כל שנה.

הם מגיעים, הימים הנוראים שלי, כחודש לפני היומולדת.

כבר למדתי לזהות את הגירוד המעקצץ שלהם.

את חוסר השקט שלי.

את העצבות הקלה שיורדת עלי.

לפעמים הימים הנוראים האלה עוברים בקלות, לפעמים אני ממש בדכאון.

השנה נראה כי זה לא הולך להיות פשוט.

יש חשבון נפש לעשות,

אולי אפילו להחליט החלטות,

אולי לעשות כמה שינויים.

בעיקר בא לי עכשיו להישאר מכורבלת במיטה ולא לצאת ממנה.

עד היומולדת.

באותו  יום אני כבר קמה קלה. ורגועה.

כאילו כל המשא ששסחבתי על עצמי הגיע למקומו.

ואפשר להתחיל מחדש,

להתחיל עוד שנה

של שמחות, אהבות, כאבים, ריבים, משפחה וחברים.

ביומולדת הקודם שלי עזבתי גבר שאהבתי..

אני מקווה שביומולדת הקרוב

זה יהיה אחרת...