כבר מאתמול אני במצב רוח מלאנכולי ואני מוצאת את עצמי מאזינה למוסיקה שקטה ורגועה ומעלה זכרונות ביני לבין עצמי. את השיר שהבאתי כאן שמעתי לראשונה בהופעה של אסתר עופרים בהיכל התרבות בשנת 1977. הייתי חיילת צעירה אז ובחרתי לנצל את האירוע למפגש מיוחד ונדיר עם אימי החורגת.
אני זוכרת אפילו מה לבשתי, ג'ינס משופשף וקרוע בבירכיים וגופיה לבנה, ואילו היא הגיעה לבושה בהידור בחליפה מחויטת, כחולה כהה, עם חצאית צמודה שכיסתה את ברכיה. אני זוכרת את המבט שנתנה בי ושהייתי אסירת תודה שלא אמרה מילה.
המופע היה מהפנט ובערב זה נולדו אצלי האהבה והתשוקה לצליליו החושניים והמרגיעים, ובו זמנית מסעירים של הצ'לו. חשבתי ואולי אף קיוויתי שהחוויה המשותפת שלנו, שלה ושלי, יתכן ותביא לחידוש הקשר , אך הדבר לא קרה.
היום כשאני כמעט בגילה של אימי החורגת אז, והיא היום קשישה בת 80 אני נזכרת בערב המיוחד הזה, שבו לכמה שעות קסומות היינו פשוט שתי נשים שמתענגות יחדיו על קולה הנפלא של אסתר עופרים.
אֲנִי הַשַּׂר (מתוך האלבום הלבן) מלים - שלמה אבן גבירול לחן - שלמה יידוב
אֲנִי הַשַּׂר – וְהַשִּׁיר לִי לְעֶבֶד, אֲנִי כִנוֹר לְכָל שָׁרִים וְנוֹגְנִים וְשִׁירִי כַּעֲטָרָה לַמְּלָכִים וּמִגְבָּעוֹת בְּרָאשֵׁי הַסְּגָנִים. וְהִנֵּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי – וְלִבִּי בָן כְּלֵב בֶּן-הַשְּׁמֹנִים! |