0
אלה ימים של רוח ועננים מבעד לרקיעי שמים כחולים צהובים אד המים נאחז בנפש לשבילים עמוקים של רוגע.
הנהר מזהיב במימיו לחשים צרובי הכרה אני לא שומע את הקולות קורים כסופים של אור בעיניי.
אישונים שחורים בוהקי סופה מתנקזים לחללים המומים של צבע אני אוצר בהם מראות כוכבים למחרוזות רפאים שוקקות.
ניירות לבנים שוזפים באור גווני מתאר עדינים של תכלת קשתות של זוהר על פני אגמים קרחונים של מים עמוקים. |