כנפי אבן כבדות ליצר הקיום הזה הינה אני אוחז בדונג נוצותיי ועף מעבר למסך ההכרה.
אלילי הנפץ של משך הדעת מרוסקים על פני פרגוד הזמן אני מאחה שברים של חלומות בעיניי הנפש הרדומות.
מבני רפאים חלולים על פני נהר הקסם הגדול עיניי אוחזות באשליה כגדם עץ בלב הסערה.
פני הסבל האנושי רוטשות ברעד ההכרה מפתנים רחבים של נצח רגליי פוסעות על גדת הנחל. |