מעבר לקשת בענן
שירה נאו-קוביסטית...
ארכיון
0
מצנחים חרוכים
מקטעי הרצפה נושקים לתבנית השקט מילים ארוכות של כוכבים הפרגוד ניפרץ בחושיי.
עשן עולה בשדות הנצח רכב האלים עולה באש הדם צורב בעיניי מסכים לבנים של הכרה.
הכחול נילחש ללילה החלומות נדחקו לאחור כך שכחתי מאין באתי ולאן אני הולך.
הרעד מנשב באילנות הדעת את אבק העצב החרוך הינה רגליי פוסעות בארץ מקטעי ילדות של חלום. |
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הי,
ידידונט- תודה על המשוב...
אין כאן קשר למקצועיות אלה לרגש הרי אנחנו עוסקים בשירה ולא במדעי המכונה...
תאמת לא מקצועית להבין הרבה
אבל מעניין הסגנון
ומעניין המשפט
"ילדות של חלום"