכים מותר לקחת משהו מתיבת הדואר בפרטיות....בחמישית כלב ענק שלא הפסיק להשתולל ובאותיות קידוש לבנה היה כתוב "זהירות כלב נושך." ברחתי משם כל עוד נפשי בי... לא בריצה, במהירות המנוע , אפשר לומר ברגע שכזה שיש לי בהחלט יתרון שבמקום הליכה , ישנה אפשרות להגביר מהירות. המשכתי בכניסה השישית פגשתי באדם שלא הפסיק לשבח להעצים זה היה דביק משהו,כמה כל הכבוד לי שבמצבי אני טורחת לעשייה חברתית ,אישית לא מתחברת להתבטאויות האלה אני לא חושבת שכל הכבוד לי יותר או פחות מכל אדם אחר, כל אדם שעושה משהו למען זולתו מבורך באותה מידה, בלי קשר אם הוא נכה או לא, אבל חייכתי בנימוס אלה חוקי הפוליטיקה , (הבנתי מהר מאוד) אחרי הכל חשבתי בליבי הוא עשוי להיות מצביע פוטנציאלי,אז למה לי לחנך אותו יותר חשוב לי להשיג את הקול שלו ואכן הוא המשיך לקשקש ואני המשכתי בהכנסת הברושורים לתיבות הוא לקח ממני ערימה והבטיח כי ממחר הוא עזר למשימה שמו גבי זריהן והוא לגמרי נרתם...עם תחושת סיפוק כמעט עילאית המשכתי במסע שאני מתפללת שיפלו עלי עוד כמה כאלה נלהבים מעט מוזרים צריך להודות, אבל ברחוב מקביל רכב חנה על המדרכה ושוב אין לי מוצא אלא לחפש סמטה חלופית שתוביל אותי לדרך מוכרת.החושך ירד והחלטתי לחזור ,אני את שלי כבר עשיתי להיום חשבתי לעצמי ורגע לפני שאפגוש במכשול נוסף היה בי משהו שהתעקש לפרוש בשיא....מה אגיד לכם חברים אני יכולה להמשיך ולפרט אך נדמה לי כי הרעיון ברור אז רק אומר בקצרה את המסקנות שלי1 המסע הזה חידד לי שאימון משיגים בעבודה קשה ובמגע עם השטח.2 כמה באמת העיר הזו אטומה לצרכים של נכים, כמה לא נגישה ,כמה הנידות בה קשה וכמה עבודה תהיה לנו לעשות בתחום כאשר תינתן לנו בעזרת השם האפשרות להשפיע.3 את הברושורים כדאי לחלק באור יום כדי ליצור את האפשרות למגע אם המבצעים. (תאמינו לי איש לא יעיז לזרוק את זה אחרי שראה כמה מאמץ השקעתי בלהכניס לתיבות, כמה מחשבה איך כדי לקפל ומה כדי שיבלוט פסיכולוגיה רגשית אבל זה עובד...)דוד אני רוצה שתדע שהיה לי לא קל בכלל זה היה סיור של 3 וחצי שעות שלאדם אחר ודאי היה לוקח חצי מהזמן אבל דרך העשייה הזו נתקלתי במכשולים וניצחתי אותם ובעזרת השם גם אתה תנצח כי אתה פשוט ראוי. תודה לך על הכל.בערכה רבהויקי משעני *הבהרה את הקטע הזה כתבתי בראש ובראשונה כדי לסדר לעצמי את המחשבות בסוף הסיור , אחר כך גם עבור חברי במטה ולבסוף הבנתי שהמסר הרבה יותר רחב וכל אדם יוכל להתחבר על כל פנים זה בשום פנים ואופן לא דרך נוספת לתעמולת בחירות ומי שרוצה בכל זאת מידע הודות הרשימה מוזמן לפנות אלי אישית.
|