מה זה להתעורר? מתי אני ערה ומתי לא? איך אפשר להבדיל בין המציאות לחלומות? בדרך כלל, אני יודעת מתי המציאות איננה מציאות, אלא שמדי פעם המציאות מתעקמת, מסתובבת, מאבדת את תחושת המציאות שלה ומשאירה אותי המומה ומנסה להסתדר עם מה שהמוח שלי טוען שאינו יכול להיות. אין הכוונה רק לתחושת זמן משובשת, כמו חצי שעה שנדמה שהיא שעתיים ולהיפך, אלא גם לדברים שמקומם הראוי הוא באליס בארץ המראה, כמו לזכור קדימה, כמו לחלום משהו ולראות אותו קורה.

החלק הספקני בתוכי מנסה להכחיש, להגיד שלא יכול להיות, אבל הלב רואה ושומע ויודע, שהמציאות היא אשליה, שכל דבר ודבר בחיי נובע מתוכי, ואני כמו משתקפת באלף מראות בבת אחת, וכל אחת מחזירה אלי את דמותי בתחפושת.

חלק ממני, ישן וחלם. חלק אחר היה ער. החלק הער, ידע שאני ישנה. אם אני יודעת שאני חולמת, האם אני חולמת באמת? ומה הוא החלום? מה שמתרחש, או המחשבה כי כל מה שמתרחש הוא חלום? או שניהם?

ומה זה להתעורר? להבין את עצמי? את הסביבה? להיות רגישה לאנשים סביבי? להרגיש אהבה אין סופית זורמת מתוכי ואלי כל הזמן? להיות בשלווה מלאה? בעשייה מלאה? בעשייה מתוך שלווה? ואם אני ערה? למה אין לי תשובות מדויקות, ולמה כל כך קשה לתאר את ההבדל?

אני מסתכלת על הזמן שעברתי בעולם הזה, ורואה לא רגע אחד של התעוררות, אלא הרבה רגעים. חלקם מלאים אושר, חלקם מלאים פליאה, וחלקם בנויים מכאב, ולכולם משותף אחד – תפיסת המציאות שלי השתנתה. ברגע אחד, בלי הסברים, משהו בפנים זז, נעלם, פינה מקום למשהו אחר. אולי זה כל הסיפור. אולי לזרום הלאה זה להתעורר.