חחחח השם של הפוסט הזה מצחיק אותי כי אפשר לחשוב שאני כותבת על פירות שקונים בשוק שדרך אגב אני מאוד אוהבת...פירות בכלל ושוק במיוחד, היום כולם קונים ב"יקרן" השכונתי או בסופר.... שוק זה חוויה של פעם, אבל חוויה של ממש זה הצבעים והריחות, והשפע, הצעקות והחיות של המקום הזה, ישראלי משהו, הולכים בין הדוכנים ואוספים, פה עגבניות שם מלפפונים (ולידע כללי רק בשוק יש מלפפוני אדמה מתוקים כאלה...), קצת תותים, ענבים... אפשר להסתובב בין הדוכנים ולבחור את מה שהכי טרי והכי טוב ואפשר לדבר עם הרוכלים! שהם תמיד מצחיקים בעיני, בדר"כ מדברים איתם על הא ועל דה או על כמה עולה קילו תפוחים ולפעמים גם על המצב במדינה ועל כמה שהממשלה מושחתת איכשהו תמיד מגיעים לשם (אני מוצאת את הרוכלים מאוד ציוניים ואוהבי ארץ)  ואפשר גם לטעום בחינם ולהתמקח שזה הכי שווה!!! כמו ישראלים טובים! ככה כדי שלא נרגיש שיצאנו פראיירים! לפעמים אם יהיה לכם מזל אפילו ישקלו לכם במאזניים כאלה כמו של פעם כשהיה עובר אוטו של אבטיחים והנהג שהוא גם המוכר היה מוציא ראש מהחלון ועם מגאפון מכריז: אבטיח על הסכין, אדום מתוק, על הסכין! וכולם אז היו יוצאים החוצה לרחוב מהבתים לקנות אבטיח ומחכים בתור עד שהמוכר ישקול עם המאזניים האלה שלוקח שעות, משקולת ועוד משקולת....ושם ומוריד ושם ומוריד וגומר אומר: גברת, 5 שקל! זוכרים?!
והתבלינים? איזה כיף! בכל מיני צבעים ובערימות גדולות כאלה, ויש מלא פירות יבשים ואגוזים ותמרים וזיתים וחמוצים ולימונים כבושים וכל הנענע והפטרוזילה והבזיליקום וריח חזק של דגי ים (שזה קצת פחות נעים אבל אי אפשר בלי זה) ועופות טריים שמישהו הרג כמה שעות קודם, תלויים ככה ומחכים שאיזה סבתא תבוא לקנות אותם כדי לבשל מהם מרק.......... וכל הריחות האלה מתערבבים להם ביחד ואתה הולך בין הדוכנים עם שקיות של פטריות וסברס ואיזה חסה וכמה קישואים מקשיב לצעקות ומחייך.... תענוג.טוב אז אחרי כל ההקדמה הזאת, זה אתם גררתם אותי לשם ואני בכלל לא התכווני, לא בשוק עסקינן.
השם של הפוסט הוא: פרות (החיה), בשוק, יענו הלם.
זו תמונה של פרות שצילמתי כשהייתי בדרא"מ באיזו דרך יפיפיה שנמצאת על גבול ארגנטינה צ'ילה בשם הקרטרה אוסטרל ומשום מה הסתכלי עליה היום ומאוד הזדהיתי עם הפרות האלה. (אם אני אצליח אני אעלה לכאן את התמונה שלהן) אלו פרות שעמדו לצד הכביש והסתכלו עליי, בשוק. נראה כאילו איכשהו הם הגיעו לשם בטעות ועכשיו אין להן מושג מה הן עושות מכאן, אין להן שמץ, הן מסתכלות על העוברים ושבים, נועצות בהן מבטים אבודים ומשתאות למראה עיניהן....שוק!  אפשר להתווכח על זה אבל ככה אני ראיתי אותן וחשבתי לעצמי... איזה נורא זה להרגיש ככה! אני חושבת שהרגשתי ככה ביום השני אחרי שנחתתי בבאונוס איירס בתחילת הטיול כשהבנתי שאני באמת לבד, זו תחושה של אבדון, של חוסר אונים מוחלט כזה, סוג של שיתוק.הסתכלתי סביבי ולא היה לי מושג מה קורה עכשיו, שום דבר לא מוכר לי, חוץ מכמה ישראלים סטלנים...שגם זה לא היה ממש מוכר לי עד אותה תקופה, כולם מדברים ספרדית ואני לא הבנתי מילה (אנגלית? לא! למה שמישהו ידע לדבר בשפה בינלאומית?! איזו מין מחשבה טיפשית זו?!), עיר ענקית, עיר! וכל הירוק והנופים שראיתי לנגד רוחי, הם לא היו שם. הכל היה כל כך שונה, בעיקר שונה ממה שציפיתי שזה יהיה. לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשלא תכננתי שום דבר ופשוט נסעתי (אני זוכרת שהייתי בטוחה שאני אגיע ואיכשהו הכל יקרה מאליו...ישר אני אדע ספרדית ואיכשהו אני בטוח על ההתחלה אפגוש מישהו ומשם נמשיך ביחד (או מישהי אותו הדבר) את כל הטיול. שום דבר מהדברים האלה לא קרה. אבל האמת, בדיעבד, היה בזה משו מעניין מאוד בלעזוב הכל בעיקר מישהו שמאוד אהבתי (בתק' קצרה שהיינו ביחד) ולהגיע ככה בלי שום הכנה מוקדמת אפילו בלי כתובת של מקום לינה כלשהו ללכת אליו בלילה הראשון (לא מתאים לי) שאחרי הטיסה הראשונה (30 שעות) שעשיתי בחיים שלי. אז הייתי כמו הפרות האלה, בשוק. (ולא ידעתי מה לעשות לאיזה כמה ימים עד שהתעשתי על עצמי והבנתי שזה לא כל כך נורא הלבד הזה, אפילו די מרגש)
ועכשיו אני מוצאת את עצמי שוב לרגע כמו הפרות האלה במין בהייה מוזרה בחיים האלה רק שאני בניגוד אליהן לא הולכת להסתובב במעגלים לעשות מוווו ולחכות שמשהו יקרה, אני הולכת למצוא לי איזה אחו גדול עם מלא דשא ירוק וטעים רך כזה וכמה פינות חמד מצודדות לרבוץ בהן איזה אגם גדול ומתוק כמה פרים חסונים מסביב שיריבו עליי כדי שלא יהיה לי משעמם...וזהו, חלומה של כל פרה :) 
או במילים אחרות, אני הולכת לעבוד קשה כדי להיות בעיניינים ולמצוא את המקום שלי. מקום של עשייה של התקדמות בעיניים בטוחות וללא חשש.אני אהיה אנטיתזה לפרות הפעורות האלה. (לא סתם אומרים על צעיר בצבא שהוא פעור)ואם החשש הזה רק ינסה להתקרב אליי... מיד אני אשלוף לו את התמונה של הפרות המסכנות והתועותוהוא יברח מיד ולא יתקרב עוד! לעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (צחוק של מכשפה רעה)טוב....זה היה מספיק להיום....בהצלחה לכל המתחילים בדרכם החדשה ובמיוחד לאלו החוששים ולא כל כך יודעים איך ומהעזבו אתכם משטויות אי אפשר אף פעם לצעוד בביטחון וגם לא נראה לי שהייתם רוציםפשוט צאו לדרך ובטחו בעצמכם ובלבכםשבת שלום לכולם,
עינבר