כותרות TheMarker >
    ';
    0

    שתיקת האזרחית רוז.

    330 תגובות   יום שישי , 12/9/08, 20:52

    לא עוד פוסט נקרופילי - אלא דמותה של רוז פיזאם הבנויה כעת רק מאיתנו, מזווודים איתה במי הירקון, טבועים בחשכת המזוודה, ממתינים איתה למשייה המיוחלת, מקופלים כעתונאים שנשלחו לחקור מי או מה היא - אותה 'רוזבאד' אניגמטית, מזחלת-ילדות מסצינת הסיום של הסרט האזרח קיין.


    לא עקבתי אחר סיקור הפרשה, שמעתי די והותר גם כך מהפטפטת הכללית,
    היה נדמה לי שאין מניחים לקטנה גם כשאבדה.


    במוסף שישי של 'הארץ' שיבש גדעון לוי, מושאל מתפקידו כמסקר מקרי מוות אצל אחינו הפלסטינאים - את מילות השיר 'בשמלה אדומה', כפי שעשיתי גם אני לפני כשבועיים, נופל לקלישאות מביכות, לצד תמונה שהעליתי בגלריה המצמררת שלי.


    במזוודה אדומה ושתי צמות

    ילדה קטנה יחידה ותמה
    עמדה ושאלה למה
    וכל החיילים וכל התותחים
    עמדו חוורי פנים ולא מצאו תשובה
    עמדו חוורי פנים ולא מצאו תשובה


    ''
    הגדילו שוב ואף שוב את גרסת ציורו של דיאגו ולאסקז, בידקו אם שובצתם כאחד הפיקסלים מהמרכיבים אותה. לאחר פניות רבות בנושא "יגאל תעשה ממני פיקסל", הסבר: אלגוריתם התוכנה בחר את התמונות ללא התערבותי. האם מפה נגנב הרעיון לפרוייקט הצילום של תל אביב 100 ?


    בוודאי הוזכרה כבר המילה 'פורנוגרפיה' במשמעותה הרחבה באופן תדיר, החוק הופר במאמרי הלקאה-עצמית שעסקו בפשר הנבירה בפרשה עצמה, קרי: התנהגותנו אנו. עוטים בצורה מתחכמת כסות מוסרית כדי להמשיך את חגיגת ההפרה-בצוותא של סעיף 214 לחוק העונשין הגורס כי "יש איסור על פרסום או הצגת "תועבה".


    את החסר השלמתי מהידע שרכשתי במהלך השנים, סרטי פשע הנפתרים בתוך שעה, דוגמת 'שתיקת הכבשים'

    ששמו בעברית נשמע כאילו הכבשים שבדרך כלל מקשקשות - סתמו, בעוד שהכוונה לכך שהכבשים שהשמיעו קולות זוועתיים בדרך לשחיטה, וקלאריס נמלטה מהחווה - כדי להשתיק את הקולות. שאיפתה להיות חוקרת FBI נועדה להשיג את אותה שתיקת כבשים נכספת, לחמול על הכבשים בדרכן לשחיטה.


    לפחות לא קראו לסרט 'צייר לי כבשה'.


    השליתי את עצמי, כאילו קיים סיכוי שסבה של מארי הוא מפלצת מתוחכמת ומניפולטיבית שאינה מגלה את גורלה האמיתי של הילדה, שומר את קלף גילוי מקום הטמנתה כקלף לשיפור תנאיו בכלא, מהתל בשוטרים שאינם מטומטמים כלל, אלא פשוט מנועים מלטלטלו כשהוא קשור בתנוחת 'צפרדע' לכסא, משום שהוא יהודי -שאינו עונה לקטגוריות המגדירות 'פצצה מתקתקת'.


    סעיף 214 (ב) לחוק העונשין - בשל לשונו המעורפלת ובניסוחו הארכאי, נאכף היום כמעט רק בהקשר של פורנוגרפיית קטינים, לפיו "המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין, או ציור של קטין, דינו מאסר חמש שנים".


    המוות והדחף המיני המניעים יחד את החיים, על פי זיגמונד פרויד,

    פעלו שוב בשיתוף להשגת מציצנות במסווה בושה ורגש אשמה.


    פרויד, במאמרו משנת 1920 בשם "מעבר לעיקרון העונג" הציג מושג חדש המעורר חילוקי דעות עמוקים עד היום. 'דחף המוות' - דחף מולד שאינו אלא צילו האפל של הליבידו - הדחף המיני, המקור האנרגטי של חיינו', הפועל כיישות פנימית, אשר הפונקציה המרכזית שלה היא דיסאינטגרציה והרס. דחף המוות מכוון במקורו פנימה, אך לעיתים הוא מוסט החוצה, ואז הופך להיות המניע לכוחנות שתלטנות והרס.


    אני עדיין ממתין לתיאוריה שתקשר בין מציאת גופתה של רוז לתאריך-
    ויום השנה לאסון התאומים. אניבודי ?


    לטעמו של פרויד, כשהליבידו והדחף המוות נפגשים, הם חוברים ליישות אחת, שהיא סאדיזם ואלימות כלפי העולם החיצון, החצנת הקווים מזוכיסטיים כלפי העולם הפנימי, של הרוצח, שלנו ?


    האלימות הזו, שכה נהנינו לצפות בשלביה בחודש האחרון, הלכנו אחריה כעוורים אלי מוות - היא ניצוץ האלימות הפנימית שפרויד מייחס לה איכויות של פירוק, המתה את עצמיותנו ובתוך כך את תודעתנו, כפי שאירוע טראומתי, כמוות של ילדה, חודר לתודעתנו באופן אלים ומאיים להשתלט על עצמיותנו ולהמיתה.


    הריגת ילדים על ידי הוריהם אינה מחרידה כפי שהיא נפוצה. הנה מקרה בסידני, אוסטרליה, אפילו לא התאמצתי במיוחד לחפש, הנה המרתף בו כלא יוזף פריצל האוסטרי את בתו במשך 24 שנים, (בטענה ש'ככה מכינים ממנה שניצל כמו שצריך'), נארק דוטרו הבלגי, שרצח ואנס שש ילדות, ואצלנו זאב ביסו רצח ארבעה אנשים.


    אבל זה לא רוצח סדרתי של ממש, זה.


    אל דאגה, כבר נשלחו עתונאים להביא לנו את דו"ח הפתולוג המקורי, לשחד מי מעובדי המכון הפתולוגי, בלונדינית שתסחט את יהודה היס, תחטט בפחים ותוודא מה היה הלוגו על גבי המזוודה, תצלם בחשאי את המוצץ, תביא קווצת-שיער עם ריח ירקוני - לידיעת חוטמו של הציבור.


    "לילדים אין עבר, וזהו כל המסתורין של חיוכיהם המקסימים והתמימים", כותב מילן קונדרה ב'ספר הצחוק והשכחה' הגאוני שלו, ובספר אחר שלו 'מחול אחרון ופרידה': "השאיפה לסדר היא גם השאיפה למוות, מפני שהחיים הם הפרה מתמדת של הסדר".


    בשעתו חתם רון חולדאי על ברית מגוחכת של "נהרות תאומים" עם עיריית לוס אנג'לס והנהר הקרוי על שמה, רק לא טרח לנקות מאז אסון גשר המכביה את המים, כדי שיקל למצוא בו גופות עתידיות או אנשים עם נעלי בטון.


    לא באנו על סיפוקנו מסרט זירת החיפושים ושליית גופתה הקטנה של רוז, בניגוד לכל הציפייה, הן לא יעמוד בציפיות (או בכסתות) הלבנות ביותר שלנו, אנחנו, אין לנו לב. מוות של אחרים הוא לא המוות שלנו, לנו אכפת רק מהמוות של עצמנו.


    וגם זה, רק בתנאי.


    ...בתנאי שהמוות הוא ממש-ממש מצער, מכמיר לב, שיכול לליבנו המנוסה, אחרי הכל, אנו רואים את עצמנו כאילו אנו עצמינו יצאנו ממצריים, אלעק, משערי אושוויץ. קשה-מוות להרשים אותנו.


    חיטוט פורנוגרפי, או נקרופילי למעשה, בפרטי הזוועה עושה לנו את זה, יש בשר, מרקיב אפילו, להתבשם בו, במסווה של 'זכות הציבור לדעת', היה אפילו שידור חי באתר שידורי קשת, הדפדפן שלנו ממתין שם, פועם, לרגע המשייה שישחרר אותנו.


    אסונות שאינם מגיעים לכותרות הראשיות אינם מזיזים לנו, אב שכלא את משפחתו במרתף 20 שנה, אך אינו יהודי או נאצי במוצהר - אינו חשוב לנו. אין לנו זמן לזה, אנחנו תקועים עמוק באחורי עצמנו ואכפת לנו, רק מערימות נייר בקילו של שטויות בעיתוני הסופ"ש, 'כוכב נולד' ו'האח גדול' ועוד מיני זבל המעידים על צופיו - אפילו יותר מאשר על יוצריו.


    היה נסיון נלעג, אופטימי עד כדי גיחוך, להוציא בארץ עיתון של חדשות טובות בלבד - רעיון שגווע ונעלם כמו איזו מסעדת 'אכול כפי יכולתך' שנסגרה מול מסעדת גורמה יקרה, משום שאנחנו אוהבים הרבה, אבל שיהיה ממש-ממש יקר. שנרגיש.

     

    לכל עם יש את ה'אחרים' שלו, הרשעים האולטימטיביים, ה'אחרים' שמסוגלים לחולל מעשים שכאלה, אנחנו - יותר מכדור גומי בעין של אחמד עמירה לא מסוגלים, עוד לא נולד רוצח סדרתי ישראלי כמו שצריך, אני אחשוב על זה, טרם מוצה השם 'יגאל' כשם לרוצח אידאולוגי, אבל צריך לעשות את זה כמו שצריך, למשוך רייטינג.


    "כמו שצריך": יגלם היטב משה איבגי , מזוקן ומרופט, כלוזר אילם שחי בחור לח בדרום תל-אביב, על הקיר המטונף עשרות כתבות על מעלליו הקודמים, תערוכה מוכנה לפריצת השוטרים, המצויידים ב DNA מזירת הרצח האחרונה, השישית במספר, תמיד בערב החג, תמיד נערות בשם ירדנה, תמיד נעצים צבעוניים על דלת הקורבן וברז מים מטפטף בכיור זירות הרצח, סמל-מסחרי של רוצח סדרתי כחול-לבן, עם אג'נדה של התעללות בילדותו.


    סופו שיחזור בתשובה ויחליק על סבון, במקלחות 'כלא אשמורת'.


    תודה לגבי בונויט ולארז אשרוב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (307)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/9/09 09:20:

      צטט: הדר202 2009-08-20 19:39:59

      יפה מאוד

      איזה תוכנה בונה את זה

      כולם שם ,גם רוז המסכנה

      וגם אובמה

      כל אחד מחפש את התמונה של עצמו

      למה?

      כל אחד רוצה להיות חשוב

      יש המון תוכנות, חפשי Mosaic Software, תמצאי תוכנות שמבצעות כאלה דברים.

        20/8/09 19:39:

      יפה מאוד

      איזה תוכנה בונה את זה

      כולם שם ,גם רוז המסכנה

      וגם אובמה

      כל אחד מחפש את התמונה של עצמו

      למה?

      כל אחד רוצה להיות חשוב

        18/9/08 14:40:

      צטט: yifat.g 2008-09-18 14:23:41

      לקח לי המון זמן להגיע לסוף התגובות כדי להוסיף אחת.

      מעניין כמה מקרי רצח היו בזמן הזה.

       

       

       אני מניח שבזמן הזה נרצחו עוד 2.3 ילדים - אבל זה לא אומר בהכרח שחלק מהם בותרו.

       

        18/9/08 14:23:

      לקח לי המון זמן להגיע לסוף התגובות כדי להוסיף אחת.

      מעניין כמה מקרי רצח היו בזמן הזה.

       

       

        18/9/08 09:29:

      צטט: hagitilevy 2008-09-18 09:14:32


      תמונה מדהימה

      ולגבי רוז הקטנה

      מה שלא נאמר לא יפצה על האובדן

       היום היא מוטסת לקבורה בצרפת, בארון קטן.

       

        18/9/08 09:14:


      תמונה מדהימה

      ולגבי רוז הקטנה

      מה שלא נאמר לא יפצה על האובדן

        16/9/08 20:22:

      צטט: קלועת צמה 2008-09-16 14:22:07


      קל לי להתחבר לדברים שלך. ציניות במיטבה.

      השימוש בפעלים שהם בלשון רבים: "אנחנו" וכו', בא כדי להדגיש שזו תופעה, שזה רוב הציבור.

      הפעם, קשה לי עם זה. ממש לא רואה את עצמי שותפה לכל ה"שמחה" הזאת. הטלויזיה כבויה והעיתון פתוח במדור התשבצים.

      רק אל תפתחי את הטלויזיה, מקשקשים שם משהו על צונאמי כלכלי, עזבי, לא משנה.

        16/9/08 18:34:

      צטט: נעמית 2008-09-16 06:02:34


      אני לא יודעת אם זה אומר שעולם האסוסיאציות שלי מורכב מערבוב של חדשות ישנות וסרטי קולנוע

      או משהו הזוי כזה, בטח משהו הזוי, זה בטוח. ובכל זאת, פתאום נזכרתי בסרט "מים אפלים"

      ראיתי אותו לפני כמה זמן באחד מערוצי הכבלים, ויש שם ילדה קטנה שלכודה בדוד המים על הגג

      בבניין עם קירות מתקלפים, ודליפות מים, וכל הסרט צבוע בצבעי שחור וצהוב קודרים....

      אבל הלינק, איפה הלינק ? צריך אותו כדי להציל את הילדה דחוף, מתקמטות לה הבהונות !

       

        16/9/08 14:22:


      קל לי להתחבר לדברים שלך. ציניות במיטבה.

      השימוש בפעלים שהם בלשון רבים: "אנחנו" וכו', בא כדי להדגיש שזו תופעה, שזה רוב הציבור.

      הפעם, קשה לי עם זה. ממש לא רואה את עצמי שותפה לכל ה"שמחה" הזאת. הטלויזיה כבויה והעיתון פתוח במדור התשבצים.

        16/9/08 08:31:

      צטט: הדר202 2008-09-15 22:46:10

      ילדה קטנה יחידה נרצחה

      ושאלה

      למה?

      ככה.

       

        16/9/08 08:27:

      צטט: ria 2008-09-15 17:13:50


      תמיד אמרתי שלראיה רחבה וכוללת , מעוף ועומק - נדרש רפיון אסוציטיבי קל .

      עשית את זה בענק .

      ש א פ ו.

      כוכב .

      כמובן .

      תודה לך, ria, אהרהר לי במהלך היום במשמעות המושג "רפיון אסוציאטיבי קל", נראה לאן זה יקח אותי. 

       

        16/9/08 08:25:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-09-15 12:46:14


      ועד שסיימתי נוספו עוד.

      המשך לא יבוא ( :-

      לרקמתך יש כעת חיים משל עצמם :-)

       

        16/9/08 06:57:

      צטט: עט להשכיר- ניצה צמרת 2008-09-15 12:43:56


      דופקים כאן לדעת את הקירות בבניין. עבודה לא תצא מרעש הזה. הפוסט שלך הוא רעש בפני עצמו. רווח לי שמצאו את הגופה. בדמיוני ראיתי חמור מזה. כן. אפשר. הן אפשר. עוד לא מוצו כל האלטרנטיבות של הזוועה. אספתי את המילים שלך לקולאז'טקסטואלי. אתה בוודאי לא תלין על עצמך אם היפלת גרש או אות במארג הזה. רק תגדיל. הכל כאן. מאוד, אבל באמת מאוד, מעריכה את הלקט הזה שבא בעקבות הראי ששמת כאן. לא משתמשת במילה המראה שכן מדובר בנחיתה והתרסקות גדולה. ניצה 

      לך, מרב.תודה, הפתעת אותי. הקטנתי מעט את העבודות, כדי שניתן יהיה לראות. מעניינת בעיקר אותה צלחת, מכסה מוזהב - יש סיכוי למתכון ?אני לא סבור שאנחנו בתרדמת, זאת אומרת - לא יותר מהתרדמת הרגילה, אנחנו מורגלים בזוועות, אנחנו צורכים אותן.למה, אני מת על זה, זה הולך טוב עם צ'ולנט בקוויאר, אני מכרסם ושומע את עדויות אנשים מפוקסלי-פניםרשמתי לפני ואגיש בבוקר ללוציפר - נראה מה אקבל בתמורה, מקסימום נשחק חמש אבנים. דמעה ? נמרצות ? סמארקצ' ? בתוקף ? המוח שלה ? שמך קוצר מצ'רנוחה ? כל התשובות ? נכונות ?בוקר טוב, אני רואה שאני לא היחידי שקם בשבת בבוקר בשעות חד-ספרתיות. מישהו בא איתי לטיול על גדות הירקון ?טוב שהמתנת לי פה, באפס מעשה, כזנד נכחד, AKA לשעבר כ'חוכמת הזנד' :-)טוב, נו - חברי כנסת הם בדרך כלל בורים וחנפנים. מצד שני - ח"כ חילו לא יודעת לאיזה כיוון תכוון כיתת היורים :-)לא אמרתי חלילה שאין לספר את הסיפור. אך כשהתקשורת "מביאה את הסיפור" עם פרטים מיותרים, מורחת מוספים שלמים, מאוננת על הסיפור, סליחה על הביטוי, זה מעורר בי קבס. נכון, קשה. אבל אפשר לפזז בסגנון קלולס עם שתי צמות !מאחר והטכנולוגיה היא רק כלי והיצרים הם שלעולם נשארים, אולי צריך להחליף את ההתפלשות הפומבית הזו בייסוד פסטיבל השלכת עגבניות פומבי ישראלי, כמו בספרד אם היה לך ספק - תוכנה היא שבחרה באופן שיטתי-אלגוריתמי את התמונות על פי צבעיהן ולא הייתה לי נגיעה בבחירה עצמה, למעט אולי.... שתילת איזו תמונת עירום מייצגת בודדת, יפה ותמה שעומדת במרכז ושואלת למה (...כולם כאן לבושים ?). ממליץ לך, כהכנה לשיחתנו העתידית על הקשר בין לוציפר ירום הודו, קארל היינץ שטוקאהוזן והמשחק 'חמש אבנים' - לראות את קליפו המשעשע של ידיד פראנק זאפה: אודות ציצים ובירה בהשתתפות השטן :-)תגובה מתומצתת ומחמיאה, תודה, באמת :-)אתה חושף את הזאטוט למדיה הנכונה,הגן עליו מהידע אודות הרשע בעולם, כל עוד אתה יכול. ממך - מחמאה נחשבת במיוחד. הגדלתי, הדפסתי ושלחתי למסגור, הכינותי מסמר ופטיש בעוד מועד.נסעתי לצפון ותראי מה נהיה כאן ?! - כנראה שיהיו לי מספיק כוכבים לקישוט הסוכה, על גדות הירקון.תראי, אלה הבדלים בין אנשים. יש כאלה שלא מצליחים להביע רגשות במילים ומניפים תמונה, יש חסידים של זיגמונד פרויד (כמוני), יש הסולדים מעצם הביטוי גוף-נפש, יש חסידים של קווי הפרדה ויש את מעוף החסידות אין מילים - אבל יש פרצופים.צר לי, הביקוש למזוודות אדומות יד שנייה נמצא בשפל כרגע ברררר... מרוב פניות שכאלה - הוספתי הערה בפוסט המבהירה שאת בחירת התמונות ביצעה עבורי תכנת מחשב, ולא ליקטתי אותן אחת-אחת בפינצטה. חוץ מזה - יש אלפי צילומים - האם סרקת טוב טוב את כל קרקעית הירקון ? תגידי, כלוטרה - לא רצית להצטרף לחיפושים ? תודה, והזכרת לי - חייב לקבוע תור לשיננית :-זה גם מה שאני חושב. יש אתרי זוועה למי שאוהב להיחשף לזוועות - אם זה בסדר שהבשר לא ממש טרי אכן הייתה שבת שלום, בינתיים התערמה לי פה עבודה.....תודה.לו רק היה לי שאפו - הייתי מסיר אותו ומשיבו על כנו. מהלידה ועד גיל 5 אין איש יודע היכן נמצאים הפעוטות - מישהו מוכן לחוקק איזה חוק בנידון ?  זה רק אחד מהפרצופים שלנו, וולאסקז התהפך בקברו והתקשר למחות בפניי. המממ.... רקוויאם.... בעיקר זה של מוצארט :-)  בזכות המנעותך, אין לי ספק שאת חשה היטב מה מתרחש, תודה. יש ילדים, שעל לא עוול בכפם - נידונו לתפוס מקום בתודעתנו כצלקת קטנה במוח שלנו, העסוק בשטויות. ה'שטחיות' שלך יכולה למצוא מענה בתיקון שהכנסתי בפוסט, המסביר כי התמונות נבחרו כפיקסלים על ידי תוכנת מחשב, אלגוריתם אכזר ובלתי מתחשב בעליל ! תודה! אין ספק שמחשבות אימה ותמונות הטמונות עמוק - מתפרצות בגלל הגירוי המעורר אסוסיאציות. ההמנעות והבקרה על מידת החשיפה פשוט פרצו כל גבול, תיאור עובדתי יכול היה להספיק בהחלט. ואיך אפשר בלי רגע אחד של נחת ? מהניצוץ :-) הבנתי הכל, חוץ ממילה אחת: "טלוויזיה". תודה :-) תודה רוני, רון שורה בנימי כולם - ולחשוב שיש פרסומות כיצד להסירם :-תודה, שמח שבאת. בואי אליי שוב אחרי שבוע, נטהר את האווירה.  קומי, קומי - די להתאבל :-) אוקיי, השיניים בסדר גמור, בואי לביקורת בעוד חצי שנה :-) תודה בעצמך.  תודה רבה ארנון - הנה, הבאתי את המקור והיעד - לטובת מיעוטי הלכת :-) מהדעת יכולים לצאת רק אנשים שיש להם אותה, או הנמצאים על העץ עצמו - בגן העדן. תודה, הייתי ממנה אותך לאחראית על זכויות הפרט, ובפרט על הפרטיות.  כן, יש לי IQ של מינוס 165, כבר אבחנו זאת בעבר. הבעיה היא שלא נותנים לי על סמך זה אשראי.  אהבתי עצלח את המשקף :-)יעל - את מהמבורכות, שמגינות על כולנו מהבושה, שלא נעשה דבר למען ילדים שגורלם לא שפר עליהם, ועל כך תודה מעומק הלב בטח !  מילא הבנת הנקרא, אבל מה עם חיבור והבעה בכתב ? אשתדל להבא להשחיל את דיעותיך הימניות שלך, כולי מתנצל. תגיד - למה לימנים אף פעם אין פרצוף או שם שאפשר לייחס אליו את השטויות שהם מדברים ?תודה . אמא שלי הייתה עושה את זה קצת אחרת, עוטפת בעלי בצק פילו, מנערת עם עוזרד כבוש, משרה בפטירות כמהין ושמפיניוני כמיהה, אבל אנסה בכל זאת :-) הוא התרסק במטוס. חיל פרשיות: פרשת זיהום הירקון הייתה חלק א', טובעי המכביה חלק ב', רוז הייתה פרק ג', ובקרוב: הצוללים. רבים חשבו שזו המטרה, למרות שדי ברור שזו חזרה על פעולת חיפוש עצמם בכתבות למיניהן. שמח שאת קוראת :-) אגב, המסטיק שאת משווקת - חסר טעם. איכשהו את מפספסת כאן את העיקר, לא ? אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהתגובה שלך ואכתוב במקומה איזה המהום צדקני :-) עכשיו נראה אותך מנתחת את הפלגיאט הזה:  יונתן הקטן, רץ בבוקר אל הגן, הוא טיפס, על העץ, אפרוחים חיפש, אוי ואבוי לו לשובב, חור גדול במכנסיו, הוא טיפס על העץ, אפרוחים חיפש. לשמחתי, התקשורת אינה קובעת את סדר יומי, תודה :-) לי היה אחלה סופש. איך היה לך ? השכן החליט לתקוע בזמבורה תוך כדי צפייה בשידורים חוזרים של מנצ'סטר נגד ליברפול מאז 1966 ? אכן, ככל הידוע לכל, מדובר בזן של שלוחה של איזה משרד מותגים הבא לדחוף לנו מסטיק בתחת. יהיה סבביישן. תגידי - אם מסע של 360 מעלותמחזיר אותך לנקודת המוצא - אולי את גרה במוצא עילית ? זה גם מה שהמורה שלי לקראטה אמרה, כשביקרתי אותו בפנימית ב' !    All work and no play makes Jack a dull boy  All work and no play makes Jack a dull boy     All work and no play makes Jack a dull boy All work and no play makes Jack a dull boy  All work and no play גזר דין מוות לא יסייע בכלום. מה שחסר הוא חוק המאפשר פיקוח על ילדים עד גיל 6. מה שכן יש להתיר בחוק לחשמל קלות הורים שמתאכזרים לילדיהם והורדה דרסטית בדמי הכיס שלהם ! חברה יקרה, האם את עונה לי, כשאת על הספה, שרועה ? תודה, גילוש 6660 - עכשיו שאני יודע את המיקוד שלך - אוכל לבקר את הכרטיס שלך :-) אל דאגה - האלגוריתם הרשע שהחליט להתעלם מאי-אלה חברים הוא יציר כפיו של איזה תכנת צ'כי, אני נקי מרבב האפלייה. הבאת תמונה מדוייקת ביותר, אחי - אתה אוסף ? אוסף תמונות של ילדים ? צילמת את זה מהמשקפת שלך ? אתה אוהב תמונות של ילדים משחקים ? אתה נהנה לשוב עליהם מתרוממים מעל גבי הנדנדות ? אתה אוהב לקרוא לזה אמנות ? אחחח... אני מתמוגג לי בנחת מתוך המזוודה האדומה שלי, היה שווה לסבול את הריח, הלחות והכל :-) מקווה שהתחדש לך מאגר המילים, תמיד תשאירי כמה בפק"מ - לימי החורף :-) בנות ! בנות ! נא לא להתקוטט. ואם כן - אז בגיגית בוץ סקסיסטית, לבושות חוטיני באיצטדיון בלומפילד. היי - תזכירי לי עוד קצת על הימים ההם, ניזכר לנו בערגה - איך סבלנו תחת עריצות ההפקה, ולא יצאנו לסיגריה משותםפת מאחורי הקלעים :-) שוב ושוב אני אתפתל ואסביר: התוכנה האכזרית ובעיקר האלגוריתם הרשע שהושתל בה - היא היא שמנעה מכמה מיקיריי מלהפוך לפיקסלים ואני מיצר על כך יום יום, מיצר ומיצר על כך עד כי לא נשאר ממני אוד מוצלל אחד לרפואה מעשנת. וואי. תודה - זה אתר שהרחקת עד אליו כדי לבצע בו copy והעפלת חזרה אליי כדי להטיל paste שהכינות מראש ? תרחיבי קצת. בפעם השש-עשרה אלף ואחת עשרה , התוכנה היא שהכילה בתוכה את האלגוריתם המרושע המפלה בין איש לאישון, בין אונן לענן, בין קודש לחו"ל, בין תחת לתחש, בין כושיליאוחתו לאיכקורימותו. מי שבחש בפיקסלים ולא מצא את בבואתו מתבקש - כעונש ופרס - לקרוא את הפוסט האלמוני שלי על חיידקי היוגורט ושירת הווישר !חדלי מטלטולייך, שמח שהשקעתי מניבה פירות. כמה הדולר ? בקרוב אכתוב על דונג, פריכיות וציפורן חודרנית :-) הופה ! מה נהיה כאן ? רגע רגע - נדמה לי שזה הפוסט שלי כאן, לא ? גברת איריס, תחזרי בבקשה לדף הבייתה שלך. הי - מלכוד22 ו- alexxy אתם מה-זה-מתאימים, אולי תמצאו שקיעה ללכת אליה יחד שלובי מקלדות ? שששש............................אני מקווה שהמחשבות כבר נרדמו חזרה. מה יש לעשות בנידון ? באתי, ראיתי. תגידי - יש לך מתכון לחזרת שעולה באף עד כדי דמעות ? למה - זה עכשיו אתר מורשת לאומית. יש קבב חדש עם עלי וורדים, יש נקודות מנגל מסויימות שאפילו מטילות צל בצורת המזוודה של מגריט ! יש מגלשות שישבני הילדים המתחלקים בהן חורקים את השיר רוזה רוזה רוזה של יהורם גרון. דברים שרואים מכאן לא רואים מפסטיבל הסרטים בגוואדאלחרא. הנה לך ציור משקיט עצבים, נוחי תחתיו כבשינת מלאכים. די די, זה קצת מורבידי - לא ? בסך הכל הילדה הלכה לקורס צלילה קצר והשתלמות התארכה. בטח שקט, הטביעו לנו את הראיות. אצלינו לא מתעללים בילדים, לא שאני שמעתי. איך אצלך ? ברור - כי צריכה היית לצרף צילום שצילמת - מהשחורלבנים האלה שלך, הקורעים. בטח שאני מקבל תגמול - יש לשוקן ולי הסכם סחר חליפין: אני נותן לו אותיות - הוא נותן לי מספרים :-) מימין לשמאל: מסחטת רגשות, מסחטה אמוציונאלית, נפש-קווצ'ר ואחרונה חביבה: רוז. לא שידוע לי, הבולבול במקום.# אכן אווררת את הכעס... ממש סדנה לפריקת כעסים, תערוכת טוקבק מחאתית, דגימות של כעסות פלסטית. יכול להיות שהסינים קנו את כל החמלה כמו שקנו את כל הברזל בעולם ? כנראה שגנבי המתכות המסתובבים ועוקרים תמרורים ופסלים של תומרקין אוספים גם חמלה, 800 שקל לטון. הידעתם ? יש פיטר ברויגל האב ויש פיטר ברויגל הבן - האב היה תלמידו של הירונימוס בוש. כנראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעש. למרות שחברתי אינה מרשה לי לגעת באחרות, אני מודה לך. כמובן שהפרסומים אינם מונעים דבר - אלא להיפך. תופעות כמו בארה"ב - כניסה למוסדות כמו קמפוסים של מכללות וריסוס התלמידים לכל עבר - הן רעיונות שסוציופטים למיניהם אימצו להם כתוצאה מחשיפה למקרים קודמים. גם לדפוקים בשכל יש אופנות, הם שואלים מניירות מקריירת-בזק של רוצחים אחרים, מקבלים רעיונות והשראות ואפילו מתחרים על ביצועים, שיסוקרו במגזין העתיד לצאת לאור בעזור הבא בשם 'Kill'em All'. לקטר זה מאוד חשוב, אפילו חניבעל לקטר. וישויות חוצניות לעולם לא יצרו איתנו קשר בקצב הנוכחי. מרביתנו באיזור חיוג 03, אבל שמעתי שיש גם מ- 04 ואפילו מ- 02 רחמנא ליצלן. בכל האיזורים הילדים יורדים למקלטים. למה דני, איכות אינה מילה גסה - וגם בהוצאות להורג יש ניואנסים של פריכות חמצמצה, עם סיומת ארומטית. ושכחת גם... את היחס אל היחס. ארבע מילים שמתמצתות הכל.  לא הבנתי את הטיעון "נגדינו בקפה" - כאילו אני עובד אצל מישהו או שיש מדיניות כתיבה, או מגמת בון-טון של סימוןן מטרה על חשבון מישהו. חוץ מזה, הדימוי הזה של מים שעוברים בנהר לא מתאימים לריכוז הנוזלים של הירקון, שיש בו מעט מאוד מים. זה מאוד יקל על ציירים שרוצים לצייר את נוף הירקון בצבעי שמן. אני לא חושב ש"הם" מאוד שונים ממך וממני, זה נורא מה שאת אומרת, אנחנו לא היינו מעלים על דעתנו לבוחר במזוודה בצבע אדום. ושבו בנים לגבולם, או בעצם - וגבלו הבנים אל השבי. תראה, זה לא ממש אני כותב - זו רוחה של לאה גולדברג מדברת מפי:  היִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה, אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה", אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" ו "בְּבַקָּשָׁה". שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: "זֶה מֻתָּר? אַתְּ מרשה?" וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה- לְפֶתַע נִכְנָס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע וְאָמַרְתִּי: אַתְּ טִפְּשָׁה!" נו, למה ציפית ? אלה קופירייטרים בגרוש, שלא רק שלא קראו דבר משל זיגמונד פרויד מעולם, לא יודעים 'עידן השיעתוק' או מיהו וולתר בנג'מין - ואפילו נהנים מתכנית מטומטמת ששאלה את שמה ברוב חוצפה מג'ורג' אורוול.

       

      מה הפלא שתגובתך זו הביאה אותי לכתוב ממנו פוסט שלם ? אוהב אותך, ניצה :-)

       

        16/9/08 06:54:

      צטט: מינימקסי 2008-09-15 09:09:00


      רוז מעולם לא היתה ה"אישו" היא נשאה  בקיומה את הטריגר של כולנו ,להזדעזע דרכה מעצמנו -חיות אדם מוסוות. התקשורת הפונוגרפית, "בשם הזכות לדעת"  היא הכלי שלנו, המפלצת שאנו יצרנו ,לספר אותנו, ורק אותנו, ולגרות אותנו להמשיך להיות [רק] חיות.

       

      כבר שכחתי ממנה, ממילא אין חדשות טריות ממנה. אני כבר מחכה לדבר הבא, שאני בטוח שיהיה מסעיר הרבה יותר.

        16/9/08 06:46:

      צטט: ש-בי 2008-09-15 00:11:19


      זה הדבר הראשון וכנראה האחרון שקראתי בנושא הזה

      כן , אני אלופה בהתנתקות

      לא רואה חדשות

      לא קוראת עיתונים

      תגיד לי , הפסדתי משהו בשנה וחצי האחרונות?

      צלבו אותי על אטימות וחוסר שייכות

      נדמה לי שזה מה ששמר עלי שפויה בתקופה שכולם נברו בדם

      ובתככים ובשחיתות

      (אין ברירה , אנשים לא יודעים לשתוק אז הגיעו לאזניי שמועות על שיש דברים כאלה)

      אם היה אפשר הייתי חיה על אי נטול תקשורת

      דואגת שיהיו איתי אהוביי

      היינו מדברים בלי לטגן את המח בסלולרי על כמות הקוקוסים שמתבשלים ליניקה

      ואורות מרצדים היו של נרות ולא של מסכי טלויזיה

      אוח , אם רק היה אפשר

       

      ואותך , אותך הייתי לוקחת איתי

      היית מצייר לי אוכל גורמה עטוף בג'אנק ללא הגבלת היריעה

      כותב לי פוסטים שכל מקורם במח היצירתי האדיר שלך בלי צורך בשיט מזוודתי בירקון

      מפיק פרסומת שתמנע מזרים להגיע לאי ולהפוך אותו לטיילת נובורישית של שופינג ושופוני...

      ובין היתר הולך ובא ונשאר והולך ובא...

      תהליך המיון מתחיל , מה איתך?

      דווקא יש איים במחיר מציאה, כמו אי-אפשר ואי-וודאות. מהם ניתן לשלוח אי-מיילים, בבקבוקים אי-נירליים.

        16/9/08 06:33:

      צטט: דני ססלר 2008-09-14 23:56:24


      למה אני לא בתמונה???

      למה למה למה

      כך אני קם בלילה, שומע את זעקותיך וזעקות כולם - מוחים וזועקים על כי הושפלו, נרמס כבודם, שדדו להם את הפיקסל. וססלרון, אתה דווקא מופיע - אבל בגב התמונה, ליד החתימה שלי :-)

       

        16/9/08 06:29:

      צטט: ברק חכמוב 2008-09-14 21:35:14

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-14 20:31:50

      צטט: עלמה אוהבת 2008-09-13 10:36:08

      אתה כותב מעולה, שנון וחכם.

       


      סליחה שאני אומרת, אבל הדבר הזה חסר טעם:

      "במזוודה אדומה ושתי צמות" וכו'

      אתה מוזמן להדליק איתי נר לזכר רוז:

      http://www.new.facebook.com/group.php?gid=25206083732

       

      עלמה

       


       

      אגב, המסטיק שאת משווקת - חסר טעם.

       

      וגם הפסטיבל שארגנת - חסר טעם.

       

      מוזר לראות את התגובה שלך בפוסט כזה. את הרי עושה בדיוק מה שיגאל מדבר עליו

      עם 3,699 חברים, בקבוצה שהקמת לזיכרה של רוז, בפייסבוק

       

       

      כן, הפרסומאים האלה - בניגוד למה שאומרים עליהם - דווקא יש להם אלוהים, ואלוהים כידוע נמצא במטבעות הקטנים, אלה שאתה קונה איתם מסטיק ארכאי ויבש שמנסים להלביש עליו אריזה מעודכנת, אבל היובש ןהמלאכותיות של המתיקות בגומי הסדוק שבכלל לא מזיק לשיניים, אלא אפילו מרפא אותן ומצמיח ניבים ומצחצח את הלשון בעזרת החיידק הייחודי מצוספלאזמוס המצוי בגומי הלעיסה של כל אלה שעומדים בתור בפייסבוק בשביל לקבל קצת שייכות לעדר של לועסים.

       

        16/9/08 06:24:

      צטט: ברק חכמוב 2008-09-14 21:27:09

      יגאל,

       

      מי שיש לו פרח

      מבין בפרחים

       

      מי שיש לו שתי תאומות זהות מהממות, בנות ארבע וחצי 

      חש על בשרו, רצח מתועב של פרח בת ארבע וחצי

       

      כאב לי מאוד, מאוד!

      עד עכשיו השארתי את הכאב לעצמי.

       

       


       

      גם לי הפריע הסיקור העיתונאי המוגזם "לפרשה" התורנית...

      השתוללתי כשהילד בן הארבע וחצי נזרק לים (את שמו אני לא זוכר, כי הסיפור שלו היה פחות דרמטי, אז לא גרמו לי לשנן את שמו) ואז עוד ילד... ועוד...

       



      והעיתונות?

      היא כמובן לא תבוא חשבון עם עצמה

      על עוד 2 שדים שיצאו מהארון בזכותה

      וגרמו לעוד 2 שלדים להכנס לארון

       

      המון תודה, ברקוס חכמובוס.

       

        16/9/08 06:02:


      אני לא יודעת אם זה אומר שעולם האסוסיאציות שלי מורכב מערבוב של חדשות ישנות וסרטי קולנוע

      או משהו הזוי כזה, בטח משהו הזוי, זה בטוח. ובכל זאת, פתאום נזכרתי בסרט "מים אפלים"

      ראיתי אותו לפני כמה זמן באחד מערוצי הכבלים, ויש שם ילדה קטנה שלכודה בדוד המים על הגג

      בבניין עם קירות מתקלפים, ודליפות מים, וכל הסרט צבוע בצבעי שחור וצהוב קודרים....

        15/9/08 22:46:

      ילדה קטנה יחידה נרצחה

      ושאלה

      למה?

        15/9/08 22:45:

      צטט: שישיפוש 2008-09-14 20:32:25

       

      "אדם מת פעמיים- פעם אחת בכלות הגוף הפיזי שלו ובפעם השנייה כשמת האדם האחרון שזוכר אותו".

      בעיני לזכור את רוז זה לעשות מקום בלב למישהו שהעולם  לא נתן לו מקום להתקיים.

      והקיום כאיקונה, כסמל, לכאב של הרבה ילדים ששברו לנו-זה אולי הדבר  האחרון שאולי אנחנו יכולים לעשות כדי שלא תאבד מן העולם בלי שנודע כי הייתה בו.

      ואם דרך האבל עליה, אנחנו מתחברים לאבל  שיש בנו על הילד המנוצל והפגוע שבנו?

      זו גם דרך לשמר את הזכר שלה, לקשר אותה אלינו.

      ואם יש קורבן אחרים שסבלו לא פחות  ומתו נשכחים ואלמוניים? כאב וסבל זה לא הרי דבר שאפשר לכמת.  מבין כל הקרבנות בחר הזמן להציל דווקא את רוז רון משיכחה? ומדוע לא?

      ילדה יפה וסובלת כל כך. אני חושבת שמגיע לה.

      תנוח על משכבה בשלום.

       

       

      הכל יפה וטוב, רק שאיש לא העז עד כה לכנות אותה "רוז רון" - ולא נראה לי שכך הייתה רוצה להיזכר.

       

        15/9/08 22:23:

      צטט: נורית טל-טנא 2008-09-14 19:56:25


      איזה כאוס מרתק של אסוציאציות מטורפות. ..

      חס וחלילה וחס, הסדר נשמר בעיתו וחזר על כנו (נא להקריא כפי שדן כנר היה מקריא).

       

        15/9/08 22:21:

      צטט: lorriek 2008-09-14 19:42:54

      צטט: deeppurple 2008-09-14 14:50:43

       

       

      שכל אחד יבדוק עם עצמו עד כמה הוא בן אדם ולא חיית אדם

      במשפחה...בעבודה...בכבישים...ביחסים...באהבה...באינטרנט...

       

      (ותסלח לי שאיני מצטרף לעדר המצקצק

      ולמהללי פוסטים ...)

       

       

       

      תרשה לי להזכירך מיכאל , שמהעדר המצקצק הזה אתה ניזון אצלך בפוסטים .

      מכוער ומתנשא .

      תבדוק אתה את עצמך !

       

       

      הופה ! אני חושב שזה מה שנקרא בומרנג :-)

       

        15/9/08 22:18:

      צטט: renana ron 2008-09-14 18:16:28

      קשה למצוא מילים שיתארו עד כמה מחליא ומזעזע הרצח הזה.

      ראוי שרוצח רוז הקטנה לא יראה עוד אור יום.

       

      תודה על הדברים שכתבת יגאל.

      את עצמי לא מצאתי בפסיפס, אבל העבודה הזו היא מדהימה. כל הכבוד !

      את נמצאת גם נמצאת, שיקרתי, ועוד איך מצויה שם, בילפתי, זה האלגוריתמוס בתוכנה שגרם לי להקטין מדי את הפיקסל שלך.

       

        15/9/08 22:17:

      צטט: deeppurple 2008-09-14 14:50:43

       

       

      שכל אחד יבדוק עם עצמו עד כמה הוא בן אדם ולא חיית אדם

      במשפחה...בעבודה...בכבישים...ביחסים...באהבה...באינטרנט...

       

      (ותסלח לי שאיני מצטרף לעדר המצקצק

      ולמהללי פוסטים ...)

       

       

      רעיון מצויין. אז בוא נתחיל איתך: האם בדקת עד כמה אתה בן אדם ולא חיית אדם בפוסטים שלך ?

        15/9/08 17:53:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-14 20:42:29

      צטט: דיידו73 2008-09-13 10:55:48

      נראה לי

      ותקן איתי אם אני טועה

      שהנר הווירטואלי הזה לזכר רוז/רבין/גולדווסר/רגב/נספי התאומים (מחקו את המיותר והוסיפו שמות של קורבנות כראות עינכם) -

      זאת בדיוק האוננות התקשורתית עליה מדובר כאן, לא?

       

       

      צטט: עלמה אוהבת 2008-09-13 10:36:08

      אתה כותב מעולה, שנון וחכם.

       


      סליחה שאני אומרת, אבל הדבר הזה חסר טעם:

      "במזוודה אדומה ושתי צמות" וכו'

      אתה מוזמן להדליק איתי נר לזכר רוז:

      http://www.new.facebook.com/group.php?gid=25206083732

       

      עלמה

       


       

       

       

      אכן, ככל הידוע לכל, מדובר בזן של שלוחה של איזה משרד מותגים הבא לדחוף לנו מסטיק בתחת.

       

      אז תזהר לא לעשות בלונים.

       

        15/9/08 17:13:


      תמיד אמרתי שלראיה רחבה וכוללת , מעוף ועומק - נדרש רפיון אסוציטיבי קל .

      עשית את זה בענק .

      ש א פ ו.

      כוכב .

      כמובן .

        15/9/08 16:55:

      צטט: סיגל שין. 2008-09-14 14:48:37

      התמונה שיצרת, מדהימה

      יש בה אמירה, ללא מילים!

       

      עושה לי עוד לחשוב... להפנים דרך המילים שלך,

      את מה שהתחולל בי בימים הללו.

       

      תודה מיוחדת לך, יגאל.

       

       

       

      תודה לך שין שין - ביפן: ג'ינג'ר אדום מוחמץ.

       

        15/9/08 16:10:

      צטט: גילה z 2008-09-14 13:51:37

      אני יגאל,עדיין ממתין לפוסט שיקשר בין מציאת גופתה של רוז לתאריך יום השנה לאסון התאומים. אניבודי ?

       

      אז זהו, זה יום ההולדת שלי. יצא לי ככה שב-11 לספטמבר נולדתי, קרו דברים לפני וקרו דברים אחרי. "ככה זה" , כמו שאומרים בטרמפלדורית (קורט וונגוט, בית מטבחיים 5). יש שנולדים ויש שמתים.

      קחי את הזמן שלך - לאחור. וגם ראיון עם הגאון האקסצנטרי משהו.

       

        15/9/08 16:02:

      צטט: orchidea 2008-09-14 11:46:39


      אמרת את כל שניתן לומר......כמעט

      ובמילות חכמה מאירות

      בתוך הכאוס של הסיבה שהן נכתבו

      תודה     *

      אירין

       

       אורכידיאה - פרח אירוטי במיוחד. לא הייתי רוצה לגדל חממה של כאלה. 

       

        15/9/08 15:58:

      צטט: אופק96 2008-09-14 11:13:10


      תמונה מדהימה המעידה על אדם יצירתי ושנון.

      הפוסט מאוד קשה והעובדה שהתופעה של התעללות ורצח של ילדים ע"י הקרובים להם ביותר

      גורמת לעצבות אחידה בין כולנו.

      אולי העובדה שהתקשורת מפרסמת את המקרים גורמת לאנשים לקבל אומץ ופשוט לעשות מה שנראה להם

      באותו רגע.....

      אולם אם לא היה כך, ולא היו מציגים לראווה את העונשים ... מה היה מרתיע את אותם הורים/קרובים מתעללים

      בחסרי הישע...?!

      פשוט עצוב ולא נראה פיתרון לתופעה מחרידה זו.

      על אף שמדינת ישראל אינה דוגלת בגזר דין מוות ולא מענישה את החוטאים בעונשים שהיא מגנה הנחשבים

      בעינייה כלא מוסריים... במקרים האלה הייתי מעבירה הצעת חוק לגזר דין מוות למתעללים בילדים חסרי ישע.

       

      נקווה לטוב

       האדם רע מיסודו, וזה כולל גם את אשתו. 

       

        15/9/08 15:55:

      צטט: שרה בכור 2008-09-14 08:49:45

      התמונה שעשית מעבר לכך שהיא מדהימה

      היא היא האומרת לי

      שכולנו יחד אחראיים

      למה שקרה

       

      לא,לא אשמים

      ויחד עם זאת אחראיים

      משהו בגלוי ובנסתר החברתי שלנו

      השתבש

      הסדר הופר

      ונוצר פתח אכזרי כזה

      תודה רבה לך

      עשית כאן עבודה מופלאה

      כל הכבוד

      לצערי אני משוללת כוכבים

      ומגיעים לך אינסוף

      באהבה רבה

      שרה

      אם יישאר לי פתח כזה בסכך הסוכה, שיגלה את השמיים - אדרוש ממך את הכוכב במפגיע :-)

       

        15/9/08 15:53:

      צטט: :)) 2008-09-14 08:38:34

      הכי מקורי שנתקלתי בי עד כה

      יפה על המעוף והרמה....

       שמח שאת מהמציצות אצלי :-)

       

        15/9/08 15:52:

      צטט: בדלי 2008-09-14 07:53:27


      מעולה, מדכא

      תודה, נקווה.

       

        15/9/08 15:50:

      צטט: חגיגיתי 2008-09-14 04:12:16


      אין לי מילים לתאר את הזוועה הזו

      כמה קשה - כמה כואב

      אי אפשר לשכוח וליסלוח

      כוכב על פוסט כל כך יפה ומרגש

       לא צריך לתאר, בעיקר להרגיש, תודה.

       

        15/9/08 15:49:

      צטט: שישיפוש 2008-09-14 01:19:04

       יקירתי - אתה פוריה. נראה לי שהנושא טרד מאוד את מנוחתך,

      אני אתלה, ברשותך, כמה מהם על המקרר אצלי אם זה בסדר.

       

        15/9/08 15:32:

      צטט: פצפצת 2008-09-14 00:20:16

      צטט: איריס009 2008-09-13 13:03:43

      צטט: שלומית אינדיזיין 2008-09-13 09:31:47


      האדישות מתחילה ברייטינג.  

      וגם ההתנגדות לרייטינג זקוקה לרייטינג.

       

       

       

      מדוייק !

       

       לאקוניות ברוכה :-)

       

        15/9/08 15:30:

      צטט: ש.ס.ק 2008-09-13 23:08:24

       

      את הרצח של רווז על כל הסתעפויותיו

      אני עוד מעכלת

      אבל רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לך

      על  כ ל מה שאתה כותב

      על ההשקעה והאינטליגנציה והרגש והידע

      חוויה עמוקה ואמיתית

      *

       אחח... היית לי כשסק עסיסי ביום שרב מדברי :-)

       

        15/9/08 13:56:

      צטט: אינדיעינת 2008-09-13 21:29:18


      אינטיליגנט ומקורי כתמיד.

      עקבתי באדיקות אחרי הדיווחים על רוז. כחובבת סדרות משטרה, המוח הפרוע שלי העלה כיווני חקירה שאף סוכן FBI לא היה מעלה בדעתו, ביקרתי את המשטרה בטוקבקים, דיברתי עם שוטר שפגשתי בדרך.

       

      לרוב אינני קוראת חדשות כי אם מרפרפת ומוצאת שדבר לא השתנה ולכן אין מה לקרוא. העיניים הבוכיות של רוז תפסו את מבטי ולראשונה מצאתי את עצמי נכנסת מספר פעמים ביום לווינט כדי להתעדכן. לאט לאט נחשפו פרטי הזוועה ובטלוויזיה הסבתא רבתא (אגב, למדתי מילה חדשה) אומרת שהכל היה בסדר, כמו כל משפחה.

       

      טוב שפרשת רוז טילטלה מדינה שלמה. אולי יהיה שינוי. אולי יקום "חוק רוז" שלפיו המדינה חייבת במעקב אחרי ילדים עד רישומם לגן. מהרגע שיגיעו בגן זו תהיה חובת הגננת.

       

      אינדי לנצח.

       יקירתי - זה רעיון מצויין, קשה להניח שש"ס, הליכוד, הפירוד, קדימה או אחורה יחוקקו כזה חוק.

       אולי מרצ.

        15/9/08 13:52:

      צטט: אלת האש 2008-09-13 21:06:03


      לא היה לי ספק, לא חשבתי שבחרת תמונה תמונה להרכיב קולאז.

      ואכן שמתי לב לתמונה הפורנוגרפית..הרי על זה מדובר, רק של נפש האדם, עמוק פנימה.

       אופפפ - גם את ? אני ארביץ מכות רצח לאלגוריתם המניאק הזה של התוכנה הבלתי-שוויונית שלי הזו, אצלה הוא גר. רק בעיות הוא עושה לי (אני קורא לו בקיצור  'אלגו' שזה 'משהו' בספרדית) גם כן, רק מסבך אותי עם אלות שבשמיים.

       

        15/9/08 13:49:

      צטט: מר אמסטל-י"ם! 2008-09-13 20:30:35


      המדינה שלנו מחרידה, מאן, כמו גם כל העולם כולו. איכסה פיכסה באמת על האנשימים הזדונים והמרושעים האלו שרק בטעות הם נולדו בצלם אנוש לדעתי, וש... וש לא יודע, פתאום יש לי הרגשה כזאת שאולי-אולי-אולי עם קבלת המסקנות מניסוי המפץ הגדול או וואטאבור, תהיה גם איזושהי מסקנת ביניים קווצ'ית אחת על כך שיש פה בינונו בריות שהם לא באמת באמת בני אנוש, אלא, בעצם, שליחי השטן למעשה שרק לובשים מראה של בניאדם כתחפושת, ותו לא.

      זה כמובן כבר לא יעזור לרוז ז"ל!

       

      הכוכב שלי הוא על ההזדהות שלי עם העניין המכאיב הזה שהעלת כה יפה בפוסט המיוחד הזה שלך יגאל, איש יקר שיוצר תמיד רוביקות ייחודיות רק לך. וגם על זה הכוכב שלי ניתן לך אחר כבוד, ואם אפשר היה להכפיל אותו אז הייתי עושה זאת ברצון ובמוי כייף גדול.

      רק עניין קטנצ'יק צובט לי בלב ועושה רדיו חזק של בכי ושל יגון.

       

      אז ככי ככה, מאן, ובוא, אני מבקש ממך, בבקשה, אל תיקח נא את זה קשה מדי, אוקיי... לא, כי פשוט אתה מבין, מי שלוקח את זה קשה אישת זה אני וקשה, קשה, קשה, כי הלו מדובר כאן, למי שלא שם לך, בהתעלמות גורפת, מערכתית וחוצפניאקית שלך מהתמונה שלי אצלך בפרוטרט הסופר דופר הזה שעשית, שזה בלבד כבר  עילה לעוד איזשהו כוכב מנצנץ או משהו, הכוכב השלישי באותו הפוסט, זה שבמקרים חגיגיים כאלו נהוג להגיש אותו עם גלידה וכאלה... אם רק כמובן תמונתי הייתה משובצת שם בפאזל היפהפיה הזה שלך...

       

      טוב, נו, לא נורא, כאז כן היום, אני מצדיע לך, גם אם אתה כמעט אף פעם לא מרגיש בזה, שלא כמו הפעם שיש לך פה ממני תגובה בגודל של ריבוינו של עויילם - שזה, בשורה התחתונה, גם מה שמתבקש, לפחות מגבי  מהפוסט הזה, ומאיזה כיוון שלא תסתכל על זה...

       

       

      שלך,

      מוטי רוזינק

      מר אמסטל-י"ם! 

       

       עכשיו אדוני מפסוט חלאס ? 

       

        15/9/08 13:46:

      צטט: ירון בן נון 2008-09-13 19:59:06

      פיזמת שיר?

       נפלת לפיר ?

       


      ועד שסיימתי נוספו עוד.

      המשך לא יבוא ( :-


      דופקים כאן לדעת את הקירות בבניין. עבודה לא תצא מרעש הזה. הפוסט שלך הוא רעש בפני עצמו. רווח לי שמצאו את הגופה. בדמיוני ראיתי חמור מזה. כן. אפשר. הן אפשר. עוד לא מוצו כל האלטרנטיבות של הזוועה. אספתי את המילים שלך לקולאז'טקסטואלי. אתה בוודאי לא תלין על עצמך אם היפלת גרש או אות במארג הזה. רק תגדיל. הכל כאן. מאוד, אבל באמת מאוד, מעריכה את הלקט הזה שבא בעקבות הראי ששמת כאן. לא משתמשת במילה המראה שכן מדובר בנחיתה והתרסקות גדולה. ניצה 

      לך, מרב.תודה, הפתעת אותי. הקטנתי מעט את העבודות, כדי שניתן יהיה לראות. מעניינת בעיקר אותה צלחת, מכסה מוזהב - יש סיכוי למתכון ?אני לא סבור שאנחנו בתרדמת, זאת אומרת - לא יותר מהתרדמת הרגילה, אנחנו מורגלים בזוועות, אנחנו צורכים אותן.למה, אני מת על זה, זה הולך טוב עם צ'ולנט בקוויאר, אני מכרסם ושומע את עדויות אנשים מפוקסלי-פניםרשמתי לפני ואגיש בבוקר ללוציפר - נראה מה אקבל בתמורה, מקסימום נשחק חמש אבנים. דמעה ? נמרצות ? סמארקצ' ? בתוקף ? המוח שלה ? שמך קוצר מצ'רנוחה ? כל התשובות ? נכונות ?בוקר טוב, אני רואה שאני לא היחידי שקם בשבת בבוקר בשעות חד-ספרתיות. מישהו בא איתי לטיול על גדות הירקון ?טוב שהמתנת לי פה, באפס מעשה, כזנד נכחד, AKA לשעבר כ'חוכמת הזנד' :-)טוב, נו - חברי כנסת הם בדרך כלל בורים וחנפנים. מצד שני - ח"כ חילו לא יודעת לאיזה כיוון תכוון כיתת היורים :-)לא אמרתי חלילה שאין לספר את הסיפור. אך כשהתקשורת "מביאה את הסיפור" עם פרטים מיותרים, מורחת מוספים שלמים, מאוננת על הסיפור, סליחה על הביטוי, זה מעורר בי קבס. נכון, קשה. אבל אפשר לפזז בסגנון קלולס עם שתי צמות !מאחר והטכנולוגיה היא רק כלי והיצרים הם שלעולם נשארים, אולי צריך להחליף את ההתפלשות הפומבית הזו בייסוד פסטיבל השלכת עגבניות פומבי ישראלי, כמו בספרד אם היה לך ספק - תוכנה היא שבחרה באופן שיטתי-אלגוריתמי את התמונות על פי צבעיהן ולא הייתה לי נגיעה בבחירה עצמה, למעט אולי.... שתילת איזו תמונת עירום מייצגת בודדת, יפה ותמה שעומדת במרכז ושואלת למה (...כולם כאן לבושים ?). ממליץ לך, כהכנה לשיחתנו העתידית על הקשר בין לוציפר ירום הודו, קארל היינץ שטוקאהוזן והמשחק 'חמש אבנים' - לראות את קליפו המשעשע של ידיד פראנק זאפה: אודות ציצים ובירה בהשתתפות השטן :-)תגובה מתומצתת ומחמיאה, תודה, באמת :-)אתה חושף את הזאטוט למדיה הנכונה,הגן עליו מהידע אודות הרשע בעולם, כל עוד אתה יכול. ממך - מחמאה נחשבת במיוחד. הגדלתי, הדפסתי ושלחתי למסגור, הכינותי מסמר ופטיש בעוד מועד.נסעתי לצפון ותראי מה נהיה כאן ?! - כנראה שיהיו לי מספיק כוכבים לקישוט הסוכה, על גדות הירקון.תראי, אלה הבדלים בין אנשים. יש כאלה שלא מצליחים להביע רגשות במילים ומניפים תמונה, יש חסידים של זיגמונד פרויד (כמוני), יש הסולדים מעצם הביטוי גוף-נפש, יש חסידים של קווי הפרדה ויש את מעוף החסידות אין מילים - אבל יש פרצופים.צר לי, הביקוש למזוודות אדומות יד שנייה נמצא בשפל כרגע ברררר... מרוב פניות שכאלה - הוספתי הערה בפוסט המבהירה שאת בחירת התמונות ביצעה עבורי תכנת מחשב, ולא ליקטתי אותן אחת-אחת בפינצטה. חוץ מזה - יש אלפי צילומים - האם סרקת טוב טוב את כל קרקעית הירקון ? תגידי, כלוטרה - לא רצית להצטרף לחיפושים ? תודה, והזכרת לי - חייב לקבוע תור לשיננית :-זה גם מה שאני חושב. יש אתרי זוועה למי שאוהב להיחשף לזוועות - אם זה בסדר שהבשר לא ממש טרי אכן הייתה שבת שלום, בינתיים התערמה לי פה עבודה.....תודה.לו רק היה לי שאפו - הייתי מסיר אותו ומשיבו על כנו. מהלידה ועד גיל 5 אין איש יודע היכן נמצאים הפעוטות - מישהו מוכן לחוקק איזה חוק בנידון ?  זה רק אחד מהפרצופים שלנו, וולאסקז התהפך בקברו והתקשר למחות בפניי. המממ.... רקוויאם.... בעיקר זה של מוצארט :-)  בזכות המנעותך, אין לי ספק שאת חשה היטב מה מתרחש, תודה. יש ילדים, שעל לא עוול בכפם - נידונו לתפוס מקום בתודעתנו כצלקת קטנה במוח שלנו, העסוק בשטויות. ה'שטחיות' שלך יכולה למצוא מענה בתיקון שהכנסתי בפוסט, המסביר כי התמונות נבחרו כפיקסלים על ידי תוכנת מחשב, אלגוריתם אכזר ובלתי מתחשב בעליל ! תודה! אין ספק שמחשבות אימה ותמונות הטמונות עמוק - מתפרצות בגלל הגירוי המעורר אסוסיאציות. ההמנעות והבקרה על מידת החשיפה פשוט פרצו כל גבול, תיאור עובדתי יכול היה להספיק בהחלט. ואיך אפשר בלי רגע אחד של נחת ? מהניצוץ :-) הבנתי הכל, חוץ ממילה אחת: "טלוויזיה". תודה :-) תודה רוני, רון שורה בנימי כולם - ולחשוב שיש פרסומות כיצד להסירם :-תודה, שמח שבאת. בואי אליי שוב אחרי שבוע, נטהר את האווירה.  קומי, קומי - די להתאבל :-) אוקיי, השיניים בסדר גמור, בואי לביקורת בעוד חצי שנה :-) תודה בעצמך.  תודה רבה ארנון - הנה, הבאתי את המקור והיעד - לטובת מיעוטי הלכת :-) מהדעת יכולים לצאת רק אנשים שיש להם אותה, או הנמצאים על העץ עצמו - בגן העדן. תודה, הייתי ממנה אותך לאחראית על זכויות הפרט, ובפרט על הפרטיות.  כן, יש לי IQ של מינוס 165, כבר אבחנו זאת בעבר. הבעיה היא שלא נותנים לי על סמך זה אשראי.  אהבתי עצלח את המשקף :-)יעל - את מהמבורכות, שמגינות על כולנו מהבושה, שלא נעשה דבר למען ילדים שגורלם לא שפר עליהם, ועל כך תודה מעומק הלב בטח !  מילא הבנת הנקרא, אבל מה עם חיבור והבעה בכתב ? אשתדל להבא להשחיל את דיעותיך הימניות שלך, כולי מתנצל. תגיד - למה לימנים אף פעם אין פרצוף או שם שאפשר לייחס אליו את השטויות שהם מדברים ?תודה . אמא שלי הייתה עושה את זה קצת אחרת, עוטפת בעלי בצק פילו, מנערת עם עוזרד כבוש, משרה בפטירות כמהין ושמפיניוני כמיהה, אבל אנסה בכל זאת :-) הוא התרסק במטוס. חיל פרשיות: פרשת זיהום הירקון הייתה חלק א', טובעי המכביה חלק ב', רוז הייתה פרק ג', ובקרוב: הצוללים. רבים חשבו שזו המטרה, למרות שדי ברור שזו חזרה על פעולת חיפוש עצמם בכתבות למיניהן. שמח שאת קוראת :-) אגב, המסטיק שאת משווקת - חסר טעם. איכשהו את מפספסת כאן את העיקר, לא ? אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהתגובה שלך ואכתוב במקומה איזה המהום צדקני :-) עכשיו נראה אותך מנתחת את הפלגיאט הזה:  יונתן הקטן, רץ בבוקר אל הגן, הוא טיפס, על העץ, אפרוחים חיפש, אוי ואבוי לו לשובב, חור גדול במכנסיו, הוא טיפס על העץ, אפרוחים חיפש. לשמחתי, התקשורת אינה קובעת את סדר יומי, תודה :-) לי היה אחלה סופש. איך היה לך ? השכן החליט לתקוע בזמבורה תוך כדי צפייה בשידורים חוזרים של מנצ'סטר נגד ליברפול מאז 1966 ? אכן, ככל הידוע לכל, מדובר בזן של שלוחה של איזה משרד מותגים הבא לדחוף לנו מסטיק בתחת. יהיה סבביישן. תגידי - אם מסע של 360 מעלותמחזיר אותך לנקודת המוצא - אולי את גרה במוצא עילית ? זה גם מה שהמורה שלי לקראטה אמרה, כשביקרתי אותו בפנימית ב' !    All work and no play makes Jack a dull boy  All work and no play makes Jack a dull boy     All work and no play makes Jack a dull boy All work and no play makes Jack a dull boy  All work and no play גזר דין מוות לא יסייע בכלום. מה שחסר הוא חוק המאפשר פיקוח על ילדים עד גיל 6. מה שכן יש להתיר בחוק לחשמל קלות הורים שמתאכזרים לילדיהם והורדה דרסטית בדמי הכיס שלהם ! חברה יקרה, האם את עונה לי, כשאת על הספה, שרועה ? תודה, גילוש 6660 - עכשיו שאני יודע את המיקוד שלך - אוכל לבקר את הכרטיס שלך :-) אל דאגה - האלגוריתם הרשע שהחליט להתעלם מאי-אלה חברים הוא יציר כפיו של איזה תכנת צ'כי, אני נקי מרבב האפלייה. הבאת תמונה מדוייקת ביותר, אחי - אתה אוסף ? אוסף תמונות של ילדים ? צילמת את זה מהמשקפת שלך ? אתה אוהב תמונות של ילדים משחקים ? אתה נהנה לשוב עליהם מתרוממים מעל גבי הנדנדות ? אתה אוהב לקרוא לזה אמנות ? אחחח... אני מתמוגג לי בנחת מתוך המזוודה האדומה שלי, היה שווה לסבול את הריח, הלחות והכל :-) מקווה שהתחדש לך מאגר המילים, תמיד תשאירי כמה בפק"מ - לימי החורף :-) בנות ! בנות ! נא לא להתקוטט. ואם כן - אז בגיגית בוץ סקסיסטית, לבושות חוטיני באיצטדיון בלומפילד. היי - תזכירי לי עוד קצת על הימים ההם, ניזכר לנו בערגה - איך סבלנו תחת עריצות ההפקה, ולא יצאנו לסיגריה משותםפת מאחורי הקלעים :-) שוב ושוב אני אתפתל ואסביר: התוכנה האכזרית ובעיקר האלגוריתם הרשע שהושתל בה - היא היא שמנעה מכמה מיקיריי מלהפוך לפיקסלים ואני מיצר על כך יום יום, מיצר ומיצר על כך עד כי לא נשאר ממני אוד מוצלל אחד לרפואה מעשנת. וואי. תודה - זה אתר שהרחקת עד אליו כדי לבצע בו copy והעפלת חזרה אליי כדי להטיל paste שהכינות מראש ? תרחיבי קצת. בפעם השש-עשרה אלף ואחת עשרה , התוכנה היא שהכילה בתוכה את האלגוריתם המרושע המפלה בין איש לאישון, בין אונן לענן, בין קודש לחו"ל, בין תחת לתחש, בין כושיליאוחתו לאיכקורימותו. מי שבחש בפיקסלים ולא מצא את בבואתו מתבקש - כעונש ופרס - לקרוא את הפוסט האלמוני שלי על חיידקי היוגורט ושירת הווישר !חדלי מטלטולייך, שמח שהשקעתי מניבה פירות. כמה הדולר ? בקרוב אכתוב על דונג, פריכיות וציפורן חודרנית :-) הופה ! מה נהיה כאן ? רגע רגע - נדמה לי שזה הפוסט שלי כאן, לא ? גברת איריס, תחזרי בבקשה לדף הבייתה שלך. הי - מלכוד22 ו- alexxy אתם מה-זה-מתאימים, אולי תמצאו שקיעה ללכת אליה יחד שלובי מקלדות ? שששש............................אני מקווה שהמחשבות כבר נרדמו חזרה. מה יש לעשות בנידון ? באתי, ראיתי. תגידי - יש לך מתכון לחזרת שעולה באף עד כדי דמעות ? למה - זה עכשיו אתר מורשת לאומית. יש קבב חדש עם עלי וורדים, יש נקודות מנגל מסויימות שאפילו מטילות צל בצורת המזוודה של מגריט ! יש מגלשות שישבני הילדים המתחלקים בהן חורקים את השיר רוזה רוזה רוזה של יהורם גרון. דברים שרואים מכאן לא רואים מפסטיבל הסרטים בגוואדאלחרא. הנה לך ציור משקיט עצבים, נוחי תחתיו כבשינת מלאכים. די די, זה קצת מורבידי - לא ? בסך הכל הילדה הלכה לקורס צלילה קצר והשתלמות התארכה. בטח שקט, הטביעו לנו את הראיות. אצלינו לא מתעללים בילדים, לא שאני שמעתי. איך אצלך ? ברור - כי צריכה היית לצרף צילום שצילמת - מהשחורלבנים האלה שלך, הקורעים. בטח שאני מקבל תגמול - יש לשוקן ולי הסכם סחר חליפין: אני נותן לו אותיות - הוא נותן לי מספרים :-) מימין לשמאל: מסחטת רגשות, מסחטה אמוציונאלית, נפש-קווצ'ר ואחרונה חביבה: רוז. לא שידוע לי, הבולבול במקום.# אכן אווררת את הכעס... ממש סדנה לפריקת כעסים, תערוכת טוקבק מחאתית, דגימות של כעסות פלסטית. יכול להיות שהסינים קנו את כל החמלה כמו שקנו את כל הברזל בעולם ? כנראה שגנבי המתכות המסתובבים ועוקרים תמרורים ופסלים של תומרקין אוספים גם חמלה, 800 שקל לטון. הידעתם ? יש פיטר ברויגל האב ויש פיטר ברויגל הבן - האב היה תלמידו של הירונימוס בוש. כנראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעש. למרות שחברתי אינה מרשה לי לגעת באחרות, אני מודה לך. כמובן שהפרסומים אינם מונעים דבר - אלא להיפך. תופעות כמו בארה"ב - כניסה למוסדות כמו קמפוסים של מכללות וריסוס התלמידים לכל עבר - הן רעיונות שסוציופטים למיניהם אימצו להם כתוצאה מחשיפה למקרים קודמים. גם לדפוקים בשכל יש אופנות, הם שואלים מניירות מקריירת-בזק של רוצחים אחרים, מקבלים רעיונות והשראות ואפילו מתחרים על ביצועים, שיסוקרו במגזין העתיד לצאת לאור בעזור הבא בשם 'Kill'em All'. לקטר זה מאוד חשוב, אפילו חניבעל לקטר. וישויות חוצניות לעולם לא יצרו איתנו קשר בקצב הנוכחי. מרביתנו באיזור חיוג 03, אבל שמעתי שיש גם מ- 04 ואפילו מ- 02 רחמנא ליצלן. בכל האיזורים הילדים יורדים למקלטים. למה דני, איכות אינה מילה גסה - וגם בהוצאות להורג יש ניואנסים של פריכות חמצמצה, עם סיומת ארומטית. ושכחת גם... את היחס אל היחס. ארבע מילים שמתמצתות הכל.  לא הבנתי את הטיעון "נגדינו בקפה" - כאילו אני עובד אצל מישהו או שיש מדיניות כתיבה, או מגמת בון-טון של סימוןן מטרה על חשבון מישהו. חוץ מזה, הדימוי הזה של מים שעוברים בנהר לא מתאימים לריכוז הנוזלים של הירקון, שיש בו מעט מאוד מים. זה מאוד יקל על ציירים שרוצים לצייר את נוף הירקון בצבעי שמן. אני לא חושב ש"הם" מאוד שונים ממך וממני, זה נורא מה שאת אומרת, אנחנו לא היינו מעלים על דעתנו לבוחר במזוודה בצבע אדום. ושבו בנים לגבולם, או בעצם - וגבלו הבנים אל השבי. תראה, זה לא ממש אני כותב - זו רוחה של לאה גולדברג מדברת מפי:  היִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה, אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה", אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" ו "בְּבַקָּשָׁה". שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: "זֶה מֻתָּר? אַתְּ מרשה?" וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה- לְפֶתַע נִכְנָס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע וְאָמַרְתִּי: אַתְּ טִפְּשָׁה!" נו, למה ציפית ? אלה קופירייטרים בגרוש, שלא רק שלא קראו דבר משל זיגמונד פרויד מעולם, לא יודעים 'עידן השיעתוק' או מיהו וולתר בנג'מין - ואפילו נהנים מתכנית מטומטמת ששאלה את שמה ברוב חוצפה מג'ורג' אורוול.

       

        15/9/08 12:27:

      צטט: גב' מגונדרת 2008-09-13 19:41:24


      ממש זוועה

      כתבתי גם פוסט אחרי שראיתי את הגופה שלה

      אתה מוזמן לכנס זה האחרון בדיוק מה שאני מרגישה...

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=620117

       ראית את הגופה שלה ? את עובדת המכון הפתולוגי ? אני קונה ממך צילום ב 100,000 שקל !

       

        15/9/08 11:43:

      צטט: אהוד-אמיר 2008-09-13 19:34:01

      כתבת:

      "אסונות שאינם מגיעים לכותרות הראשיות לא מזיזים לנו"

      ואסונות שמופיעים בכותרת הראשית, באדום ושחור, מזיזים לנו?

      באמת.

      אנו עלובי העולם בצקצוק ובהתחסדות:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=598861

      מה שבטוח, שבכל מה שקשור להצמחת רוצחים סדרתיים - יש לנו עוד מה ללמוד.

       

        15/9/08 10:27:

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-09-13 18:52:22


      לעניין עיקרון העונג של פרויד;

      קבלתי היום מגיסתי את גיליון אוגוסט של ליידי גלובס, שנושאו: מעבר לעיקרון העונג". ההכרות עם עיקרון העונג של פרויד, שנראית לי ולך ולעוד כמה טריוויאלית כשמתייחסים לנושא, לא ממש טריוויאלית לעורכת ליידי גלובס (זוגתו של רמון, נו). חיפשתי התייחסות לכך בדבריה, לאחר העניקה את השם היומרני הזה לגיליון. גורנישט.

      באוף-טופיק, תכולת הגיליון נראית כאילו הגעתי בטעות לבלייזר למתקדמים, הארד-קור. וגם לא ממש ברור לי (טוב, אני מיתממת - לגמרי ברור לי, ברור ומעציב) למה מגזין נשים איכותי צריך לכלול כתבת צבע ענקית על עורך דין רופס שעוסק ב- DSM ומלמד שליטה בנשים גרמניות, כשהוא מסיים לכלוא פלשתינאים ב- day job שלו. הייתי צריכה לומר את זה איפהשהו.

       נו, למה ציפית ? אלה קופירייטרים בגרוש, שלא רק שלא קראו דבר משל זיגמונד פרויד מעולם, לא יודעים 'עידן השיעתוק' או מיהו וולתר בנג'מין - ואפילו נהנים מתכנית מטומטמת ששאלה את שמה ברוב חוצפה מג'ורג' אורוול.

        15/9/08 10:24:

      צטט: eranool 2008-09-13 18:49:19

      סחתין על הכתיבה ועל האומץ

       תראה, זה לא ממש אני כותב - זו רוחה של לאה גולדברג מדברת מפי:

       

      היִיתִי אֶתְמוֹל בְּבֵית הַדּוֹדָה,

      אָמַרְתִּי "שָׁלוֹם" וְאָמַרְתִּי "תּוֹדָה",

      אָמַרְתִּי "סְלִיחָה" ו "בְּבַקָּשָׁה".

      שָׁאַלְתִּי תָּמִיד: "זֶה מֻתָּר? אַתְּ מרשה?"

      וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ, כֵּיצַד זֶה קָרָה-

      לְפֶתַע נִכְנָס בִּי הַיֶּלֶד הָרַע

      וְאָמַרְתִּי: אַתְּ טִפְּשָׁה!"

       

        15/9/08 10:19:

      צטט: kiki27 2008-09-13 18:01:31

      שבתי..

       ושבו בנים לגבולם, או בעצם - וגבלו הבנים אל השבי.

       

        15/9/08 10:17:

      צטט: נעמית 2008-09-13 18:00:12

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:11:29

      מצאתי את דמותי, בהירה מאד בתוך הציור של ולסקז. מצאתי את דמותי דחוסה גם בתוך המזוודה האדומה.

      מוקפת כבשים, זאבים, יתושים, פילים, יהודים, ערבים, עיתונאים, שופטים, שוטרים, פוליטיקאים, צוללנים, בלוגרים, מחנק, חושך, טלוויזיות, כוכבים נולדים....בשלב זה קצת התעייפתי מחיפוש אחרי אשמים.

      הייתי מעדיףה למצוא שותפים: שותפים לפשע, שותפים לכאב, שותפים לשינוי, שותפים למוכנות להתבונן במציאות, על מה שהיא, מתוך מעורבות- ולהגיב: לחייב, לשלול, לנמק, לשנות. 

      הציטוט שהבאת מפרויד מדוייק להפליא- כל כך הרבה עיניים ראו את רוז, רק לא בזמן הנכון, ולא באופן הנכון.

      כרגע דחף המוות שלנו פועל בשני כיוונים: פנימה והחוצה בו-זמנית. ממית את העולם, וממית את נפשנו.

      "השאיפה לסדר היא גם השאיפה למוות, מפני שהחיים הם הפרה-

      מתמדת של הסדר".  

      כרגע יש כאן יותר מדיי סדר לטעמי, יותר מדיי שומרים, יותר מדיי, חוקים, היררכיות, השגחה.

      פחות מדיי פניות, סולידריות, הקשבה, אמפתיה. 

      בחיי האישיים נתקלתי במעט מדיי סולידריות במקומות השונים בהם שהיתי. אני מחפשת ומחפשת, ומוכנה לברך על סולידריות מורכבת שתתארגן מסביב לפרשת הילדה רוז. סולידריות דומה התרחשה בכיכר כשרבין נרצח, אבל חסרה שם היכולת להודות שעל אף שיש יגאל עמיר אחד שירה, הוא קיים בכולנו. יגאל קטן עם אקדח שמכוון אותו לעבר "האחרים" הספציפיים לקיומנו, מסמן ויורה: גינוי, קללה, הרחקה, מאסר, דיכוי, ביטול.... היגאל הזה, הרוני רון, האם המטביעה במימי הים קימים בי כל הזמן. כשאני אומרת מי דומה לי ומי לא, מי מאיים עלי, מי מתיש, מי מטריד, מי בור, מי לא ראוי....

      אבל- אני מנסה לכוונן את עוצמת קיומם של הדחפים ההרסנים, שבי, למתן אותם, ובעיקר לתת להם זכות קיום קטנה, שלא יוכחשו. אפילו כאן בדה מארקר אני נתקלת בתופעה דומה: בכל פעם שמגיב חורג בתגובותיו, מגבולות הנורמה, הסדר המקובל, מוחקים את תגגובותיו. דיונים שגלשו לפסים אלימים נמחקים, מוכחשים, כאילו לא היו מעולם......אם כאן בדה מארקר אנחנו מתנהלים בטקטיקות של הכחשת הרוע והאכזריות, על אחת כמה וכמה בעולם הממשי.

      תודה על פוסט מושקע, אינטיליגנטי, ואמיץ. אני מזמינה לבקר גם בירקון שלי,   שהוא הרבה יותר פשטני והיסטריוני משלך, אבל מסריח לא פחות.

       

      גם אחרי רצח רבין, מייד מייד היה הניסיון להשיב את "הסדר" הזה לקדמותו.

      שעה אחרי ההודעה של איתן הבר אני זוכרת שכבר התיישבו אנשים במעגל סביב מקום הרצח ושרו.

      אני שהסתכלתי בכך בטלוויזיה, דומעת אבל גם זועמת וכועסת, כעסתי עוד יותר.

      הכעיס אותי הניסיון להשיב את הסדר למקום שבו נפרע סדר חיינו באחת.

      כאילו היתה זו הופעה בפארק... ומאז באמת כל יום זיכרון, כדי לא להרגיז אנשים מסוימים, כדי לא להיקלע לחיכוכים, כדי להרגיש ש"כולנו אבלים" (אבל לא כולם אבלים!) העצרת בכיכר מורכבת משירים.

       

      לגבי רוז, היה לי עוד הרהור, מקווה שהוא לא יישמע נורא.. אבל חשבתי שבגלל שהמשפחה הזאת משדרת זרות, הם לא מכאן, הם לכאורה לא "מאיתנו", היה קל לעבד את זה לאבל קבוצתי. ליצור בסיס להזדהות משותפת, כי הרי זה לא יכול לקרות "לנו" - זה קרה להם, למשפחה המוזרה והמעוותת הזאת שהסבא הוא גם בן הזוג של האמא, שהאב הביולוגי לא נוכח, הם פרעו את הסדר, אבל הם גם שונים ומוזרים.

       

       אני לא חושב ש"הם" מאוד שונים ממך וממני, זה נורא מה שאת אומרת, אנחנו לא היינו מעלים על דעתנו לבוחר במזוודה בצבע אדום.

       

        15/9/08 10:13:

      צטט: אוסטרליה 2008-09-13 17:59:03


      תראה יגאל אני לא אומרת שהסיפור של רוז לא כואב

      אבל כבר עברו הרבה מים בנהר. עוד ילד נרצח

      אמא שלו הטביעה אותו. תינוק בן 3 חודשים

      נהרג בתאונת דרכים. ו- 8 יתומים נשארו בגלל תאונת המסוק

      ועוד עוד ועוד . מה שאני לא אוהבת כאן בקפה וגם במדינה

      שאתם מסמנים מישהו אחד וזהו האחרים לא נחשבים כמה חבל.

       

       לא הבנתי את הטיעון "נגדינו בקפה" - כאילו אני עובד אצל מישהו או שיש מדיניות כתיבה, או מגמת בון-טון של סימוןן מטרה על חשבון מישהו. חוץ מזה, הדימוי הזה של מים שעוברים בנהר לא מתאימים לריכוז הנוזלים של הירקון, שיש בו מעט מאוד מים. זה מאוד יקל על ציירים שרוצים לצייר את נוף הירקון בצבעי שמן.

       

        15/9/08 10:02:

      צטט: veredn10 2008-09-13 17:43:58


      חזק מאוד כואב מאוד

       ארבע מילים שמתמצתות הכל.

       

        15/9/08 09:09:


      רוז מעולם לא היתה ה"אישו" היא נשאה  בקיומה את הטריגר של כולנו ,להזדעזע דרכה מעצמנו -חיות אדם מוסוות. התקשורת הפונוגרפית, "בשם הזכות לדעת"  היא הכלי שלנו, המפלצת שאנו יצרנו ,לספר אותנו, ורק אותנו, ולגרות אותנו להמשיך להיות [רק] חיות.

       

        15/9/08 08:56:

      צטט: דליה מ. 2008-09-13 17:10:20


      מה שלא בכותרות לא מעניין אותנו

       

      היחס לזקנים

      היחס לילדים

      היחס לחלש

      היחס לעני

       

      עצוב

      ושכחת גם... את היחס אל היחס.

       

        15/9/08 08:55:

      צטט: דני ססלר 2008-09-13 16:44:45

      צטט: איכות אינה מילה גסה 2008-09-13 13:25:49


      תודה

      על הצעקהההההההההההה שכולנו צועקים וכבר אין מי שיושיע......

      אני רוצה-

      להכניס את המפלצת הזו למזוודה[לא,הוא אינו ראוי לשם אדם ובטח לא לכינוי סבא],

      להשליכו לירקון

      למשותו לאחר 2 דקות של פחד שכמעט כמעט נפח נשמתו [אולי דקה וחצי]

      ואז ...לתת לו להנמק בכלא לשארית חייו

      ומתנצלת בפני כולכם על התוקפנות הרבה שבי.

       

      איזה ממוש...

      למה דני, איכות אינה מילה גסה - וגם בהוצאות להורג יש ניואנסים של פריכות חמצמצה, עם סיומת ארומטית.

       

        15/9/08 08:54:

      צטט: לא רוצה ניק 2008-09-13 16:25:57

      איפה אנחנו?

       

      מרביתנו באיזור חיוג 03, אבל שמעתי שיש גם מ- 04 ואפילו מ- 02 רחמנא ליצלן. בכל האיזורים הילדים יורדים למקלטים.

        15/9/08 08:52:

      צטט: ירמי עמיר 2008-09-13 16:14:49


      עצוב. קשה. מקומם. לא מובן. ורק שאלה אחת מורכבת וקשה:

      למה כולנו מתעוררים ומתבכיינים, גם כאן, כשצף, תרתי משמע, המקרה של רוז. איפה היינו עד היום? בכל שנה נרצחים 5 ילדים רק בישראל. אלפים עוברים התעללות קשה. בעולם השלישי המצב הרבה יותר גרוע. יש המון ילדים שעברו טרגדיה דומה לזו  שעברה רוז.  בקושי קראתי כאן משהו על כך. ולא רק כאן. וגם המקרה של רוז יישכח. אבל המצפון שלנו יישאר נקי, כי כתבנו על זה והגבנו וכתבנו שירי קינה והזלנו דמעה ואפילו נתנו כוכבים ירוקים. קצת פאתטי. ואולי אנחנו חסרי אונים מול מפלצות אדם.  

      וגם - יצר הקיום מכתיב לנו להמשיך את החיים. אין ברירה. אבל אולי אפשר לעצור ולהמשיך קצת אחרת כדי שמקרה כמו של רוז וילדים אומללים אחרים לא יחזור. איך? אני לא יודע. חומר למחשבה. אם לא נעשה משהו, ילדים ואזרחים תמימים ימשיכו למות - ואנחנו נמשיך לכתוב ולקטר. תודה יגאל.

      לקטר זה מאוד חשוב, אפילו חניבעל לקטר. וישויות חוצניות לעולם לא יצרו איתנו קשר בקצב הנוכחי.

       

        15/9/08 08:50:

      צטט: eu 2008-09-13 15:33:24

      אתה יודע מה...

      עם כל הרוגז שלי על התקשורת. על צורת הסיקור על הציניות של ספירת רייטינג למול פרצוף דואב של אזרחים שאיכפת להם, אם הם מנעו את הרוז פיזאם הבאה, דיינו.

      כמות התלונות על חשדות של אלימות המשפחה עלתה. ילד אחד או שניים ניצלו.

      ואפילו אם לא מדובר על מות אלא על צלקות.

      כמובן שהפרסומים אינם מונעים דבר - אלא להיפך. תופעות כמו בארה"ב - כניסה למוסדות כמו קמפוסים של מכללות וריסוס התלמידים לכל עבר - הן רעיונות שסוציופטים למיניהם אימצו להם כתוצאה מחשיפה למקרים קודמים. גם לדפוקים בשכל יש אופנות, הם שואלים מניירות מקריירת-בזק של רוצחים אחרים, מקבלים רעיונות והשראות ואפילו מתחרים על ביצועים, שיסוקרו במגזין העתיד לצאת לאור בעזור הבא בשם 'Kill'em All'.

       

        15/9/08 08:45:

      צטט: אפרת jeki 2008-09-13 15:31:10


      פוסט מרשים

      וכן תוכנו מעורר

      חומר למחשבה

      נגעת

      שלך

      אפרת

      מככבת על ההשקעה

      הרעיון

      שלך אפרת

      **

      למרות שחברתי אינה מרשה לי לגעת באחרות, אני מודה לך.

       

        15/9/08 08:44:

      צטט: עדנוש 2008-09-13 15:23:38


      כוכב לזיכרה של רוז

      *

      אני אמסור לה.

        15/9/08 08:44:

      צטט: ארז אשרוב 2008-09-13 15:22:15

      צטט: אישון 2008-09-13 12:35:12

      ארז, עדיף הרונימוס בוש ,לא ?

       

       

       

       שניהם אהובים עליי במיוחד, אבל מה שיפה אצל ברויגל, בהקשר הזה, הוא שהפרימיטיביות והיצרים הקדמוניים מובלעים. מרומזים. כלומר, על פני השטח יש איזו כסות שקרית.

      הידעתם ? יש פיטר ברויגל האב ויש פיטר ברויגל הבן - האב היה תלמידו של הירונימוס בוש. כנראה שהתפוח לא נופל רחוק מהעש.

        15/9/08 08:16:

      צטט: יעל001 2008-09-13 15:19:59

      אמת. החמלה מצרך נדיר, ועוד ועוד תכונות אנושיות אובדות יום יום ואת החלל ממלאות תכונות שיטחיות ואלימות וטיפשיות והרשימה הולכת ומתארכת...............

      יכול להיות שהסינים קנו את כל החמלה כמו שקנו את כל הברזל בעולם ? כנראה שגנבי המתכות המסתובבים ועוקרים תמרורים ופסלים של תומרקין אוספים גם חמלה, 800 שקל לטון.

       

        15/9/08 08:14:

      צטט: שישיפוש 2008-09-13 15:15:00

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 11:01:22

      צטט: שישיפוש 2008-09-13 01:09:16


         

       

      תודה, הפתעת אותי. הקטנתי מעט את העבודות, כדי שניתן יהיה לראות. מעניינת בעיקר אותה צלחת, מכסה מוזהב - יש סיכוי למתכון ?

      הצלחת- רוז הקטנה עשתה אותי שותתת דימויים. אז לקחתי מכסה של מחשקה (כלי מפח לחמוצים שיש בשוק)  וציירתי עליו עם אקריליק. אחר כך לקחתי את הפטיש המפחיד והכבד שלי וריקעתי את השוליים של המכסה-  להלום בפטיש נראה לו כמו דרך טובה לאוורר את הכעס.

      אכן אווררת את הכעס... ממש סדנה לפריקת כעסים, תערוכת טוקבק מחאתית, דגימות של כעסות פלסטית.

       

        15/9/08 07:44:

      צטט: דסיקה 2008-09-13 15:13:47

      *

      #.

       

        15/9/08 07:39:

      צטט: אלת האש 2008-09-13 14:52:31

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:38:01

      אני מבינה שיגאל עבר ניתוח לשינוי מין....

      לא שידוע לי, הבולבול במקום.

       

        15/9/08 07:38:

      צטט: meirav shavit 2008-09-13 14:46:27

      מתחברת לדיוק שבו תארת את הדברים.

       

      אני כל הזמן הייתי בתחושה שמספרים לי סיפור מתח.

      שיש פה סוג של מסחטה אמוציונלית חדשה...התקשורת ממציאה ואנחנו הרעבים למשהו יותר מזה..כבר...נכנסים למערכת.

       

      אני שמחה לאמר שאני לא רעבה לחדשות מעין אלו. כן בעד עשייה. הכי קל לכתוב על כמו כל העיתונאים...תמיד לדבר רק לא באמת לעשות

       

      ולגבי רוז.

      יש לי רק לאמר שהיא היתה לבד ונותרה, וחייה היו עצובים. יש לי ילדה בת 4, אני לא יכולה לדמיין.

      זה שכולם..אחרי מותה ומציאתה משחררים משהו...זה לא באמת חשוב לה.

       

      תודה לך.

      מימין לשמאל: מסחטת רגשות, מסחטה אמוציונאלית, נפש-קווצ'ר ואחרונה חביבה: רוז.

        15/9/08 07:14:

      צטט: **מתישהו** 2008-09-13 14:39:03

      יגאל , אני לבטח לא מחדשת לך כלום .

      אתה צריך להיות מתוגמל על הפוסטים האלו, שמעת ?????????

      בטח שאני מקבל תגמול - יש לשוקן ולי הסכם סחר חליפין: אני נותן לו אותיות - הוא נותן לי מספרים :-)

       

        15/9/08 07:13:

      צטט: oritall 2008-09-13 14:33:22


      ניסיתי לכתוב כאן תגובה ולא הצלחתי.  התחושות קשות.

       

      ברור - כי צריכה היית לצרף צילום שצילמת - מהשחורלבנים האלה שלך, הקורעים.

        15/9/08 07:10:

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2008-09-13 14:16:04

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:28:35

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2008-09-12 23:56:56


      ואני שמעתי היום את הרעיון הנואל של חברת הכנסת נדיה חילו לעשות "לוויה ממלכתית" לילדה.

       

      תלוי מה יהיה סגנון ההלוויה... רוז מייצגת הרבה מעבר לעצמה. אולי זה לא רעיון כ"כ גרוע... אני לא בעד ממלכתיות שתהפוך אותנו למקוננים טהורים, אבל כן הייתי מברכת על איזשהו אירוע בפורמט אינטיליגנטי שיאפשר התכנסות והשתהות מסביב לשיח שפרשת רוז מזמינה.

       

       

      רעיון גרוע. לויה ממלכתית תהיה הקרשנדו של העיסוק האובססיבי בילדה. ואח"כ כלום. ילדים ימשיכו להיות מוזנחים, מוכים, ומומתים ע"י הוריהם. כל ילד שיומת במכות רצח ע"י הוריו, יזכה ללויה כזאת? זה פשוט לא משרת כלום.

      צריך לצאת אולי בקמפיין, "לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו" וללמד את הציבור להתערב. להפנות את הציבור למי שצריך לפנות במקרה כזה וככה אולי יהיה אפשר להציל ילד כזה או אחר.

      אני זוכרת מקרים מזעזעים מארבע השנים האחרונות.

      תמיד אני משווה את גיל הילדים לגיל הבת שלי וככה אני מקבלת פרופורציה לפנים, מה שנקרא.

      כשבתי היתה בת שלושה חודשים נרצחה התנוקת מיכל ע"י האבא המפלצתי שלה. הילדה היתה מוכה מהרגע שהיא נולדה, אנשים ידעו, האמא ידעה (אף שהיתה מוכה בעצמה) ואיש לא הציל אותה. היא היתה בת גילה של ביתי. מישהו זוכר? בנתיים נרצח תינוק קטן אחר ע"י אביו, בנתיים הגיעו עשרות ילדים עם "שברים לא מוסברים" לחדרי המיון, (מפליא אותי שההורים טורחים בכלל), בנתיים איזה סדיסט בירושלים התעלל בילדים בכל מכשיר שהוא רק יכול היה לשים תחת ידיו.

      אין לזה סוף, כי החברה לא מנסה לשים לזה סוף.

      התעסקות ממלכתית, או טקסית לא תושיע ילד מוכה באשר הוא.

       

       

      אצלינו לא מתעללים בילדים, לא שאני שמעתי. איך אצלך ?

        15/9/08 07:07:

      צטט: אדם ראשון 2008-09-13 13:59:57

      עכשיו זמן   ש..ק..ט

      תודה יגאל.

      בטח שקט, הטביעו לנו את הראיות.

       

        15/9/08 00:12:

      צטט: mzukan 2008-09-13 13:41:42

      הדמוי עם המזוודה עוד ירדוף אותנו הרבה שנים,

      והרבה אומנים יזינו עצמם בדימוי זה,

      ברשימות שינדלר המזוודות מצילות חיים דווקא,

      בצירוף תושיה של נגן הכינור שאינני זוכר את שמו כרגע,

      גם שמלה אדומה היא דמוי ברשימות שינדלר שקשור למוות של ילדה מתוך קבוצה של ילדים,

      בסרט הוסיפו את הצבע האדום

      לסרט התעודי המתאר צעדת ילדים בתוך תעשייה של מוות, בדומה לתמונה הלקוחה מסצינת החומה, בה תלמידים צועדים לתוך תעשייה של שטאנצים,

      הצבע האדום נועד להבדיל את הילדה משאר הילדים ולתת נופך אישי של מעקב אחרי דמות פרטית,

      הסימון נהיה יותר דרמטי כשהילדה מתקרבת לסופה הידוע מראש,

      כביכול יש איזה מרווח תנועה לכל פרט בתהלוכה  האבסורדית הזאת,אבל במאסה הכללית אין למרווח הזה

      שום משמעות כי כל אחד מהניצפים ימות באופן ודאי בסוף המסע,

      במקרה של רוז , המהלכים לא ניצפו אלא כל האינפורמציה נופקה הרבה אחרי הרצח,

      אולי מכאן נובעת הסקרנות שפשתה בכל המדינה,

      אבל ככל שהמעשה הוא אכזרי וטראגי, קשה להשוותו למה שעשו הנאצים ואף לאסון התאומים,

      די די, זה קצת מורבידי - לא ? בסך הכל הילדה הלכה לקורס צלילה קצר והשתלמות התארכה.

       

        15/9/08 00:11:


      זה הדבר הראשון וכנראה האחרון שקראתי בנושא הזה

      כן , אני אלופה בהתנתקות

      לא רואה חדשות

      לא קוראת עיתונים

      תגיד לי , הפסדתי משהו בשנה וחצי האחרונות?

      צלבו אותי על אטימות וחוסר שייכות

      נדמה לי שזה מה ששמר עלי שפויה בתקופה שכולם נברו בדם

      ובתככים ובשחיתות

      (אין ברירה , אנשים לא יודעים לשתוק אז הגיעו לאזניי שמועות על שיש דברים כאלה)

      אם היה אפשר הייתי חיה על אי נטול תקשורת

      דואגת שיהיו איתי אהוביי

      היינו מדברים בלי לטגן את המח בסלולרי על כמות הקוקוסים שמתבשלים ליניקה

      ואורות מרצדים היו של נרות ולא של מסכי טלויזיה

      אוח , אם רק היה אפשר

       

      ואותך , אותך הייתי לוקחת איתי

      היית מצייר לי אוכל גורמה עטוף בג'אנק ללא הגבלת היריעה

      כותב לי פוסטים שכל מקורם במח היצירתי האדיר שלך בלי צורך בשיט מזוודתי בירקון

      מפיק פרסומת שתמנע מזרים להגיע לאי ולהפוך אותו לטיילת נובורישית של שופינג ושופוני...

      ובין היתר הולך ובא ונשאר והולך ובא...

      תהליך המיון מתחיל , מה איתך?

        15/9/08 00:10:

      צטט: איכות אינה מילה גסה 2008-09-13 13:25:49


      תודה

       

      על הצעקהההההההההההה שכולנו צועקים וכבר אין מי שיושיע......

      אני רוצה-

      להכניס את המפלצת הזו למזוודה[לא,הוא אינו ראוי לשם אדם ובטח לא לכינוי סבא],

      להשליכו לירקון

      למשותו לאחר 2 דקות של פחד שכמעט כמעט נפח נשמתו [אולי דקה וחצי]

      ואז ...לתת לו להנמק בכלא לשארית חייו

      ומתנצלת בפני כולכם על התוקפנות הרבה שבי.

       

      הנה לך ציור משקיט עצבים, נוחי תחתיו כבשינת מלאכים.

        15/9/08 00:07:

      צטט: m i n d the gap 2008-09-13 13:12:11

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 08:49:11

      צטט: m i n d the gap 2008-09-12 22:33:58

      לא פשוט להגיב לזה.

      כמו התמונה שיצרת, פיסלת כאן גם תמונה ממילים.

      תודה.

      בוקר טוב, אני רואה שאני לא היחידי שקם בשבת בבוקר בשעות חד-ספרתיות. מישהו בא איתי לטיול על גדות הירקון ?

       

       

      העניין הוא שגם הלכתי לישון בשעה מאוד חד-ספרתית.

      ולטייל על גדות הירקון... ?! מי יכול לטייל שם עכשיו ?

      (עושה לי חידודים בעור לחשוב שלקחתי לשם לפני כשבועיים את הילדים בפעם הראשונה לשוט בסירה, הזיכרון נצבע באדום)

       

      למה - זה עכשיו אתר מורשת לאומית.

      יש קבב חדש עם עלי וורדים,

      יש נקודות מנגל מסויימות שאפילו מטילות צל בצורת המזוודה של מגריט !

      יש מגלשות שישבני הילדים המתחלקים בהן חורקים את השיר רוזה רוזה רוזה של יהורם גרון.

      דברים שרואים מכאן לא רואים מפסטיבל הסרטים בגוואדאלחרא.

       

        15/9/08 00:01:

      צטט: beigel a 2008-09-13 13:06:54

      הפוסט שלך מצמרר, ציני וכואב

      רוז אצלי מונחת במיכל שקוף, כולם יכולים לראות אותה

      אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=607519&p=0

      מה יש לעשות בנידון ? באתי, ראיתי. תגידי - יש לך מתכון לחזרת שעולה באף עד כדי דמעות ?

       

        14/9/08 23:57:

      צטט: yacovgabay 2008-09-13 12:51:21

      מעורר הרבה מחשבות .

      שששש............................אני מקווה שהמחשבות כבר נרדמו חזרה.

       

        14/9/08 23:56:


      למה אני לא בתמונה???

      למה למה למה

        14/9/08 23:54:

      צטט: טלי לוי 2008-09-13 12:25:25

      היי יגאל

      תמונה מדהימה

      אתה תמיד שנון ומענין תודה לך

      נטולת כוכבים אני אך אשוב

      לגבי רוז

      נאמר כבר הכל

      ואין לי מה להוסיף לזה

      כמילות השיר

      ילדה מסכנה

      שבוע טוב לך

      טלי

       פעם הייתי פחות שנון - אבל כנראה שעשו עליי עבודה טובה !

       

        14/9/08 23:51:

      צטט: alexxy 2008-09-13 12:23:43

      צטט: מלכוד22 2008-09-13 09:40:50


      חטאת בדמגוגיה.

      לכתוב על מנת לכתוב ועדיף שונה כי אז מי יקרא?

      אבל האמת היא פשוטה- מקרה מזויע ולא אנושי. בין אם זה אצל יהודים ובין אם לאו.

      התמונה שלה עשתה את כל ההבדל. אני חושב שירדה לי שנה מהחיים אחלרי שראיתי את התמונה שלה.

      ומקרים כאלה לא כ"כ נפוצים. סטאטיסטית הורים לא הורגים את ילדיהם. אתה פשוט מצאת בגוגל כי אלה שכן עושים את זה מגיעים לחדשו (הרי על מה יכתבו? על עוד משפחה בריאה? זה לא מעניין)

      ומה הקשר לרון חולדאי וגשר המכביה? זה כבר ממש מחוץ לקונטקסט.... אם כך אז גם על הקישון אפשר לכתוב ועל אסונות בנהרות באמזונס.

      בסיכומו של עניין מדובר במשפחה חולנית וילדה מסכנה אחת ותמה.

      ועכשיו האבל הוא ציבורי.

      ואמיתי.

      במצבים כאלה גם להחריש זה בסדר. אנחנו באבל.

       

      ומעבר לזה באמת אין יותר מה להגיד.

      הי - מלכוד22 ו- alexxy אתם מה-זה-מתאימים, אולי תמצאו שקיעה ללכת אליה יחד שלובי מקלדות ?

       

        14/9/08 23:49:

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:21:13

      צטט: אות ועוד 2008-09-13 10:52:55

       

      טוב וראוי שהביקורת שלך תישמע כדי שלא ניתן לדיקטטורה

      התקשורתית לעבורלסדר היום  ונהיה כמו כבשים המובלות לטבח...

       

       

      האצבע המאשימה שהופנתה כלפי רוני-רון, מופניית כרגע אל התקשורת..... קחו רגע את האצבע הזאת ותסובבו אותה לכיוון החזה שלכם, אל הלב שלכם.

      הופה ! מה נהיה כאן ? רגע רגע - נדמה לי שזה הפוסט שלי כאן, לא ? גברת איריס, תחזרי בבקשה לדף הבייתה שלך. 

        14/9/08 23:40:

      צטט: דגולת הכותרת 2008-09-13 12:17:47


      תודה לך על פוסט חשוב, מטלטל ומושקע כל כך.

      חדלי מטלטולייך, שמח שהשקעתי מניבה פירות. כמה הדולר ? בקרוב אכתוב על דונג, פריכיות וציפורן חודרנית :-)

       

        14/9/08 23:36:

      צטט: אישון 2008-09-13 12:13:13

      אכן פוסט מדויק .אין צורך להוסיף.
      והנה- לא נגעתי - לפני שיתקנו את זה .לינק מהפוסט " ..הפצ"ר ערך שימוש ללוחם שירה כדור גומי בפלסטיני הכפות

      ללוחם השריון שירה כדור גומי בפלסטיני כפות בנעלין נערך הבוקר שימוע בפני הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט".

      גם אני לא מופיע בתמונה כך יודע אני לבטח שלא יאוננו עלי.

      בפעם השש-עשרה אלף ואחת עשרה , התוכנה היא שהכילה בתוכה את האלגוריתם המרושע המפלה בין איש לאישון, בין אונן לענן, בין קודש לחו"ל, בין תחת לתחש, בין כושיליאוחתו לאיכקורימותו. מי שבחש בפיקסלים ולא מצא את בבואתו מתבקש - כעונש ופרס - לקרוא את הפוסט האלמוני שלי על חיידקי היוגורט ושירת הווישר !

       

        14/9/08 23:30:

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:11:29

      מצאתי את דמותי, בהירה מאד בתוך הציור של ולסקז. מצאתי את דמותי דחוסה גם בתוך המזוודה האדומה.

      מוקפת כבשים, זאבים, יתושים, פילים, יהודים, ערבים, עיתונאים, שופטים, שוטרים, פוליטיקאים, צוללנים, בלוגרים, מחנק, חושך, טלוויזיות, כוכבים נולדים....בשלב זה קצת התעייפתי מחיפוש אחרי אשמים.

      הייתי מעדיףה למצוא שותפים: שותפים לפשע, שותפים לכאב, שותפים לשינוי, שותפים למוכנות להתבונן במציאות, על מה שהיא, מתוך מעורבות- ולהגיב: לחייב, לשלול, לנמק, לשנות. 

      הציטוט שהבאת מפרויד מדוייק להפליא- כל כך הרבה עיניים ראו את רוז, רק לא בזמן הנכון, ולא באופן הנכון.

      כרגע דחף המוות שלנו פועל בשני כיוונים: פנימה והחוצה בו-זמנית. ממית את העולם, וממית את נפשנו.

      "השאיפה לסדר היא גם השאיפה למוות, מפני שהחיים הם הפרה-

      מתמדת של הסדר".  

      כרגע יש כאן יותר מדיי סדר לטעמי, יותר מדיי שומרים, יותר מדיי, חוקים, היררכיות, השגחה.

      פחות מדיי פניות, סולידריות, הקשבה, אמפתיה. 

      בחיי האישיים נתקלתי במעט מדיי סולידריות במקומות השונים בהם שהיתי. אני מחפשת ומחפשת, ומוכנה לברך על סולידריות מורכבת שתתארגן מסביב לפרשת הילדה רוז. סולידריות דומה התרחשה בכיכר כשרבין נרצח, אבל חסרה שם היכולת להודות שעל אף שיש יגאל עמיר אחד שירה, הוא קיים בכולנו. יגאל קטן עם אקדח שמכוון אותו לעבר "האחרים" הספציפיים לקיומנו, מסמן ויורה: גינוי, קללה, הרחקה, מאסר, דיכוי, ביטול.... היגאל הזה, הרוני רון, האם המטביעה במימי הים קימים בי כל הזמן. כשאני אומרת מי דומה לי ומי לא, מי מאיים עלי, מי מתיש, מי מטריד, מי בור, מי לא ראוי....

      אבל- אני מנסה לכוונן את עוצמת קיומם של הדחפים ההרסנים, שבי, למתן אותם, ובעיקר לתת להם זכות קיום קטנה, שלא יוכחשו. אפילו כאן בדה מארקר אני נתקלת בתופעה דומה: בכל פעם שמגיב חורג בתגובותיו, מגבולות הנורמה, הסדר המקובל, מוחקים את תגגובותיו. דיונים שגלשו לפסים אלימים נמחקים, מוכחשים, כאילו לא היו מעולם......אם כאן בדה מארקר אנחנו מתנהלים בטקטיקות של הכחשת הרוע והאכזריות, על אחת כמה וכמה בעולם הממשי.

      תודה על פוסט מושקע, אינטיליגנטי, ואמיץ. אני מזמינה לבקר גם בירקון שלי,   שהוא הרבה יותר פשטני והיסטריוני משלך, אבל מסריח לא פחות.

       

      תרחיבי קצת.

       

        14/9/08 21:35:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-14 20:31:50

      צטט: עלמה אוהבת 2008-09-13 10:36:08

      אתה כותב מעולה, שנון וחכם.

       


      סליחה שאני אומרת, אבל הדבר הזה חסר טעם:

      "במזוודה אדומה ושתי צמות" וכו'

      אתה מוזמן להדליק איתי נר לזכר רוז:

      http://www.new.facebook.com/group.php?gid=25206083732

       

      עלמה

       


       

      אגב, המסטיק שאת משווקת - חסר טעם.

       

      וגם הפסטיבל שארגנת - חסר טעם.

       

      מוזר לראות את התגובה שלך בפוסט כזה. את הרי עושה בדיוק מה שיגאל מדבר עליו

      עם 3,699 חברים, בקבוצה שהקמת לזיכרה של רוז, בפייסבוק

       

       

        14/9/08 21:29:

      צטט: aviram meir 2008-09-13 12:07:57

      תל אביב גדות הירקון 1950
      ביצוע: אריק איינשטיין
      מילים: אריק איינשטיין
      לחן: שלום חנוך
      קון, ירקון, ירקון - איי איי איי
      שמש צהובה בשמיים
      שום דבר לא זז
      שקט חם, כבד
      שני ילדים יושבים בתוך שורשי אקליפטוס ענק
      אקליפטוס ענק
      ששותה לרוויה את המים הכחולים
      תל אביב, גדות הירקון, 1950

      קון, ירקון, ירקון - איי איי איי
      שמש צהובה בשמיים
      וירוק כהה כהה
      ירוק כהה במים
      שני ילדים וסירה
      והזמן זוחל לאט
      שום דבר לא זז
      שקט חם, כבד
      זוג אוהבים בסירת משוט חוצים בהנאה
      בהנאה את המים החולים
      תל אביב, גדות הירקון, 1950

      קון, ירקון, ירקון - איי איי איי
      שמש צהובה בשמיים
      וירוק כהה כהה
      ירוק כהה במים
      שני ילדים וסירה
      והזמן זוחל לאט
      איי איי איי

      וואי. תודה - זה אתר שהרחקת עד אליו כדי לבצע בו copy והעפלת חזרה אליי כדי להטיל paste שהכינות מראש ?

       

        14/9/08 21:27:

      יגאל,

       

      מי שיש לו פרח

      מבין בפרחים

       

      מי שיש לו שתי תאומות זהות מהממות, בנות ארבע וחצי 

      חש על בשרו, רצח מתועב של פרח בת ארבע וחצי

       

      כאב לי מאוד, מאוד!

      עד עכשיו השארתי את הכאב לעצמי.

       

       


       

      גם לי הפריע הסיקור העיתונאי המוגזם "לפרשה" התורנית...

      השתוללתי כשהילד בן הארבע וחצי נזרק לים (את שמו אני לא זוכר, כי הסיפור שלו היה פחות דרמטי, אז לא גרמו לי לשנן את שמו) ואז עוד ילד... ועוד...

       



      והעיתונות?

      היא כמובן לא תבוא חשבון עם עצמה

      על עוד 2 שדים שיצאו מהארון בזכותה

      וגרמו לעוד 2 שלדים להכנס לארון

       

        14/9/08 21:26:

      צטט: בילib 2008-09-13 12:06:28

      גדול!!! אבל אני לא שם?למה??אפשרי איזה סימון מרקר קטן :))))*

      שוב ושוב אני אתפתל ואסביר: התוכנה האכזרית ובעיקר האלגוריתם הרשע שהושתל בה - היא היא שמנעה מכמה מיקיריי מלהפוך לפיקסלים ואני מיצר על כך יום יום, מיצר ומיצר על כך עד כי לא נשאר ממני אוד מוצלל אחד לרפואה מעשנת.

        14/9/08 21:21:

      צטט: ניסה 2008-09-13 12:04:14

      אני זוכרת את הציור של רגע ה"סרק סרק" שעשית בפלורנטין.

      אני זוכרת שעבדנו פעם בפרסומת יחד. אין לי מושג איזו.

      אם הייתי יודעת אז שיש לנו על מה לדבר, הייתי פותחת את הפה.

      ולעניין הפוסט - מעניין, ללא ספק.

      אתה מעניין.

      זרם תודעה משתלח, הרבה ציניות, אפילו הומור שחור.

      זה בטוח לא דומה לשום דבר אחר שקראתי על רוז.

      (וזו דעתי, לא איזה ציון שאני מעניקה באיזו יהירות לא תיקנית).  

       

      היי - תזכירי לי עוד קצת על הימים ההם,

      ניזכר לנו בערגה - איך סבלנו תחת עריצות ההפקה,

      ולא יצאנו לסיגריה משותםפת מאחורי הקלעים :-)

       

        14/9/08 21:15:

      צטט: ris 2008-09-13 12:00:03

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-09-13 10:32:18

      צטט: ris 2008-09-13 10:28:37

      יודעת היטב שהיא חזרה אל הכוכב שלה.*.......... ...."

       

      מבלי להישמע צינית, זו בדיוק הכוונה ב"מאוננים על זכרה של רוז". נו, באמת.

       

      יגאל, עוד המלצה - שי אראל כתב על צוללי זק"א, כאחד מהם שפרש במחאה על ההרעלה השיטתית של מתנדבים, בשם האלטרואיזם. בפרשת רוז מכינים את פרשיית "צוללי הקישון" הבאה.

      גברת נכבדה ,   חנה בית הלחמי

      "במחשבה שניה שלי

      מוותרת על תגובה צינית בחוזר...

      ואולי באמת הגיעה השעה להניח לילדה?! ....למנוחתה!!!!!

      בנות ! בנות ! נא לא להתקוטט. ואם כן - אז בגיגית בוץ סקסיסטית, לבושות חוטיני באיצטדיון בלומפילד.

        14/9/08 21:06:

      צטט: smile2u 2008-09-13 11:49:35

       

      פוסט קשה

      תמונה מדהימה... 

      מקרה שנאמר עליו כבר הכל

      אזלו מילותיי

       

      ולך תודה.

       

      מקווה שהתחדש לך מאגר המילים, תמיד תשאירי כמה בפק"מ - לימי החורף :-)

       

        14/9/08 21:05:

      צטט: מר רשתות 2008-09-13 11:46:24

      פוסט משובח ואמיתי. ביקורתיות רב תחומית במיטבה.

      אחחח... אני מתמוגג לי בנחת מתוך המזוודה האדומה שלי, היה שווה לסבול את הריח, הלחות והכל :-)

       

        14/9/08 21:04:

      צטט: ארז אשרוב 2008-09-13 11:44:16

      אני מקווה שהשתמשת בתוכנה כדי ליצור את הציור הזה;

      גם כדי לחשוב שלא כילית את זמנך, וגם כי ככה יש לך תירוץ טוב למה אני, מכל האנשים, לא שם.

      וגם עדנה, כמובן.

      ורוז... עוד תסמונת של עולם הריאליטי שלנו, שבו דבר לא אמיתי, כולל הדאגה לילדה.

      יש! מצאו את רוז! 

      איפה בדיוק החגיגה בזה? לדעתי בעיקר כי ניתן לעבור בשקט לאייטם הבא. 

      בזמנו, קצת לפני שימי הריאליטי השתלטו על מוחות האזרחים, היה פה מקרה גרוע בהרבה, שבוצע על ידי חלאה מסריחה בהרבה, והזעקות היו פחות גדולות. 

      אלא שבשנים האחרונות יש העצמה של הנטייה האנושית לרכלנות, למציצנות, לדשדוש ברע, וזה הולך ומתנפח, במעגל-האבסה נוח של תקשורת-המונים והמונים, ואני בכלל לא אתפלא אם זה יגיע לממדים כאלה, שדי מהר ייראה הכול כמו הציור הזה של ברויגל. איכשהו, זאת התמונה שעולה בראשי.

      מבחינתי, רוז הוא עדיין סרט עם בט מידלר

      אל דאגה - האלגוריתם הרשע שהחליט להתעלם מאי-אלה חברים הוא יציר כפיו של איזה תכנת צ'כי, אני נקי מרבב האפלייה. הבאת תמונה מדוייקת ביותר, אחי - אתה אוסף ? אוסף תמונות של ילדים ? צילמת את זה מהמשקפת שלך ? אתה אוהב תמונות של ילדים משחקים ? אתה נהנה לשוב עליהם מתרוממים מעל גבי הנדנדות ? אתה אוהב לקרוא לזה אמנות ?

       

        14/9/08 21:02:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-14 20:55:19

      צטט: נעמית 2008-09-13 11:06:10

      צטט: נעמית 2008-09-13 09:03:33


      פוסט מדהים ומעורר מחשבה. בעצם המון המון מחשבות.

      התמונה החוזרת של שליית המזוודה, והתיאור של הכתבת של ערוץ 2 על גדות הירקון.

      ההבעה האבלה של מי שהגישה את המשדר יפעת זמיר.

      המצלמה עוברת שוב לגדות הירקון ל"כתבתנו דנה סומברג" וחוזרת שניה מוקדם מדי כנראה

      ואז תופסת את זמיר צוחקת צחוק גדול ומטה את ראשה לאחור

      כנראה מדברת עם אנשי האולפן על משהו.

      שניה טלוויזיונית קטנה שחושפת את השקר הגדול.

      ונניח, אז אי אפשר פשוט לעטות הבעה קורקטית, חייבים ל"זייף" הבעת אבל גם אם היא לא קיימת?

       

      והילדה והמזוודה האדומה, אצלי זה עורר כל מיני מחשבות,

      המזוודה היתה אצלו ברכב או שהוא חזר הביתה לקחת מזוודה,

      והילדה נאווה אלימלך, לפני המון שנים נעלמה ואז מוצאים אותה

      תיאורי פורנו-מוות שנשארו תקועים אצלי עד היום איפה שהוא מכתבה שקראתי לפני כמה שנים

      הראש הכרות מתגלגל על החוף.

      והחוקר ההוא מישל חדאד שמוזעק כל פעם לאולפן

      מחדש ימיו כקדם מאז ימי עמוס ברנס

      מדבר בהתלהבות, סוקר את מקרי המוות.

       

      אנחנו רוצים להציץ ומפחדים.

      פעם הייתי צריכה לראיין פתולוג במכון לרפואה משפטית וביקשתי לא לעשות את זה,

      פחדתי שהמראות במקום גם אם יהיה שם משהו קטן יתקעו לי בראש לתמיד, יחזרו לי בחלומות.

      גם פחדתי לצפות בסרט שעשו על המקום.

      מישהו ציין פה באמת את הילדה בשמלה האדומה שהתחלפה בזקנה שם

      ואני חשבתי על הילדות ההן שאוחזות יד ביד ומסתכלות למצלמה ב"הניצוץ"

      ודלת המעלית נפתחת ונחלי דם נשפכים משם.

      ואלו הלינקים שדיברתי עליהם

      מתוך The shining

       http://www.youtube.com/watch?v=Rmn6FRgYwBQ&feature=related

      מתוך Dont look now

      http://www.youtube.com/watch?v=PI5KZzOT3BE&feature=related

       

       

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       


       

       

       

      או קיי... אם הגענו עד הלום, בשלב זה,  נדמה לי שעדיף שאקח את הגרזן ואתחבא מאחורי הדלת הקרובה מופתע

       

        14/9/08 21:00:

      צטט: גילוש 6660 2008-09-13 11:38:02


      ואוו... לכול,

      לתמונה, למסר החזק,

      לכתיבה הנוקבת,

      וואו. *

      תודה, גילוש 6660 - עכשיו שאני יודע את המיקוד שלך - אוכל לבקר את הכרטיס שלך :-)

       

        14/9/08 20:58:

      צטט: ד פ נ ה 2008-09-13 23:26:28

      צטט: אליס כאן (בערך) 2008-09-13 00:41:19

      כרגיל אצלך, שתיים.

      פוסט מרשים, מעורר, מסקרן ומדוייק.

      פוסט על חטא.

      (חטא אי-ההבנה.

      בהחלט יכול להיות שלא הבנתי נכון את הפוסט הזה)

      אתה מלין על התקשורת, עלינו כעם, עלינו כיחידים עיוורים?

       

      על העיוורון.

      איש לא ראה ואם ראה, שתק.

      תקשורת לא שותקת ואני מברכת על כך.

      כמה שיכולה להיות חפרנית, מחטטת, מתלהמת ואפופה באהבה עצמית,

      עדיין היא מביאה את הסיפור. כמו שסרט מביא סיפור. יש במאים טובים ופחות טובים.

      יש אנשי תקשורת טובים ופחות טובים. כך גם הדרך שלהם להבאת הסיפור.

      ברור ומובן שמדובר כאן שמשהו מאוד אמוציונאלי, שפוגע לכל אחד מאיתנו ישירות במקום

      הכי כואב. ראה, מספר הפוסטים שנכתבו על הפרשה. מכאן, שדרך הדיווח כתובה ומתובלת ברגש.  

       

      רוז חייבת להיות מסופרת.  אם לא היתה, היינו עיוורים יותר.

      מבחינתי, גם אם קמצוץ מאיתנו יבין שהדרך הנכונה היא לומר, לדווח, להציל לפני הזוועה,

      התקשורת עשתה את שלה.

      אם כי, אני חייבת להודות שגם אני, הפסקתי לקרוא את הכל -

      אולי כי לא יכולתי יותר להכיל,  אולי כי הרגשתי שמתישהו מישהו בישל מזה "מטעמים" שלא לצורך. 

       

       

       

       

      אני מסכימה איתך אישה חכמה.

      ועדיין טוענת, שעם כל הפרסום והכיסוי

      רוז תישכח.

      כמו שכתבתי אצלי - "מי יזכור אותך ילדה קטנה אם אמא שכחה"

      כי הזיכרון של מי שמת נמצא אצל אוהביו, ולרוז לא נמצאת נפש אוהבת לשמר את זכרונה.

      ואנו, מה אנו יודעים עליה, כלום, דמותה הלא בנויה מאיתנו, כמו שאומר יגאל, ממה שיצרנו אנו בדמיוננו, משום שאיננו מכירים אותה כלל ולא נוכל גם באמת לזכור אותה.

       

       

      יקירתי,

      אני חושבת שיש דברים שלא נשכחים.

      ולא רק לא נשכחים, גם נלמדים. ואולי מחלחלים למי מאיתנו בראש ובלב לצמצם תופעות איומות כאלה.

      לא הכרתי את "התאומים" ואת אלו שמצאו שם מותם, לא הכרתי את ששת המליונים, לא הכרתי את אורון ירדן...

      גם את רוז, לא.

      עדיין, ועם כל הגועל מול החטטנות הבלתי נסלחת, אני מניחה שהילדה לא תשכח כל כך מהר גם בשל המקרה שהוא יוצא דופן באכזריותו וגם בגלל התקשורת והפוסט הזה והתגובות אליו.

       

      ויותר מלא ישכח, הלוואי וילמד ויוסקו מסקנות ונהיה כולנו עירניים יותר, רחמנים יותר ומבינים יותר.

       

      (שתיים, מצטערת על הקלישאות אבל זה מתבקש כאן. מבטיחה לא לנבור שוב..)

       

        14/9/08 20:58:

      צטט: seagull- 2008-09-13 11:31:46


      חבר יקר,

      תמונה כואבת

      מקרה מזעזע

      מילים קשות

       

      *

      חברה יקרה,

      האם את עונה לי,

      כשאת על הספה,

      שרועה ?

       

        14/9/08 20:57:

      צטט: אני סי 2008-09-13 11:26:45

      * קשה מנשוא... כואבת ובוכה..

      וצריכה להסביר לבני בן ה 6 שאין "כאלה" אנשים..

      שזה נדיר.. שהורים תפקידם לאהוב ולהגן..

      וקשה אפילו לתת הסבר כי גמאנחנו לא מאמינים כבר שאין "כאלה" אנשים רעים! רוצחים!

      זה הזמן, זה המקרה, לדעתי, לתקדים במדינה, לגזר דין מוות.

      ולכל אלא "שעייפו" מילדיהם - תנו לאימוץ!

      גזר דין מוות לא יסייע בכלום. מה שחסר הוא חוק המאפשר פיקוח על ילדים עד גיל 6. מה שכן יש להתיר בחוק לחשמל קלות הורים שמתאכזרים לילדיהם והורדה דרסטית בדמי הכיס שלהם !

        14/9/08 20:55:

      צטט: נעמית 2008-09-13 11:06:10

      צטט: נעמית 2008-09-13 09:03:33


      פוסט מדהים ומעורר מחשבה. בעצם המון המון מחשבות.

      התמונה החוזרת של שליית המזוודה, והתיאור של הכתבת של ערוץ 2 על גדות הירקון.

      ההבעה האבלה של מי שהגישה את המשדר יפעת זמיר.

      המצלמה עוברת שוב לגדות הירקון ל"כתבתנו דנה סומברג" וחוזרת שניה מוקדם מדי כנראה

      ואז תופסת את זמיר צוחקת צחוק גדול ומטה את ראשה לאחור

      כנראה מדברת עם אנשי האולפן על משהו.

      שניה טלוויזיונית קטנה שחושפת את השקר הגדול.

      ונניח, אז אי אפשר פשוט לעטות הבעה קורקטית, חייבים ל"זייף" הבעת אבל גם אם היא לא קיימת?

       

      והילדה והמזוודה האדומה, אצלי זה עורר כל מיני מחשבות,

      המזוודה היתה אצלו ברכב או שהוא חזר הביתה לקחת מזוודה,

      והילדה נאווה אלימלך, לפני המון שנים נעלמה ואז מוצאים אותה

      תיאורי פורנו-מוות שנשארו תקועים אצלי עד היום איפה שהוא מכתבה שקראתי לפני כמה שנים

      הראש הכרות מתגלגל על החוף.

      והחוקר ההוא מישל חדאד שמוזעק כל פעם לאולפן

      מחדש ימיו כקדם מאז ימי עמוס ברנס

      מדבר בהתלהבות, סוקר את מקרי המוות.

       

      אנחנו רוצים להציץ ומפחדים.

      פעם הייתי צריכה לראיין פתולוג במכון לרפואה משפטית וביקשתי לא לעשות את זה,

      פחדתי שהמראות במקום גם אם יהיה שם משהו קטן יתקעו לי בראש לתמיד, יחזרו לי בחלומות.

      גם פחדתי לצפות בסרט שעשו על המקום.

      מישהו ציין פה באמת את הילדה בשמלה האדומה שהתחלפה בזקנה שם

      ואני חשבתי על הילדות ההן שאוחזות יד ביד ומסתכלות למצלמה ב"הניצוץ"

      ודלת המעלית נפתחת ונחלי דם נשפכים משם.

      ואלו הלינקים שדיברתי עליהם

      מתוך The shining

       http://www.youtube.com/watch?v=Rmn6FRgYwBQ&feature=related

      מתוך Dont look now

      http://www.youtube.com/watch?v=PI5KZzOT3BE&feature=related

       

       

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       All work and no play makes Jack a dull boy

      All work and no play makes Jack a dull boy

       


       

        14/9/08 20:52:

      צטט: נדיר 2008-09-13 11:00:43

      אתה בועט חזק ומדוייק  .

      המזוודה שלך חצתה את עקרון העונג .

      הריצ'רץ' נסגר עלי  .

       

      זה גם מה שהמורה שלי לקראטה אמרה, כשביקרתי אותו בפנימית ב' !

       

        14/9/08 20:51:

      צטט: qi 2008-09-13 10:59:57


      יגאל, הפוסט שלך,

      בדרכך הכל כך מיוחדת ומוכשרת,

      לוקח אותי למסע של 360 מעלות.....

      שום דבר לא נעלם מעיניך, מחשבותיך וליבך.

       

      ועכשיו, חזרתי לנקודת ההתחלה.

      מה יהיה?

      יהיה סבביישן. תגידי - אם מסע של 360 מעלותמחזיר אותך לנקודת המוצא - אולי את גרה במוצא עילית ?

        14/9/08 20:42:

      צטט: דיידו73 2008-09-13 10:55:48

      נראה לי

      ותקן איתי אם אני טועה

      שהנר הווירטואלי הזה לזכר רוז/רבין/גולדווסר/רגב/נספי התאומים (מחקו את המיותר והוסיפו שמות של קורבנות כראות עינכם) -

      זאת בדיוק האוננות התקשורתית עליה מדובר כאן, לא?

       

       

      צטט: עלמה אוהבת 2008-09-13 10:36:08

      אתה כותב מעולה, שנון וחכם.

       


      סליחה שאני אומרת, אבל הדבר הזה חסר טעם:

      "במזוודה אדומה ושתי צמות" וכו'

      אתה מוזמן להדליק איתי נר לזכר רוז:

      http://www.new.facebook.com/group.php?gid=25206083732

       

      עלמה

       


       

       

       

      אכן, ככל הידוע לכל, מדובר בזן של שלוחה של איזה משרד מותגים הבא לדחוף לנו מסטיק בתחת.

       

        14/9/08 20:40:

      צטט: דלית שני 2008-09-13 10:55:22


      תודה ששיתפת, זהו נושא כאוב פשוט אין מילים...שיהיה סופש שקט.

      לי היה אחלה סופש. איך היה לך ? השכן החליט לתקוע בזמבורה תוך כדי צפייה בשידורים חוזרים של מנצ'סטר נגד ליברפול מאז 1966 ?

        14/9/08 20:39:

      צטט: אות ועוד 2008-09-13 10:52:55

       

      יגאל

      פוסט מרשים ומעורר מחשבות עלינו כחברה וכבני אדם.

       

      אכן בכולנו יש סקרנות ורצן עז להבין את היצרים האפלים המפלצתיים

      שיכולים להוביל למעשה המנוגד לכאורה לאינסטינקט ההורי

      שלנו לגונן על ילדינו או בני חסותנו

       

      אולם הפעם התקשורת הגדישה את הסאה

       

      הנושא  הפך לאישו המרכזי במהדורות  החדשות במדיה האלקטרונית

      ותפס עמודים ראשיים בתקשורת הכתובה!

       

      המקרה האישי- המזעזע ככל שיהיה הפך להיות אישו לאומי  

      ויצא לגמרי מפרופורציה.

       

      אין זה סוד שהתקשורת קובעת את סדר  היום הציבורי  

      ואולם לעיתים התקשורת מעוותת  במתן פוקוס מוגזם

      לנושא מסויים ואינה מרפה ממנו גם כאשר הציבור כבר התעייף

      ואינו רוצה עוד לשמוע  ולהיות כל כך מעורב.

        

      טוב וראוי שהביקורת שלך תישמע כדי שלא ניתן לדיקטטורה

      התקשורתית לעבור לסדר היום  ונהיה כמו כבשים המובלות לטבח...

      לשמחתי, התקשורת אינה קובעת את סדר יומי, תודה :-)

        14/9/08 20:37:

      צטט: ורדוני 2008-09-13 10:50:20

      בשמלה אדומה ושתי צמות                  - כל ילדי העולם, אשר כבר מסומנים בצבע האדום
      ילדה קטנה יחידה ותמה                       - קטנים, בודדים בעולם
      עמדה ושאלה למה                                 -  מנסים להבין את הגיון העיוות
      וכל החיילים וכל התותחים                     - וכולם:
      עמדו חוורי פנים ולא מצאו תשובה     - נציגיי המדינה למיניהם
      עמדו חוורי פנים ולא מצאו תשובה     - אנחנו, האחים, ההורים, השכנים.

                                                                              אנחנו, האטומים, הפחדנים, העיוורים

                                                                                                 האגואיסטים

                                                                                                         עד

                                                                                                         כדי

                                                                                                        גועל

      תפתחו את העיניים, בזמן שאנחנו מבכים ומצטמררים ממקרה רוז, ישנם עוד אלפי ילדים שחיים בסיכון יומיומי

      ממש מתחת לאף.

      השתיקה  שלנו - החיים שלהם.

       

      עכשיו נראה אותך מנתחת את הפלגיאט הזה:

       

      יונתן הקטן,

      רץ בבוקר אל הגן,

      הוא טיפס,

      על העץ,

      אפרוחים חיפש,

      אוי ואבוי לו לשובב,

      חור גדול במכנסיו,

      הוא טיפס על העץ,

      אפרוחים חיפש.

       

       

       

        14/9/08 20:33:

      צטט: lorriek 2008-09-13 10:47:09

      רוב האנשים "הנורמלים" משתמשים באלימות כנגד עצמם ,

      במקרים קיצוניים זה יוצא החוצה נגד האחרים  כדוגמת הזוועות שהזכרת ועוד ....

      אחד מהאנשים היותר מבריקים כאן באתר , אתה כמובן .

       אשקר אם אגיד שלא נהניתי מהתגובה שלך ואכתוב במקומה איזה המהום צדקני :-)

       

        14/9/08 20:32:

      צטט: אוסטרליה 2008-09-13 10:44:31


       

      זאת אוסטרליה ואני ממש אבל ממש לא רואה את עצמי שם בין כל התמונות

       

       

      איכשהו את מפספסת כאן את העיקר, לא ?

       

        14/9/08 20:32:

       

      "אדם מת פעמיים- פעם אחת בכלות הגוף הפיזי שלו ובפעם השנייה כשמת האדם האחרון שזוכר אותו".

      בעיני לזכור את רוז זה לעשות מקום בלב למישהו שהעולם  לא נתן לו מקום להתקיים.

      והקיום כאיקונה, כסמל, לכאב של הרבה ילדים ששברו לנו-זה אולי הדבר  האחרון שאולי אנחנו יכולים לעשות כדי שלא תאבד מן העולם בלי שנודע כי הייתה בו.

      ואם דרך האבל עליה, אנחנו מתחברים לאבל  שיש בנו על הילד המנוצל והפגוע שבנו?

      זו גם דרך לשמר את הזכר שלה, לקשר אותה אלינו.

      ואם יש קורבן אחרים שסבלו לא פחות  ומתו נשכחים ואלמוניים? כאב וסבל זה לא הרי דבר שאפשר לכמת.  מבין כל הקרבנות בחר הזמן להציל דווקא את רוז רון משיכחה? ומדוע לא?

      ילדה יפה וסובלת כל כך. אני חושבת שמגיע לה.

      תנוח על משכבה בשלום.

       

       

        14/9/08 20:31:

      צטט: עלמה אוהבת 2008-09-13 10:36:08

      אתה כותב מעולה, שנון וחכם.

       


      סליחה שאני אומרת, אבל הדבר הזה חסר טעם:

      "במזוודה אדומה ושתי צמות" וכו'

      אתה מוזמן להדליק איתי נר לזכר רוז:

      http://www.new.facebook.com/group.php?gid=25206083732

       

      עלמה

       


       

      אגב, המסטיק שאת משווקת - חסר טעם.

       

        14/9/08 19:56:

      איזה כאוס מרתק של אסוציאציות מטורפות. ..
        14/9/08 19:42:

      צטט: deeppurple 2008-09-14 14:50:43

       

       

      שכל אחד יבדוק עם עצמו עד כמה הוא בן אדם ולא חיית אדם

      במשפחה...בעבודה...בכבישים...ביחסים...באהבה...באינטרנט...

       

      (ותסלח לי שאיני מצטרף לעדר המצקצק

      ולמהללי פוסטים ...)

       

       

       

       

       

      תרשה לי להזכירך מיכאל , שמהעדר המצקצק הזה אתה ניזון אצלך בפוסטים .

      מכוער ומתנשא .

      תבדוק אתה את עצמך !

       

        14/9/08 18:37:

      צטט: רנסנסה 2008-09-13 10:34:04


      אוטומטית התחלתי לחפש שם את דיוקני, עד שקלטתי כמה זה אווילי מצדי.

      פתאום גם צצה לי הַקְבּלה, מצמררת למדי, בין אלה שמחפשים את עצמם בדבקות בתוך הקולאז' הזה,

      לבין הצרכנים הכפייתיים של חדשות-רוז.

      יגאל, כל כך נהנית לקרוא אותך.

      התובנות העמוקות, וההתנסחויות המדויקות שלך, במילים ובמרכיבים החזותיים.

      תודה.

       

      תחיה

      רבים חשבו שזו המטרה, למרות שדי ברור שזו חזרה על פעולת חיפוש עצמם בכתבות למיניהן. שמח שאת קוראת :-)

       

        14/9/08 18:28:

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-09-13 10:32:18

      צטט: ris 2008-09-13 10:28:37

      יודעת היטב שהיא חזרה אל הכוכב שלה.*.......... ...."

       

      מבלי להישמע צינית, זו בדיוק הכוונה ב"מאוננים על זכרה של רוז". נו, באמת.

       

      יגאל, עוד המלצה - שי אראל כתב על צוללי זק"א,

      כאחד מהם שפרש במחאה על ההרעלה השיטתית של מתנדבים, בשם האלטרואיזם.

      בפרשת רוז מכינים את פרשיית "צוללי הקישון" הבאה.

      חיל פרשיות: פרשת זיהום הירקון הייתה חלק א', טובעי המכביה חלק ב', רוז הייתה פרק ג', ובקרוב: הצוללים.

       

        14/9/08 18:16:

      קשה למצוא מילים שיתארו עד כמה מחליא ומזעזע הרצח הזה.

      ראוי שרוצח רוז הקטנה לא יראה עוד אור יום.

       

       

      תודה על הדברים שכתבת יגאל.

      את עצמי לא מצאתי בפסיפס, אבל העבודה הזו היא מדהימה. כל הכבוד !

        14/9/08 15:43:

      צטט: ris 2008-09-13 10:28:37

      ".ושוב אחזה אותי הצינה המקפיאה של הרגשת אבדן שאין לו תקנה......

      והבנתי שבלתי ניתן לשאת את המחשבה

      והיא כל כך חלשה וכל כך תמימה יש לה ארבעה קוצים עלובים להתגונן בהם מפני העולם....

      ..עכשיו כבר התנחמתי קצת כלומר .....לא לגמרי......

      יודעת היטב שהיא חזרה אל הכוכב שלה.*.......... ...."

       הוא התרסק במטוס.

       

        14/9/08 15:27:

      צטט: דני ססלר 2008-09-13 10:24:51

      הנה לנו המתכון האידאלי לתבשיל ה-ח"ט (החיים הטובים):

      קצת ערבים הרוגים, מדי פעם יהודים שנהרגים ע"י ערבים,

      יותר, הרבה יותר, הרוגים התאונות דרכים, לערבב טוב את הידיעות על הבוקר

      בסוף להוסיף מעט "רצח מזעזע ובלתי נתפס" אחד, רצוי של ילד/ה חייכניים

      ואם רוצים את התבשיל קצת יותר פיקנטי אפשר להוסיף לו קורט "טייסים-מושבניקים-בעלי-משפחה".

      זהירות לא להוסיף יותר מדי "מלח הארץ", זהו תבלין מעט בעייתי.

      מגישים חם, בתוספת פרצופים מחוייכים, חלקם יכולים להיות גדולי פיקסלים. רצוי להוסיף את הכותרת "עד מתי?"

       אמא שלי הייתה עושה את זה קצת אחרת, עוטפת בעלי בצק פילו, מנערת עם עוזרד כבוש, משרה בפטירות כמהין ושמפיניוני כמיהה, אבל אנסה בכל זאת :-)

       

        14/9/08 15:25:

      צטט: דיידו73 2008-09-13 10:16:09


      אהבתי את האיזכור לפורנוגרפיה.

      התקשורת עסוקה מידי בשנים האחרונות בפורנוגרפיה של המוות. ממגדלי מתאומים- שכולם ממשיכים להתעסק בו עד עכשיו, דרך "פסטיבל הגופות " סביב ההחטופים בלבנון ועד רוז.

      למעשה- הדבר הופך אותנו לא לאנשים מלאי חמלה, אלא בדיוק ההפך- לאטומים.

      כמו נרקומן שצריך להעלות את מנת הסם בכל פעם בשביל להרגיש משהו.

      אנחנו מזדהים עם האסונות הגדולים- הספורים בתקשורת על הרציחות, צילומי אנשים נופלים ממגדלים, קלוז אפ על הדמעות של קרנית גולדווסר...כמה רגישים ואוהבי אדם אנחנו שאנחנו מזדהים איתם ומסוגלים לחוות את כאבם.

      בעוד שהחשיפה המוגברת לרגש ברמה כזאת, הזיוף של תחושת הביחד הכוללת לנוכח האסונות האילו (וזאת מבלי להייחס סמנטית למושג "אסון") גורם לאנשים לא לראות את הכאב והסבל של "האדם הפשוט"-

      כי מה זה מדמעות של ילד שהמורה צעקה עליו הרגע שלא יגיע לשום מקום בחיים כי שכח את המחברת לעומת ילדה בת ארבע במזוודה?

       

       תודה.

       

        14/9/08 15:22:

      צטט: עינת אטיאס 2008-09-13 09:59:58


      אלו אנחנו, פורנוגרפים של זוועה.

      צרכני כאב, ושיהיה כמה שיותר מזעזע, כמו שיותר שערורייתי, אחרת מזפזפים הלאה.

       

      ראו את תכניות הריאליטי שלנו, החיטוט והחשיפה הולכים ונעשים עמוקים יותר. הכל ישיר, הכל בוטה, ועמישראל מצביע בשלט.

       

      מה זה עושה לנו? האם זה גורם לנו לקום ולעשות מעשה?

       

      האם אותו גבר (או אותה אשה) שראו לפני שעה קלה את תאונת הדרכים המזעזעת ההיא בחדשות, רכב מעוך לגמרי, משפחה שלמה שנהרסה, ירדו כעת לרכבם ולא יאיצו מעבר ל 100 קמ"ש בכביש החוף???

       

      ("נו באמת, לילה, הכביש פתוח ובחיי ששתיתי רק כוס בירה אחת").

       

      יגאל, כתמיד, הפוסטים שלך גורמים לי לחשוב עליהם עוד הרבה זמן לאחר שקראתי.

      (בדקתי, התמונה שלי לא שם....)

       אף פעם לא הבנתי למה לחלק גדול מהדיעות הנכתבות - נדחף עניין תכני הטלויזיה. יש ערימה גדולה מאוד של תמונות, אולי שלך קבורה מתחת ?

       

        14/9/08 15:17:

      צטט: שמוליק_ 2008-09-13 09:54:22

      הקישורים והציטטות ליצירות אחרות היו מענינים.

      כל השאר, הפורנוגרפיה החיטוט העצמי הפסיכולוגיה של פרויד ו"ההשחלות" של דעותיך השמאלניות ברוטב הציניות שכה אתה מפליא להשתמש לא כל כך הרשימו אותי.

      אבל אהבתי את צורת הבאת הדברים, מקטעים של חשיבה עם חוט דק מקשר ומקפיץ לקטע מחשבה אחר.

       אשתדל להבא להשחיל את דיעותיך הימניות שלך, כולי מתנצל. תגיד - למה לימנים אף פעם אין פרצוף או שם שאפשר לייחס אליו את השטויות שהם מדברים ?

       

        14/9/08 15:14:

      צטט: מלכוד22 2008-09-13 09:40:50


      חטאת בדמגוגיה.

      לכתוב על מנת לכתוב ועדיף שונה כי אז מי יקרא?

      אבל האמת היא פשוטה- מקרה מזויע ולא אנושי. בין אם זה אצל יהודים ובין אם לאו.

      התמונה שלה עשתה את כל ההבדל. אני חושב שירדה לי שנה מהחיים אחלרי שראיתי את התמונה שלה.

      ומקרים כאלה לא כ"כ נפוצים. סטאטיסטית הורים לא הורגים את ילדיהם. אתה פשוט מצאת בגוגל כי אלה שכן עושים את זה מגיעים לחדשו (הרי על מה יכתבו? על עוד משפחה בריאה? זה לא מעניין)

      ומה הקשר לרון חולדאי וגשר המכביה? זה כבר ממש מחוץ לקונטקסט.... אם כך אז גם על הקישון אפשר לכתוב ועל אסונות בנהרות באמזונס.

      בסיכומו של עניין מדובר במשפחה חולנית וילדה מסכנה אחת ותמה.

      ועכשיו האבל הוא ציבורי.

      ואמיתי.

      במצבים כאלה גם להחריש זה בסדר. אנחנו באבל.

       מילא הבנת הנקרא, אבל מה עם חיבור והבעה בכתב ?

       

        14/9/08 15:11:

      צטט: אני ורק אני 2008-09-13 09:39:56

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 01:40:40

      צטט: אני ורק אני 2008-09-12 21:38:21

      זה תמיד היה ותמיד יהיה...

      פשוט עכשיו העם אוהב לכרסם את ארוחת הערב שלו מול זוועות עתירות רייטינג.

      חבל שהתקשורת צמאת הדם נותנת לזה במה.

      הפרטים הקטנים ממש מיותרים.

      למה, אני מת על זה, זה הולך טוב עם צ'ולנט בקוויאר, אני מכרסם ושומע את עדויות אנשים מפוקסלי-פנים.

       

       

      אז אתה כמו כולם...

      אין בך שום דבר מיוחד.

      כשמראים את הצילום של המזוודה ומדברים על המוצץ והצעצוע, אתה מניח את הצלחת בעצבים על השולחן,מושך בכתפך, מעווה את פניך ומצקצק בלשונך.

      כשעוברים לאייטם הבא אתה בולע את הביס...

      בתאבון...לך ולכל עם ישראל.

       

      אני פשוט מצרה על האדישות.. :( 

       בטח.

       

        14/9/08 14:50:

       

       

      שכל אחד יבדוק עם עצמו עד כמה הוא בן אדם ולא חיית אדם

      במשפחה...בעבודה...בכבישים...ביחסים...באהבה...באינטרנט...

       

      (ותסלח לי שאיני מצטרף לעדר המצקצק

      ולמהללי פוסטים ...)

       

       

       

       

       

        14/9/08 14:48:

      התמונה שיצרת, מדהימה

      יש בה אמירה, ללא מילים!

       

      עושה לי עוד לחשוב... להפנים דרך המילים שלך,

      את מה שהתחולל בי בימים הללו.

       

      תודה מיוחדת לך, יגאל.

       

       

        14/9/08 14:34:

      צטט: יעל40 2008-09-13 09:39:02


      נכנסתי.

      התלבטתי אם להגיב כאן או שם.אז ...

      לא ראיתי שום דבר שכתבו על רוז קודם, וזה החזיר אותי לקלישאה הידועה על הבועה התלאביבית...

      ואז הגיע המיזם המדהים שלך.

      הלוואי וידעתי ליצר את המלחמות המתחוללות בתוכי כמוך ולהעביר אותן למימד כזה. ביקורת מפוקחת,מוציאה רעלים,יצירתית,מדוייקת...אשריך.

      העבודה מ-ד-ה-י-מ-ה.ונכונה.

      מה שכתבת הוא מקיף,ודורש..

      אני עסוקה ברוז כבר ימים רבים. מבועתת מתהומות נפש האדם,ולמה מסוגל להגיע מתוך חוסר אונים.

      לא בטוחה שאתה זוכר אך בחיי היומיומיים,הבאנליים אני מנהלת מרכז חירום לילדים בסיכון.כאלו שמאותרים ומוצאים מהבית רגע לפני.

      אני פוגשת את הילדים הללו,את ההורים שלהם.

      מנסה לרפד את הפצעים הפתוחים,לתת כלים.

      זה לא תמיד מצליח.

      במקרה של רוז אף אחד לא ניסה.

      כולם המשיכו לחיות את חייהם כרגיל-בעוד היא נחנקת בבוצה האיומה.-אבל את זה תיארת טוב ממני העבודה שלך.

      אני עוד שם.

      מנסה להבין.

      אולי אגיב שוב בהמשך.

      יעל

       יעל - את מהמבורכות, שמגינות על כולנו מהבושה, שלא נעשה דבר למען ילדים שגורלם לא שפר עליהם, ועל כך תודה מעומק הלב.

       

        14/9/08 14:31:

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-09-13 09:36:08


      הקולאז' מצויין.

       אהבתי עצלח את המשקף :-)

       

        14/9/08 14:21:

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-09-13 09:34:20


      הפוסט האינטליגנטי הראשון שאני רואה על רוז. גש לקרוא את 4-5 הפוסטים האחרונים של איריס יער אדלבאום ב"רשימות" - היא מרחיבה את הדיון בהיבט הפורנוגראפי והסאדיסטי וטוענת שמותה של רוז הוא חלק מיריעה רחבה ושיטתית יותר של סחר בילדים.

       כן, יש לי IQ של מינוס 165, כבר אבחנו זאת בעבר. הבעיה היא שלא נותנים לי על סמך זה אשראי.

       

        14/9/08 13:51:

      אני יגאל,עדיין ממתין לפוסט שיקשר בין מציאת גופתה של רוז לתאריך יום השנה לאסון התאומים. אניבודי ?

       

      אז זהו, זה יום ההולדת שלי. יצא לי ככה שב-11 לספטמבר נולדתי, קרו דברים לפני וקרו דברים אחרי. "ככה זה" , כמו שאומרים בטרמפלדורית (קורט וונגוט,בית מטבחיים 5). יש שנולדים ויש שמתים.

        14/9/08 13:30:

      צטט: שלומית אינדיזיין 2008-09-13 09:31:47

      אני רוצה לומר לך תודה

      שאתה מביא את הדברים ככה.

       

      באותו היום בו החזירו את השבויים בארונות זה בדיוק מה שהרגשתי,

      כשתפסתי את עצמי על חם מתבוננת במעיין פורנוגרפיה תיקשורתית בה עם שלם צופה באיזה דבר כל כך אינטימי שלא שייך לו, כיביתי את הטלויזיה, אך כעבור יומיים, כשקיבלתי את תמונות השבויים המתים, הוצאתי מייל לכולם,בו כתבתי וביקשתי להפסיק לשלוח לי כאילו דברים.

       

      לפני שנתיים משהו שלח לי תמונות של נפגעי תאונת דרכים. מחרידות. לא היייתה הודעת אזהרה בנושא.

      בהתחלה לא הבנתי מה אני רואה כשפתאום נפתחה תמונה עם מראה כה קשה שגרם לי לתגובה קשה בה שאלתי אותו איך היה מרגיש לו תמונות מזעזעות של אשתו וילדיו המתים במכונית יופץ ברחבי העולם.

       

      כעת, אני חושבת על הכתבה שקראתי או נכון יותר ריפרפתי לגבי תגובות של ילדים מבוהלים שרואים כזה סיפור ופתאום מתחילים לחשוש או לחשוב שאולי גם להם זה יקרה.

       

      האדישות מתחילה ברייטינג.  

       

       תודה, הייתי ממנה אותך לאחראית על זכויות הפרט, ובפרט על הפרטיות.

       

        14/9/08 12:48:

      צטט: רונלית 2008-09-13 09:23:26

      אנשים אלו יצאו מדעתם... כמה קשה המקרה הזה...

      תודה יגאל  *

       מהדעת יכולים לצאת רק אנשים שיש להם אותה, או הנמצאים על העץ עצמו - בגן העדן.

       

        14/9/08 12:44:

      צטט: ארנון פלטי 2008-09-13 09:21:08


       

       

       הקליקו  על התמונה לקבלת פרטים נוספים.

       

      יגאל, אמירתך כנה ואמיצה.

       

       

       

       

       תודה רבה ארנון - הנה, הבאתי אתהמקור והיעד - לטובת מיעוטי הלכת :-)

       

        14/9/08 12:37:

      צטט: אסנת אמנית,מעצבת. 2008-09-13 09:16:05

      מעולה

       

       בעצמך.

        14/9/08 12:30:

      צטט: שושי פולטין 2008-09-13 09:12:12

      מדהים וכואב כאחד.

      יצירה שהשאירה אותי פעורת פה.

       אוקיי, השיניים בסדר גמור, בואי לביקורת בעוד חצי שנה :-) תודה.

       

        14/9/08 12:29:

      צטט: אילניתת 2008-09-13 09:11:49


      יגאל, מדהימה התמונה שעשית. נפלתי

      *

       קומי, קומי - די להתאבל :-)

       

        14/9/08 12:29:

      צטט: princess h 2008-09-13 09:11:17

       

      רק משאירה כוכב והולכת.

      לא קל להתמודד עם מה שכתבת כאן.

      זה בוודאי ירוץ לי בראש במשך שבוע לפחות.

       בואי אליי שוב אחרי שבוע, נטהר את האווירה.

       

        14/9/08 12:23:

      צטט: דפנה פלר 2008-09-13 09:09:13


      נכון..ועצוב..וקשה...והתמונה ..מדהים.

       תודה, שמח שבאת.

       

        14/9/08 12:07:

      צטט: פתאום 2008-09-13 09:08:47

      יגאל- ההקשרים שאתה עושה הם מצמררים , נוגעים בנימים.

      אתה כותב באופן שנכנס לתוך לב הענין, למפתח הלב שלי.

      חייבת לקרא את זה שוב. כוכבית כבר קיבלת

      רוני

       תודה רוני, רון שורה בנימי כולם - ולחשוב שיש פרסומות כיצד להסירם :-)

       

        14/9/08 12:00:

      צטט: יואב צח 2008-09-13 09:06:33

      יגאל,

      כרגיל הכתיבה שלך מצויינת. הפכנו סוגדי סמלים,

      פחות הבנת האדם.

      במקום לבדוק תיפקוד המחלקות לרווחה,

      הלויה מלכותית מלאכותית.

      מקבלים אחריות, ושכר בצידה.

      במקום להבין לשפר ולעודד, סמל סמל תרדוף. כך גם התכניות

      בטלויזיה, מחפשים אלילים ולא את האדם באשר הוא אדם.

               קבל כוכב הסכמה.                  יואבבלתי החלטי

       הבנתי הכל, חוץ ממילה אחת: "טלוויזיה". תודה :-)

       

        14/9/08 11:46:


      אמרת את כל שניתן לומר......כמעט

      ובמילות חכמה מאירות

      בתוך הכאוס של הסיבה שהן נכתבו

      תודה     *

      אירין

        14/9/08 11:32:

      צטט: נעמית 2008-09-13 09:03:33


      פוסט מדהים ומעורר מחשבה. בעצם המון המון מחשבות.

      התמונה החוזרת של שליית המזוודה, והתיאור של הכתבת של ערוץ 2 על גדות הירקון.

      ההבעה האבלה של מי שהגישה את המשדר יפעת זמיר.

      המצלמה עוברת שוב לגדות הירקון ל"כתבתנו דנה סומברג" וחוזרת שניה מוקדם מדי כנראה

      ואז תופסת את זמיר צוחקת צחוק גדול ומטה את ראשה לאחור

      כנראה מדברת עם אנשי האולפן על משהו.

      שניה טלוויזיונית קטנה שחושפת את השקר הגדול.

      ונניח, אז אי אפשר פשוט לעטות הבעה קורקטית, חייבים ל"זייף" הבעת אבל גם אם היא לא קיימת?

       

      והילדה והמזוודה האדומה, אצלי זה עורר כל מיני מחשבות,

      המזוודה היתה אצלו ברכב או שהוא חזר הביתה לקחת מזוודה,

      והילדה נאווה אלימלך, לפני המון שנים נעלמה ואז מוצאים אותה

      תיאורי פורנו-מוות שנשארו תקועים אצלי עד היום איפה שהוא מכתבה שקראתי לפני כמה שנים

      הראש הכרות מתגלגל על החוף.

      והחוקר ההוא מישל חדאד שמוזעק כל פעם לאולפן

      מחדש ימיו כקדם מאז ימי עמוס ברנס

      מדבר בהתלהבות, סוקר את מקרי המוות.

       

      אנחנו רוצים להציץ ומפחדים.

      פעם הייתי צריכה לראיין פתולוג במכון לרפואה משפטית וביקשתי לא לעשות את זה,

      פחדתי שהמראות במקום גם אם יהיה שם משהו קטן יתקעו לי בראש לתמיד, יחזרו לי בחלומות.

      גם פחדתי לצפות בסרט שעשו על המקום.

      מישהו ציין פה באמת את הילדה בשמלה האדומה שהתחלפה בזקנה שם

      ואני חשבתי על הילדות ההן שאוחזות יד ביד ומסתכלות למצלמה ב"הניצוץ"

      ודלת המעלית נפתחת ונחלי דם נשפכים משם.

      אין ספק שמחשבות אימה ותמונות הטמונות עמוק - מתפרצות בגלל הגירוי המעורר אסוסיאציות. ההמנעות והבקרה על מידת החשיפה פשוט פרצו כל גבול, תיאור עובדתי יכול היה להספיק בהחלט. ואיך אפשר בלי רגע אחד של נחת ? מהניצוץ :-)

       

        14/9/08 11:19:

      צטט: reefraf 2008-09-13 08:58:35


      תמונה משגעת הרכבת שם,

      אוסף של אנשים וירטואליים,

      שיוצרים משהו אמיתי לגמרי,אמנות מודרנית בעידן ה-WEB 2.0.

      קצת פלפל(אדום,כמובן) היה עושה אותה לדינמית וחריפה יותר,

      בפעם הבאה תבל במינון הנכון קריצה

      על רוז, פרויד, אנושיות וחמלה אין הרבה מה להגיד.

      אמרת הכל.

      עצוב שהורים מסוגלים להיות כ"כ חסרי רגש לילדיהם,

      לא מזמן הזדעזענו מ"אמא טאליבן",ועכשיו,רק זה היה חסר כדי שנמשיך ונשאל "כמה עמוק אפשר לשקוע".

      רוז שקעה,איתה שקעה לי האמונה שבישראל דברים כאלו לא יכולים לקרות.

      מסתבר שכן.הייתי ילדה כשנאוה אלימלך ואורון ירדן נרצחו באכזריות.

      אני חייבת להודות שזה השפיע עלי קשה,בזמנו.

      מאז-קרו מקרים רבים של זוועות כאלו ואחרות.הזוועה הפכה לחלק מהחיים,כמה נורא זה נשמע.

      הסיפור הזה הוא מסוג הסיפורים ההזויים שאנחנו קוראים ב"כותרות מהעולם",

      ולא ממש מאמינים שדברים כאלו קורים באמת.

      מסתבר שלרוע אין קשר לגיאוגרפיה,אין לו קשר לכלום.

      יש לו קשר אך ורק לאנשים,

      שאלוהים אולי מסוגל להבין למה הוא בכלל טרח לברוא אותם.

      ואולי זה בדיוק מה שגורם לי לשאול:

      "יש אלוהים"?

      ואם יש...

      אז מאיפה הגיעה השורה הזאת,של יהודה עמיחי:

      "אלוהים מרחם על ילדי הגן,

      פחות מזה על ילדי בית הספר"

      וזה...הכי טוב:(ציני להחריד,כמובן)

      מילותיו של דוד חלפון:

      אלוהים נתן לך במתנה
      דבר גדול, דבר נפלא
      אלוהים נתן לך במתנה
      את החיים על פני האדמה

      נתן לך את הלילה והיום
      אהבה תקווה וחלום
      קיץ, חורף, סתיו, אביב
      נשמה טובה להביט סביב
      נתן לך שדות ירוקים
      פרחים ועצים מלבלבים
      נהרות, נחלים וימים
      שמים, ירח, כוכבים
      אלוהים נתן לך במתנה
      דבר גדול, דבר נפלא
      אלוהים נתן לך במתנה
      את החיים על פני האדמה.

      (ואם הוא נתן,למה הוא לוקח בחזרה???

      ואם הוא לוקח,למה ככה???

      ואם ככה,למה בכלל???)

      סתם אוסף של שאלות על הבוקר.

      אלוהים נתן לה,לרוז, נהרות,נחלים,וימים.בדיוק כמו בשירים.

      נחל אחד מיוחד הוא נתן לה,נחל הירקון.

      אני תוהה אם הוא,אלוהים, נחל אכזב(ה) עם סיומה של הטרגדיה האנושית הזו.

      הוא כנראה ישמור על זכות השתיקה.

      גם רוז תמשיך לשתוק,

      לנצח.

      *

       תודה.

       

        14/9/08 11:18:

      צטט: דודה שושנה 2008-09-13 08:54:12


      הפכנו מתוך בחירה, להיות מכורים לקטסטרופות.! המהפך הגדול ("הקטן" היה- החיל הישראלי שנכנס בטעות לראמאללה .זוכרים את "הלינץ'"..? עד היום מהדהדות באוזניי מילותיו---חראם.. חראם..) התחולל למיטב זיכרוני באסון מגדלי התאומים. לאחר מכן, היתה זו המעבורת קולומביה עם אילן רמון ז"ל. הפלישה לעירק. תפיסתו של סאדאם חוסיין. הוצאתו להורג. מלחמה בשידור חי. שלא לדבר על הפיגועים שבשלב מסוים הפכו "משעממים" .מה עוד היה שם בדרך? בטוח היה.. מזכיר לי את השיר של רפי פרסקי -"כמה פעמים ספרת עד עשר".. "כמה פעמים" כמה פעמים צפינו באותן תמונות ..?כמה פעמים..?

      השאלה היא למה אנו  צורחים  את זה תלויה בכושר הספיגה של כל אנש ואנשה. היא שאלה של האינדיווידואל את עצמו. 

      היצירה מדהימה אני מעדיפה להשאר בשטחיות ולשאול למה אינני שם??

       ה'שטחיות' שלך יכולה למצוא מענה בתיקון שהכנסתי בפוסט, המסביר כי התמונות נבחרו כפיקסלים על ידי תוכנת מחשב, אלגוריתם אכזר ובלתי מתחשב בעליל !

       

        14/9/08 11:16:

      צטט: פרטנרית 2008-09-13 08:53:56


      לא פומפמתי לא ראיתי טלויזיה,

       אהבתי לקרוא את המחשבות הרצות, תוכנה מהירה שאתה זורק לכל המקומות וסורק מהמוח הפורה

       

      לעצמי חשבתי על ילדה שאף אחד לא ראה אותה בחייה- לילדה שאחר מותה כל אחד יודע עליה בארץ ובתקשורת בינלאומית

      (בעיקר צרפת).

       

       

      יש ילדים, שעל לא עוול בכפם - נידונו לתפוס מקום בתודעתנו כצלקת קטנה במוח שלנו, העסוק בשטויות.

       

        14/9/08 11:14:

      צטט: וידרא 2008-09-13 08:45:23

      כתוב מרשים,ו בכלל הבלוג שלך מרתק אותי תמיד.

       היכולת שלך לקשור כלכך הרבה דברים יחד מופלאה בעיני.

      לא עקבתי מקרוב,אני לא רואה חדשות-חודשים,

      בעצם שנים.

      יש משהו בטון המניפולטיבי של הכתבים שמדכא לי את הנשמה

      ואני נמנעת.

      התמונה שלה זעקה מכל דוכן עיתונים וזה נחרט בי.

       בזכות המנעותך, אין לי ספק שאת חשה היטב מה מתרחש, תודה.

       

        14/9/08 11:13:

      צטט: מירב א. 2008-09-13 08:44:39


      פוסט מדהים ומטלטל..

      רקווייאם אמיתי יצרת כאן

       

       המממ.... רקוויאם.... בעיקר זה של מוצארט :-)

        14/9/08 11:13:


      תמונה מדהימה המעידה על אדם יצירתי ושנון.

      הפוסט מאוד קשה והעובדה שהתופעה של התעללות ורצח של ילדים ע"י הקרובים להם ביותר

      גורמת לעצבות אחידה בין כולנו.

      אולי העובדה שהתקשורת מפרסמת את המקרים גורמת לאנשים לקבל אומץ ופשוט לעשות מה שנראה להם

      באותו רגע.....

      אולם אם לא היה כך, ולא היו מציגים לראווה את העונשים ... מה היה מרתיע את אותם הורים/קרובים מתעללים

      בחסרי הישע...?!

      פשוט עצוב ולא נראה פיתרון לתופעה מחרידה זו.

      על אף שמדינת ישראל אינה דוגלת בגזר דין מוות ולא מענישה את החוטאים בעונשים שהיא מגנה הנחשבים

      בעינייה כלא מוסריים... במקרים האלה הייתי מעבירה הצעת חוק לגזר דין מוות למתעללים בילדים חסרי ישע.

       

      נקווה לטוב

        14/9/08 11:11:

      צטט: דסיקה 2008-09-13 08:28:43

      הפרצוף של כולנו.

      יצירה מדהימה.

       

       זה רק אחד מהפרצופים שלנו, וולאסקז התהפך בקברו והתקשר למחות בפניי.

       

        14/9/08 11:10:

      צטט: המטיף 2008-09-13 08:22:54


       היה נדמה לי שאין מניחים לקטנה גם כשאבדה.

       

      הבעיה היא, שכאשר היתה בחיים, אף אחד לא ספר אותה ממטר. גם לא (אולי, בעיקר לא) אלה שמתיימרים לדבר בשמה היום ולבַכות את מר גורלה.

      עיניים כחולות או לא, היא מתה בלחישה, נעזבת לגורלה.

       מהלידה ועד גיל 5 אין איש יודע היכן נמצאים הפעוטות - מישהו מוכן לחוקק איזה חוק בנידון ?

       

        14/9/08 11:09:

      צטט: נויתי 2008-09-13 08:22:50


      שאפו!

       לו רק היה לי שאפו - הייתי מסיר אותו ומשיבו על כנו.

       

        14/9/08 11:07:

      צטט: אנימל אינסטינקט 2008-09-13 08:22:21


      מצמית וכואב עד אימה

      וגם אני כתבתי על כך.

      ואתה,

      עשית זאת בדרכך המיוחדת.

       

      תודה ושבת שלום*

       אכן הייתה שבת שלום, בינתיים התערמה לי פה עבודה.....תודה.

       

        14/9/08 11:06:

      צטט: noa_p 2008-09-13 08:16:35

      אורסון ווילס מוכיח יכולות נבואיות פה, אפילו עם השם הכמעט מדויק. רק היה חסר ה"פיזאם" בסוף.

      הפרשה הזו, ואלו שעוקבות אחריה - לפחות ברצף הדיווחי, אם לא ברצף הכרונולוגי מוציאה הרבה מאוד אמוציות.

      לא פלא שכולם מבקשים לדעת יותר פרטים במקרה הסבוך הזה.

      הרצון שלהם,  מצד שני, לא חייב להיענות...

       

       זה גם מה שאני חושב. יש אתרי זוועה למי שאוהב להיחשף לזוועות - אם זה בסדר שהבשר לא ממש טרי.

       

        14/9/08 11:04:

      צטט: דורין 123 2008-09-13 08:04:27

      יגאל,

      תמונה מדהימה ומלאת כאב,

      פוסט שנון,

      תודה על מי שאתה, תודה שאיכפת לך חבר יקר

       תודה, והזכרת לי - חייב לקבוע תור לשיננית :-)

       

        14/9/08 11:03:

      צטט: לוטרה 2008-09-13 08:00:22

      יגאל יקר!!!

      השארתי לך כוכב.

       תגידי, כלוטרה - לא רצית להצטרף לחיפושים ?

       

        14/9/08 08:49:

      התמונה שעשית מעבר לכך שהיא מדהימה

      היא היא האומרת לי

      שכולנו יחד אחראיים

      למה שקרה

       

      לא,לא אשמים

      ויחד עם זאת אחראיים

      משהו בגלוי ובנסתר החברתי שלנו

      השתבש

      הסדר הופר

      ונוצר פתח אכזרי כזה

      תודה רבה לך

      עשית כאן עבודה מופלאה

      כל הכבוד

      לצערי אני משוללת כוכבים

      ומגיעים לך אינסוף

      באהבה רבה

      שרה

        14/9/08 08:39:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-14 07:17:06

      צטט: kiki27 2008-09-13 06:33:23

      תמונה מדהימה, פוסט קשה..

      (עוד יותר קשה היה לבחור על איזו מזוודה ללחוץ)

      זרקתי את כל התיקים האדומים שלי לזבל..

      אשוב..ולו רק עבור מילים קשות ונכונות.

      צר לי, הביקוש למזוודות אדומות יד שנייה נמצא בשפל כרגע.

       

       

      אל תדאג, ידיעות ומעריב עובדים על זה. בקרוב עוד פרשה:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=622923

        14/9/08 08:38:

      הכי מקורי שנתקלתי בי עד כה

      יפה על המעוף והרמה....

        14/9/08 07:53:

      מעולה, מדכא
        14/9/08 07:20:

      צטט: ורד סת שני 2008-09-13 07:48:24


      וואו איזו עבודה על התמונה יגאל. מדהימה.

      קצת מאוכזבת שלא משתתפת, אבל ניחא :-))

      ברררר... מרוב פניות שכאלה - הוספתי הערה בפוסט המבהירה שאת בחירת התמונות ביצעה עבורי תכנת מחשב, ולא ליקטתי אותן אחת-אחת בפינצטה. חוץ מזה - יש אלפי צילומים - האם סרקת טוב טוב את כל קרקעית הירקון ? 

        14/9/08 07:17:

      צטט: אפור הזקן 2008-09-13 06:59:34

      אין  מילים

       

       צעקהבוכה

       

       

         רגוע

      אין מילים - אבל יש פרצופים.

       

        14/9/08 07:17:

      צטט: kiki27 2008-09-13 06:33:23

      תמונה מדהימה, פוסט קשה..

      (עוד יותר קשה היה לבחור על איזו מזוודה ללחוץ)

      זרקתי את כל התיקים האדומים שלי לזבל..

      אשוב..ולו רק עבור מילים קשות ונכונות.

      צר לי, הביקוש למזוודות אדומות יד שנייה נמצא בשפל כרגע.

       

        14/9/08 04:12:


      אין לי מילים לתאר את הזוועה הזו

      כמה קשה - כמה כואב

      אי אפשר לשכוח וליסלוח

      כוכב כל פוסט כל כך יפה ומרגש

        14/9/08 01:19:
        14/9/08 00:20:

      צטט: איריס009 2008-09-13 13:03:43

      צטט: שלומית אינדיזיין 2008-09-13 09:31:47


      האדישות מתחילה ברייטינג.  

      וגם ההתנגדות לרייטינג זקוקה לרייטינג.

       

       

       

      מדוייק !

       

        13/9/08 23:26:

      צטט: אליס כאן (בערך) 2008-09-13 00:41:19

      כרגיל אצלך, שתיים.

      פוסט מרשים, מעורר, מסקרן ומדוייק.

      פוסט על חטא.

      (חטא אי-ההבנה.

      בהחלט יכול להיות שלא הבנתי נכון את הפוסט הזה)

      אתה מלין על התקשורת, עלינו כעם, עלינו כיחידים עיוורים?

       

      על העיוורון.

      איש לא ראה ואם ראה, שתק.

      תקשורת לא שותקת ואני מברכת על כך.

      כמה שיכולה להיות חפרנית, מחטטת, מתלהמת ואפופה באהבה עצמית,

      עדיין היא מביאה את הסיפור. כמו שסרט מביא סיפור. יש במאים טובים ופחות טובים.

      יש אנשי תקשורת טובים ופחות טובים. כך גם הדרך שלהם להבאת הסיפור.

      ברור ומובן שמדובר כאן שמשהו מאוד אמוציונאלי, שפוגע לכל אחד מאיתנו ישירות במקום

      הכי כואב. ראה, מספר הפוסטים שנכתבו על הפרשה. מכאן, שדרך הדיווח כתובה ומתובלת ברגש.  

       

      רוז חייבת להיות מסופרת.  אם לא היתה, היינו עיוורים יותר.

      מבחינתי, גם אם קמצוץ מאיתנו יבין שהדרך הנכונה היא לומר, לדווח, להציל לפני הזוועה,

      התקשורת עשתה את שלה.

      אם כי, אני חייבת להודות שגם אני, הפסקתי לקרוא את הכל -

      אולי כי לא יכולתי יותר להכיל,  אולי כי הרגשתי שמתישהו מישהו בישל מזה "מטעמים" שלא לצורך. 

       

       

       

       

      אני מסכימה איתך אישה חכמה.

      ועדיין טוענת, שעם כל הפרסום והכיסוי

      רוז תישכח.

      כמו שכתבתי אצלי - "מי יזכור אותך ילדה קטנה אם אמא שכחה"

      כי הזיכרון של מי שמת נמצא אצל אוהביו, ולרוז לא נמצאת נפש אוהבת לשמר את זכרונה.

      ואנו, מה אנו יודעים עליה, כלום, דמותה הלא בנויה מאיתנו, כמו שאומר יגאל, ממה שיצרנו אנו בדמיוננו, משום שאיננו מכירים אותה כלל ולא נוכל גם באמת לזכור אותה.

       

       

        13/9/08 23:08:

       

      את הרצח של רווז על כל הסתעפויותיו

      אני עוד מעכלת

      אבל רוצה לנצל את ההזדמנות להודות לך

      על  כ ל מה שאתה כותב

      על ההשקעה והאינטליגנציה והרגש והידע

      חוויה עמוקה ואמיתית

      *

        13/9/08 21:52:

      צטט: אסתי. 2008-09-13 05:40:40


      בקלות אני מזדהה עם האמירה שלך.

      באותה קלות אני מקבלת גם סלידה מכל מיני בלוגרים כאן בקפה

      שטורחים לשים את תמונת רוז בתמונת הפרופיל שלהם.

      מה שבעיני זו חוצפה והסגת גבול. זו לא ילדה גיבורה שנפלה על

      קידוש השם. היא נרצחה באכזריות, עוד לא היתה לוויה וכבר...בום טראח

      הרייטינג בודאי יעלה... כי רוז מושכת תשומת לב!!!

       

      השימוש שעשית בפרויד...טוב, אני לא מקבלת את הדוגמא הזו. פרויד רחוק בעיני

      מלהיות אוטוריטה בודאי בכח מה שקשור לנפש-גוף וההקשר.

       

      חוצמזה, למה יגאל, אתה משתמש בקו מפריד בין פסקאות שיש בהן המשכיות

      תוכן.?

       

      חומצמזה, נשיקה.

       

      תראי, אלה הבדלים בין אנשים. יש כאלה שלא מצליחים להביע רגשות במילים ומניפים תמונה, יש חסידים של זיגמונד פרויד (כמוני), יש הסולדים מעצם הביטוי גוף-נפש, יש חסידים של קווי הפרדה ויש את מעוף החסידות.

       

        13/9/08 21:29:


      אינטיליגנט ומקורי כתמיד.

      עקבתי באדיקות אחרי הדיווחים על רוז. כחובבת סדרות משטרה, המוח הפרוע שלי העלה כיווני חקירה שאף סוכן FBI לא היה מעלה בדעתו, ביקרתי את המשטרה בטוקבקים, דיברתי עם שוטר שפגשתי בדרך.

       

      לרוב אינני קוראת חדשות כי אם מרפרפת ומוצאת שדבר לא השתנה ולכן אין מה לקרוא. העיניים הבוכיות של רוז תפסו את מבטי ולראשונה מצאתי את עצמי נכנסת מספר פעמים ביום לווינט כדי להתעדכן. לאט לאט נחשפו פרטי הזוועה ובטלוויזיה הסבתא רבתא (אגב, למדתי מילה חדשה) אומרת שהכל היה בסדר, כמו כל משפחה.

       

      טוב שפרשת רוז טילטלה מדינה שלמה. אולי יהיה שינוי. אולי יקום "חוק רוז" שלפיו המדינה חייבת במעקב אחרי ילדים עד רישומם לגן. מהרגע שיגיעו בגן זו תהיה חובת הגננת.

       

       

       

      אינדי לנצח.

        13/9/08 21:11:

      צטט: alinor10000 2008-09-13 03:39:24


      פוסט מדהים....קשה...וכוכב ממני שנראה דברים טובים יותר.

      נסעתי לצפון ותראי מה נהיה כאן ?! - כנראה שיהיו לי מספיק כוכבים לקישוט הסוכה, על גדות הירקון.

        13/9/08 21:09:

      צטט: מיא 2008-09-13 03:16:00

      הדרך הכי אינטליגנטית שנתקלתי בה לסכם את הזוועה.

      ממך - מחמאה נחשבת במיוחד. הגדלתי, הדפסתי ושלחתי למסגור, הכינותי מסמר ופטיש בעוד מועד.

       

        13/9/08 21:08:

      צטט: karahanist 2008-09-13 02:49:35

      ואללה ,לא יודע איך אני קורא מהיום את "מעשה בחמישה בלונים" לילדי הקט,

      ולהגיע לשורה:"אל תצטער רוני רון זה סופו של כל בלון"

      מצד שני בכל פעם שרוז מוזכרת ישירות או בעקיפין ,אני מתמלא רוך ,אהבה וחמלה

      כלפי הזאטוט שרץ,מטפס ,ממלל,,,,,,,,,,,,,,,,,

       

       

       

      אתה חושף את הזאטוט למדיה הנכונה,

      הגן עליו מהידע אודות הרשע בעולם, כל עוד אתה יכול.

        13/9/08 21:06:


      לא היה לי ספק, לא חשבתי שבחרת תמונה תמונה להרכיב קולאז.

      ואכן שמתי לב לתמונה הפורנוגרפית..הרי על זה מדובר, רק של נפש האדם, עמוק פנימה.

        13/9/08 21:05:

      צטט: .rotem 2008-09-13 02:22:36


      פשוט פוסט מעולה. באמת.

      תגובה מתומצתת ומחמיאה, תודה, באמת :-)

       

        13/9/08 21:04:

      צטט: brazil string 2008-09-13 02:13:29

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 01:45:12

      צטט: brazil string 2008-09-12 22:14:36


      פסיפס דמויות תאטרון החיים,

      בצילה ההזוי של רוז..

        נרקם מן החומרים האמיתיים של תאטרון האבסורד המקומי,

        ובתוספת גווני ההשלמה של זה שמחוצה לו..

      פוסט חובה הישר אל תוך מעמקי ההתחמשות במשקפיים,  והשתיקה.. 

      רשמתי לפני ואגיש בבוקר ללוציפר - נראה מה אקבל בתמורה, מקסימום נשחק חמש אבנים.

      לו-צ'יפר אותי בעבר, ולכן סיכוי שיצ'פר גם אותך..

      (הזהר מערמומיות שטנית  ומחיקויים! )

      גלה נא לי את חידת חמשת האבנים הבלתי פתורה,

      אם תרצה דיבור איתו דרכי.. 

      ממליץ לך, כהכנה לשיחתנו העתידית על הקשר בין לוציפר ירום הודו, קארל היינץ שטוקאהוזן והמשחק 'חמש אבנים' - לראות את קליפו המשעשע של ידיד פראנק זאפה: אודות ציצים ובירה בהשתתפות השטן :-)

       

        13/9/08 20:59:

      צטט: אלת האש 2008-09-13 01:52:34


      אני מסרבת להתייחס לנושא של רוז.

      המסחטה עבדה די והותר.

       

      העבודה של התמונות הקטנות מדהימה- אבל דע לך שאני לא שם. בושה.

       

      סליחות מבקשים ביום כיפור משעה 23.00 ועד 00.00 בדיוק השמיים נפתחים.

      {מעניין מי אלה, שמבקשים סליחות, וכל השנה חוטאים}

       

      הרצח הבא- הוא כבר בדרך.

      וגם הבא שלאחריו.

      אנחנו נמשיך להיות "אמומים ונדאמים" לנוכח מפלצות אדם.

       

      לעולם לא יהיה לי תיק אדום.

      אם היה לך ספק - תוכנה היא שבחרה באופן שיטתי-אלגוריתמי את התמונות על פי צבעיהן ולא הייתה לי נגיעה בבחירה עצמה, למעט אולי.... שתילת איזו תמונת עירום מייצגת בודדת, יפה ותמה שעומדת במרכז ושואלת למה (...כולם כאן לבושים ?). 

       

        13/9/08 20:55:

      צטט: shai.h 2008-09-13 01:39:21

      יגאל טרם צפיתי בקטעי הוידאו. הכל איטי במחשב הזה. הקישורים שלך לולאסקז, האזרח קיין הילדה בשמלה האדומה של גדעון לוי "הפיוטי", (זוכר את "המבט" של ניקולאס רוג? צף לי פתאום) ובעיקר עם הליבידו והמוות אצל פרויד נפלאים בעיני. ההכרח להתייחס לפרשה, ברוחב היריעה האינוספי הזה, מקורו בפסיכה של האדם. אי אפשר להאשים רק את הטכנולוגיה והמציצנות "הפשוטה". צריך כאן את פרויד ואולי גם את יונג ששומעים את זעקתה של הילדה מלמעלה: "אנא, תנו לי לנוח, הפסיקו את כל הפסטיבל הזה!, בבקשה מכם מבוגרים יקרים."

      והתת-מודע הקולקטיבי שומע ואינו מקשיב. וזעקתה של רוז נתקלת באוזנים ערלות. קודם חשבתי לכתוב על זה גם, יש בי הרבה רצון ואפילו צורך... אך... כאמור... אהבתי מאוד את המכלול. חזק מאוד וגם ד"ש מגלעד אריאל 

      מאחר והטכנולוגיה היא רק כלי והיצרים הם שלעולם נשארים, אולי צריך להחליף את ההתפלשות הפומבית הזו בייסוד פסטיבל השלכת עגבניות פומבי ישראלי, כמו בספרד ? 

       

        13/9/08 20:30:


      המדינה שלנו מחרידה, מאן, כמו גם כל העולם כולו. איכסה פיכסה באמת על האנשימים הזדונים והמרושעים האלו שרק בטעות הם נולדו בצלם אנוש לדעתי, וש... וש לא יודע, פתאום יש לי הרגשה כזאת שאולי-אולי-אולי עם קבלת המסקנות מניסוי המפץ הגדול או וואטאבור, תהיה גם איזושהי מסקנת ביניים קווצ'ית אחת על כך שיש פה בינונו בריות שהם לא באמת באמת בני אנוש, אלא, בעצם, שליחי השטן למעשה שרק לובשים מראה של בניאדם כתחפושת, ותו לא.

      זה כמובן כבר לא יעזור לרוז ז"ל!

       

      הכוכב שלי הוא על ההזדהות שלי עם העניין המכאיב הזה שהעלת כה יפה בפוסט המיוחד הזה שלך יגאל, איש יקר שיוצר תמיד רוביקות ייחודיות רק לך. וגם על זה הכוכב שלי ניתן לך אחר כבוד, ואם אפשר היה להכפיל אותו אז הייתי עושה זאת ברצון ובמוי כייף גדול.

      רק עניין קטנצ'יק צובט לי בלב ועושה רדיו חזק של בכי ושל יגון.

       

      אז ככי ככה, מאן, ובוא, אני מבקש ממך, בבקשה, אל תיקח נא את זה קשה מדי, אוקיי... לא, כי פשוט אתה מבין, מי שלוקח את זה קשה אישת זה אני וקשה, קשה, קשה, כי הלו מדובר כאן, למי שלא שם לך, בהתעלמות גורפת, מערכתית וחוצפניאקית שלך מהתמונה שלי אצלך בפרוטרט הסופר דופר הזה שעשית, שזה בלבד כבר  עילה לעוד איזשהו כוכב מנצנץ או משהו, הכוכב השלישי באותו הפוסט, זה שבמקרים חגיגיים כאלו נהוג להגיש אותו עם גלידה וכאלה... אם רק כמובן תמונתי הייתה משובצת שם בפאזל היפהפיה הזה שלך...

       

      טוב, נו, לא נורא, כאז כן היום, אני מצדיע לך, גם אם אתה כמעט אף פעם לא מרגיש בזה, שלא כמו הפעם שיש לך פה ממני תגובה בגודל של ריבוינו של עויילם - שזה, בשורה התחתונה, גם מה שמתבקש, לפחות מגבי  מהפוסט הזה, ומאיזה כיוון שלא תסתכל על זה...

       

       

      שלך,

      מוטי רוזינק

      מר אמסטל-י"ם! 

        13/9/08 19:59:
      פיזמת שיר?
        13/9/08 19:41:


      ממש זוועה

      כתבתי גם פוסט אחרי שראיתי את הגופה שלה

      אתה מוזמן לכנס זה האחרון בדיוק מה שאני מרגישה...

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=620117

        13/9/08 19:34:

      כתבת:

      "אסונות שאינם מגיעים לכותרות הראשיות לא מזיזים לנו"

      ואסונות שמופיעים בכותרת הראשית, באדום ושחור, מזיזים לנו?

      באמת.

      אנו עלובי העולם בצקצוק ובהתחסדות:

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=598861

        13/9/08 18:52:


      לעניין עיקרון העונג של פרויד;

      קבלתי היום מגיסתי את גיליון אוגוסט של ליידי גלובס, שנושאו: מעבר לעיקרון העונג". ההכרות עם עיקרון העונג של פרויד, שנראית לי ולך ולעוד כמה טריוויאלית כשמתייחסים לנושא, לא ממש טריוויאלית לעורכת ליידי גלובס (זוגתו של רמון, נו). חיפשתי התייחסות לכך בדבריה, לאחר העניקה את השם היומרני הזה לגיליון. גורנישט.

      באוף-טופיק, תכולת הגיליון נראית כאילו הגעתי בטעות לבלייזר למתקדמים, הארד-קור. וגם לא ממש ברור לי (טוב, אני מיתממת - לגמרי ברור לי, ברור ומעציב) למה מגזין נשים איכותי צריך לכלול כתבת צבע ענקית על עורך דין רופס שעוסק ב- DSM ומלמד שליטה בנשים גרמניות, כשהוא מסיים לכלוא פלשתינאים ב- day job שלו. הייתי צריכה לומר את זה איפהשהו.

        13/9/08 18:49:
      סחתין על הכתיבה ועל האומץ
        13/9/08 18:01:
      שבתי..
        13/9/08 18:00:

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:11:29

      מצאתי את דמותי, בהירה מאד בתוך הציור של ולסקז. מצאתי את דמותי דחוסה גם בתוך המזוודה האדומה.

      מוקפת כבשים, זאבים, יתושים, פילים, יהודים, ערבים, עיתונאים, שופטים, שוטרים, פוליטיקאים, צוללנים, בלוגרים, מחנק, חושך, טלוויזיות, כוכבים נולדים....בשלב זה קצת התעייפתי מחיפוש אחרי אשמים.

      הייתי מעדיףה למצוא שותפים: שותפים לפשע, שותפים לכאב, שותפים לשינוי, שותפים למוכנות להתבונן במציאות, על מה שהיא, מתוך מעורבות- ולהגיב: לחייב, לשלול, לנמק, לשנות. 

      הציטוט שהבאת מפרויד מדוייק להפליא- כל כך הרבה עיניים ראו את רוז, רק לא בזמן הנכון, ולא באופן הנכון.

      כרגע דחף המוות שלנו פועל בשני כיוונים: פנימה והחוצה בו-זמנית. ממית את העולם, וממית את נפשנו.

      "השאיפה לסדר היא גם השאיפה למוות, מפני שהחיים הם הפרה-

      מתמדת של הסדר".  

      כרגע יש כאן יותר מדיי סדר לטעמי, יותר מדיי שומרים, יותר מדיי, חוקים, היררכיות, השגחה.

      פחות מדיי פניות, סולידריות, הקשבה, אמפתיה. 

      בחיי האישיים נתקלתי במעט מדיי סולידריות במקומות השונים בהם שהיתי. אני מחפשת ומחפשת, ומוכנה לברך על סולידריות מורכבת שתתארגן מסביב לפרשת הילדה רוז. סולידריות דומה התרחשה בכיכר כשרבין נרצח, אבל חסרה שם היכולת להודות שעל אף שיש יגאל עמיר אחד שירה, הוא קיים בכולנו. יגאל קטן עם אקדח שמכוון אותו לעבר "האחרים" הספציפיים לקיומנו, מסמן ויורה: גינוי, קללה, הרחקה, מאסר, דיכוי, ביטול.... היגאל הזה, הרוני רון, האם המטביעה במימי הים קימים בי כל הזמן. כשאני אומרת מי דומה לי ומי לא, מי מאיים עלי, מי מתיש, מי מטריד, מי בור, מי לא ראוי....

      אבל- אני מנסה לכוונן את עוצמת קיומם של הדחפים ההרסנים, שבי, למתן אותם, ובעיקר לתת להם זכות קיום קטנה, שלא יוכחשו. אפילו כאן בדה מארקר אני נתקלת בתופעה דומה: בכל פעם שמגיב חורג בתגובותיו, מגבולות הנורמה, הסדר המקובל, מוחקים את תגגובותיו. דיונים שגלשו לפסים אלימים נמחקים, מוכחשים, כאילו לא היו מעולם......אם כאן בדה מארקר אנחנו מתנהלים בטקטיקות של הכחשת הרוע והאכזריות, על אחת כמה וכמה בעולם הממשי.

      תודה על פוסט מושקע, אינטיליגנטי, ואמיץ. אני מזמינה לבקר גם בירקון שלי,   שהוא הרבה יותר פשטני והיסטריוני משלך, אבל מסריח לא פחות.

       

      גם אחרי רצח רבין, מייד מייד היה הניסיון להשיב את "הסדר" הזה לקדמותו.

      שעה אחרי ההודעה של איתן הבר אני זוכרת שכבר התיישבו אנשים במעגל סביב מקום הרצח ושרו.

      אני שהסתכלתי בכך בטלוויזיה, דומעת אבל גם זועמת וכועסת, כעסתי עוד יותר.

      הכעיס אותי הניסיון להשיב את הסדר למקום שבו נפרע סדר חיינו באחת.

      כאילו היתה זו הופעה בפארק... ומאז באמת כל יום זיכרון, כדי לא להרגיז אנשים מסוימים, כדי לא להיקלע לחיכוכים, כדי להרגיש ש"כולנו אבלים" (אבל לא כולם אבלים!) העצרת בכיכר מורכבת משירים.

       

      לגבי רוז, היה לי עוד הרהור, מקווה שהוא לא יישמע נורא.. אבל חשבתי שבגלל שהמשפחה הזאת משדרת זרות, הם לא מכאן, הם לכאורה לא "מאיתנו", היה קל לעבד את זה לאבל קבוצתי. ליצור בסיס להזדהות משותפת, כי הרי זה לא יכול לקרות "לנו" - זה קרה להם, למשפחה המוזרה והמעוותת הזאת שהסבא הוא גם בן הזוג של האמא, שהאב הביולוגי לא נוכח, הם פרעו את הסדר, אבל הם גם שונים ומוזרים.

       

        13/9/08 17:59:


      תראה יגאל אני לא אומרת שהסיפור של רוז לא כואב

      אבל כבר עברו הרבה מים בנהר. עוד ילד נרצח

      אמא שלו הטביעה אותו. תינוק בן 3 חודשים

      נהרג בתאונת דרכים. ו- 8 יתומים נשארו בגלל תאונת המסוק

      ועוד עוד ועוד . מה שאני לא אוהבת כאן בקפה וגם במדינה

      שאתם מסמנים מישהו אחד וזהו האחרים לא נחשבים כמה חבל.

       

        13/9/08 17:43:

      חזק מאוד כואב מאוד
        13/9/08 17:10:


      מה שלא בכותרות לא מעניין אותנו

       

      היחס לזקנים

      היחס לילדים

      היחס לחלש

      היחס לעני

       

      עצוב

        13/9/08 16:44:

      צטט: איכות אינה מילה גסה 2008-09-13 13:25:49


      תודה

      על הצעקהההההההההההה שכולנו צועקים וכבר אין מי שיושיע......

      אני רוצה-

      להכניס את המפלצת הזו למזוודה[לא,הוא אינו ראוי לשם אדם ובטח לא לכינוי סבא],

      להשליכו לירקון

      למשותו לאחר 2 דקות של פחד שכמעט כמעט נפח נשמתו [אולי דקה וחצי]

      ואז ...לתת לו להנמק בכלא לשארית חייו

      ומתנצלת בפני כולכם על התוקפנות הרבה שבי.

       

      איזה ממוש...

        13/9/08 16:25:
      איפה אנחנו?
        13/9/08 16:22:

      צטט: איריס009 2008-09-13 13:00:25

      צטט: נעמית 2008-09-13 09:03:33

       

      תיאורי פורנו-מוות שנשארו תקועים אצלי עד היום איפה שהוא מכתבה שקראתי לפני כמה שנים

      הראש הכרות מתגלגל על החוף.                                                                                                                                      

      נעמית יקרה, מקדישה לך את השיר של יונה וולך:

       

      יונתן

       

      אני רץ על הגשר

      והילדים אחרי

      יונתן

      יונתן הם קוראים

      קצת דם

      רק קצת דם לקינוח הדבש

      אני מסכים לחור של נעץ

      אבל הילדים רוצים

      והם ילדים

      ואני יונתן

      הם כורתים את ראשי בענף

      גלדיולה ואוספים את ראשי

      בשני ענפי גלדיולה ואורזים

      את ראשי בנייר מרשרש

      יונתן

      יונתן הם אומרים

      באמת תסלח לנו

      לא תארנו לעצמנו שאתה כזה.

       

       

       

      איריס יקרה,

      אוי... זכרתי את הבית הראשון של השיר הזה,

      לא זכרתי את הסיום.

      ו- מקווה שאני לא גרמתי לך את אותו דבר שלקרוא את הכתבה ההיא גרם לי.

      נעמי


      עצוב. קשה. מקומם. לא מובן. ורק שאלה אחת מורכבת וקשה:

      למה כולנו מתעוררים ומתבכיינים, גם כאן, כשצף, תרתי משמע, המקרה של רוז. איפה היינו עד היום? בכל שנה נרצחים 5 ילדים רק בישראל. אלפים עוברים התעללות קשה. בעולם השלישי המצב הרבה יותר גרוע. יש המון ילדים שעברו טרגדיה דומה לזו  שעברה רוז.  בקושי קראתי כאן משהו על כך. ולא רק כאן. וגם המקרה של רוז יישכח. אבל המצפון שלנו יישאר נקי, כי כתבנו על זה והגבנו וכתבנו שירי קינה והזלנו דמעה ואפילו נתנו כוכבים ירוקים. קצת פאתטי. ואולי אנחנו חסרי אונים מול מפלצות אדם.  

      וגם - יצר הקיום מכתיב לנו להמשיך את החיים. אין ברירה. אבל אולי אפשר לעצור ולהמשיך קצת אחרת כדי שמקרה כמו של רוז וילדים אומללים אחרים לא יחזור. איך? אני לא יודע. חומר למחשבה. אם לא נעשה משהו, ילדים ואזרחים תמימים ימשיכו למות - ואנחנו נמשיך לכתוב ולקטר. תודה יגאל.

        13/9/08 15:33:

      אתה יודע מה...

      עם כל הרוגז שלי על התקשורת. על צורת הסיקור על הציניות של ספירת רייטינג למול פרצוף דואב של אזרחים שאיכפת להם, אם הם מנעו את הרוז פיזאם הבאה, דיינו.

      כמות התלונות על חשדות של אלימות המשפחה עלתה. ילד אחד או שניים ניצלו.

      ואפילו אם לא מדובר על מות אלא על צלקות.

        13/9/08 15:31:


      פוסט מרשים

      וכן תוכנו מעורר

      חומר למחשבה

      נגעת

      שלך

      אפרת

      מככבת על ההשקעה

      הרעיון

      שלך אפרת

      **

        13/9/08 15:23:


      כוכב לזיכרה של רוז

      *

        13/9/08 15:22:

      צטט: אישון 2008-09-13 12:35:12

      ארז, עדיף הרונימוס בוש ,לא ?

       

       

       

       שניהם אהובים עליי במיוחד, אבל מה שיפה אצל ברויגל, בהקשר הזה, הוא שהפרימיטיביות והיצרים הקדמוניים מובלעים. מרומזים. כלומר, על פני השטח יש איזו כסות שקרית.

        13/9/08 15:19:
      אמת. החמלה מצרך נדיר, ועוד ועוד תכונות אנושיות אובדות יום יום ואת החלל ממלאות תכונות שיטחיות ואלימות וטיפשיות והרשימה הולכת ומתארכת...............
        13/9/08 15:15:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 11:01:22

      צטט: שישיפוש 2008-09-13 01:09:16


       

      תודה, הפתעת אותי. הקטנתי מעט את העבודות, כדי שניתן יהיה לראות. מעניינת בעיקר אותה צלחת, מכסה מוזהב - יש סיכוי למתכון ?

       

       


      הצלחת- רוז הקטנה עשתה אותי שותתת דימויים. אז לקחתי מכסה של מחשקה (כלי מפח לחמוצים שיש בשוק)  וציירתי עליו עם אקריליק. אחר כך לקחתי את הפטיש המפחיד והכבד שלי וריקעתי את השוליים של המכסה-  להלום בפטיש נראה לו כמו דרך טובה לאוורר את הכעס.
        13/9/08 15:13:
      *
        13/9/08 14:52:

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:38:01

      אני מבינה שיגאל עבר ניתוח לשינוי מין....
        13/9/08 14:46:

      מתחברת לדיוק שבו תארת את הדברים.

       

      אני כל הזמן הייתי בתחושה שמספרים לי סיפור מתח. שיש פה סוג של מסחטה אמוציונלית חדשה...התקשורת ממציאה ואנחנו הרעבים למשהו יותר מזה..כבר...נכנסים למערכת.

       

      אני שמחה לאמר שאני לא רעבה לחדשות מעין אלו. כן בעד עשייה. הכי קל לכתוב על כמו כל העיתונאים...תמיד לדבר רק לא באמת לעשות

       

      ולגבי רוז.

      יש לי רק לאמר שהיא היתה לבד ונותרה, וחייה היו עצובים. יש לי ילדה בת 4, אני לא יכולה לדמיין.

      זה שכולם..אחרי מותה ומציאתה משחררים משהו...זה לא באמת חשוב לה.

       

      תודה לך.

        13/9/08 14:39:

      יגאל , אני לבטח לא מחדשת לך כלום .

      אתה צריך להיות מתוגמל על הפוסטים האלו, שמעת ?????????

        13/9/08 14:33:


      ניסיתי לכתוב כאן תגובה ולא הצלחתי.  התחושות קשות.

       

      צטט: אני סי 2008-09-13 11:26:45

      ולכל אלא "שעייפו" מילדיהם - תנו לאימוץ!

       

       

      תתפלאי כמה ילדים מושלכים לאימוץ כי הוריהם עייפו מהם או מראש לא היו להם יכולת או רצון לטפל בהם.

      רק שבמקום להיות מאומצים הם מחכים במוסדות לנצח..

      צטט: איריס009 2008-09-13 12:28:35

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2008-09-12 23:56:56


      ואני שמעתי היום את הרעיון הנואל של חברת הכנסת נדיה חילו לעשות "לוויה ממלכתית" לילדה.

       

      תלוי מה יהיה סגנון ההלוויה... רוז מייצגת הרבה מעבר לעצמה. אולי זה לא רעיון כ"כ גרוע... אני לא בעד ממלכתיות שתהפוך אותנו למקוננים טהורים, אבל כן הייתי מברכת על איזשהו אירוע בפורמט אינטיליגנטי שיאפשר התכנסות והשתהות מסביב לשיח שפרשת רוז מזמינה.

       

       

      רעיון גרוע. לויה ממלכתית תהיה הקרשנדו של העיסוק האובססיבי בילדה. ואח"כ כלום. ילדים ימשיכו להיות מוזנחים, מוכים, ומומתים ע"י הוריהם. כל ילד שיומת במכות רצח ע"י הוריו, יזכה ללויה כזאת? זה פשוט לא משרת כלום.

      צריך לצאת אולי בקמפיין, "לא ידענו, לא שמענו, לא ראינו" וללמד את הציבור להתערב. להפנות את הציבור למי שצריך לפנות במקרה כזה וככה אולי יהיה אפשר להציל ילד כזה או אחר.

      אני זוכרת מקרים מזעזעים מארבע השנים האחרונות.

      תמיד אני משווה את גיל הילדים לגיל הבת שלי וככה אני מקבלת פרופורציה לפנים, מה שנקרא.

      כשבתי היתה בת שלושה חודשים נרצחה התנוקת מיכל ע"י האבא המפלצתי שלה. הילדה היתה מוכה מהרגע שהיא נולדה, אנשים ידעו, האמא ידעה (אף שהיתה מוכה בעצמה) ואיש לא הציל אותה. היא היתה בת גילה של ביתי. מישהו זוכר? בנתיים נרצח תינוק קטן אחר ע"י אביו, בנתיים הגיעו עשרות ילדים עם "שברים לא מוסברים" לחדרי המיון, (מפליא אותי שההורים טורחים בכלל), בנתיים איזה סדיסט בירושלים התעלל בילדים בכל מכשיר שהוא רק יכול היה לשים תחת ידיו.

      אין לזה סוף, כי החברה לא מנסה לשים לזה סוף.

      התעסקות ממלכתית, או טקסית לא תושיע ילד מוכה באשר הוא.

       

        13/9/08 13:59:

      עכשיו זמן   ש..ק..ט

      תודה יגאל.

        13/9/08 13:41:

      הדמוי עם המזוודה עוד ירדוף אותנו הרבה שנים,

      והרבה אומנים יזינו עצמם בדימוי זה,

      ברשימות שינדלר המזוודות מצילות חיים דווקא,

      בצירוף תושיה של נגן הכינור שאינני זוכר את שמו כרגע,

      גם שמלה אדומה היא דמוי ברשימות שינדלר שקשור למוות של ילדה מתוך קבוצה של ילדים,

      בסרט הוסיפו את הצבע האדום

      לסרט התעודי המתאר צעדת ילדים בתוך תעשייה של מוות, בדומה לתמונה הלקוחה מסצינת החומה, בה תלמידים צועדים לתוך תעשייה של שטאנצים,

      הצבע האדום נועד להבדיל את הילדה משאר הילדים ולתת נופך אישי של מעקב אחרי דמות פרטית,

      הסימון נהיה יותר דרמטי כשהילדה מתקרבת לסופה הידוע מראש,

      כביכול יש איזה מרווח תנועה לכל פרט בתהלוכה  האבסורדית הזאת,אבל במאסה הכללית אין למרווח הזה

      שום משמעות כי כל אחד מהניצפים ימות באופן ודאי בסוף המסע,

      במקרה של רוז , המהלכים לא ניצפו אלא כל האינפורמציה נופקה הרבה אחרי הרצח,

      אולי מכאן נובעת הסקרנות שפשתה בכל המדינה,

      אבל ככל שהמעשה הוא אכזרי וטראגי, קשה להשוותו למה שעשו הנאצים ואף לאסון התאומים,

        13/9/08 13:35:

      צטט: איריס009 2008-09-13 13:01:31

      צטט: יואב צח 2008-09-13 09:06:33


      במקום לבדוק תיפקוד המחלקות לרווחה,

      הלויה מלכותית מלאכותית.                              

       

      גם וגם. למה במקום?

       

      איריס,

      אין צורך בהלויה מלכותית לרוז,

      יש צורך לדון את רוני באופן החמור ביותר.

      ובמשרדי הרווחה, לרענן את היחס  לדיווחים על המשפחות, כדי שיגלו את הבעיות לפני שהופכים לאסונות.

      כך גם לגבי הדוח מצרפת שטוענים שהזהירו את משרד הרווחה בארץ, אבל כאן טוענים שבכלל לא הגיע דוח כזה.

       

       יואב

       

       


      תודה

       

      על הצעקהההההההההההה שכולנו צועקים וכבר אין מי שיושיע......

      אני רוצה-

      להכניס את המפלצת הזו למזוודה[לא,הוא אינו ראוי לשם אדם ובטח לא לכינוי סבא],

      להשליכו לירקון

      למשותו לאחר 2 דקות של פחד שכמעט כמעט נפח נשמתו [אולי דקה וחצי]

      ואז ...לתת לו להנמק בכלא לשארית חייו

      ומתנצלת בפני כולכם על התוקפנות הרבה שבי.

        13/9/08 13:12:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 08:49:11

      צטט: m i n d the gap 2008-09-12 22:33:58

      לא פשוט להגיב לזה.

      כמו התמונה שיצרת, פיסלת כאן גם תמונה ממילים.

      תודה.

      בוקר טוב, אני רואה שאני לא היחידי שקם בשבת בבוקר בשעות חד-ספרתיות. מישהו בא איתי לטיול על גדות הירקון ?

       

       

      העניין הוא שגם הלכתי לישון בשעה מאוד חד-ספרתית.

      ולטייל על גדות הירקון... ?! מי יכול לטייל שם עכשיו ?

      (עושה לי חידודים בעור לחשוב שלקחתי לשם לפני כשבועיים את הילדים בפעם הראשונה לשוט בסירה, הזיכרון נצבע באדום)

        13/9/08 13:06:

      הפוסט שלך מצמרר, ציני וכואב

      רוז אצלי מונחת במיכל שקוף, כולם יכולים לראות אותה

      אבל אף אחד לא עושה משהו בנידון


      http://cafe.themarker.com/view.php?t=607519&p=0

        13/9/08 12:51:
      מעורר הרבה מחשבות .
        13/9/08 12:35:

      צטט: ארז אשרוב 2008-09-13 11:44:16

      אני מקווה שהשתמשת בתוכנה כדי ליצור את הציור הזה; גם כדי לחשוב שלא כילית את זמנך, וגם כי ככה יש לך תירוץ טוב למה אני, מכל האנשים, לא שם. וגם עדנה, כמובן.

      ורוז... עוד תסמונת של עולם הריאליטי שלנו, שבו דבר לא אמיתי, כולל הדאגה לילדה.

      יש! מצאו את רוז! 

      איפה בדיוק החגיגה בזה? לדעתי בעיקר כי ניתן לעבור בשקט לאייטם הבא. 

      בזמנו, קצת לפני שימי הריאליטי השתלטו על מוחות האזרחים, היה פה מקרה גרוע בהרבה, שבוצע על ידי חלאה מסריחה בהרבה, והזעקות היו פחות גדולות. 

      אלא שבשנים האחרונות יש העצמה של הנטייה האנושית לרכלנות, למציצנות, לדשדוש ברע, וזה הולך ומתנפח, במעגל-האבסה נוח של תקשורת-המונים והמונים, ואני בכלל לא אתפלא אם זה יגיע לממדים כאלה, שדי מהר ייראה הכול כמו הציור הזה של ברויגל. איכשהו, זאת התמונה שעולה בראשי.

      מבחינתי, רוז הוא עדיין סרט עם בט מידלר

      ארז, עדיף הרונימוס בוש ,לא ?

       

       

        13/9/08 12:25:

      היי יגאל

      תמונה מדהימה

      אתה תמיד שנון ומענין תודה לך

      נטולת כוכבים אני אך אשוב

      לגבי רוז

      נאמר כבר הכל

      ואין לי מה להוסיף לזה

      כמילות השיר

      ילדה מסכנה

      שבוע טוב לך

      טלי

        13/9/08 12:23:

      צטט: מלכוד22 2008-09-13 09:40:50


      חטאת בדמגוגיה.

      לכתוב על מנת לכתוב ועדיף שונה כי אז מי יקרא?

      אבל האמת היא פשוטה- מקרה מזויע ולא אנושי. בין אם זה אצל יהודים ובין אם לאו.

      התמונה שלה עשתה את כל ההבדל. אני חושב שירדה לי שנה מהחיים אחלרי שראיתי את התמונה שלה.

      ומקרים כאלה לא כ"כ נפוצים. סטאטיסטית הורים לא הורגים את ילדיהם. אתה פשוט מצאת בגוגל כי אלה שכן עושים את זה מגיעים לחדשו (הרי על מה יכתבו? על עוד משפחה בריאה? זה לא מעניין)

      ומה הקשר לרון חולדאי וגשר המכביה? זה כבר ממש מחוץ לקונטקסט.... אם כך אז גם על הקישון אפשר לכתוב ועל אסונות בנהרות באמזונס.

      בסיכומו של עניין מדובר במשפחה חולנית וילדה מסכנה אחת ותמה.

      ועכשיו האבל הוא ציבורי.

      ואמיתי.

      במצבים כאלה גם להחריש זה בסדר. אנחנו באבל.

       

      ומעבר לזה באמת אין יותר מה להגיד.

        13/9/08 12:21:

      צטט: אות ועוד 2008-09-13 10:52:55

       

      טוב וראוי שהביקורת שלך תישמע כדי שלא ניתן לדיקטטורה

      התקשורתית לעבורלסדר היום  ונהיה כמו כבשים המובלות לטבח...

       

       

      האצבע המאשימה שהופנתה כלפי רוני-רון, מופניית כרגע אל התקשורת..... קחו רגע את האצבע הזאת ותסובבו אותה לכיוון החזה שלכם, אל הלב שלכם.
        13/9/08 12:17:

      תודה לך על פוסט חשוב, מטלטל ומושקע כל כך.
        13/9/08 12:13:
      אכן פוסט מדויק .אין צורך להוסיף.
      והנה- לא נגעתי - לפני שיתקנו את זה .לינק מהפוסט " ..הפצ"ר ערך שימוש ללוחם שירה כדור גומי בפלסטיני הכפות

      ללוחם השריון שירה כדור גומי בפלסטיני כפות בנעלין נערך הבוקר שימוע בפני הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט".

      גם אני לא מופיע בתמונה כך יודע אני לבטח שלא יאוננו עלי.

        13/9/08 12:11:

      מצאתי את דמותי, בהירה מאד בתוך הציור של ולסקז. מצאתי את דמותי דחוסה גם בתוך המזוודה האדומה.

      מוקפת כבשים, זאבים, יתושים, פילים, יהודים, ערבים, עיתונאים, שופטים, שוטרים, פוליטיקאים, צוללנים, בלוגרים, מחנק, חושך, טלוויזיות, כוכבים נולדים....בשלב זה קצת התעייפתי מחיפוש אחרי אשמים.

      הייתי מעדיףה למצוא שותפים: שותפים לפשע, שותפים לכאב, שותפים לשינוי, שותפים למוכנות להתבונן במציאות, על מה שהיא, מתוך מעורבות- ולהגיב: לחייב, לשלול, לנמק, לשנות. 

      הציטוט שהבאת מפרויד מדוייק להפליא- כל כך הרבה עיניים ראו את רוז, רק לא בזמן הנכון, ולא באופן הנכון.

      כרגע דחף המוות שלנו פועל בשני כיוונים: פנימה והחוצה בו-זמנית. ממית את העולם, וממית את נפשנו.

      "השאיפה לסדר היא גם השאיפה למוות, מפני שהחיים הם הפרה-

      מתמדת של הסדר".  

      כרגע יש כאן יותר מדיי סדר לטעמי, יותר מדיי שומרים, יותר מדיי, חוקים, היררכיות, השגחה.

      פחות מדיי פניות, סולידריות, הקשבה, אמפתיה. 

      בחיי האישיים נתקלתי במעט מדיי סולידריות במקומות השונים בהם שהיתי. אני מחפשת ומחפשת, ומוכנה לברך על סולידריות מורכבת שתתארגן מסביב לפרשת הילדה רוז. סולידריות דומה התרחשה בכיכר כשרבין נרצח, אבל חסרה שם היכולת להודות שעל אף שיש יגאל עמיר אחד שירה, הוא קיים בכולנו. יגאל קטן עם אקדח שמכוון אותו לעבר "האחרים" הספציפיים לקיומנו, מסמן ויורה: גינוי, קללה, הרחקה, מאסר, דיכוי, ביטול.... היגאל הזה, הרוני רון, האם המטביעה במימי הים קימים בי כל הזמן. כשאני אומרת מי דומה לי ומי לא, מי מאיים עלי, מי מתיש, מי מטריד, מי בור, מי לא ראוי....

      אבל- אני מנסה לכוונן את עוצמת קיומם של הדחפים ההרסנים, שבי, למתן אותם, ובעיקר לתת להם זכות קיום קטנה, שלא יוכחשו. אפילו כאן בדה מארקר אני נתקלת בתופעה דומה: בכל פעם שמגיב חורג בתגובותיו, מגבולות הנורמה, הסדר המקובל, מוחקים את תגגובותיו. דיונים שגלשו לפסים אלימים נמחקים, מוכחשים, כאילו לא היו מעולם......אם כאן בדה מארקר אנחנו מתנהלים בטקטיקות של הכחשת הרוע והאכזריות, על אחת כמה וכמה בעולם הממשי.

      תודה על פוסט מושקע, אינטיליגנטי, ואמיץ. אני מזמינה לבקר גם בירקון שלי,   שהוא הרבה יותר פשטני והיסטריוני משלך, אבל מסריח לא פחות.

       

        13/9/08 12:07:
      תל אביב גדות הירקון 1950
      ביצוע: אריק איינשטיין
      מילים: אריק איינשטיין
      לחן: שלום חנוך
      קון, ירקון, ירקון - איי איי איי
      שמש צהובה בשמיים
      שום דבר לא זז
      שקט חם, כבד
      שני ילדים יושבים בתוך שורשי אקליפטוס ענק
      אקליפטוס ענק
      ששותה לרוויה את המים הכחולים
      תל אביב, גדות הירקון, 1950

      קון, ירקון, ירקון - איי איי איי
      שמש צהובה בשמיים
      וירוק כהה כהה
      ירוק כהה במים
      שני ילדים וסירה
      והזמן זוחל לאט
      שום דבר לא זז
      שקט חם, כבד
      זוג אוהבים בסירת משוט חוצים בהנאה
      בהנאה את המים החולים
      תל אביב, גדות הירקון, 1950

      קון, ירקון, ירקון - איי איי איי
      שמש צהובה בשמיים
      וירוק כהה כהה
      ירוק כהה במים
      שני ילדים וסירה
      והזמן זוחל לאט
      איי איי איי
        13/9/08 12:06:
      גדול!!! אבל אני לא שם?למה??אפשרי איזה סימון מרקר קטן :))))*
        13/9/08 12:04:

      אני זוכרת את הציור של רגע ה"סרק סרק" שעשית בפלורנטין.

      אני זוכרת שעבדנו פעם בפרסומת יחד. אין לי מושג איזו.

      אם הייתי יודעת אז שיש לנו על מה לדבר, הייתי פותחת את הפה.

      ולעניין הפוסט - מעניין, ללא ספק.

      אתה מעניין.

      זרם תודעה משתלח, הרבה ציניות, אפילו הומור שחור.

      זה בטוח לא דומה לשום דבר אחר שקראתי על רוז.

      (וזו דעתי, לא איזה ציון שאני מעניקה באיזו יהירות לא תיקנית).  

        13/9/08 12:00:

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-09-13 10:32:18

      צטט: ris 2008-09-13 10:28:37

      יודעת היטב שהיא חזרה אל הכוכב שלה.*.......... ...."

       

      מבלי להישמע צינית, זו בדיוק הכוונה ב"מאוננים על זכרה של רוז". נו, באמת.

       

      יגאל, עוד המלצה - שי אראל כתב על צוללי זק"א, כאחד מהם שפרש במחאה על ההרעלה השיטתית של מתנדבים, בשם האלטרואיזם. בפרשת רוז מכינים את פרשיית "צוללי הקישון" הבאה.

      גברת נכבדה ,   חנה בית הלחמי

      "במחשבה שניה שלי

      מוותרת על תגובה צינית בחוזר...

      ואולי באמת הגיעה השעה להניח לילדה?! ....למנוחתה!!!!!

        13/9/08 11:49:

       

      פוסט קשה

      תמונה מדהימה... 

      מקרה שנאמר עליו כבר הכל

      אזלו מילותיי

       

      ולך תודה.

       

        13/9/08 11:46:
      פוסט משובח ואמיתי. ביקורתיות רב תחומית במיטבה.
        13/9/08 11:44:

      אני מקווה שהשתמשת בתוכנה כדי ליצור את הציור הזה; גם כדי לחשוב שלא כילית את זמנך, וגם כי ככה יש לך תירוץ טוב למה אני, מכל האנשים, לא שם. וגם עדנה, כמובן.

      ורוז... עוד תסמונת של עולם הריאליטי שלנו, שבו דבר לא אמיתי, כולל הדאגה לילדה.

      יש! מצאו את רוז! 

      איפה בדיוק החגיגה בזה? לדעתי בעיקר כי ניתן לעבור בשקט לאייטם הבא. 

      בזמנו, קצת לפני שימי הריאליטי השתלטו על מוחות האזרחים, היה פה מקרה גרוע בהרבה, שבוצע על ידי חלאה מסריחה בהרבה, והזעקות היו פחות גדולות. 

      אלא שבשנים האחרונות יש העצמה של הנטייה האנושית לרכלנות, למציצנות, לדשדוש ברע, וזה הולך ומתנפח, במעגל-האבסה נוח של תקשורת-המונים והמונים, ואני בכלל לא אתפלא אם זה יגיע לממדים כאלה, שדי מהר ייראה הכול כמו הציור הזה של ברויגל. איכשהו, זאת התמונה שעולה בראשי.

      מבחינתי, רוז הוא עדיין סרט עם בט מידלר

        13/9/08 11:38:


      ואוו... לכול,

      לתמונה, למסר החזק,

      לכתיבה הנוקבת,

      וואו. *

        13/9/08 11:31:


      חבר יקר,

      תמונה כואבת

      מקרה מזעזע

      מילים קשות

       

      *

        13/9/08 11:26:

      * קשה מנשוא... כואבת ובוכה..

      וצריכה להסביר לבני בן ה 6 שאין "כאלה" אנשים..

      שזה נדיר.. שהורים תפקידם לאהוב ולהגן..

      וקשה אפילו לתת הסבר כי גמאנחנו לא מאמינים כבר שאין "כאלה" אנשים רעים! רוצחים!

      זה הזמן, זה המקרה, לדעתי, לתקדים במדינה, לגזר דין מוות.

      ולכל אלא "שעייפו" מילדיהם - תנו לאימוץ!

        13/9/08 11:06:

      צטט: נעמית 2008-09-13 09:03:33


      פוסט מדהים ומעורר מחשבה. בעצם המון המון מחשבות.

      התמונה החוזרת של שליית המזוודה, והתיאור של הכתבת של ערוץ 2 על גדות הירקון.

      ההבעה האבלה של מי שהגישה את המשדר יפעת זמיר.

      המצלמה עוברת שוב לגדות הירקון ל"כתבתנו דנה סומברג" וחוזרת שניה מוקדם מדי כנראה

      ואז תופסת את זמיר צוחקת צחוק גדול ומטה את ראשה לאחור

      כנראה מדברת עם אנשי האולפן על משהו.

      שניה טלוויזיונית קטנה שחושפת את השקר הגדול.

      ונניח, אז אי אפשר פשוט לעטות הבעה קורקטית, חייבים ל"זייף" הבעת אבל גם אם היא לא קיימת?

       

      והילדה והמזוודה האדומה, אצלי זה עורר כל מיני מחשבות,

      המזוודה היתה אצלו ברכב או שהוא חזר הביתה לקחת מזוודה,

      והילדה נאווה אלימלך, לפני המון שנים נעלמה ואז מוצאים אותה

      תיאורי פורנו-מוות שנשארו תקועים אצלי עד היום איפה שהוא מכתבה שקראתי לפני כמה שנים

      הראש הכרות מתגלגל על החוף.

      והחוקר ההוא מישל חדאד שמוזעק כל פעם לאולפן

      מחדש ימיו כקדם מאז ימי עמוס ברנס

      מדבר בהתלהבות, סוקר את מקרי המוות.

       

      אנחנו רוצים להציץ ומפחדים.

      פעם הייתי צריכה לראיין פתולוג במכון לרפואה משפטית וביקשתי לא לעשות את זה,

      פחדתי שהמראות במקום גם אם יהיה שם משהו קטן יתקעו לי בראש לתמיד, יחזרו לי בחלומות.

      גם פחדתי לצפות בסרט שעשו על המקום.

      מישהו ציין פה באמת את הילדה בשמלה האדומה שהתחלפה בזקנה שם

      ואני חשבתי על הילדות ההן שאוחזות יד ביד ומסתכלות למצלמה ב"הניצוץ"

      ודלת המעלית נפתחת ונחלי דם נשפכים משם.

      ואלו הלינקים שדיברתי עליהם

      מתוך The shining

       http://www.youtube.com/watch?v=Rmn6FRgYwBQ&feature=related

      מתוך Dont look now

      http://www.youtube.com/watch?v=PI5KZzOT3BE&feature=related

       

        13/9/08 11:01:

      צטט: שישיפוש 2008-09-13 01:09:16


       

      תודה, הפתעת אותי. הקטנתי מעט את העבודות, כדי שניתן יהיה לראות. מעניינת בעיקר אותה צלחת, מכסה מוזהב - יש סיכוי למתכון ?

        13/9/08 11:00:

      אתה בועט חזק ומדוייק  .

      המזוודה שלך חצתה את עקרון העונג .

      הריצ'רץ' נסגר עלי  .

       

        13/9/08 10:59:


      יגאל, הפוסט שלך,

      בדרכך הכל כך מיוחדת ומוכשרת,

      לוקח אותי למסע של 360 מעלות.....

      שום דבר לא נעלם מעיניך, מחשבותיך וליבך.

       

      ועכשיו, חזרתי לנקודת ההתחלה.

      מה יהיה?

        13/9/08 10:57:

      צטט: אי מתוק 2008-09-13 00:54:49


      התמונה מדהימה....מ ד ה י מ ה...

      לגבי רוז הכל כבר נאמר או יותר נכון...מה עוד אפשר להגיד...

      האמת ? השתיקה יפה למעמד העגום, אולי תגידי לגברת תקשורת אם את רואה אותה ?

        13/9/08 10:55:

      נראה לי

      ותקן איתי אם אני טועה

      שהנר הווירטואלי הזה לזכר רוז/רבין/גולדווסר/רגב/נספי התאומים (מחקו את המיותר והוסיפו שמות של קורבנות כראות עינכם) -

      זאת בדיוק האוננות התקשורתית עליה מדובר כאן, לא?

       

       

      צטט: עלמה אוהבת 2008-09-13 10:36:08

      אתה כותב מעולה, שנון וחכם.

       


      סליחה שאני אומרת, אבל הדבר הזה חסר טעם:

      "במזוודה אדומה ושתי צמות" וכו'

      אתה מוזמן להדליק איתי נר לזכר רוז:

      http://www.new.facebook.com/group.php?gid=25206083732

       

      עלמה

       


       

       

       

        13/9/08 10:55:

      תודה ששתפת, זהו נושא כאוב פשוט אין מילים...שיהיה סופש שקט.
        13/9/08 10:54:

      צטט: בימאית 2008-09-13 00:47:00


      אוף...קשה.

      נכון, קשה. אבל אפשר לפזז בסגנון קלולס עם שתי צמות !

       

        13/9/08 10:52:

       

      יגאל

      פוסט מרשים ומעורר מחשבות עלינו כחברה וכבני אדם.

       

      אכן בכולנו יש סקרנות ורצן עז להבין את היצרים האפלים המפלצתיים

      שיכולים להוביל למעשה המנוגד לכאורה לאינסטינקט ההורי

      שלנו לגונן על ילדינו או בני חסותנו

       

      אולם הפעם התקשורת הגדישה את הסאה

       

      הנושא  הפך לאישו המרכזי במהדורות  החדשות במדיה האלקטרונית

      ותפס עמודים ראשיים בתקשורת הכתובה!

       

      המקרה האישי- המזעזע ככל שיהיה הפך להיות אישו לאומי  

      ויצא לגמרי מפרופורציה.

       

      אין זה סוד שהתקשורת קובעת את סדר  היום הציבורי  

      ואולם לעיתים התקשורת מעוותת  במתן פוקוס מוגזם

      לנושא מסויים ואינה מרפה ממנו גם כאשר הציבור כבר התעייף

      ואינו רוצה עוד לשמוע  ולהיות כל כך מעורב.

        

      טוב וראוי שהביקורת שלך תישמע כדי שלא ניתן לדיקטטורה

      התקשורתית לעבורלסדר היום  ונהיה כמו כבשים המובלות לטבח...

        13/9/08 10:50:

      בשמלה אדומה ושתי צמות                  - כל ילדי העולם, אשר כבר מסומנים בצבע האדום
      ילדה קטנה יחידה ותמה                       - קטנים, בודדים בעולם
      עמדה ושאלה למה                                 -  מנסים להבין את הגיון העיוות
      וכל החיילים וכל התותחים                     - וכולם:
      עמדו חוורי פנים ולא מצאו תשובה     - נציגיי המדינה למיניהם
      עמדו חוורי פנים ולא מצאו תשובה     - אנחנו, האחים, ההורים, השכנים.

                                                                              אנחנו, האטומים, הפחדנים, העיוורים

                                                                                                 האגואיסטים

                                                                                                         עד

                                                                                                         כדי

                                                                                                        גועל

      תפתחו את העיניים, בזמן שאנחנו מבכים ומצטמררים ממקרה רוז, ישנם עוד אלפי ילדים שחיים בסיכון יומיומי

      ממש מתחת לאף.

      השתיקה  שלנו - החיים שלהם.

       

        13/9/08 10:47:

      רוב האנשים "הנורמלים" משתמשים באלימות כנגד עצמם , במיקרים קיצוניים זה יוצא החוצה נגד האחרים  כדוגמת הזוועות שהזכרת ועוד ....

      אחד מהאנשים היותר מבריקים כאן באתר , אתה כמובן .

        13/9/08 10:44:


       

      זאת אוסטרליה ואני ממש אבל ממש לא רואה את עצמי שם בין כל התמונות

       

       

        13/9/08 10:36:

      אתה כותב מעולה, שנון וחכם.

       


      סליחה שאני אומרת, אבל הדבר הזה חסר טעם:

      "במזוודה אדומה ושתי צמות" וכו'

      אתה מוזמן להדליק איתי נר לזכר רוז:

      http://www.new.facebook.com/group.php?gid=25206083732

       

      עלמה

       


       

        13/9/08 10:34:


      אוטומטית התחלתי לחפש שם את דיוקני, עד שקלטתי כמה זה אווילי מצדי.

      פתאום גם צצה לי הַקְבּלה, מצמררת למדי, בין אלה שמחפשים את עצמם בדבקות בתוך הקולאז' הזה, לבין הצרכנים הכפייתיים של חדשות-רוז.

      יגאל, כל כך נהנית לקרוא אותך.

      התובנות העמוקות, וההתנסחויות המדויקות שלך, במילים ובמרכיבים החזותיים.

      תודה.

       

      תחיה

        13/9/08 10:32:

      צטט: ris 2008-09-13 10:28:37

      יודעת היטב שהיא חזרה אל הכוכב שלה.*.......... ...."

       

      מבלי להישמע צינית, זו בדיוק הכוונה ב"מאוננים על זכרה של רוז". נו, באמת.

       

      יגאל, עוד המלצה - שי אראל כתב על צוללי זק"א, כאחד מהם שפרש במחאה על ההרעלה השיטתית של מתנדבים, בשם האלטרואיזם. בפרשת רוז מכינים את פרשיית "צוללי הקישון" הבאה.

        13/9/08 10:31:

      ואוו יגאל.

      הפוסטים שלך תמיד מנערים אותי. גם עכשיו.

       

        13/9/08 10:28:

      ".ושוב אחזה אותי הצינה המקפיאה של הרגשת אבדן שאין לו תקנה......והבנתי

      שבלתי ניתן לשאת את המחשבה        והיא כל כך חלשה וכל כך תמימה יש לה

      ארבעה קוצים עלובים להתגונן בהם מפני העולם.... ..עכשיו כבר התנחמתי קצת

      כלומר .....לא לגמרי......יודעת היטב שהיא חזרה אל הכוכב שלה.*.......... ...."

        13/9/08 10:24:

      הנה לנו המתכון האידאלי לתבשיל ה-ח"ט (החיים הטובים):

      קצת ערבים הרוגים, מדי פעם יהודים שנהרגים ע"י ערבים,

      יותר, הרבה יותר, הרוגים התאונות דרכים, לערבב טוב את הידיעות על הבוקר

      בסוף להוסיף מעט "רצח מזעזע ובלתי נתפס" אחד, רצוי של ילד/ה חייכניים

      ואם רוצים את התבשיל קצת יותר פיקנטי אפשר להוסיף לו קורט "טייסים-מושבניקים-בעלי-משפחה".

      זהירות לא להוסיף יותר מדי "מלח הארץ", זהו תבלין מעט בעייתי.

      מגישים חם, בתוספת פרצופים מחוייכים, חלקם יכולים להיות גדולי פיקסלים. רצוי להוסיף את הכותרת "עד מתי?"

        13/9/08 10:16:


      אהבתי את האיזכור לפורנוגרפיה.

      התקשורת עסוקה מידי בשנים האחרונות בפורנוגרפיה של המוות. ממגדלי מתאומים- שכולם ממשיכים להתעסק בו עד עכשיו, דרך "פסטיבל הגופות " סביב ההחטופים בלבנון ועד רוז.

      למעשה- הדבר הופך אותנו לא לאנשים מלאי חמלה, אלא בדיוק ההפך- לאטומים.

      כמו נרקומן שצריך להעלות את מנת הסם בכל פעם בשביל להרגיש משהו.

      אנחנו מזדהים עם האסונות הגדולים- הספורים בתקשורת על הרציחות, צילומי אנשים נופלים ממגדלים, קלוז אפ על הדמעות של קרנית גולדווסר...כמה רגישים ואוהבי אדם אנחנו שאנחנו מזדהים איתם ומסוגלים לחוות את כאבם.

      בעוד שהחשיפה המוגברת לרגש ברמה כזאת, הזיוף של תחושת הביחד הכוללת לנוכח האסונות האילו (וזאת מבלי להייחס סמנטית למושג "אסון") גורם לאנשים לא לראות את הכאב והסבל של "האדם הפשוט"-

      כי מה זה מדמעות של ילד שהמורה צעקה עליו הרגע שלא יגיע לשום מקום בחיים כי שכח את המחברת לעומת ילדה בת ארבע במזוודה?

       

        13/9/08 09:59:


      אלו אנחנו, פורנוגרפים של זוועה.

      צרכני כאב, ושיהיה כמה שיותר מזעזע, כמו שיותר שערורייתי, אחרת מזפזפים הלאה.

       

      ראו את תכניות הריאליטי שלנו, החיטוט והחשיפה הולכים ונעשים עמוקים יותר. הכל ישיר, הכל בוטה, ועמישראל מצביע בשלט.

       

      מה זה עושה לנו? האם זה גורם לנו לקום ולעשות מעשה?

       

      האם אותו גבר (או אותה אשה) שראו לפני שעה קלה את תאונת הדרכים המזעזעת ההיא בחדשות, רכב מעוך לגמרי, משפחה שלמה שנהרסה, ירדו כעת לרכבם ולא יאיצו מעבר ל 100 קמ"ש בכביש החוף???

       

      ("נו באמת, לילה, הכביש פתוח ובחיי ששתיתי רק כוס בירה אחת").

       

      יגאל, כתמיד, הפוסטים שלך גורמים לי לחשוב עליהם עוד הרבה זמן לאחר שקראתי.

      (בדקתי, התמונה שלי לא שם....)

        13/9/08 09:56:

      צטט: אליס כאן (בערך) 2008-09-13 00:41:19

      כרגיל אצלך, שתיים.

      פוסט מרשים, מעורר, מסקרן ומדוייק.

      פוסט על חטא.

      (חטא אי-ההבנה. בהחלט יכול להיות שלא הבנתי נכון את הפוסט הזה)

      אתה מלין על התקשורת, עלינו כעם, עלינו כיחידים עיוורים?

       

      על העיוורון.

      איש לא ראה ואם ראה, שתק.

      תקשורת לא שותקת ואני מברכת על כך.

      כמה שיכולה להיות חפרנית, מחטטת, מתלהמת ואפופה באהבה עצמית,

      עדיין היא מביאה את הסיפור. כמו שסרט מביא סיפור. יש במאים טובים ופחות טובים.

      יש אנשי תקשורת טובים ופחות טובים. כך גם הדרך שלהם להבאת הסיפור.

      ברור ומובן שמדובר כאן שמשהו מאוד אמוציונאלי, שפוגע לכל אחד מאיתנו ישירות במקום

      הכי כואב. ראה, מספר הפוסטים שנכתבו על הפרשה. מכאן, שדרך הדיווח כתובה ומתובלת ברגש.  

       

      רוז חייבת להיות מסופרת.  אם לא היתה, היינו עיוורים יותר.

      מבחינתי, גם אם קמצוץ מאיתנו יבין שהדרך הנכונה היא לומר, לדווח, להציל לפני הזוועה,

      התקשורת עשתה את שלה.

      אם כי, אני חייבת להודות שגם אני, הפסקתי לקרוא את הכל -

      אולי כי לא יכולתי יותר להכיל,  אולי כי הרגשתי שמתישהו מישהו בישל מזה "מטעמים" שלא לצורך. 

       

       

       

      לא אמרתי חלילה שאין לספר את הסיפור. אך כשהתקשורת "מביאה את הסיפור" עם פרטים מיותרים, מורחת מוספים שלמים, מאוננת על הסיפור, סליחה על הביטוי, זה מעורר בי קבס. 

       

        13/9/08 09:54:

      הקישורים והציטטות ליצירות אחרות היו מענינים.

      כל השאר, הפורנוגרפיה החיטוט העצמי הפסיכולוגיה של פרויד ו"ההשחלות" של דעותיך השמאלניות ברוטב הציניות שכה אתה מפליא להשתמש לא כל כך הרשימו אותי.

      אבל אהבתי את צורת הבאת הדברים, מקטעים של חשיבה עם חוט דק מקשר ומקפיץ לקטע מחשבה אחר.

        13/9/08 09:40:


      חטאת בדמגוגיה.

      לכתוב על מנת לכתוב ועדיף שונה כי אז מי יקרא?

      אבל האמת היא פשוטה- מקרה מזויע ולא אנושי. בין אם זה אצל יהודים ובין אם לאו.

      התמונה שלה עשתה את כל ההבדל. אני חושב שירדה לי שנה מהחיים אחלרי שראיתי את התמונה שלה.

      ומקרים כאלה לא כ"כ נפוצים. סטאטיסטית הורים לא הורגים את ילדיהם. אתה פשוט מצאת בגוגל כי אלה שכן עושים את זה מגיעים לחדשו (הרי על מה יכתבו? על עוד משפחה בריאה? זה לא מעניין)

      ומה הקשר לרון חולדאי וגשר המכביה? זה כבר ממש מחוץ לקונטקסט.... אם כך אז גם על הקישון אפשר לכתוב ועל אסונות בנהרות באמזונס.

      בסיכומו של עניין מדובר במשפחה חולנית וילדה מסכנה אחת ותמה.

      ועכשיו האבל הוא ציבורי.

      ואמיתי.

      במצבים כאלה גם להחריש זה בסדר. אנחנו באבל.

        13/9/08 09:39:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 01:40:40

      צטט: אני ורק אני 2008-09-12 21:38:21

      זה תמיד היה ותמיד יהיה...

      פשוט עכשיו העם אוהב לכרסם את ארוחת הערב שלו מול זוועות עתירות רייטינג.

      חבל שהתקשורת צמאת הדם נותנת לזה במה.

      הפרטים הקטנים ממש מיותרים.

      למה, אני מת על זה, זה הולך טוב עם צ'ולנט בקוויאר, אני מכרסם ושומע את עדויות אנשים מפוקסלי-פנים.

       

       

      אז אתה כמו כולם...

      אין בך שום דבר מיוחד.

      כשמראים את הצילום של המזוודה ומדברים על המוצץ והצעצוע, אתה מניח את הצלחת בעצבים על השולחן,מושך בכתפך, מעווה את פניך ומצקצק בלשונך.

      כשעוברים לאייטם הבא אתה בולע את הביס...

      בתאבון...לך ולכל עם ישראל.

       

      אני פשוט מצרה על האדישות.. :( 

        13/9/08 09:39:

      נכנסתי.

      התלבטתי אם להגיב כאן או שם.אז ...

      לא ראיתי שום דבר שכתבו על רוז קודם,וזה החזיר אותי לקישאה הידועה על הבועה התלאביבית...

      ואז הגיע המיזם המדהים שלך.

      הלוואי וידעתי ליצר את המלחמות המתחוללות בתוכי כמוך ולהעביר אותן למימד כזה.ביקורת מפוקחת,מוציאה רעלים,יצירתית,מדוייקת...אשריך.

      העבודה מ-ד-ה-י-מ-ה.ונכונה.

      מה שכתבת הוא מקיף,ודורש..

      אני עסוקה ברוז כבר ימים רבים.מבועתת מתהומות נפש האדם,ולמה מסוגל להגיע מתוך חוסר אונים.

      לא בטוחה שאתה זוכר אך בחיי היומיומיים,הבאנליים אני מנהלת מרכז חירום לילדים בסיכון.כאלו שמאותרים ומוצאים מהבית רגע לפני.

      אני פוגשת את הילדים הללו,את ההורים שלהם.

      מנסה לרפד את הפצעים הפתוחים,לתת כלים.

      זה לא תמיד מצליח.

      במקרה של רוז אף אחד לא ניסה.

      כולם המשיכו לחיות את חייהם כרגיל-בעוד היא נחנקת בבוצה האיומה.-אבל את זה תיארת טוב ממני העבודה שלך.

      אני עוד שם.

      מנסה להבין.

      אולי אגיב שוב בהמשך.

      יעל

        13/9/08 09:36:

      הקולאז' מצויין.
        13/9/08 09:34:

      הפוסט האינטליגנטי הראשון שאני רואה על רוז. גש לקרוא את 4-5 הפוסטים האחרונים של איריס יער אדלבאום ב"רשימות" - היא מרחיבה את הדיון בהיבט הפורנוגראפי והסאדיסטי וטוענת שמותה של רוז הוא חלק מיריעה רחבה ושיטתית יותר של סחר בילדים.

      אני רוצה לומר לך תודה

      שאתה מביא את הדברים ככה.

       

      באותו היום בו החזירו את השבויים בארונות זה בדיוק מה שהרגשתי,

      כשתפסתי את עצמי על חם מתבוננת במעיין פורנוגרפיה תיקשורתית בה עם שלם צופה באיזה דבר כל כך אינטימי שלא שייך לו, כיביתי את הטלויזיה, אך כעבור יומיים, כשקיבלתי את תמונות השבויים המתים, הוצאתי מייל לכולם,בו כתבתי וביקשתי להפסיק לשלוח לי כאילו דברים.

       

      לפני שנתיים משהו שלח לי תמונות של נפגעי תאונת דרכים. מחרידות. לא היייתה הודעת אזהרה בנושא.

      בהתחלה לא הבנתי מה אני רואה כשפתאום נפתחה תמונה עם מראה כה קשה שגרם לי לתגובה קשה בה שאלתי אותו איך היה מרגיש לו תמונות מזעזעות של אשתו וילדיו המתים במכונית יופץ ברחבי העולם.

       

      כעת, אני חושבת על הכתבה שקראתי או נכון יותר ריפרפתי לגבי תגובות של ילדים מבוהלים שרואים כזה סיפור ופתאום מתחילים לחשוש או לחשוב שאולי גם להם זה יקרה.

       

      האדישות מתחילה ברייטינג.  

       

      אנשים אלו יצאו מדעתם... כמה קשה המקרה הזה...

      תודה יגאל  *

        13/9/08 09:21:


       

       

       

       

      הקליקו  על התמונה לקבלת פרטים נוספים.

       

      יגאל, אמירתך כנה ואמיצה.

       

       

       

       

       

      מעולה
        13/9/08 09:12:

      מדהים וכואב כאחד.

      יצירה שהשאירה אותי פעורת פה.

        13/9/08 09:11:


      יגאל, מדהימה התמונה שעשית. נפלתי

      *

        13/9/08 09:11:

      רק משאירה כוכב והולכת.

       

      לא קל להתמודד עם מה שכתבת כאן. זה בוודאי ירוץ לי בראש במשך שבוע לפחות.

        13/9/08 09:09:

      נכון..ועצוב..וקשה...והתמונה ..מדהים.
        13/9/08 09:08:

      יגאל- ההקשרים שאתה עושה הם מצמררים , נוגעים בנימים.

      אתה כותב באופן שנכנס לתוך לב הענין, למפתח הלב שלי.חייבת לקרא את זה שוב.כוכבית כבר קיבלת

      רוני

        13/9/08 09:06:

      יגאל,

      כרגיל הכתיבה שלך מצויינת. הפכנו סוגדי סמלים,

      פחות הבנת האדם.

      במקום לבדוק תיפקוד המחלקות לרווחה,

      הלויה מלכותית מלאכותית.

      מקבלים אחריות, ושכר בצידה.

      במקום להבין לשפר ולעודד, סמל סמל תרדוף. כך גם התכניות

      בטלויזיה, מחפשים אלילים ולא את האדם באשר הוא אדם.

               קבל כוכב הסכמה.                  יואבבלתי החלטי

        13/9/08 09:03:


      פוסט מדהים ומעורר מחשבה. בעצם המון המון מחשבות.

      התמונה החוזרת של שליית המזוודה, והתיאור של הכתבת של ערוץ 2 על גדות הירקון.

      ההבעה האבלה של מי שהגישה את המשדר יפעת זמיר.

      המצלמה עוברת שוב לגדות הירקון ל"כתבתנו דנה סומברג" וחוזרת שניה מוקדם מדי כנראה

      ואז תופסת את זמיר צוחקת צחוק גדול ומטה את ראשה לאחור

      כנראה מדברת עם אנשי האולפן על משהו.

      שניה טלוויזיונית קטנה שחושפת את השקר הגדול.

      ונניח, אז אי אפשר פשוט לעטות הבעה קורקטית, חייבים ל"זייף" הבעת אבל גם אם היא לא קיימת?

       

      והילדה והמזוודה האדומה, אצלי זה עורר כל מיני מחשבות,

      המזוודה היתה אצלו ברכב או שהוא חזר הביתה לקחת מזוודה,

      והילדה נאווה אלימלך, לפני המון שנים נעלמה ואז מוצאים אותה

      תיאורי פורנו-מוות שנשארו תקועים אצלי עד היום איפה שהוא מכתבה שקראתי לפני כמה שנים

      הראש הכרות מתגלגל על החוף.

      והחוקר ההוא מישל חדאד שמוזעק כל פעם לאולפן

      מחדש ימיו כקדם מאז ימי עמוס ברנס

      מדבר בהתלהבות, סוקר את מקרי המוות.

       

      אנחנו רוצים להציץ ומפחדים.

      פעם הייתי צריכה לראיין פתולוג במכון לרפואה משפטית וביקשתי לא לעשות את זה,

      פחדתי שהמראות במקום גם אם יהיה שם משהו קטן יתקעו לי בראש לתמיד, יחזרו לי בחלומות.

      גם פחדתי לצפות בסרט שעשו על המקום.

      מישהו ציין פה באמת את הילדה בשמלה האדומה שהתחלפה בזקנה שם

      ואני חשבתי על הילדות ההן שאוחזות יד ביד ומסתכלות למצלמה ב"הניצוץ"

      ודלת המעלית נפתחת ונחלי דם נשפכים משם.

        13/9/08 08:58:

      תמונה משגעת הרכבת שם,

      אוסף של אנשים וירטואליים,

      שיוצרים משהו אמיתי לגמרי,אמנות מודרנית בעידן ה-WEB 2.0.

      קצת פלפל(אדום,כמובן) היה עושה אותה לדינמית וחריפה יותר,

      בפעם הבאה תבל במינון הנכון קריצה

      על רוז, פרויד, אנושיות וחמלה אין הרבה מה להגיד.

      אמרת הכל.

      עצוב שהורים מסוגלים להיות כ"כ חסרי רגש לילדיהם,

      לא מזמן הזדעזענו מ"אמא טאליבן",ועכשיו,רק זה היה חסר כדי שנמשיך ונשאל "כמה עמוק אפשר לשקוע".

      רוז שקעה,איתה שקעה לי האמונה שבישראל דברים כאלו לא יכולים לקרות.

      מסתבר שכן.הייתי ילדה כשנאוה אלימלך ואורון ירדן נרצחו באכזריות.

      אני חייבת להודות שזה השפיע עלי קשה,בזמנו.

      מאז-קרו מקרים רבים של זוועות כאלו ואחרות.הזוועה הפכה לחלק מהחיים,כמה נורא זה נשמע.

      הסיפור הזה הוא מסוג הסיפורים ההזויים שאנחנו קוראים ב"כותרות מהעולם",

      ולא ממש מאמינים שדברים כאלו קורים באמת.

      מסתבר שלרוע אין קשר לגיאוגרפיה,אין לו קשר לכלום.

      יש לו קשר אך ורק לאנשים,

      שאלוהים אולי מסוגל להבין למה הוא בכלל טרח לברוא אותם.

      ואולי זה בדיוק מה שגורם לי לשאול:

      "יש אלוהים"?

      ואם יש...

      אז מאיפה הגיעה השורה הזאת,של יהודה עמיחי:

      "אלוהים מרחם על ילדי הגן,

      פחות מזה על ילדי בית הספר"

      וזה...הכי טוב:(ציני להחריד,כמובן)

      מילותיו של דוד חלפון:

      אלוהים נתן לך במתנה
      דבר גדול, דבר נפלא
      אלוהים נתן לך במתנה
      את החיים על פני האדמה

      נתן לך את הלילה והיום
      אהבה תקווה וחלום
      קיץ, חורף, סתיו, אביב
      נשמה טובה להביט סביב
      נתן לך שדות ירוקים
      פרחים ועצים מלבלבים
      נהרות, נחלים וימים
      שמים, ירח, כוכבים
      אלוהים נתן לך במתנה
      דבר גדול, דבר נפלא
      אלוהים נתן לך במתנה
      את החיים על פני האדמה.

      (ואם הוא נתן,למה הוא לוקח בחזרה???

      ואם הוא לוקח,למה ככה???

      ואם ככה,למה בכלל???)

      סתם אוסף של שאלות על הבוקר.

      אלוהים נתן לה,לרוז, נהרות,נחלים,וימים.בדיוק כמו בשירים.

      נחל אחד מיוחד הוא נתן לה,נחל הירקון.

      אני תוהה אם הוא,אלוהים, נחל אכזב(ה) עם סיומה של הטרגדיה האנושית הזו.

      הוא כנראה ישמור על זכות השתיקה.

      גם רוז תמשיך לשתוק,

      לנצח.

      *

        13/9/08 08:54:


      הפכנו מתוך בחירה, להיות מכורים לקטסטרופות.! המהפך הגדול("הקטן" היה- החיל הישראלי שנכנס בטעות לראמאללה .זוכרים את "הלינץ"..? עד היום מהדהדות באוזניי מילותיו---חראם.. חראם..) התחולל למיטב זיכרוני באסון מגדלי התאומים. לאחר מכן, היתה זו המעבורת קולומביה עם אילן רמון ז"ל. הפלישה לעירק. תפיסתו של סאדאם חוסיין. הוצאתו להורג. מלחמה בשידור חי. שלא לדבר על הפיגועים שבשלב מסוים הפכו "משעממים" .מה עוד היה שם בדרך? בטוח היה.. מזכיר לי את השיר של רפי פרסקי -"כמה פעמים ספרת עד עשר".. "כמה פעמים" כמה פעמים צפינו באותן תמונות ..?כמה פעמים..?

      השאלה היא למה אנו  צורחים  את זה תלויה בכושר הספיגה של כל אנש ואנשה. היא שאלה של האינדיווידואל את עצמו. 

      היצירה מדהימה אני מעדיפה להשאר בשטחיות ולשאול למה אינני שם??

        13/9/08 08:53:


      לא פומפמתי לא ראיתי טלויזיה,

       אהבתי לקרוא את המחשבות הרצות, תוכנה מהירה שאתה זורק לכל המקומות וסורק מהמוח הפורה

       

      לעצמי חשבתי על ילדה שאף אחד לא ראה אותה בחייה- לילדה שאחר מותה כל אחד יודע עליה בארץ ובתקשורת בינלאומית

      (בעיקר צרפת).

       

       

        13/9/08 08:52:

      צטט: תמר הלוחמת בדרכים 2008-09-12 23:56:56


      ואני שמעתי היום את הרעיון הנואל של חברת הכנסת נדיה חילו לעשות "לוויה ממלכתית" לילדה. כאילו לא מספיק נברו, חפרו, תלשו, צבטו, חטפו, מחייה האומללים. איזו לוויה ממלכתית? מה, עם כיתת יורים וזר נשיא המדינה?

       אולי בחלקת גדולי האומה?

       לאיזה טירוף מערכות צריך להביא את הנפש החבוטה הזאת.

      צריך אולי להפנות את האנרגיה לחשיפה של ילדות כמו רוז, כמה דקות לפני ש"הסבא" שלהן מרוצץ אותן ודוחף לצ'ימידן.

      טוב, נו - חברי כנסת הם בדרך כלל בורים וחנפנים. מצד שני - ח"כ חילו לא יודעת לאיזה כיוון תכוון כיתת היורים :-)

       

        13/9/08 08:50:

      צטט: ליאת z 2008-09-12 23:45:57

      טוב שחזרת לקצת, איש עסוק
      נשיקה

      טוב שהמתנת לי פה, באפס מעשה, כזנד נכחד, AKA לשעבר כ'חוכמת הזנד' :-)

       

        13/9/08 08:49:

      צטט: m i n d the gap 2008-09-12 22:33:58

      לא פשוט להגיב לזה.

      כמו התמונה שיצרת, פיסלת כאן גם תמונה ממילים.

      תודה.

      בוקר טוב, אני רואה שאני לא היחידי שקם בשבת בבוקר בשעות חד-ספרתיות. מישהו בא איתי לטיול על גדות הירקון ?

       

        13/9/08 08:45:

      כתוב מרשים,ובכלל הבלוג שלך מרתק אותי תמיד.

       היכולת שלך לקשור כלכך הרבה דברים יחד מופלאה בעיני.

      לא עקבתי מקרוב,אני לא רואה חדשות-חודשים,

      בעצם שנים.

      יש משהו בטון המניפולטיבי של הכתבים שמדכא לי את הנשמה

      ואני נמנעת.

      התמונה שלה זעקה מכל דוכן עיתונים וזה נחרט בי.

        13/9/08 08:44:


      פוסט מדהים ומטלטל..

      רקווייאם אמיתי יצרת כאן

        13/9/08 08:28:

      הפרצוף של כולנו.

      יצירה מדהימה.

       

        13/9/08 08:22:


       היה נדמה לי שאין מניחים לקטנה גם כשאבדה.

       

      הבעיה היא, שכאשר היתה בחיים, אף אחד לא ספר אותה ממטר. גם לא (אולי, בעיקר לא) אלה שמתיימרים לדבר בשמה היום ולבַכות את מר גורלה.

      עיניים כחולות או לא, היא מתה בלחישה, נעזבת לגורלה.

        13/9/08 08:22:

      שאפו!


      מצמית וכואב עד אימה

      וגם אני כתבתי על כך.

      ואתה,

      עשית זאת בדרכך המיוחדת.

       

      תודה ושבת שלום*

        13/9/08 08:16:

      אורסון ווילס מוכיח יכולות נבואיות פה, אפילו עם השם הכמעט מדויק. רק היה חסר ה"פיזאם" בסוף.

      הפרשה הזו, ואלו שעוקבות אחריה - לפחות ברצף הדיווחי, אם לא ברצף הכרונולוגי מוציאה הרבה מאוד אמוציות.

      לא פלא שכולם מבקשים לדעת יותר פרטים במקרה הסבוך הזה.

      הרצון שלהם,  מצד שני, לא חייב להיענות...

       

        13/9/08 08:04:

      יגאל,

      תמונה מדהימה ומלאת כאב,

      פוסט שנון,

      תודה על מי שאתה, תודה שאיכפת לך חבר יקר

        13/9/08 08:00:

      יגאל יקר!!!

      השארתי לך כוכב.

        13/9/08 07:48:


      וואו איזו עבודה על התמונה יגאל. מדהימה.

      קצת מאוכזבת שלא משתתפת, אבל ניחא :-))

        13/9/08 06:59:

      אין  מילים

       

       צעקהבוכה

       

       

         רגוע

        13/9/08 06:33:

      תמונה מדהימה, פוסט קשה..

      (עוד יותר קשה היה לבחור על איזו מזוודה ללחוץ)

      זרקתי את כל התיקים האדומים שלי לזבל..

      אשוב..ולו רק עבור מילים קשות ונכונות.

        13/9/08 05:40:


      בקלות אני מזדהה עם האמירה שלך.

      באותה קלות אני מקבלת גם סלידה מכל מיני בלוגרים כאן בקפה

      שטורחים לשים את תמונת רוז בתמונת הפרופיל שלהם.

      מה שבעיני זו חוצפה והסגת גבול. זו לא ילדה גיבורה שנפלה על

      קידוש השם. היא נרצחה באכזריות, עוד לא היתה לוויה וכבר...בום טראח

      הרייטינג בודאי יעלה... כי רוז מושכת תשומת לב!!!

       

      השימוש שעשית בפרויד...טוב, אני לא מקבלת את הדוגמא הזו. פרויד רחוק בעיני

      מלהיות אוטוריטה בודאי בכח מה שקשור לנפש-גוף וההקשר.

       

      חוצמזה, למה יגאל, אתה משתמש בקו מפריד בין פסקאות שיש בהן המשכיות

      תוכן.?

       

      חומצמזה, נשיקה.

       


      פוסט מדהים....קשה...וכוכב ממני שנראה דברים טובים יותר.
        13/9/08 03:16:
      הדרך הכי אינטליגנטית שנתקלתי בה לסכם את הזוועה.

      ואללה ,לא יודע איך אני קורא מהיום את "מעשה בחמישה בלונים" לילדי הקט,

      ולהגיע לשורה:"אל תצטער רוני רון

                          זה סופו של כל בלון"

      מצד שני בכל פעם שרוז מוזכרת ישירות או בעקיפין ,אני מתמלא רוך ,אהבה וחמלה

      כלפי הזאטוט שרץ,מטפס ,ממלל,,,,,,,,,,,,,,,,,

       

       

        13/9/08 02:22:

      פשוט פוסט מעולה. באמת.
        13/9/08 02:13:

      צטט: יגאל שתיים 涼 2008-09-13 01:45:12

      צטט: brazil string 2008-09-12 22:14:36


      פסיפס דמויות תאטרון החיים,

      בצילה ההזוי של רוז..

        נרקם מן החומרים האמיתיים של תאטרון האבסורד המקומי,

        ובתוספת גווני ההשלמה של זה שמחוצה לו..

      פוסט חובה הישר אל תוך מעמקי ההתחמשות במשקפיים,  והשתיקה.. 

      רשמתי לפני ואגיש בבוקר ללוציפר - נראה מה אקבל בתמורה, מקסימום נשחק חמש אבנים.

      לו-צ'יפר אותי בעבר, ולכן סיכוי שיצ'פר גם אותך..

      (הזהר מערמומיות שטנית  ומחיקויים! )

      גלה נא לי את חידת חמשת האבנים הבלתי פתורה,

      אם תרצה דיבור איתו דרכי.. 

        13/9/08 01:53:

      צטט: עדנה ויסלר 2008-09-12 22:16:20

       אני מוחה!

      דמעה ? נמרצות ? סמארקצ' ? בתוקף ? המוח שלה ? שמך קוצר מצ'רנוחה ? כל התשובות ? נכונות ?

       

        13/9/08 01:52:


      אני מסרבת להתייחס לנושא של רוז.

      המסחטה עבדה די והותר.

       

      העבודה של התמונות הקטנות מדהימה- אבל דע לך שאני לא שם. בושה.

       

      סליחות מבקשים ביום כיפור משעה 23.00 ועד 00.00 בדיוק השמיים נפתחים.

      {מעניין מי אלה, שמבקשים סליחות, וכל השנה חוטאים}

       

      הרצח הבא- הוא כבר בדרך.

      וגם הבא שלאחריו.

      אנחנו נמשיך להיות "אמומים ונדאמים" לנוכח מפלצות אדם.

       

      לעולם לא יהיה לי תיק אדום.

        13/9/08 01:45:

      צטט: brazil string 2008-09-12 22:14:36


      פסיפס דמויות תאטרון החיים,

      בצילה ההזוי של רוז..

        נרקם מן החומרים האמיתיים של תאטרון האבסורד המקומי,

        ובתוספת גווני ההשלמה של זה שמחוצה לו..

      פוסט חובה הישר אל תוך מעמקי ההתחמשות במשקפיים,  והשתיקה.. 

      רשמתי לפני ואגיש בבוקר ללוציפר - נראה מה אקבל בתמורה, מקסימום נשחק חמש אבנים.

        13/9/08 01:40:

      צטט: אני ורק אני 2008-09-12 21:38:21

      זה תמיד היה ותמיד יהיה...

      פשוט עכשיו העם אוהב לכרסם את ארוחת הערב שלו מול זוועות עתירות רייטינג.

      חבל שהתקשורת צמאת הדם נותנת לזה במה.

      הפרטים הקטנים ממש מיותרים.

      למה, אני מת על זה, זה הולך טוב עם צ'ולנט בקוויאר, אני מכרסם ושומע את עדויות אנשים מפוקסלי-פנים.

       

        13/9/08 01:39:

      יגאל טרם צפיתי בקטעי הוידאו. הכל איטי במחשב הזה. הקישורים שלך לולאסקז, האזרח קיין הילדה בשמלה האדומה של גדעון לוי "הפיוטי", (זוכר את "המבט" של ניקולאס רוג? צף לי פתאום) ובעיקר עם הליבידו והמוות אצל פרויד נפלאים בעיני. ההכרח להתייחס לפרשה, ברוחב היריעה האינוספי הזה, מקורו בפסיכה של האדם. אי אפשר להאשים רק את הטכנולוגיה והמציצנות "הפשוטה". צריך כאן את פרויד ואולי גם את יונג ששומעים את זעקתה של הילדה מלמעלה: "אנא, תנו לי לנוח, הפסיקו את כל הפסטיבל הזה!, בבקשה מכם מבוגרים יקרים."

      והתת-מודע הקולקטיבי שומע ואינו מקשיב. וזעקתה של רוז נתקלת באוזנים ערלות. קודם חשבתי לכתוב על זה גם, יש בי הרבה רצון ואפילו צורך... אך... כאמור... אהבתי מאוד את המכלול. חזק מאוד וגם ד"ש מגלעד אריאל 

        13/9/08 01:21:

      צטט: לאבלי 2008-09-12 21:29:42

      התמונה שעשית - מדהים!!! הפנים של כולנו... 

       

      עקבתי ולא הגבתי כמעט בכלל לפוסטים על רוז.

       

      אולי מתוך יאוש או כעס או אכזבה מזה שהפכנו אנשי טוקבקים,

      עד האייטם הבא.

      (חבל עלינו , הלוואי ונתעורר מהתרדמת)

      אני לא סבור שאנחנו בתרדמת, זאת אומרת - לא יותר מהתרדמת הרגילה, אנחנו מורגלים בזוועות, אנחנו צורכים אותן.

       

        13/9/08 01:20:

      צטט: מרב1969 2008-09-12 21:25:17

      יגאל. תודה.

      לך, מרב.

       

        13/9/08 01:09:

        13/9/08 00:54:


      התמונה מדהימה....מ ד ה י מ ה...

      לגבי רוז הכל כבר נאמר או יותר נכון...מה עוד אפשר להגיד...

        13/9/08 00:47:

      אוף...קשה.
        13/9/08 00:41:

      כרגיל אצלך, שתיים.

      פוסט מרשים, מעורר, מסקרן ומדוייק.

      פוסט על חטא.

      (חטא אי-ההבנה.

      בהחלט יכול להיות שלא הבנתי נכון את הפוסט הזה)

      אתה מלין על התקשורת, עלינו כעם, עלינו כיחידים עיוורים?

       

      על העיוורון.

      איש לא ראה ואם ראה, שתק.

      תקשורת לא שותקת ואני מברכת על כך.

      כמה שיכולה להיות חפרנית, מחטטת, מתלהמת ואפופה באהבה עצמית,

      עדיין היא מביאה את הסיפור. כמו שסרט מביא סיפור. יש במאים טובים ופחות טובים.

      יש אנשי תקשורת טובים ופחות טובים. כך גם הדרך שלהם להבאת הסיפור.

      ברור ומובן שמדובר כאן שמשהו מאוד אמוציונאלי, שפוגע לכל אחד מאיתנו ישירות במקום

      הכי כואב. ראה, מספר הפוסטים שנכתבו על הפרשה. מכאן, שדרך הדיווח כתובה ומתובלת ברגש.  

       

      רוז חייבת להיות מסופרת.  אם לא היתה, היינו עיוורים יותר.

      מבחינתי, גם אם קמצוץ מאיתנו יבין שהדרך הנכונה היא לומר, לדווח, להציל לפני הזוועה,

      התקשורת עשתה את שלה.

      אם כי, אני חייבת להודות שגם אני, הפסקתי לקרוא את הכל -

      אולי כי לא יכולתי יותר להכיל,  אולי כי הרגשתי שמתישהו מישהו בישל מזה "מטעמים" שלא לצורך. 

       

       

       


      ואני שמעתי היום את הרעיון הנואל של חברת הכנסת נדיה חילו לעשות "לוויה ממלכתית" לילדה. כאילו לא מספיק נברו, חפרו, תלשו, צבטו, חטפו, מחייה האומללים. איזו לוויה ממלכתית? מה, עם כיתת יורים וזר נשיא המדינה?

       אולי בחלקת גדולי האומה?

       לאיזה טירוף מערכות צריך להביא את הנפש החבוטה הזאת.

      צריך אולי להפנות את האנרגיה לחשיפה של ילדות כמו רוז, כמה דקות לפני ש"הסבא" שלהן מרוצץ אותן ודוחף לצ'ימידן.

        12/9/08 23:45:
      טוב שחזרת לקצת, איש עסוק
      נשיקה
        12/9/08 22:33:

      לא פשוט להגיב לזה.

      כמו התמונה שיצרת, פיסלת כאן גם תמונה ממילים.

      תודה.

        12/9/08 22:16:

      צטט: אני ורק אני 2008-09-12 21:38:21

      זה תמיד היה ותמיד יהיה...

      פשוט עכשיו העם אוהב לכרסם את ארוחת הערב שלו מול זוועות עתירות רייטינג.

      חבל שהתקשורת צמאת הדם נותנת לזה במה.

      הפרטים הקטנים ממש מיותרים.

       

      לא כירסומים ולא נעליים

      פשוט כאב על ילדה קטנה וחסרת אונים

      שנרצחה ללא סיבה -

      וההבנה שזה קרה מאחר ולאיש לא הזיז מה קרה

      בדלת ממול  

      עד כדי כך אטומים הפכנו

       

        12/9/08 22:16:

       אני מוחה!

        12/9/08 22:14:


      פסיפס דמויות תאטרון החיים,

      בצילה ההזוי של רוז..

        נרקם מן החומרים האמיתיים של תאטרון האבסורד המקומי,

        ובתוספת גווני ההשלמה של זה שמחוצה לו..

      פוסט חובה הישר אל תוך מעמקי ההתחמשות במשקפיים,  והשתיקה.. 

        12/9/08 21:38:

      זה תמיד היה ותמיד יהיה...

      פשוט עכשיו העם אוהב לכרסם את ארוחת הערב שלו מול זוועות עתירות רייטינג.

      חבל שהתקשורת צמאת הדם נותנת לזה במה.

      הפרטים הקטנים ממש מיותרים.

        12/9/08 21:29:

      התמונה שעשית - מדהים!!! הפנים של כולנו... 

       

       

      עקבתי ולא הגבתי כמעט בכלל לפוסטים על רוז.

       

      אולי מתוך יאוש או כעס או אכזבה מזה שהפכנו אנשי טוקבקים,

      עד האייטם הבא.

      (חבל עלינו , הלוואי ונתעורר מהתרדמת)

        12/9/08 21:25:
      יגאל. תודה.

      zappa (-

      כמה אנשים מתו כתוצאה מהכתוב בקאמה סוטרה, ביחס לאלה שמתו כתוצאה מהכתוב בתנ\"ך ?