הפחד לוחש ברעד אני ממיר אותו לאור הלהבות האלה מעכלות הכול לפתע השתנה לו העולם.
גלגלי המכונית שוחקות באבק מקטעים אפלים של לילה השקט נילחש על המסך אנושיות כבויה של דעת.
כחול עמוק בעינייה הרושפות את ציר הכוכבים יכולתי לקרוא לזה בשם האהבה אך הזרם היה חזק מידי.
אוכרה אדומה על נעליי החיילים אצורה בתיקי הנפש לולאות של חנק הדוקות הינה אני שוב עוצם עיניים. |