התלמיד עם הלפיד
א ח ר י
פוסטים אחרונים
- פשה פהוכה 24/3/10
- ההיסטוריה של הפחד 12/2/10
- חופש מחשבה 4/2/10
- כח אימא 1/10/09
- התעלומה 24/9/09
- מרד הקופים 16/9/09
- המושחתים והטיפשים 5/9/09
- אש בבור הנחשים 6/7/09
- חמוש במשקפיים 26/6/09
- זכרונות 21/4/09
- מיפהפתימיפהפתימימי 18/3/09
- לצחוק עם ציפורים 28/2/09
- הקוף העירום המוזיקלי 19/2/09
- יש סקס אחר 13/2/09
- הגיעה העת לשינוי 9/2/09
- צהלת המדע 4/2/09
- הו לאקי 1/2/09
- קונצי קונץ 29/1/09
כלבים חתולים ומקור הסכסוך
אם נחזור לאחור בזמן תוך ניסיון לגלות את מקורות הסכסוך בין הכלב לחתול, נגלה שהמדובר בסכסוך ישן מאוד. אולי מהימים הראשונים בהם נפגשו בביתו של האדם (החברות בין האדם לחתול עתיקה כמעט כמו החברות בינו לכלב). למעשה, קשה לקבוע האם כלבים שונאים חתולים, או האם הם בעצם אוהבים אותם. כך או כך, בימינו, רבים מהכלבים מתמלאים התרגשות בעת שהם נתקלים בשותפיהם לחברותם עם האדם. יש שיפרצו במרדף סוער, יש שינבחו, יש שיכנסו לעמדת מארב, ויש שיזנקו בפתאומיות כאילו כדי לעקור את ידו של אדונם ממקומה. אם נניח לרגע שזוהי סתם סקרנות כבירה כזו, נגלה שההתרגשות הרבה למראה דמות החתול ברחוב אינה שמורה רק לכלבים שלא זכו להכיר חתולים מקרוב. כלבים רבים אשר גדלים עם חתולים בביתם מתמלאים באותה התרגשות, כאילו לא ראו חתול מימיהם.מנגד, ישנם גם כלבים שחתול אינו מעורר בהם כלום. אף על פי כן, לא ניתן להניח שההתרגשות מדמות החתול ברחוב היא גחמה של כלב מוטרף כלשהו. הרי רובם של הכלבים מתרגשים באותו אופן. לנגד עינינו פיסת טבע של ממש. גביש מן ההיסטוריה. על פי כל הסימנים דמות החתול היא גירוי כלבי. הכוונה לסוג התרחשות אליה בנויים הכלבים להגיב כפי שהם מגיבים. אם מבטנו בכלב שנשאר אדיש הרי שבמקרה זה לא ניתן ללמוד מאומה, לא על הגירוי ולא על התגובה התואמת. אולם אם מבטנו בכלב נרגש, תהיה התרגשותו מכל סוג, לנגד עינינו הגירוי ולנגד עינינו התגובה. כלבים אינם שונאים חתולים וגם לא אוהבים אותם. תחרות עשויה להתקיים בהם ביניהם בתנאי שהם חיים יחדיו באותו בית. כאשר מסלולו של הכלב ברחוב נחצה בחתול הוא רק מתגרה ממנו. תגובתו היא תגובת הצייד!כאשר האמור בכלב בוגר, צעיר, נמרץ ופעלתן- כלב רגיל, ישנה סבירות רבה שכאשר הוא נתקל בחתול, מיד באותו רגע, נפרש בפניו תפריט של אפשרויות פעולה- אפשרויות פעולה הלקוחות בשלמותן מתבנית הציד. הכלב נולד כשתבניות התנהגות כלביות מוכלות בו. אף שהאמור בכלבי בית, התנהגותם, כעיקרון, היא התנהגותם של כלבי הבר. אופן הטיפול במזון, הדרך לטיפול עצמי, הטיפול האימהי, תבניות החברה, סולם המעמדות, התקשורת והשפה, מימיקת הפנים והגוף, כולם תבניות כלביות. זהו התפריט על פיו כלבים מתנהגים. בתפריט זה ממש קיימת גם תבנית הציד. אופן ביטויה של תבנית זו מותנה לא רק בערות התבנית, אלא גם בתכונת אומץ הלב וגם בפעלתנות כללית ובחשק הריצה. מה שמניע בפועל את ההתנהגות הוא דפוס התייחסות אליו הכלב מורגל. רובם של הכלבים יסתפקו בביטוי חלקי בלבד של התבנית, ימצאו סיפוק בריצה ובמרדף, ינבחו ויעשו רעש גדול. אלה יתאכזבו כשהחתול יפסיק את מנוסתו ויקמר גבו, ולא יעיזו לבטא את המשכה האורגינאלי של ההתנהגות. מנגד ישנם כלבים אשר עלולים להדגים את מה שרשום לפניהם בתפריט - לאחוז בכוח, לנשוך, לטלטל ולנפנף מצד לצד. בנקודה זו יש להזכיר את כוחו של החתול להשיב מלחמה. גם הוא ציד אולם עתה אין הוא צד אלא נלחם על חייו. ההבדל הגדול במסה ביניהם הופך את המלחמה ללא הוגנת בדרך כלל. יכולתו של החתול מוגבלת גם בריצה. אומנם הוא זריז וחמקן אולם איטי בריצתו ובעיקר, מתעייף במהירות הבזק (50 מ'!). בנוסף, חלק מהחתולים הם בעלי חיים מאוד תמימים. לא כולם חיות רחוב מנוסות, כל מיני יצורים אקזוטיים יפיפיים או צאצאיהם שנלכדים בפינת חצר... כאשר בעקבותיו כלב שהוא צייד נחוש, סיכוייו של החתול הם עצים לטפס עליהם, מכוניות להתחבא תחתן או סורגים לעבור דרכם. (דרכי מילט מובנות בחתולים). כך או כך, אין הוא מצפה לרחמים. כאשר החתול צעיר, כאשר הוא חולה, כשהשטח פתוח, כשאין עצים סביב, כשצריך לרוץ מרחק גדול עד למחסה, אלה סיכוייו של הכלב. רחמים אין בו. כעת, משהוכן הרקע לסכסוך ומשהובן שחשקו של הכלב למראה (או ריח) חתול לא מעורר אותו דווקא לליקוקים, הגיע הזמן לדון בחלק המעשי של הדברים. בחינוך. אצא מהנחה שההתחייסות המלחמתית לחתולים, ככלל, אינה רצויה בין מגדלי הכלבים. גורי כלבים אינם נושכים חתולים ואינם מטלטלים אותם עד מוות. למעשה, הם אפילו לא רודפים אחריהם. גם כאשר האמור בכלב שנולד כצייד עז נפש, התייחסותו לחתולים ברחוב היא תוצאה של הדרך בה הורגל להתייחס אליהם. אין ספק שאם יינתן לאותו צייד להתנהג ברחובות העיר על פי חשקיו, חיש מהר יתממש פוטנציאל ההתנהגות והצייד יהפוך למחסל חתולים. מנגד, כוחו של ההרגל עצום. הוא כה גדול עד שהוא עשוי לשנות גם את טבעו של הנמרץ בציידים. הרגל, כמוהו כשתיל המכה שורשיו בהתנהגות. כשהוא עמוק קשה לעקרו אולם כשהוא "עניין חדש", מאמץ קטן והוא נתלש. לעניינו, יש להרגיל את גור הכלבים הצעיר, יהיה טבעו אשר יהיה, להימצא בקרבת חתולים ולא להיסחף להתנהגות צייד. יש להפנות את תשומת לבו מהחתול, לשחק עמו, ללטפו ולהעניק לו צ'ופרים (כדי להסב את תשומת לבו). אגב, גם גערות יעשו את העבודה אולם אין סיבה לכעס והתרגזות. יש להעסיקו בכל דרך ובשום אופן לא לאפשר לו את ביצוע תנועותיו הציידיות- ההיערכות, עמדת המארב, הזינוק. השימוש במילה "גבולות " אינו כה רלוונטי. זה לא שאסור לו. אנו שם כדי להפריע לו בציד ולעודד אותו לפעילויות אחרות, גם בין חתולים. די בכמה מקרים רצופים בודדים בהם נענה הכלבלב ועל אף קרבת החתול עסק בעניינים שונים, כדי שתפיסתו באשר לחתולים ברחוב תתייצב על אדישות וחוסר התייחסות. הרגל. גם כאשר האמור בכלב מבוגר שמורגל במרדפי חתולים, ניתן לתקן את התנהגותו באותה שיטה אף שבדרך כלל נדרש מאמץ גדול יותר. מגדל כלבים אשר נפל בגורלו לגדל כלב שהוא צייד בנשמתו, אם בכוונתו לזכות בכלב שיחסו לחתולים הוא נוח, חייב להיות דרוך ומרוכז במידת מה בעת שכלבו הוא גור צעיר. ההתייחסות לחתול מתקבעת ברובה עד גיל שישה חודשים. זה אינו מאבק לתמיד. חתולים היסטריים, מבוהלים ומתרוצצים ובעיקר אלה שעושים מהומה גדולה, הם עושי הצרות. לא רק שהכלב מתקשה לעמוד בפני הגירוי שהם יוצרים, אם הוא צייד בנשמתו הוא עלול לשנות את יחסו לחתולים בכלל. שוב להידלק. |
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אלי תודה רבה על עצותך אמשיך לנסות.
אלי שלום
פוסט יפה.
נותן תקווה לסיכסוכים אנושיים.
הכלבה שלי כמובן אוהבת לרדוף. ודווקא החתול הכי חברותי בסביבה מתעב ותוקף אותה. האשלייה היא חזקה, במיוחד כשהיא זו שמספקת את הזהות והמשמעות.
הגדולה אדישה לחתולים, הקטנה בהחלט מלאת מרץ - אבל היא בפיקוח קפדני שלי : "תתנהגי יפה!" "אסור" ואני מקטין את הרצועה ומוליך אותה לידי, שקט, אסור, תתנהגי יפה.
הבעיה היא, שברגע שהרצועה מותרת, ואינני רואה חתול באופק, כל מה שנלמד, נשכח
אבל הכלבות שלי הולכות רק עם רצועה
התכוונתי פוסט, כמובן.
פוסו טוב לפיוס לקראת השנה החדשה
וכל החיים אנחנו בין ה-HOW למיאו הזה
והציד הזה שבאמצעו
וכתוב יפה כמו תמיד. שנה טובה.
היי,
לי דווקא יש נסיון קצת שונה.
שנים גידלתי חתולים. וברגע שמישהו נכנס הבייתה עם כלב. החתול היה הראשון שתפס רגליים וברח.
מידי פעם חזר לבדוק האם הכלב עדיין ישנו ושוב הלך לדרכו.
??
אם היית מגדלת אמסטף, רוב הסיכויים שהתגפפותך עם החתול לא הייתה מונעת ממנו את הסתערותו, אף שסביר שגם הוא היה מתעכב במידה מסוימת.
אז זהו, שלפעמים החתול סתם יושב לו בנחת והוא מחליט דווקא עליו להתנפל - בגלל זה לא הצלחתי למצוא את התבנית להתנהגות.
עבור פיץ' החתול שאת מלטפת דומה לפיתה בלי כלום. עד שלא נשים משהו בפנים היא לא באמת מגרה.
אם החתול ירוץ פתאום... זה כבר משהו אחר.
מה לגבי "פיצול אישיות"?
פיצ' לעיתים מחליט "לקפץ" על חתול אומלל ולעיתים בא, מריח, משחק?
האם זה תלוי בתגובת החתול לכלב?
יש בשכונה שלי כמה גורים בני כמה חודשים. שניים לא פוחדים ובכל פעם שאני ניגשת ללטפם, פיצ' מריח אותם ולא עושה כלום, אך לעיתים, כשאני לא מוכנה, אם הוא מבחין בחתול, הוא יכל להסתער.
האם זה קשור להתנהגות שלי כמנהיגת השבט?
האם העובדה שאני מלטפת את החתול, נותנת לכלב לגיטימציה להבין ש"הוא משלנו" וזה בסדר?
תודה רבה לשרי אשת החתולה.
ידעתי שהמייאו הזה יקרא לך לבוא.
כרגע הזכירה לי חברתי עניין נוסף אשר ראוי לרשמו כאן. יחסי חתולות מיניקות עם כלבים.
כעיקרון, האימהות החתולית הרבה יותר עצמאית מהאימהות הכלבית, פראית יותר.
נקבת חתול אשר נמצאת בתקופת הנקה ובעת שהיא קרובה אל גוריה לא תקבל לעולם כלב בקרבתה.
יתרה מכך, אם חתולת רחוב נמלטת מכלב הרי זו הוכחה לכך שהיא אינה מניקה. מנגד, אם היא ממש מסתערת, מזנקת על ראשו, לא מניחה לו לשנייה ונלפתת על מצחו... התנהגות זו היא סימן לכך שגוריה נמצאים בקרבת מקום.
תוצאת התנהגות החתולה היא כמעט תמיד כלב כלב שרץ ומייבב בהיסטריה. עם זאת, אני כבר ראיתי מקרים כאלה שהסתיימו באסון.
חיכיתי לפוסט הזה. שמחה שהם לא שונאים חתולים *שלך שרי
עם רזומה של 40+ שנים במחיצת כלבים
גם ציד חתולה היה מנת חלקנו
וחתולת בית שלנו !!!
בהחלט מאיר עניים הפוסט הזה ועוזר להבין את הכלבים, סאני שלי גדלה איתם מינקות שמרה עליהם וגרשה כל פולש זר בין אם כלב ובין אם חתול אף פעם לא נשכה אבל איימה נבחה רדפה ועוד איך, היא מאוד חסרה לחתולים שלי ויעיד על כך גבם הסמור והמלטות על נפשם משיניו הטורפות של הרודווילר השכן.
אם הם גדלים יחדיו זה פותר את הבעיה תמיד או שמא יכול הכלב להתהפך ולהרוג חתול שגדל עימו?
הי. צילי כתבה נהדר והשלימה את העובדה שכלבים שונים באופיים בעניין זה. אף שכל הכלבים שגידלה התפתחו באותם תנאים, היו ביניהם ציידים והיו שלא.
אחחח חיכיתי.
יש לך כוח לתגובה באורך פוסט ?
שלושה כלבי דני היו לנו עד היום.
הראשון אומץ קרוב לגיל שנה, חי בחצר במלונה ענקית היה מת על חתולים אוכל איתם משחק איתם אבל הייתה לו פיבויטית אחת.
הדני השני אומץ בגיל 6 חודשים והוא שנא חתולים, היה צד אותם וקובר אותם בחצר. כשהיה מגיע למרפסת הקידמית מלא שריטות דם ובוץ על האף ידענו שהיה רצח.
השלישי הנוכחי, אומץ בערך בגיל 6 חודשים, גם שונא חתולים הורג אותם. בהתחלה היה מביא אותם ליד הדלת כמנחה. אחר כך היה ישן איתם במלונה עד שהיינו מגלים, היום הוא משמש כפתולוג.
כתבת על תכונות מולדות. הבנות אימצו גור בן חודשיים בערך של חתולה, אתמול נכנס הבייתה לראשדונה. אז הדגים באקוואריום מאוד מצאו חן בעיניו אבל כשראה את התוכי היה מת לתפוס אותו. לעומתו התוכי שמעולם לא ראה חתול , ראה את הקטנצ'יק נכנס לכלוב להתחבא.
מדהים הטבע פשוט מדהים.