הקשבתי לקורס באוניברסיטה להצלחה ואני רוצה לשתף את כולכם מתוך ההרצאהשל דניס ווייטלי, אחד הנואמים הגדולים והמאמנים הגדולים בתחום ההתפתחות האישית, ואלו דבריו: "ערכים משמעותיים נוצצים כמו יהלומים" אלו המרוכזים בעצמם מחפשים אישורים מאחרים ומחפשים להפעיל את כוחניותם על אחרים. מחפשים להרשים אחרים בהופעתם החיצונית כדי להסתיר את כוונותיהם הנסתרות. הם מנסים להרשים אחרים במה שיש להם במקום לדאוג לרווחתם. אלו המרוכזים בערכים, הם בחסדם מחפשים להעצים אחרים. אין להם צורך להכניע להיפך, הם מרגישים טוב לגבי מי שהם, הם לא מרגישים צורך לדבר על הצלחותיהם או לקשט את קירותיהם בתמונות עם סלבריטאים. הם מבלים את רוב זמנם בלהשפיע ערכים על סביבתם. כשמהללים אותם הם משתפים את אור הזרקורים עם אחרים, כשהם עושים טעויות הם רואים בהן ניסיון מלמד במקום כשלון והם לוקחים אחריות. נתניאל ברנדון, סיפר את הסיפור על שדות היהלומים כ-6000 פעמים לאורך שני עשורים, כשהעביר הרצאות ברחבי ארה"ב, והמסר שלו רלוונטי היום כפי שהיה רלוונטי כאשר הוא התחיל לספר אותו. הסיפור מתתיל בשנת 1870 בעת שקאנוול איש רב פעלים מטיף וסופר אמריקאי ידוע ביקר במזרח. הוא מצא עצמו על גדות נהר הטיגריס עם קבוצה של מטיילים אנגליים. מדריך הקבוצה היה איש ערבי מבוגר שלקח אותם לראות את הערים העתיקות. אבל יותר משהיה מדריך היה מספר סיפורים. ועכשיו, אמר האיש אספר לכם סיפור שאני שונר רק לחברים מיוחדים של, והציג את הסיפור על שדות היהלומים. זהו הסיפור הקלאסי מכל סיפורי המוטיבציה שסופרו לאורך השנים. לא רחוק מהנהר אינדיס גר לו חוואי פרסי בשם עלי חאפד, שהיה בעלים של חווה גדולה שבה היו שדות גדולים וגנים שבמרכזם זרם נחל. הוא היה איש עשיר מאד ואיש מרוצה מאד. מרוצה משום שהיה עשיר ועשיר משום שהיה מרוצה. יום אחד ביקר אותו איש דת חכם מהמזרח. איש הדת ישב ליד האש בביתו של עלי חאפד וסיפר לו איך נוצר העולם. הוא אמר שבורא עולם שלח את אצבעו אל הערפל ולאט סובב וסובב אותו, הגביר את המהירות עד שנהיה כדור של אש, ואז אמר, כדור האש התגלגל ביקום מפלס את דרכו לתוך עוד ועוד ערפילים קוסמיים ותוך כדי כך ספג לחות רבה עד שהחלו לרדת גשמים אשר ציננו את הדפנות החיצוניים. כאשר התקררה השכבה החיצונית והמסה הלוהטת התפרצה החוצה והתקררה במהירות היא נהייתה הגרניט. מה שהתקרר לאט יותר נהייה כסף ומה שהתקרר לאט עוד יותר נהייה זהב. והיהלומים, אמר איש הדת, הם המינרלים הכי נחשבים ביצירה של הבורא. איש הדת אמר שאבן אחת בגודל הבוהן של עלי חאפד יכולה לקנות מדינה שלמה ואם לעלי חאפד היה מכרה יהלומים הוא יכול היה להמליך את כל ילדיו על כסאות מלכות של ארצות בכל העולם. עלי חאפד הלך לישון באותו לילה אדם עני. עני בגלל שהוא לא היה מרוצה ולא מרוצה בגלל שהוא חשב שהוא עני. אני רוצה מכרה יהלומים! הוא חזר ואמר לעצמו כל ליל הנדודים. בבוקר מוקדם הוא העיר את איש הדת ושאל אותו, האם אתה מוכן לומר לי היכן אני יכול למצוא יהלומים? יהלומים, אמר איש הדת, מה לך מיהלומים? אני רוצה להיות עשיר ללא גבול, אמר עלי חאפד. אז לך ותמצא אותם, אמר איש הדת. אבל אני לא יודע לאן ללכת, אמר עלי חאפד. ובכן, אמר איש הדת, אם תחפש נהר שזורם בין שדות וחולות לבנים, למרגלות הרים גבוהים, תמיד תמצא יהלומים. אני לא מאמין שנהר כזה קיים, אמר עלי חאפד. בוודאי שכן, יש הרבה נהרות כאלו, אמר איש הדת, כל שעליך לעשות זה למצוא אותם. עלי חאפד ניגש אל החלון והסתכל מטה, מבטו בהה בהרים הגבוהים שגבלו בחוותו. אני מאמין לך, אני אלך. עלי חאפד מכר את החווה שלו, אסף את כספו, משאיר את משפחתו אצל שכנים והלך לחפש יהלומים. התחיל עם ההרים הקרובים, המשיך לפלסטין, נדד לאירופה ועד אשר הגיע לברצלונה שבספרד אזל לו כל כספו . הוא עמד בסחבותיו אל מול הים מביט בגלים הנושקים אל החוף והאיש המרושש והמרופט עלי חאפד נכנס אל המים על מנת שלא לצאת מהם לעולם. יום אחד, המשיך המדריך הערבי המבוגר את סיפורו, האדם שרכש מעלי חאפד אתת חוותו, הוביל את גמלו אל הגן כדי לשתות מהנחל שזרם בו. כאשר הגמל בעט באבנים שתחת רגליו במים הזכים, בחין בניצנוץ במים הזורמים. התכופף והרים מתוך מי הנחל אבן שחורה ונוצצת. לקח את האבן המיוחדת אשר נצצה בכל צבעי הקשת אל ביתו והניח אתה על המדף בחדר האירוח וחזר לעבודותיו. כמה ימים אחר כך הגיע לבקרו איש הדת שבקר את עלי חאפד, ראה האיש את הניצנוץ מהאבן שעל המדף ומיהר לעברה, קורא, יש כאן יהלום! יהלום! האם עלי חאפד חזר? לא, הוא לא חזר, אמר החוואי, וזה לא יהלום, זו סתם אבן שמצאתי בנחל השורם בגני. איש הדת התעקש, אני יודע לזהות יהלום כאשר אני רואה אחד ואני אומר לך שזה יהלום יפהפה. יחד הם מיהרו אל הנחל שבגן וחפשו בחולות הלבנים, חפרו באצבעותיהם וגילו עוד אבנים. אפילו יותר יפות ובעלות ערך מהראשונה. זה היה מכרה היהלומים של גול קאן גילה. אלו היהלומים המופלאים בכל ההסטוריה, העולים על יהלומי קימברלי סילברמן. במשך עשורים כל חפירה בנחל גילתה עוד ועוד יהלומים שקישטו כתרי מלכים ועד היום הם היהלומים היקרים ביותר שנכרו אי פעם. הם כל מוערכים ונדירים שאתם ככל הנראה לא תראו אותם, לא בחנות, לא במכירות פומביות, לא על אצבע או צאוור של סברליטאים. נאמר כי אם אתה מחפש להיות בעלים של יהלומי גול קאן, לעולם לא תהיה. יהלומים אלו עוברים בירושה בתוך המשפחות ומדור לדור. נאמר שהיהלומים של גול קאן צריכים למצוא אתכם. אם עלי חאפד היה נשאר בביתו שמח בחלקו, חופר בגן שלו, במקום לנדוד לחיי תסכול, עוני ולבסוף יאוש והתאבדות בארץ זרה, היו לו שדות של יהלומים. הסיפור המפורסם הזה השפיע על מאות נואמים, ספרים רבים נכתבו בהשראתו שירים נכתבו בהשראתו. ובסופו נאמר לנו, שהאושר והעושר שאנו מחפשים נמצא ממש מתחת לעיננו, בחצר ביתנו. אם לסיפור כלשהו היתה השפעה כל כך חזקה על מורל, אני לא מכיר כזה. אולי אתם פיתחתם את החוכמה לדעת שהיהלומים שאתם מחפשים מחכים להתגלות בחצר ביתכם, החצר של המינד שלכם. שם הערכים שלכם וערך העצמי שלכם שתולים. האמת הפשוטה היא שאם אין לנו ערכים נצחיים, אין לנו מה לשתף עם אחרים. אנחנו צריכים אותם, אנחנו תלויים בהם לביטחון. אבל אנחנו לא יכולים לשתף תחושות עם אף אחד אלא אם כן הם שלנו. היהלום הוא בתוכנו, ממתין להתגלות, להיות מעוצב ומבריק. אושר הוא, לחיות כל רגע עם אהבה, חסד והכרת תודה. מתנת החיים היא לא רדיפה אחר אוצר. עלי חאפד היה צריך לדעת זאת כשהוא עזב את משפחתו וחבריו מאחור והחל לחפש הצלחה בכל המקומות הלא נכונים. אתם רואים, אינכם יכולים לחפש הצלחה, האוצר הוא בתוככם. הסיפור על שדות היהלומים הוא על פרספקטיבה, איך אתם רואים את החיים מהפנים. אבני החן הם התגובות והגישות שאתם מפתחים כתוצאה מראייתכם את העולם ביתר בהירות. תראו את עצמכם כבעלי ערך, והערכה העצמית שלכם מתחזקת. ראיה בהירה יותר נותנת הבנה גדולה יותר על האחריות שלנו ללמוד ולתרום ככל יכולתנו לחיים. כשרואים את החיים מהפנים שלנו, אנחנו רואים שמטרה ואמונה הם שתי אבני הפינה של היסודות העמוקים הבונים אותנו. כשאתם רואים דרך עיני האהבה אתם נוגעים בכל מי שאתם באים אתו במגע, הראיה מהפנים ואיך אנחנו רואים את החיים עושים את כל ההבדל. הצלחה בארה"ב בדרך כלל מקושרת לעושר חומרי, הפרעונים במצרים גם כן חשבו כך ולכן רצו להיקבר עם כל עושרם, כדי שיוכלו ליהנות ממנו גם בעולם הבא. זו בכלל לא שאלה שכסף הוא מקור לכוח, לטוב או לרע. החווה חייבת להיות ממומנת בכסף כדי להביא את האוכל. אבל העניין הוא, שלא מה שאנחנו מקבלים הוא שהופך אותנו למצליחים, אלא מה אנחנו ממשיכים לעשות עם מה שאנחנו מקבלים. אושר מקושר יותר לניסיון ואיכות המאמץ לעומת הרגע הקצר של הכרה שהגעתי לאן שהגעתי. העלי חאפד של הדור הזה מקווים לזכות בלוטו, הם מפנטזים לשווא שכשהמספרים שלהם יזכו הדאגות שלהם יסתיימו. האירוניה היא שהסקרים מראים שב-10 השנים האחרונות רק 6% מהזוכים הגדולים, אלו שזכו במיליוני דולרים נשארו עשירים. איך זה יכול להיות? התשובה היא פשוטה אך עמוקה. אם אתה לא משקיע במאמץ, לא תיהנה מהקציר. אתה תשמור עליו מכל משמר ולא תיהנה ממנו מפחד שאחרים יקחו לך אותו, או תבזבז אותו בפזיזות כי הוא הגיע כאילו שפשפת את מנורת הקסמים. הסתכלו עמוק בפנים ואתם תראו את אבני הכתר במכרה היהלומים אשר נמצא במיינד היצירתי שלכם. מוגש לכם באהבה אריאלה |