מי לא מכיר את האחים גרים?

כולם מכירים אותם. כולם מכירים את תמונת פרופיל שלהם המפורסמת ההיא. שבה רואים אחד שדומה לנזיר פרנציסקני, והשני דומה לההוא ששיחק בבלשים ומשהו.

אבל את האחים גריםר אף אחד לא מכיר. וזה למה? זה למה הם לא באמת קיימים האחים גריםר. אין כזה שם בכלל. איך אמורים לקרוא אותו? אין, אין דבר כזה.

אבל נניח שהיה.

איך מתמודדים עם הסוגיה הזו בלי ליצור אנטי לאחים הלא קיימים האלה? או במילים אחרות – די, עזוב אותנו לנפשנו היהודית המיוסרת, ולא רק.

במהלך ההיסטוריה לא מעט אנשים שהתפרסמו הבינו שהפרסום עשוי לקדם אותם, אך במידת מה גם להזיק להם. היה מי שכתב ספרים בשם אחר, או בעילום שם. ציירים שחתמו בשמות פיקטיביים על יצירות אומנות, ואנשים שהדיוקן שלהם היה בעצם של אנשים אחרים. כמו האחים גרים. שהדיוקן שלהם – הוא לא באמת שלהם.

מישהו קנה אותו מיד לאחר שצויר, הלך לבר, פגש את חבר שלו ואז הם דיברו על האחים גרים. קונה הציור מיד שלף את הציור ואמר לו – וואללה, תראה איזה קטע, לא מזכיר לך שני אחים? אולי זה הם, האחים גרים? וככה נוצרה אגדה אורבנית שכבר עכשיו היא מעייפת, וזו רק ההתחלה.

לדוגמא – מי לא מכיר את הציור ההוא של ניוטון, עם הפאה המתולתלת והלבנה ההיא, שבה הוא נראה כמו התקדים שבשנים מאוחרות יותר יצר את אבולוציות הפריצים מנחת זרועם סבלו אבותינו במזרח אירופה.

לא כולם מכירים, אבל מי שראה – יודע.

בדקתי באינטרנט.

זה לא הוא.

בלנקו לא. אין מצב בכלל. הבחור שמצויר שם, זה אמן נודד מהתקופה ההיא, שדגמן כל מיני פוזות לכיתת ציירים בפרוג'יה. התמונות הבאמת מופרעות שמורות במרתפי הוותיקן יחד עם ארון הברית ולוחות הברית.

הקטע הוא ששמה בוותיקן יש שומרים שוויצרים, שלובשים מדים מפוספסים כאלה ומצחיקים, ונושאים רומח.

מה שנקרא – שמירה מסורתית לצרכים תיירותיים.

אז מכיוון שבין יתר תפקידי אני גם יועץ לאבטחת מידע, והיה חשוב לי לקדם כמה מיזמים באיטליה בכלל ובוותיקן בפרט, החלטתי להראות להם שיש להם פרצה באבטחה.

אז יום אחד – ברביעי, [למה בראשון מתקיימת המיסה, בשני מנקים את הכל מיום ראשון, בשלישי אני משתתף בליגת הסופטבול של רומא, ורביעי זה היום הפנוי לפני יום חמישי שבו אני בדרך כלל עושה הכנות לסוף השבוע, אלא אם כן אני לא עושה הכנות לסוף השבוע. אבל אז אני מעדיף לנסוע ליריד מקומי שבועי שעוסק בענייני אבטחת מידם. שזה כמו מידע, אבל לא. כי אם יגידו מידע – ישר יהיו כאלה שינסו למצוא פרצה, אפילו בוועידה כמו זו. אז כותבים במודעות (באיטלקית, כן?) מידם, וככה אף אחד לא מנסה לפרוץ.

כי להאקרים בכלל ולפורצים אירופאים בפרט יש סטייל. הם לא הולכים על מידם. זה מצלצל כמו מיזע שזה מילה של שנות השמונים ואף אחד לא זוכר לטובה את העשור הזה. בטח לא הם, כי או שהם רק נולדו, או שהם היו נחשבים לעברייני צעצוע בלי יוקרה] הלכתי לשם.

ואז הבנתי שזה רחוק, אז ביקשתי ממישהו שישאיל לי את הסלולרי שלו כדי שאוכל להתקשר לתחנת מוניות אבל הוא לא הסכים. ישר ידעתי שנפלתי על צרפתי אנטיפט, כי אחרי זה ביקשתי מבחור אחר, איטלקי, והוא ישר הסכים. הזמין לי מונית, והכל. ואז הצלחתי להגיע לוותיקן. אני נכנס ככה בשער, השומר אומר לי – לאן אדוני? אמרתי לו לאפיפיור. הוא ישר צחקק כזה, ושאל הפעם עם נימה של איום – לאן אתה נכנס בדיוק אדוני? אמרתי לו שוב שלאפיפיור, ואז – תאמינו או לא – הוא הוציא ווקיטוקי מתוך הגלימה המפוספסת שלו וירה לתוכה כמה מילים בלטינית. אחרי כמה דקות מגיע לשם קרדינל, עם כיפה וזה.

אמרתי לו – רבנו, אני צריך להגיע לאפיפיור יש עם זה בעיה? אמר – חס וחלילה, רק שיש אנשים שמהרגע שיש סיכוי סביר שהם יוולדו אז הסבתות רבה שלהם מכניסות אותם לליסטה של פגישה עם האפיפיור. ככה שלא מעט פעמים אנחנו מתקשרים לבנאדם לתאם את הפגישה, והוא כבר מזמן נפגש עם ישו. ובוא נגיד שאם אתה מצליח להגיע אליו עכשיו, ייווצר סוג של תקדים שאני לא בטוח שפה בוותיקן אנחנו מעוניינים בו. ולכן אתה תספר לי מי אתה ומה אתה רוצה.

אמרתי לו – שמעת פעם על האחים גרים. ענה, רק על הדתי. אמרתי לו אה. אז הוא אמר, למה זה קשור?  עניתי לו שסתם, רציתי לדעת אם הוא מכיר אותם או לא, זה הכל. הוא התעצבן, הסתובב וטרק לי את הדלת בפרצוף.

תקתקתי בדלת שוב, והשומר ההוא פותח לי שוב. אמרתי לו, ככה טורקים את הדלת ליהודי שבא לחסות בצל המשולש הקדוש? ההוא ישר הצטלב ואחרי כמה דקות שוב הגיע רבנו מקרדינל.

אמרתי לו – אבי, חטאתי מחל לי. על המקום מחל. כי הוא קתולי והוא מחויב למחול. אמרתי לו תראה, אני מטעם חברת אבטחת המידע, ובאתי למצוא פרצות.

הקרדינל הוותיקני החביב, שלא שת ליבו לניואנסים דקים, הכניס אותי. שזו פרצה לאור היום. כי אם הייתי אומר לו שאני אנגליקני שעוסק באבטחת מידע הוא לא היה מכניס אותי. לא בגלל תחום העיסוק כמו בגלל היריבות התיאולוגית.

אבל כשהוא הבין מהשומר שאני יהודי, ושאני עוסק באבטחת מידע – ישר נשבר. בטח אמר לעצמו, זה הייטק, מסובך. אם יתחיל לדבר איתי באלגוריתמים, זה כמו לתרגם את המיסה של יום ראשון מלטינית לשפה כלשהי. בטוח שהוא אמר את זה לעצמו כי אחרי זה הוא שאל אותי משהו בלטינית, ואני לא הצלחתי להבין. אז השומר אמר שהוא שואל אם יש עליי 10 יורו, זה המס הכנסייתי לנפגשים עם האפיפיור. אמרתי לו שאנחנו חברה בתחילת דרכה, וניתן להתייחס אלינו כאנשים עניים שמן הסתם לא משלמים את המס הזה.

אז הוא לקח אותי לאולם בגודל של צומת גנות ואמר – רואה את הילדים כאן? כולם ילדים של עניים שלא יכלו לשלם.

הבנתי שלא אצא מזה בקלות, ופתחתי את הארנק. הראיתי לו את התמונה של הקוקר ספנייל שלי, ואמרתי שאעביר לו אותו בהקדם. הוא הנהן בראש והכיפה שלו נפלה. התכופפתי להרים אותה עבורו, אבל גם השומר והתנגשנו ראש בראש. השומר מעד, והרומח שלו הרים את השמלה של הקרדינל אל על. ומה אני רואה – קעקוע ענק על כל הרגל השמאלית של הקרדינל  עם שמות ותאריכים של סיבוב ההופעות של סקורפיון באירופה מ - 85.

הסתכלתי על הקרדינל במבט שואל, הוא מצידו התעלם, אך מלמל ספק לי ספק לעצמו שהוא חזר בתשובה, והוא מקווה שהכס הקדוש סולח לו.

אחרי כמה דקות הגענו לטרקלין ההמתנה ללשכתו של האפיפיור. שתיתי, אכלתי, וראיתי שההמתנה לא נגמרת. תפסתי איזה בישוף ואמרתי לו – סלח לי יור היינס, איפה החדר עם הפלייסטיישן של הנזירים? הוא הצביע ימינה ושמאלה, ואמר שזה בערך שש-שבע דקות הליכה. אבל שני חדרים, פה מימין, יש לך סגווי, זה מקצר לך חמש דקות.

הלכתי לחדר. אני רואה נזיר עומד מאחורי דלפק. אני אומר לו – תגיד, מאיפה אני יכול לקחת סגווי? אומר לי פה, רק תחתום שאתה שומר על כל המצוות, וששלושים ושלוש דורות אחורה אתה קתולי, ותקבל.

אה כן, תוציא גם תעודה מזהה.

אחרי דין ודברים, הסכים להשאיל לי, אבל הראה לי בריכה קטנה – אתה רואה את זה? תן פה איזה טבילה קטנה, נאמר תפילה חרישית בלטינית, ותקבל סגווי. אמרתי לו שמהכנסייה ציפיתי למשהו קצת יותר חדשני מזה, וקצת פחות עממי. אמר מצטער אדוני. יש לנו אמנם אינפלצית נזירים, אבל גם מחסור חמור במאמינים.

הצטערתי בשבילו ובשביל הקתולים כולם, והלכתי לפגוש את האפיפיור.

נכנסתי לחדר הקבלה שלו, ואמרתי – הוד רוממותו, אני שמח מאוד שהצלחת להקדיש זמן עבורי ועבור החברה שאני מייצג. אני בטוח שכניסתי המוקדמת בנויה על בסיס עסקי ו... הוא קטע אותי ואמר – תפסיק לבזבז לי את הזמן. מה רצית? אמרתי לו שיש לי פתרון מקסים למחסור במאמינים שהכנסייה חווה, ושיש לו קשר לתמונות של ניוטון שמוחזקות במרתפי הוותיקן, שלהן ערך תרבותי שלא יסולא בפז.

הוא פלט נחרת צחוק, תפס את כרסו ונחרר צחוק רועם.

תגיד לי,  אמר הוד כנסייתו, הנזיר שניסית לקחת ממנו סגווי, היה לו תג על הגלימה והיה כתוב שם פיליציוס? אמרתי לו, הוד רוממותך, אתה מפתיע אותי בירידה שלך לפרטים הקטנים ביותר. לא פלא שנהיית אפיפיור.

כן, זה היה פיליציוס.

אח, נאנח האפיפיור בתוגת שמחה. הפסדתי לו 100 יורו.

פיליציוס, הוא ירק לשפופרת הטלפון, תעלה לכאן. הגיע היהודי שאמרת שיגיע.