כבר שנים היא מחכה לו, מקווה שהוא שישוב.

הוא יושב לו על כסא מסלק לו איזה זבוב.

היא חולמת בהקיץ את ימיו ולילותיו

הוא כל יום מחליף אחרת, מזיין כמו ארנב.

היא כותבת לו שירים, מבקשת את דמותו,

הוא טוחן לו קילו חומוס ומנגב את צלחתו.

היא הולכת אל הסופר וקונה לה מצרכים,

הוא מתקן את השולחן ומנסה גם להלחים,

היא שואפת להרמוניה ולומדת קבלה,

הוא יושב כמו שיך סעודי ונראה כמו עגלה.

היא שומרת על הכושר, ועושה כפיפות של בטן

הוא מקווה שיום אחד עוד יגיע לגן עדן.

היא פותחת טלוויזיה ורואה כוכב נולד

הוא שנים נעול כמו טמבל ורואה ערוץ אחד.

היא יורדת למכולת, שכחה לקנות גבינה

הוא מגיע ורוכש לו חבילת שעועית קטנה,

היא רואה שהוא מביט בה וכולה מאדימה

הוא מבין שיש לו עסק עם ילדונת המומה.

היא פותחת את החדר מורידה את הבגדים

הוא המום, כולו בסרט, איזה (מ)חזה מדהים,

היא צורחת, מבקשת מתחננת שימשיך,

הוא פתאום עוצר הכל ושואל: "אפשר כריך?"

היא לוקחת את ידה ודופקת לו סטירה,

איך העיז הבנזונה להפסיק  ת'חדירה???