ג. ידידתי הלכה לכנס מחזורים

אתם יודעים, אלה עם הבורקסים והפונטש בכוסות פלסטיק. 

המפגשים האלה שבהם כל אחד מודד את גודל הקרחת/כרס  שגידל  השני,

וכל אחת סופרת לשניה את הקילוגרמים העודפים. 

בקיצור, מעל הראשים המקריחים/שחורדינים, פתאום היא ראתה אותו.

את הבחור שחיזר אחריה לפני 15 שנה, בכתה ט'.

החליפו מבטים. אחר כך חידודים. אחר כך מספרי טלפון.

היתה התרגשות.

יום אחרי הארוע, כבר הגיע זר פרחים.

עם פתק "מה את מעדיפה? ארוחה חגיגית שאני אכין או פגישה מתחת לאייפל, בפאריז?"

יומיים אחרי - כבר היה לה בתיבת הדואר כרטיס טיסה.  

ככה, לזכר איזה אמירה רומנטית מלפני שנים.

מה? שאלה בטלפון של התודה..

בואי נראה. אמר. ויש שני חדרים בג'ורג החמישי. אל תדאגי.

איפה נפגש? שאלה.

מתחת לאייפל, כמובן. ענה.בחמש.

היא לקחה את מיטב המחלצות, איפסנה את הבת ונסעה.

לבד.

זו היתה התוכנית.

שם, חיכה לה חדר משודרג ובשעה חמש עמדה מתחת לקשתות של האייפל.

יפה, מטופחת, מחוייכת, מלאת אדרנלין.

הם דיברו ודיברו. אחר כך טיילו וטיילו וגם אכלו ואכלו.

היה משובח. שופע. רומנטי להפליא.

ואז היא סיפרה על הבעל שאיכזב והוא סיפר לה על שתי הנשים שכבר נישא להן. על שני הילדים שכבר יש לו,

ועל התוכי.

תוכי? שאלה.

כן. ענה. יש לי תוכי מדבר. מאוד מאוד מיוחד.

ואני קשור אליו מאוד.

נו טוב, חשבה. אז יש לו תוכי. העיקר שאנחנו פה בפאריז.

הרי גם הוא היה פעם צפרדע. ועכשיו - תראי איזה נסיך.

היה להם כייף. גדול.

פאריז יכולה לעשות את זה לאנשים, בקלילות.

מספיק טיול בטיולרי, ביקור בלובר או בפאלה רואיאל, בנוטרה דם או בסאקרה קר, כדי שתתרחש התאהבות.

וזהו.

חזרו עם הראש בעננים. מאוהבים.

אבל הוא לבית שלו והיא לבת ולבית שלה. כי אתם יודעים, חיים.

אחר כך - הוא לקח אותה לראות את התוכי ואת  הבית המעוצב שלו. 

היא הציעה להשלים כל מיני חוסרים ( כי יש לה טעם משובח).

מגחכת בינה לבינה, כשבילה שעות בללמד את התוכי לומר את שמה.

ואז-

הוא גם נתן לה את כרטיס האשראי והיא התחילה להרגיש אצלו בבית. 

השלב הבא היה ארוחה במסעדה, כשהוא הביא את שלו והיא את שלה.

אחר כך בילו בחמישיה צחקנית ומאושרת בטיול ועוד טיול.  

היה יופי.

היא אפילו סיפרה לי שהתחילה להציץ בשמלות כלה, כי אם כבר, אז כבר.

ואז - יום אחד הוא סיפר לה שלתוכי יש נשירה.

טוב, היא אמרה. מגחכת. והמשיכה לספר לו על תכנוני הרכישות המעוצבות  שלה.

יום אחרי, הוא סיפר לה שהתוכי מדוכא. כן, יש דבר כזה כנראה אצל תוכים.

נו אז? שאלה. 

הוא מרגיש מיואש, כי אני משקיע בך יותר מדי..אמר ברצינות

היא, תוך כדי פריקה של אוסף הכלים החדשים שרכשה, אמרה שיהיה בסדר. שהתוכי יתגבר על הקנאה.

אבל הוא לא.

אחרי חודש, הבחור אמר שהם צריכים להיפרד.

כי התוכי לא יכול לעמוד בזה.....