הצליח מאמרו של עורך העתון המפלגתי פסל אלמקאל לעורר הרבה תגובות זועמות,ורבים ביקשו את "ראשו"של חליחל,והצליחו במשימתם!!

 המאמר מתייחס לדרכי תנהלות האנשים במהלך חודש הרמדאן,ומעביר ביקורת נוקבת עלינו,בכמות האוכל על השולחנות(4 קילו לקיבה!!),ניצול הנשים במטבח (מי יכין אוכל כזה,אם לא הנשים?)

 במאמר מובא נתון (לא מבוסס,בהחלט!!)ש90% מהצמים לא מתפללים ולא מבצעים את הוראות אלוהים (הגזים,לא?)וערב החג חוזרים לסורם בכך שהם שותים אלכהול,זנות ורכילות!! 

הוא מתגאה שהוא לא צם (שיבושם לו),וגם הוא לא חייב לכבד את רגשות הצמים בכך שלא יעשן או יאכל בנוכחותם!!

 מה שהפריע לי התגובות שעברו כל גבול,וראשי הבל"ד קולם נדם,איפה הזכות להביע דעות?רק 3 כותבים הביעו עמדה אוהדת לכותב המאמר בכך שזכותו להביע את עמדתו ,אפילו אם היא מרגיזה בחלקה!!

למה לא להתייחס למאמר כהבעת דעה אישית,ולא כעורך עיתון?

כולנו מאמצים את לוגו אלגזירה,"הדעה והדעה האחרת",כל עוד לא "חוצה את הגבולות",מי קבע את הגבולות?

מה קרה לנו?

אנחנו משחקים לידי הסבורים שהמוסלמים לא מכירים את המושג הזה!!

מתי נהיה חברה בריאה שמוכנה לסבול עוד דעה מרגיזה?

והנקודה המכריעה שבל"ד שמתיימרת לייצג קו לאומי חילוני,נכנעת לתכתיבי התנועה האסלאמית!!