התשובה לכלכלה הישראלית ובכלל לפני זמן הזמנתי בייגלה קר בצומת רמלה, המוכרת חיממה לי אותו ולשמע בקשתי השניה, להכניסו לשקית נייר ולא ניילון, קראה לעברי: אתה יודע שאתה נודניק! לפני עוברים וגם שבים. מיותר לציין שהביגלה החם נשאר בידה עד עצם היום הזה. ההתפוררות הכלכלית שלנו ובכלל נובעת מחסך במושג כבוד האדם באשר הוא. הכלכלה העולמית לא נשענת על משאבים חומריים כמו: נפט, מזוט או בייגלה (כבר ראיתי מדינות, כמו אוקראינה, עם נהרות שזורמים ליד הבתים אבל בבתים לא היו ברזים). מהות הכלכלה היא התפיסה החברתית-תרבותית של קבוצת אנשים הרוצה להצליח לצלוח את החיים באיכות חיים ולאו דווקא במובן החומרי של המילה. בכלל, הכלכלה נועדה לכלכל את מעשיו של האדם ברוח ובחומר. לולא הכלכלה כל אדם היה נשאר בביתו עם העז והחסה והיה נמנע ממנו הקשר החברתי המתבקש עם אנשים ועולמות חדשים. רובינזון קרוזו לא יכול היה להצליח. הוא יכול היה רק לשרוד! ההצלחה יכולה לצאת מהכוח לפועל רק באמצעות אחדות הפרטים ויצירת תאגיד שיפרוש את ענפיו שיצלו ויתנו פרי לנו ולדורות הבאים. על מנת להצליח לצלוח על פני המים הסוערים של החיים, יש לבנות במשותף מערכת גשרים וקשרים עם יסודות חברתיים המושתתים על אמון. הציליוויזציה היא תוצר וסיכום של מאמצים קהילתיים של אלפי דורות. לכן יש לתת עדיפות עליונה (ולא תחתונה) לבניית חברה המושתת על ערך חברי היוצר חיבור (וזה לא רק שורש של מילה). הציניות הישראלית לדורותיה בנתה דורות של חספוס ושל התנשאות, שמרחיקה אותנו מקשר חברי. החיבור נוצר בשעה שהאדם כובש. במסלולי המרוצים בפריז מלמדים את הנהגים על הברקסים ולא על דוושת הגז. זה הסוד של המרוץ של החיים. כיצד להאט בסיבוב של החיים, כיצד להתאפק ולא לפלוט את הקרינה שלך ברשות הרבים. כיצד לעצור את הדורסנות הכוחנית, למרות שיש לך את זה! האדם אמור לכבוש את הטבע שלו! רק אדם שיכבוש את עצמו יזכה לפרסום ולכבוד. הגאה והיהיר דוחה ונדחה! הצנוע והתמים מושך, ולראיה: הריק הוא הכוח החזק בטבע. האחדות שלנו כעם תגרום לכלכלה לצמוח וללבלב. רק שיתוף פעולה, הבא לידי ביטוי מדיבור ועד לחתימה בין היחיד לקהילה, יכול להצמיח הצלחה. התרבות החברתית הכלכלית האמריקאית היא הבסיס של כלכלתה. חופש הביטוי וכבוד האדם באשר הוא - זאת התשתית של ארה"ב גם בחומריותה. לא שמענו על שום מתבודד בערבות הקרח שהצליח כמו בייל גייטס.
יש לזכור! שלמרות החיבור החברתי יש להגן על האנושיות של הפרט. למרות הערכיות החברתית, אל לה לאחדות לטשטש את "האני" של הפרט. חשיפת האנושיות, הנדירות שבה ובדידות הפרט אמורה לפתח אמפטיה והבנה למורכבות החיים הבנויים מקצוות סותרים: בדידות וחברה, מכניזם ואנושיות, מלחמה ושלום. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, אתה מוזמן
נהנתי לקרוא
מצאתי הרבה אמת בדבריך ...
אשמח לקרוא עוד פוסטים שלך
יאיר
לדעתי , אתה צודק אבל
בחיים לא ייווצר מצב חברתי כזה
אנשים יותר מידי חומרניים ...