רק כמה חודשים נתתי לסיגריות מקום בגופי ובנפשי, לא היה לי מושג שאני כל כך חלשה.

כבר כמעט ארבעה ימים בלי, ושתי הסיגריות האחרונות שבמגירה קוראות לי שוב ושוב - "תדליקי אותנו, נטע, תדליקי אותנו כמו שרק את יודעת".
תמיד די זלזלתי במתמכרים מכל סוג, אף פעם לא קלטתי כמה באמת קשה להפסיק.

מנסה לשכנע את עצמי שאני יכולה בלי, אבל נראה לי שלנצח בכל פעם שאראה ברחוב אנשים עם סיגריה, המחשבה היחידה שתמלא את ראשי תהיה "איזה כיף להם". באמת כיף.