איחולים ליליים הם מכתבים שאני ועמיחי היינו כותבים אחד לשני לפני השינה, משתדלים בכל ערב, ולכל מכתב היינו מצרפים גם שיר שאנחנו אוהבים ואיתו היינו הולכים לישון, הייתי מחכה למכתבים האלה כדי שאוכל לכתוב בחזרה, כבר עברו שנתיים וזו הפעם הראשונה מאז שאני קוראת את המכתבים האלה שוב...

החלטתי לצרף לכאן את אחד המכתבים הללו שכתבתי לעמיחי בשעת לילה מאוחרת  

2006/10/14
עמיחי היקר...אני בדיוק שומעת עכשיו את השיר שלך והוא מעציב אותי מאוד אז אני נאלצת לעצור אותו באמצע...דרך אגב איחול לילי נשמע הרבה יותר טוב מאיחושיר..
האמת שמאז התחלנו לדבר על כל נושא מטרת החיים שלנו ומה הדבר שיעשה אותנו מאושרים גמרתי אומר (אני חולה על הביטוי הזה) לבדוק את הסוגיה הזו בקרב אנשים הקרובים אליי: אחיות, שכנים, חברים, הורים של חברים וכיוצא באלה ניסיתי לבדוק האם האנשים האלה מאושרים? האם הם מצאו מהי תכלית חייהם והלכו עם זה עד הסוף ואם הם לא מצאו האם הם עדיין מחפשים או שמא העלה החיפוש חרס בידם?
תוצאות המחקר שלי לא מזהירות במיוחד אם כי לא מדובר פה במדע מדוייק ובטח שלא בסטטיסטיקה מדויקת (בכל זאת אני עדיין לא מינה צמח): רוב האנשים הלכו ועדיין הולכים עם הזרם, מעטים עוצרים ומקדישים מחשבה לגבי מה יעודם בחיים ומה יביא אותם לידי מיצוי עצמי. יש כאלה שיודעים מה גורם להם אושר, אך מוותרים על זכותם להיות מאושרים למען יציבות כלכלית או למען שלום בית. יש כאלה שהלכו עם ליבם אך התייאשו בדרך כי ההשקעה הייתה גדולה מדי וחזרו לנתיב המקובל. לצערי אני מדברת גם על אנשים בני גילנו שהזמן שלהם יקר מדי והם לא מוכנים "לבזבז" חס ושלום עוד שנה על דבר שלא יניב תוצאות מיידיות ומספקות דין,שלא נדבר על אם בכלל. כך שבקיצור הרוב מעדיפים להישאב פנימה ורוב הזמן חיים בתחושה של חוסר מיצוי וחיפוש מתמיד.עמיחי אני חושבת שאתה מוכשר מאוד ובעל יכולות נדירות אין לי ספק שאם תסתכל עמוק עמוק פנימה יעלו התשובות ויציפו אותך כי כל התשובות נמצאות בך רק צריך להיות מספיק קשובים. אני חושבת שמקסימה התקופה הזו בא אנו נמצאים שנינו, תקופה של אי ידיעה, של אפשרויות בחירה אין סוף, אז מה אם עברו 8 חודשים, אז מה??? מי אמר שחייבים לחיות בוודאות כל הזמן, בעשייה מתמדת, בידיעה (רק תדע שכשאני אומרת לך את הדברים אני מתכוונת גם אליי באותה המידה, אני יכולה להשתגע מחוסר עשייה) לא חייבים כלום! חייבים כן לשאול את השאלות הקשות ולהתמודד איתן להסתכל על החיים מזוויות שונות ולא להתקבע ובסוף להחליט ולהיות שלמים עם זה. כדי שלא נסתכל אחורה עוד כמה שנים ונצטער שפחדנו לעשות כך וכך מכל מיני סיבות. נראה לי שאמרתי לך כבר שהצבא מקהה את החושים. הצבא לפחות אצלי חסם הרבה מאוד דברים אני מרגישה כאילו לקחו את הלב שלי ועטפו אותו במליון עטיפות של פחדים וקבעונות של תבניות, של ייאוש ושל ליאות כמו בחבילה עוברת כך שגם אני בעצמי לא בטוחה מה יש שם בפנים בתוך כל העטיפות. זה הזמן לקלף את הכל ולהיזכר במה האני שלך חושק באמת מה מגרה אותו ומה מביא לו את הברק לעיניים.
זהו "זמן שמחתנו" תרתי משמע. כאשר התורה מציינת את חג הסוכות, היא מזכירה שלוש פעמים את עיניין השמחה. הרבה סברות נכתבו ונשאלה השאלה למה דווקא בסוכות אנחנו כל כך מצווים לשמוח (אתה בטח יודע את התשובה הרבה יותר טוב ממני...) אבל אני אתן את הפירוש שלי: קודם כל לאחר ראש השנה ויום כיפור ולאחר כל חשבון הנפש נגזר דיננו והשנה סוף סוף יכולה להתחיל. דבר שני, מעט זה הרבה - אחרי כל הנדודים במדבר אנחנו יושבים בארץ שלנו הנכספת בתוך סוכות נזכרים בקשיי העבר מסתפקים במועט וזוכרים גם את אלה שקשה להם מקבלים אלינו את מי שחפץ בכך וכמובן נהנים מהשפע פרי עמלנו שעמלנו בו שנה שלמה. הגשם אמור לרדת ולשטוף את הארץ או בעצם לבשר לנו שהתנקינו - כמו נותן לנו א' שאפשר להתחיל מחדש. וגם לי ולך זה זמן שמחתנו לדעת שיש לנו את האפשרות לעשות את הבחירות הנכונות בזמן שלנו. אני גם מתחילה להזדעזע מאורך המכתב אז כדאי שאני אפסיק כאן ועכשיו תזכור שרק דגים מתים הולכים עם הזרם. ושיהיה לילה טוב.