פוסטים פופולאריים
-
יומן מסע
17/4/09 | 1030 צפיות
-
בננות ירוקות
30/7/13 | 2169 צפיות
-
המוזגת מגיעה לארץ הקודש ומגלה תגלית מרעישה
24/12/11 | 1023 צפיות
-
גשם
14/12/10 | 1398 צפיות
-
יומן מסע- שנים עשר
23/10/09 | 926 צפיות
-
חולות נודדים IV
9/2/12 | 1516 צפיות
-
מסבאת הספן הגידם- המוזגת לומדת לזהות את המציאות
29/7/11 | 957 צפיות
-
רעב
22/12/09 | 1081 צפיות
-
הספן הגידם - קריאת התרנגול מבשרת את זריחת הירח.
9/9/10 | 1063 צפיות
-
יומן מסע- חלק חמישה עשר
20/11/09 | 700 צפיות
-
קליק
29/11/08 | 929 צפיות
-
הספן הגידם- המוזגת שוקעת בשינה עמוקה אך לא בשנת ישרים.
14/9/10 | 654 צפיות
-
ג'ורג'
21/12/10 | 1133 צפיות
-
המוזגת על עוללי הכרוב, וגם- על ציור, מתמטיקה, נהג מונית והאמת.
9/8/13 | 1241 צפיות
-
פחות על עוללי הכרוב ויותר על אינגה המהממת
3/2/14 | 1228 צפיות
-
ישראל 2013 - עושים כבוד לדגל!!
17/1/13 | 962 צפיות
-
המוזגת מתמודדת עם מערכות מורכבות
16/12/11 | 946 צפיות
-
קרינגטון משלם ביוקר על טעות של המוזגת, וגם היא.
17/9/11 | 902 צפיות
פוסטים אחרונים
- אבידות ומציאות 27/9/14
- אבל להומי 3/7/14
- שנה 15/5/14
- עוללי הכרוב. סיום הסאגה ההזויה 22/3/14
- שבע נשים וגבר- שידור חוזר וחג שמח 14/3/14
- גוסטף. או- לכל פתרון יש בעיה. 15/2/14
אינדיאנים וגעגועים
| הכביש מזדחל בעצלתיים , והההמהום המונוטוני של המנוע מאיים לשוב ולהכניע את העפעפיים שלי. חמש בבוקר. בחוץ הביל , ואביך, אבל באוטו הממוזג אפשר לחשוב שסגריר בחוץ. הרהורים תלושים מרפרפים כפרפרי לילה על סף התודעה שלי, ואור ראשון מטיל צללים ארוכים למרגלות אלות שטוחות צמרת, וצובע את המישור בגוונים של צהוב אפרפר. אני מנסה לחרוט את הצבעים בזכרוני, אבל העיניים מתמגנטות אל פס ההפרדה הלבן שנפרם מסלסוליו ונמתח לעבר האופק המלבין ונעצמות שוב, מוחקות את הנוף, ואת המחשבות. אני שונאת בקרים. מתחפרת בתוך עצמי. מנסה לגנוב עוד כמה דקות של שקט, לפני שירחשו הזבובים, והשמש תפצע את העיניים בקרניים אלכסוניות, ותעטוף את המדבר בשמיכת שרב מחניקה. יש כאלו שהדרך הזו משעממת אותם. אני אוהבת את האינסוף שלה. רק גבולות מעשה ידי אדם יכולים לקטוע אותה, ואלו אינם עומדים אפילו בפני האדם. שיירות עמוסות תבלינים ומור וזהב ואבנים טובות נדדו כאן פעם, והותירו עקבות בנתיבים עם שמות מכושפים; דרך המשי, דרך הבשמים. היום הבשמים עוברים במכס באריזות קריסטל עם שמות צרפתיים, ומבריחים בה חשיש וזונות. גם זה סוג של זהב. יש דרכים דומות לה באריזונה, ובנוואדה, וככל שהן דומות הן מספרות סיפור אחר; זו מספרת סיפור של שודדים רעולי פנים בחרבות שלופות , וההן מספרות על אדומי עור בשלל נוצות וצבעי קרב חמושים בחיצים וקשתות, זו מדברת בגמלים, והן מדברות בסוסים. ואולי אין זה סיפור אחר כלל, כי כל הדרכים דומות, ואצל כל האנשים פועם אותו היצר. _______________________________________ לפני חודש היה לאבא שלי יום הולדת. רציתי לכתוב לו, אבל לא מצאתי את המילים. לפעמים אני מסתכלת על השמיים ותוהה אם הוא שם, אבל זה קורה פחות כיום. הזמן מרפא. עובדה כמעט מרגיזה באכזריות שלה. בקהות שלה. אבדן תחושת האבל מותיר אותי מרוקנת. אני נכספת אל האבל כפי שאני נכספת אל אהבה, שהרי גם האבל הוא אהבה מסוגה. אני רוצה לומר לו כמה הערצתי אותו, וכמה אני מנסה , עדיין, לרצות. להיות כמוהו, ושאני משתדלת להתלבט, ולחשוב, ולהיות בן אדם יותר טוב, וכן; עם הזמן, אני רוצה לספר לו רק את הדברים הגדולים, כי הפרטים הולכים לאיבוד. עם הזמן אני זוכרת רק את הדברים הגדולים, ואת המבט והמגע ושם החיבה שבו היה קורא לי נעלתי במחסן אטום אי שם בחדרי הלב, יחד עם החלומות שהייתי חולמת פעם, שבהם הוא היה חוזר, ובא לקראתי, ומספר שזו טעות וזה לא באמת קרה, עד שהייתי מושיטה יד, והיא אף פעם לא הייתה ארוכה מספיק כדי לגעת. הוא יכול היה להיות בן שבעים ושתיים השנה, אבל אין לזה שום משמעות. לפחות בעולם הזה, אין משמעות אמיתית לשנים המתות. אני כמעט בגיל שלו. הילדים שלי כמעט בגילאים שאנחנו היינו, ויש לי הרגשה מוזרה כל כך, כאילו מהשלב הזה והלאה אני מתחילה להחליט לבד, שכבר אין מי שינחה אותי. |
תגובות אחרונות
-
face
בתגובה על גשם
-
גברת1
בתגובה על שנה
-
face
בתגובה על יומן מסע
-
face
בתגובה על חולות נודדים IV
-
זכות התשוקה
בתגובה על אבידות ומציאות
-
נסיכת החלונות
בתגובה על מדבר.
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן. קשה עד הדחקה
תודה יקירה, על שאת מעלה מהאוב.
צודקת, הבדלי הווליום הם לא מעט, ובכל זאת, הדמיון גובר על השונות לפחות במימד שמאפשר הבנה ותקשורת.
--------
אולי רק הווליום שונה, וזה לא מעט כאשר חלק רוצים שקט וחלק אוהבים רעש.
זה בודאי לא משאיר אותנו במצב סטטי.
לעיתים אנחנו הורים בעצמנו, לעיתים ילדים,
יש את החיים ביחס לסובבים אותנו,
ויש את הצמיחה וההתפתחות האישית שמתנהלת ביחס לעצמנו.
מסכים.
ההתבגרות הרב תחומית הזו צובטת.
ילדינו גודלים - הורינו מזדקנים.
איפה זה שם, איפה זה משאיר אותנו מול כל זה ???
אכן, מבט בגובה העיניים, והוא קצת צובט.
תודה על תגובתך.
זיהתי גם צמיחה ולקיחת אחריות.
מבט על ההורה בגובה העיניים,
לא מלמטה למעלה.
כן. זה בדיוק זה. אבדן הרגש העז, גם אם במהותו הוא רגש קשה.
ואשר למבצע... תנאי השוק קשים כאן, אני מוכרת בהפסד :-))
שני ספורים במחיר אחד:)
באבל יש רגש עז. אולי על אובדנו את מתאבלת.
אצל רוב האנשים פועמים יצרים דומים, אני מניח.
היטבת לכתוב, מאופק ויפה.