"את זוכרת חוויות שלך בעת שקיעה?" שאל אותה. "אני זוכרת הרבה חוויות שקשורות בשקיעה." השיבה לו לאחר חשיבה ופשפוש קצר בזיכרון. נדמה שגם החבר שלי לשעבר היה חולה על שקיעות..." השיבה לו. "אבל יותר מעניין אותי לדעת מה קרה עם הבחורה ההיא. שנפרדה ממך." הודתה. "נפרדנו. אם כי לא לתקופה ארוכה כל כך, כי עשיתי הכל כדי לחזור אליה, אחרי שהבנתי שאני לא יכול בלעדיה." כתב וריגש אותה. "אז בעצם מה שאתה אומר הוא שיש לך חברה עכשיו?" שאלה בלי היסוס. "לא, לא. נפרדנו. שוב." ציין. "עצוב." כתבה לו. "אכן." השיב. "ומה הייתה הסיבה של `הנסיכה` כעת?" כתבה בציניות. "אני... אני מעדיף שלא לדבר על הנושא עוד... לפחות לא כרגע..." כתב. רעות לא הבינה מה קרה. עד כה, הבחור איתו שוחחה היה פתוח, וכן איתה ואילו עכשיו, הוא מתחיל להיסגר בפניה. "ספרי לי קצת על עצמך." ביקש בניסיון לעבור נושא. "אמרת שאייל הזה, חברך לשעבר, שיקר לך. במה הוא שיקר לך?" שאל. "אמרתי לך. הוא אמר שהוא אוהב אותי, אבל זה לא נכון." אמרה. "מה ז"א? הוא לא הוכיח לך שהוא אוהב אותך? הוא לא אמר את זה?" שאל "אמר, וגם הוכיח באלפי מעשים קטנים וחמודים..." ענתה. "אם כן?" הקשה. "הוא גם הוכיח שהכל היה מזויף." ענתה לו. "מה הוא עשה?" תומר הקשה עוד יותר. "בוא נגיד שתפסתי אותו על חם." ענתה ללא היסוס. "בוגד בך?!" שאל מופתע. "ממש כך. ראיתי אותו במו עיניי." היא לא הבינה את הצורך שלה לשתף אותו בזה, אך מצאה בכך מעין פורקן משום שלא סיפרה על כך לאף אחד. גם לא לאייל עצמו. היא מעולם לא הטיחה בפניו שתפסה אותו על חם עם בחורה אחרת... "זה מה שעשה המניאק?!" השיב בהזדהות לאחר דקות ארוכות. "בדיוק תומר. זה מה שהוא עשה." אישרה. "נועה, הוא יודע שתפסת אותו? הוא ראה אותך?" שאל תומר. "לא. הוא לא יודע שזו הסיבה לכך שנפרדנו. שכך הוא שיקר לי. מעולם לא אמרתי לו את זה. באותו יום שתפסתי אותו, ראיתי הכל דרך החלון. הוא אפילו לא ראה אותי." השיבה לו. עברו כמה דקות עד שהגיב. "מה בדיוק ראית?" שאל. "אני לא רוצה לדבר על זה." ביקשה. "ואם אספר לך מדוע אני וחברה שלי נפרדנו? מה את אומרת? סוד תמורת סוד..." פיתה אותה. היא אכן רצתה לדעת למה בעצם נפרדה ממנו חברה שלו. אך לפתע הבינה שאפילו את שמו של חברה לשעבר חשפה בפניו בעוד שהוא רק ציין בפניה שנפרד מחברתו. היא כתבה במהירות: "ומה שמה של `הנסיכה` שלך?" תשובתו התעכבה מעט אך לבסוף הגיעה: "תוערי. שמה תוערי. את יודעת, אחת שמעירים אותה, תוער." ענה והסביר. "תוער? איזה שם מוזר..." חשבה לעצמה. "שם מיוחד..." כתבה לו. "מעולם לא שמעתי שם כזה." כתבה לו. "לדעתי יש לה את השם היפה ביותר בעולם." כתב בתגובה. "מה כל כך יפה בשם הזה?" תהתה בליבה. "אני לא מוצאת את היופי בשם הזה- `תוער`." אמרה לעצמה. "את שם?" נשאלה. "כן... כן." כתבה. "אז עכשיו את יודעת איך נקראת הבחורה שאני אוהב. תספרי לי מה בדיוק ראית כשתפסת את אייל על חם, אם אספר לך למה חברה שלי נפרדה ממני?" שאל שוב. "למה כל כך מעניין אותך לדעת מה בדיוק ראיתי שם? לא מספיק לך לדעת שתפסתי אותו ודי?!" שאלה קצת עצבנית. "יודעת מה? כשתרצי לשתף אותי בזה, אספר לך בדיוק למה חברה שלי נפרדה ממני. אגיד לך רק, שהיא לא נפרדה ממני בגלל סיבה מוצדקת במיוחד..." היא לא הבינה לאן חתר. אך הוא אכן הצליח לסקרן אותה. "מה לגבי שמך? לא תגלה לי אותו?" שאלה בסקרנות. "אולי בשלב מאוחר יותר." התעקש. "למה הוא מתכוון?" שאלה את עצמה. לא היה לה ספק. הבחור שבחרה שיהיה אוזנה הקשבת בצ`ט, מן ידיד וירטואלי כזה, היה מסתורי ביותר. למרות המסתוריות הרבה שאפפה את `תומר` הוא מצא חן בעיניה. אולי כי היה להם הרבה מן המשותף, וכי היה לה קל להזדהות עימו. "אז מה בחור כמוך עושה באינטרנט?" שאלה אותו. "בדיוק מה שבחורה כמוך עושה באינטרנט." השיב לה. "אבל אני בסה"כ מנסה להפיג את השעמום..." כתבה לבסוף. "ולשכוח מהאקס שלך..." כתב לה. "האמת היא, שכן. אבל עליי להודות שהשבועיים הראשונים הקשים ביותר עברו... כעת אני כבר מתחילה לשכוח קצת... מנסה לפחות..." נכתבו השורות בשצף קצף. דקות אחדות עברו מבלי תגובה ממנו. "ואתה? אתה מצליח לשכוח מתוער?" כתבה בניסיון לקבל תגובה. "אני לא יכול לשכוח ממנה. אני יותר מידיי אוהב אותה, קשה לי מאוד לחיות בלי לראות אותה, להיות איתה, לנשק את שפתיה החושניות ולפנק אותה." הודה. רעות הייתה המומה. איך מישהי מסוגלת לעשות כזה דבר לבחור כל כך רומנטי?! היא החלה להסתקרן יותר ויותר ומאוד רצתה לדעת מדוע נפרדה הבחורה ההיא עם השם המוזר מ`תומר`. עניין אותה לדעת מה הוא עשה שגרם לפרידה ביניהם. אך היא נמנעה מלשאול אותו כי ידעה שתצטרך לשתף אותו במה שראתה ביום ההוא דרך חלונו של אייל. ולכך, היא עדיין לא הייתה מוכנה. עדיין לא. רעות סיימה עוד פרוייקט להגשה וכבר באה לכבות את המחשב. השעה הייתה אחת בלילה, והיא הייתה עייפה מאוד. למרות עייפותה היא החליטה להיכנס שוב לצ`ט. כבר שלושה חודשים שהיא נוהגת להיכנס לצ`ט מידיי פעם ולהתכתב. היא אפילו החלה לאהוב את זה. גם היה לה פרטנר קבוע. `תומר- 24` שריתק אותה. היא הרגישה שמאוד נוח לה לדבר עמו ואף ככל שהעמיקה להכירו, מצאה עמו שפה משותפת והייתה לה הרגשה כאילו היא מכירה אותו כל חייה. היא חיפשה את שמו. היא עוד לא הספיקה למצוא את האייקון שלו וכבר הבהב על המסך `תומר- 24`. כאילו קרא את מחשבותיה. "אז מה שלומנו הלילה?" שאל אותה. "בדיוק סיימתי את הפרוייקט שסיפרתי לך עליו." שיתפה אותו. "טוב מאוד! אני מקווה שהחומר ששלחתי לך לאי. מייל עזר." קיווה. "עזר מאוד. תודה." הודתה לו. "נועה... מתי תוכלי לשתף אותי במה שהאקס שלך עשה? עבר המון זמן, והבטחנו שנספר זה לזו..." הזכיר לה. היא לא הבינה את הצורך שלו לדעת. "למה כל כך חשוב לך לדעת?" שאלה. תשובתו השתהתה. אך לבסוף הגיעה. "אני פשוט רוצה ללמוד מטעויות של אחרים... זה הכל." קבע. "עבר הרבה זמן ואני משער שאת כבר לא אוהבת אותו... אלא אם כן... אני טועה?" שאל. "ומי אמר שאתה טועה?!" שאלה לאחר כמה דקות. "לא יודע. אני משער שאם עוד יש לך בעיה לדבר על זה, סימן שבאיזה שהוא מקום עוד כואב לך כל הנושא וזה אומר שאת עוד אוהבת אותו..." הסביר לה. "אני לא יודעת מה אני מרגישה. אני מניחה שאני אוהבת אותו, אבל זה מתחיל לדעוך..." השיבה. עברו דקות רבות עד שחזרה אליה תגובה. "אם כך, תוכלי לספר לי מה בדיוק ראית?" שאל בעדינות גלויה. רעות חשבה מעט. "ואתה תספר לי מדוע חברה שלך ואתה נפרדתם?" שאלה סקרנית כולה. "כמו שסיכמנו." השיב. רעות התלבטה. אומנם היה לה קל ונוח לדבר עם תומר, וגם סיקרן אותה מאוד לדעת את סיפורו. היא ידעה עליו הרבה דברים, אחרי שלושה חודשים של התכתבות. ועל אף שאותו בחור שחרחר עם עיני התכלת היה דומה מאוד לאייל הבלונדיני, היא גם מצאה שהם שונים מאוד אחד מהשני. הבחור שאיתו שוחחה היה מוכן להיאבק למען זו שאוהב, ואילו אייל, ויתר עליה כליל. מאז שנפרדו לא שמעה ממנו. הוא גם לא ניסה ליצור עמה קשר... אך הפריע לה מאוד לא לדעת את שמו של זה איתו שוחחה. זה היה הדבר היחיד שבכל פעם שהעלתה, `תומר` שינה נושא. כאילו לא רצה שתדע את שמו. "אז מה את אומרת?" נשאלה שוב ושוב. "שנחשוף סודות?" שאל. "יודע מה, אוקי. אבל נתחיל מזה שנגלה אחד לשני את השמות האמיתיים שלנו. אני חושבת שאנחנו יודעים די הרבה אחד על השני כך שהגיע הזמן שנדע גם את השמות, לא?" שאלה. "אממ... תראי, אולי בשלב מאוחר יותר. כעת זה לא זמן טוב. אני רוצה להכיר אותך יותר טוב לפני שתדעי את שמי האמיתי." קבע. על אף שתשובתו תסכלה אותה, היא גם הייתה צפויה בעיניה. "למה אתה מתעקש להסתיר את שמך?! מה כבר כל כך חשוב בו? בסה"כ עוד שם..." כתבה מבלי לחשוב. "אם כן, לא יפריע לך להסתפק ב- `תומר`. הרי זה רק שם..." השיב לה באותה מטבע. "אוקי, אוקי. ניצחת. אסתפק ב- `תומר`. אבל אני מקווה לדעת מה שמך האמיתי בקרוב..." הסקרנות כמעט והרגה את החתול... "מבטיח לך. כעת, מה בנוגע להסכם שלנו? החלטת כבר?" שאל והוסיף ציור חמוד של חייכן. "כן. אבל תזכור: סוד תמורת סוד. אח"כ אתה צריך לשתף אותי ולספר לי למה תוער נפרדה ממך. ברור?" הזכירה לו את ההסכם. "הבטחתי לך, לא?" נשאלה. "טוב. אז מה אתה בדיוק חפץ לדעת?" שאלה אותו ישר ולעניין. "אמרת שנפרדת מחבר שלך בגלל שהוא לא אוהב אותך, לכאורה." כתב לה. "מה זאת אומרת `לכאורה`?! הוא לא אוהב אותי! הוא שיקר לי! הוא בגד בי!" כתבה בכעס. "אוקי. אמרת שראית אותו בוגד בך. מה בדיוק ראית?" שאל. לרעות היה מעט קשה להיזכר בכך. זה עשה לה רע. היא מיהרה לקחת ממחטה ולקנח את אפה. כי גם אם תכחיש, היא אהבה את אייל מאוד. מעולם לא חשבה שהוא מסוגל לבגוד בה. היא לא האמינה עד שלא ראתה במו עיניה. "זה היה יום גשום. אייל היה חולה ונשאר בבית ואני הייתי באוניברסיטה. אבל באותו יום השתחררתי מוקדם יותר, כי בוטלו השיעורים האחרונים. הגעתי לדירתו של אייל כי רציתי לבדוק מה איתו ואיך הוא מרגיש. דפקתי בדלת חלושות וכשלא ענו לי, ניסיתי לראות דרך החלון אם יש מישהו בסלון, וראיתי אותו מחובק עם מישהי. הוא היה עם גבו אליי, ולכן לא ראה אותי. הוא חיבק אותה ונישק את ראשה. אח"כ הוא אחז בפניה ונישק אותה. לא יכולתי להביט בהם יותר, אז פשוט הלכתי משם. הסתובבתי שעות ברחובות. לא יכולתי לחזור הביתה, התמונה שלו עם הבחורה ההיא... זה פשוט לא יצא לי מהראש... רדף אותי..." התוודתה. "וזהו. זה מה שקרה. מאז לא עניתי לטלפונים שלו וכשנשבר לי עניתי ואמרתי לו שלא יחזור להתקשר אליי כי מה שהיה בינינו נגמר." בעודה לוחצת על מקש ה- `אינטר` קינחה את אפה המנוזל. תשובתו התעכבה... המשך יבוא..... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |