דוד שלי קם יום אחד בבוקר וגילה שיש לו סרטן ושהוא עומד למות.

טוב הוא לא באמת קם יום אחד בבוקר, יותר בכיוון של כאבי בטן שהלכו והחמירו עד שהוא בדק אותם,

ואז הוא גילה שיש לו סרטן בלבלב.

טוב הוא גם לא עמד למות ישר, זה סרטן שאפשר להתגבר עליו. הרופאים רצו לנתח אותו במהירות, וכשהוא הוא שכב שם ישן, בין כל המסכות והתרופות, הם גילו שהסרטן שלו לא מוכן לצאת בניתוח.

עכשיו הוא יושב בבית מחכה להקרנות ולמות.

אני חשבתי על החיים שלי,

איך בן אדם קם בבוקר והחיים שלו מתהפכים.

לפני חודש קמתי בבוקר, והוא אמר לי שהוא רוצה לסיים הכל.

קמתי בבוקר וגיליתי שהחיים שלי הם לא שלי, שנירדמתי וקמתי בסיוט שלעולם לא העזתי לחלום אותו.

שהבן זוג שלי, האוהב, המפנק, הדואג התנדף, ובמקומו הגיע ייצור נוראי שויתר עלי בלי רחמים, בלי הזדמנות שנייה, בלי לחכות דקה שאני אנשום.

שאהבה לא גרה כאן יותר, ואין לי לאן לחזור.

קמתי בבוקר וגיליתי שאני קצת מתתי בעצמי.