0
מעשה האש במרכבה מלטש בנפש גלגולי כאב אני לומד לנשום לאט לאורך ציר הלילה הרחב.
המוות רוחש בתדר צירי לידה עמוקים בתכלת פרגוד עננים באדום על פני דמויות חרסינה שבורות.
מקטעי התבנית רופפים על צירם שעות ארוכות של חוסר הכרה עוגנים רחבים למסכי הנפש בלהט האהבה הזכה מכול.
מעגלים מתכנסים בזגוגית הגדולה כוכבים נופלים על מרקע השמים רושפים בתבניות האהבה מילים שקטות של נצח קפוא. |