0

25 תגובות   יום ראשון, 14/9/08, 13:49

 ציור : אדם קדם


ויכולו כל המילים שאמרנו
לפרשת קו מים אחרונים
ונראה פעמיים

נקווים

את הרוח מרחפת

פעם על פני תהומות
ופעם מעל תוהו

והלשון משתלחת 

 נושאת הברות
תוהה בהד הדעת
רעם רהב משמעויות


 ויהי ערב בשיממון .

קראנו לו לחלומות
לתהיות לימים ריקים מחום
מגשם וברקים
ומשדות מוריקים

לפשר השנים קראנו דעת המאורות
על ארבע העונות
ובסוד היסודות הנצברים

המספרים בו טרם רעב האדם
ופת לחמו באה מעידה בצדקה

שקראנו להם ובוהו
חושך על פני תהומות

והלחם לא עלה מזיעת אפיים
ברק העיניים היה יוקד באלומות

בעין-זהב שיבולות
ולובן קמח לתפיחות
מונח בחימר הגחלים הלוחשות
כמאורות אבני ברקת חושן
במסילות לכת עולות תופחות הכיכרות

שבגנוזות והכמוסות הניחנו עידן תור

לנחושת חרושה  

 והטיחנו בה זרקור אור שאינו נח על נתיבות
ואמרנו המוציא לחם ובוצע לנחמות
כלברכות;

על כך קראנו לו לילה
שאין בו רחש יום
ולא משתיק רעב ולו לתינוקות
 הלום שתיקות
ולא שמש למאור
תוהו ללא מפורסמות
באין מושכלות וקולות

ויכולו המילים והמים והשמיים.

והעיניים רואות כל תולדות
הבראם כי פרצו עד מאוד
ולא היה לעבוד את המראות עוד

אז עלה האד
בתום ההברות

שוקע לשאריות

שאינן רצויות ומושלך לבוציות

שניים היו העיניים נישאו

לפרשת קו המים
לנפש חיה ולשרץ
ולכל רמש שעוד אמש
לא ידע אם נפש חיה בו

או עוד אות

רק לעוף השמיים
הנחנו רקיע
כנפיים שיעוף לכל הרוחות


ולהבדלות קראנו שמות;
מאורות גדולים
לממשלת התוהו
והקטנים לממשלת
נבוכות
לאמור; חלל נפל על ריק
שב התוהו


כמו מעולם לא היה
בראשית
ורוח נפש מרחפת
לא עלתה מתהומות
על התדהמות
באחרית, הייתה שם התכלית

עד שתחליט  הבינה ברוח

והדעת מנדודים תנוח

ויכולו המילים והמים והשמיים
והעיניים רואות כל תולדות
הבראם
כי פרצו עד מאוד
ולא היה לעבוד אותם עוד

סתום סתומים בדברים

שיהיו נותרים

עד בוא המזהירים

 

 

דרג את התוכן: