אז איך תרצו את הרופא שלכם?

חייכן? אמפטי? אתלטי? קשוב? קורקטי? תותח בתחומו? עונה לצרכים או מספק כללים?

שאלה אותי הד"ר גייל לון, רופאת משפחה מרשימה במיוחד בקופ"ח מכבי, סניף גבעתיים, איך הייתי רוצה לקבל פציינטים לחדר, כרופאה.

אמרתי לה שאני מקווה להיות מאלה שיוצאים למסדרון, מזמינים את החולה פנימה, ומקדמים את פניו בכניסה לחדר עם חיוך, ולחיצת יד. מסמנים לו להיכנס, ומקפידים לסגור מאחוריו את הדלת.

מקורי, היא אמרה לי. ואיך תתחילי את השיחה אתו?

אשאל, 'מה שלומך?', עניתי.

מסוכן, הגיבה.

למה?

כי זה כללי מדי, דנה. יש לך זמן מדוד. את צריכה לשלוט בזמן הזה, והשאלה הראשונה שלך תקבע את כללי השיחה. קחי בחשבון שהתשובה ל"מה שלומך" עוברת גם דרך חשבון הבנק, הצ'ולנט בשבת, והסכסוך המשפחתי עם הדודה. כל אלה רלוונטים לרופא, אבל כשיש לך עשר דקות עם פציינט, התלונות שלו והסימפטומים שלו והידע הרפואי שלך חשובים יותר.

אז איך את מתחילה שיחה, שאלתי.

'איך אני יכולה לעזור לך?', זה מה שמצאתי לי לנכון. הכי מדויק, ומאפשר תשובה רחבה מהחולה. ככה לא הגבלתי אותו מראש, אבל מיקדתי את השיחה. היא הסבירה.

חיפשתי מאז, והקשבתי לרופאים.

חלקם מציגים את עצמם וניגשים מייד לתיק הרפואי. חלקם גם לא מציגים את עצמם. 

"למה באת היום", שואלים הבוטים יותר, בניסיון לקבל רשימת סימפטומים ולדלג על מה שנחשב בעיני רבים בחדר המיון פטפוט חסר תכלית, או במקרה הטוב small talk שניתן להקדיש לו זמן רק כשאין עומס. 

הצורה הקצרה עוד יותר היא "כן" תובעני, והפניית מבט חודר לאזור הגרון של החולה (מבט בעיניים מסוכן יותר, גורם לחולים להיפתח. למדתי גם בעצמי להימנע ממנו אם אני חשה שיעלה דמעות בעיני המטופל, כשאין לי את הזמן או את ההכשרה לענות להן. כשל אישי או מערכתי?)

חלופה למבט חודר בגרון היא כמובן נעיצת המבט בתיק הרפואי או ברצפה, תוך כדי שיחה. או - שיחה תוך כדי בדיקה גופנית, כך שהממצאים מקדימים כל תגלית אחרת.

בינתיים אני עם "איך אני יכולה לעזור לך". השאר מתגלגל פחות חלק על הלשון ובסיטואציה.

ואגב, מה זה בכלל פציינט? הרי לרוב החולים אין patience כשהם מחכים בקוצר רוח בתור לרופא.

ומצד שני, חלקם כלל לא חולים. הם באו לבדיקה, או לחדש מרשם, או להתייעץ - אבל אין להם מחלה.

אז איך לקרוא לחולה ולפציינט?

לקוח?

אין מספיק ציניות במערכת גם ככה?