שבת בבוקר. כיוונתי שעון לחמש וחצי. החתול העיר אותי בחמש, אז קמתי. הספקתי לישון 4 שעות בקושי בלילה, אבל בשלהי הקיץ אין מצב ליקיצה מאוחרת, לשמש שעות משלה. ארוחת בוקר קלה, ויצאתי לים. הגעתי לחוף לפני הזריחה, אבל הרכבתי משקפי שמש (אופטיים), להם אני זקוקה מאור ראשון ואילך, חבשתי כובע, ומאחר ורצתי לבד לשם שינוי, התחמשתי ב-MP3 טעון בטראנס ממריץ. המאמן שלח אותי און-ליין לריצת 27 ק"מ. פעם ראשונה מרחק כזה. תכננתי לי מסלול, נסחפתי קצת כהרגלי וסיימתי אחרי 28 ק"מ. מתוכם 16 ק"מ על החול בחוף- חלקו טובעני, רובו נוח, והיתר לכיוון ההפוך- מסלול אספלט וכורכר לסרוגין. רצתי לאט, במיוחד על החול, שם גם התרוקנו רוב מאגרי האנרגיה שלי. גל זדוני התלבש לי על נעל שמאל וזו נרטבה כבר בקילומטר העשירי. יכולתי לצפות במדוייק את השלפוחית שתצמח לי בשולי כף הרגל ולא טעיתי. למזלי חשתי בה רק לאחר מעשה. הריצה על כביש וכורכר עברה בנעימים, וכללה מפגשים עם רצים שכבר סיימו את האימון שלהם, פגישות רענון עם ברזיות מזדמנות ולא מעט שיחות שלי עם עצמי על מצב האומה, או לפחות מצב המוטיבציה שלי, כמה טוב שויתרתי על מירוץ החופים שהתקיים באותו זמן משדות ים לנוה ים או להיפך (סיכון גבוה לפציעות), כמה תעצומות נפש עוד תדרשנה למרתון שלם, ומה יאמר השלד שלי בסוף המסלול. פתאום שרפה לי הזרוע. הפאוץ' שפשף אותה, העברתי לזרוע השניה. עוד כמה קילומטרים, ושני ק"מ לפני הסיום- נדמה המוסיקה. נפלא, חשבתי, לגמוע את יתרת המרחק בשקט, לשמוע רק את המיית הגלים. ואת אלפי האנשים שכבר צעדו או רצו לאורך הטיילת.

סיימתי. הרגליים כבדות מאי פעם. מתיחות לשחרור ועוד מתיחות. במקלחת התברר שהשלד דוקא בסדר, העור- פחות. הפאוץ' יצר שפשוף מכוער על הזרוע, אחד כזה שמתברכים בו אלה שעפים מאופנועים ומשייפים את הכביש, שרירי הזרוע שהיו נפוחים מאימון משקולות רציני מיום אתמול, התחככו בצדי הגב, שגם הוא עבד לא מעט במכון הכושר, ובצד הגוף נוצר עוד שפשוף מכוער, שורף במקלחת ומחוצה לה. (אמרו לי כבר שפיתוח גוף וריצת מרתון לא ממש הולכים יחד, אבל מה עושה מי שרוצה גם וגם?). גם השלפוחית בכף הרגל הודיעה על קיומה, פה כאב ושם שרף, אבל תחושת הסיפוק של שיא אישי חדש היתה שווה הכל. רציתי לישון, אבל יום שבת, בן הזוג והבנות כבר התכוננו לביקור השבועי בבריכה. יצאתי מהמקלחת, נכנסתי לבגד-ים וגררתי את עצמי לבילוי משפחתי בבריכה, כשחיוך מרוצה לא מש מפניי עד היום. אפילו שחיתי קצת (אזהרה: כלור שורף בשפשופים!).

28 ק"מ, שני שליש מרתון. לאט, אבל בדרך הנכונה...