קנאביס - האם אנחנו מפספסים משהו?
כשהתחלתי לצלם את הסרט על הקנאביס הרפואי, לא ידעתי כלום. חשבתי שאני יודע. מי לא? מי לא מכיר מריחואנה וחשיש? וגראס? אז גם אני "ידעתי" הרבה. חחחחח. כלום. לא ידעתי כלום. גם הרבה חודשים אחרי, ואחרי שפגשתי מדענים בעלי שם עולמי, ושמעתי מהם, ואחרי שראיינתי רופאים, מנהלי מחלקות, שממליצים על קנאביס, ואחרי כל הדיבורים, ואחרי שכבר הכרתי חולים שמשתמשים בקנאביס רפואי, אחרי כל זה עדיין לא הבנתי מה זה. עד שלא ישבתי קרוב קרוב לאשה הזאת, א., ונשפתי לה עשן לתוך הפה, כי עוד קשה לה לעשן בעצמה, וראיתי איך היא גומעת את העשן, ומוציאה מהאף, עד לרגע הזה לא הבנתי מה זה קנאביס רפואי. וגם עכשיו אני עוד לא מבין. א. הגיעה לפני שבוע, מלווה במטפלת, קשורה לכסא גלגלים, ראש שמוט, וקשור למסעד הכסא. ככה היא הגיעה. מחלה של המוח. אלצהיימר? פרקינסון? כנראה שילוב של שניהם. משהו נדיר. 4 שנים היא על הכסא. הפסיקה לתקשר כמעט לחלוטין. ועם חיתול. היא קיבלה עשן של שלושה 'ראשים' ('ראש' היא מידה לכמות קנאביס שמספיקה לנשימה אחת עמוקה כשמשתמשים במכשיר מסוג 'באנג' לסינון העשן). אח"כ עשן של עוד שתי סיגריות קנאביס דרך קשית. ומשרה של פרחי קנאביס בתה. לא בכל רגע אני יכול להוציא מצלמה. דמיינו לעצמכם אשה כבת 60, צנומה, בהירת שיער, שמוטה על הכסא גלגלים. קרוב אליה, כמעט נוגע, נושף עליה עשן. לאט לאט לתוך הפה. ממרחק של מילימטר. כמעט נשיקה. למחרת בבוקר היא הגיעה. זקופה בכיסא. כעבור שבוע היא התחילה ללכת. לא היתה מוזיקה דרמטית מרגשת ברקע. היא פשוט קמה והלכה. היא לא קפצה מהכסא, נכון, לא לשכוח שהיא שם בגלל הפרקינסון הזה, אבל היא קמה לאט לאט והלכה בעזרת המטפלת. והיא גם מדברת . וזה לא היה קודם. היא גם עבדה עלי היום. ישבנו בחוץ ומסביב מנקים פרחים. זאת אומרת מספרים את העלים כך שהפרחים יהיו נקיים. וא. אומרת בקול צלול "אני גם רוצה לקטוף". הסתובבתי והגשתי לה פרח ומספריים. כששמעתי אותה השתכנעתי לגמרי. בקרוב, עוד קצת, גם את תוכלי לקטוף. |