יצרתי את שני אלה ומוצגים עם שאר העבודות בנירלה

לאחרונה מצאתי עצמי מתאהבת בהם בקיפודים, בכל פעם שראיתי קיפוד משהו בליבי נפתח ולא סתם, הם באים להזכיר לנו את הילד הפנימי להזכר במקום המוגן המסוכך של בית הורים,לתת אמון, תמיד חשבתי שהמעטה הקוצני בטח מכאיב מאוד לזה שבא במגע איתם  אבל אין זה כך, כשהושטתי ידי פעם ללטף התגלה לי שהקוצים רכים, זו בעצם הסוואה, הקוצים אינם דוקרים והמגע הוא יותר כמו זיפים, ויש להם אוזניים מפתיעות בגודלן,

אם פגשתם בקיפוד לאחרונה הוא בא להזכיר לכם את ימי התם, הימים בהם האמנתם בכל ליבכם עד שמשהו הפר זאת וטבע בכם זכרון, אם אבקש לי דימוי לקסם הילדי שכולו אומר שמחה ומשובה אבחר בציפי שביט, אין יותר קיפודי ממנה....