אתמול ראיתי בביביסי (2) תכנית חדשה, בעלת השם המעודכן: what to eat now האנגלים שטופים בגל ה"ירוק", הפתרון שלהם לעלית מחירי האנרגיה הוא סבסוד של אטימת הבתים ו"הכנתם לחורף", שקיות פלסטיק מוקצות מחמת מיאוס, והם מקפידים לדבוק במוצרים בריטיים על מנת לחסוך את עלויות המשלוח מקצה העולם (בכסף ופליטת CO2). כך שהתכנית הזו היא בדיוק מתאימה לרוח הזמן - מה לבשל עכשיו, כלומר בישול עונתי, שעושה שימוש במצרכים שעכשיו הזמן הטוב ביותר שלהם. עכשיו - הסתיו. האמת היא שמאוד נהניתי מהתכנית. הבחור המגיש אותה, ולנטין וורנר, הוא סוג של תואם אייל שני. הוא מספר על עצמו שגדל בחווה, ומבחינתו לחזור למקורות האוכל זה חזרה לילדות. הוא מבלה ימים בחברת מגדל כבשים בווילס, אנחנו רואים לידה של כבשה קטנטנה וחמודה, והטבע הוולשי מדהים. יש כאן התעלמות מהחלקים הראשונים בדרך שבה הכבש החמוד הופך לתבשיל, למעט שאלה קצרה מהמגיש, והתשובה של החוואי - אני מסתכל על זה כעל מחזור שלם של מוצר, מבחינתי הם היו מראש אוכל. נשמע לי בריא. ולנטין מכין לחוואי ולאמא שלו כבש בעשבי תיבול ודבש. הזקנה כמעט מתעלפת לראות דבש זורם מעל בשר הכבש, ובכלל לא מכירה את עשבי התיבול שהוא משתמש בהם, אבל לי זה נראה מעולה, ובאמת בסוף כולם מלקקים את הצלחות. בחלק השני כבר אין התעלמות מהתהליך. ולנטין יוצא לעזרת צוות ארכיאולוגים, ששבט ארנבים מחרב להם את החפירה הארכיאולוגית בחפירות משלהם. כאן אנחנו למדים שהסתיו הוא העונה הטובה ביותר לאכול ארנבים, ואז, בלי ששמתי לב בדיוק איך, מגיע התאור המפורט מה הדרך הטובה ביותר לצוד אותם. כולל הסבר על כלי הנשק המומלצים, סכמה של ארנב והסבר על המקומות האסטרטגיים המומלצים לירייה (כך שהמוות יהיה הומני ביותר, והבשר יפגע כמה שפחות), ואז סשן של כמה דקות של מארב לארנב, ו- הצלחה! שניים מוחזקים מהאזניים בדרך למטבח. הממ... צמחונית אני לא, ולא נראה לי שאי פעם אהיה. אבל לאכול ארנב תמיד היה לי קשה (הם פשוט חמודים מדי, ואני לא יכולה לנתק את המראה המקסים מהסטייק), ועכשיו נראה לי שזה כבר לעולם לא יקרה. בחלק השני ולנטין יוצא לחפש את "טרפל האנגלי" - פטריה שחורה ונדירה, שטעמה אמור להיות מדהים. היא גדלה מתחת לפני השטח, כך שקשה ביותר למצוא אותה. הוא אומר שזה אחד החלומות שלו, אבל אפילו אחרי יום חיפושים עם מדריך מומחה, הם לא מוצאים. מודה שחשבתי לעצמי - מגיע לך, אחרי שהרגת את הארנבים החמודים... |
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא חשבתי על זה מהזוית הזו, אבל את כמובן מאוד צודקת. הם מראים גם מה שלא מצליח, וזה מאוד משעשע. בתכניות הבישול של דליה סמית', תמיד על רקע הרולר של הסוף מראים איך דברים מתפשלים לזה, וזה החלק הכי מגניב בתכנית.
זה מה שאני אוהבת אצל הבריטים, את הכנות שלהם בתכניות. מחפשים ולא מוצאים את הפטריה כל היום. זה לא יקרה לעולם בתכניות ממוצא אחר. איכשהו ימצאו את הפטריה.או ימציאו, או יחברו בקאט ופייסט פטריה ממקום אחר.
אין ספק שהשאלה צריכה להשאל. אני מאמינה שכמו בהרבה דברים אחרים - כל אחד צריך לשקול ולחשוב את המחשבות שלו עם עצמו, ולקבל החלטה. ברמה התאורטית אני מודה שזה לא מתאים לי, ענין ההרג של החיות כדי שיהיו אוכל. בפועל - הרבה פחות.
"הנאה מההרג היא בלתי נסבלת בעיניי". נדמה לי שרוב האנשים יסכימו איתך.
ומה לגבי שאלת ההנאה הבאה באמצעות ההרג?
האם אין זה ראוי שתישאל?
(הכותב נולד וגדל בארגנטינה, ערש האסדו, ונהנה ממנו במשך כמה עשורים. אז התחיל לשאול את השאלה הנ"ל בכנות).
:)
עניין הצייד הוא אכן בעייתי. כמו שאמרתי, אני לא צמחונית, ואין לי בעיה עם גידול של בעלי חיים לצורך מאכל - אני חושבת שזה העולם. יש לי בעיה עם שני עניינים סביב אכילת בעלי חיים:
הראשון, כשמגדלים את החיות בצורה בלתי אנושית, בלתי נסבלת, דוחפים להם "ויטמינים" וכימיקלים, מאמללים אותם, ובהמשך כמובן את הגוף שלנו.
השני - האנשים שמקבלים סוג של הנאה מההרג. זה פשוט בלתי נסבל בעיני.
אחת כזאת תהיה אולי סגנית נשיא ארה"ב ויתכן שגם נשיאה (ראה פוסט שלי מאתמול או שלשום, בשם: "ונעבור לספורט..."
בספרו של gervase phinn המקסים, the other sideof the dale, שהיו שהשוו אותו לג'יימס הריוט, הוא מתאר איך פעיל זכויות החיות ניגש לראיון עבודה, ורואה על עניבתו של המראיין חיות נדירות.
הוי, איזה יופי, הוא אומר, אני מת עליהן. גם אתה משמר את חיי הטבע הנדירים?
אה, זה? עונה המראיין. אני יורה בהן.
I shoot'em
מסכימה איתך...איך אפשר לאכול את מיץ פטל?
אני? קנאה? !never
:-)
החלטת להקניא אותי את עם אנגליה אהה?