גלימת פסים על גופות האהבה

בחדרי הפחד של הנפש

הינה עיניי בוהות אל האור הגדול

תקרת הזמן נמסה בלבן.

שוליים נמוכים לאבני המדרכה

הינה רגליי צועדות בגשם

לאורך שבילי האספלט

הערפל נושב צורות של עלטה.

מישהו לחש מאחורי הפרגוד

שכחתי את המילים

אבל ההצגה נמשכת

אני לומד לדבר מחדש.

המים חודרים את דפנות האבן

אל בצר הארץ הטובה

ידיים זכות של אור

אוחזות בי דומם.