לפני זמן הזמנתי בייגלה קר בצומת רמלה, המוכרת חיממה לי אותו ולשמע בקשתי השניה, להכניסו לשקית נייר ולא ניילון, קראה לעברי: אתה יודע שאתה נודניק! לפני עוברים וגם שבים. מיותר לציין שהביגלה החם נשאר בידה עד עצם היום הזה.
ההתפוררות הכלכלית שלנו ובכלל נובעת מחסך במושג כבוד האדם באשר הוא. הכלכלה העולמית לא נשענת על משאבים חומריים כמו: נפט, מזוט או בייגלה (כבר ראיתי מדינות, כמו אוקראינה, עם נהרות שזורמים ליד הבתים אבל בבתים לא היו ברזים). מהות הכלכלה היא התפיסה החברתית-תרבותית של קבוצת אנשים הרוצה להצליח לצלוח את החיים באיכות חיים ולאו דווקא במובן החומרי של המילה.
בכלל, הכלכלה נועדה לכלכל את מעשיו של האדם ברוח ובחומר. לולא הכלכלה כל אדם היה נשאר בביתו עם העז והחסה והיה נמנע ממנו הקשר החברתי המתבקש עם אנשים ועולמות חדשים.
רובינזון קרוזו לא יכול היה להצליח. הוא יכול היה רק לשרוד!
ההצלחה יכולה לצאת מהכוח לפועל רק באמצעות אחדות הפרטים ויצירת תאגיד שיפרוש את ענפיו שיצלו ויתנו פרי לנו ולדורות הבאים. על מנת להצליח לצלוח על פני המים הסוערים של החיים, יש לבנות במשותף מערכת גשרים וקשרים עם יסודות חברתיים המושתתים על אמון. הציליוויזציה היא תוצר וסיכום של מאמצים קהילתיים של אלפי דורות. לכן יש לתת עדיפות עליונה (ולא תחתונה) לבניית חברה המושתת על ערך חברי היוצר חיבור (וזה לא רק שורש של מילה).