יום שלישי פעמיים כי טוב?

טובה לי כרגע המחשבה שיום שלישי כמעט הגיע לסופו והנה הנה כבר יום רביעי מגיע וריח סוף השבוע מתחיל לעלות לי בנחיריים.

לא שיש משהו מסעיר בסוף שבוע , אולי רק העובדה שלא חייבים לקום לשום מקום.

באופן די מוחלט בחיי אני מאוד אוהבת את התחושה שלא חייבים ושמה שעושים עושים כי רוצים.

הלוואי ויכולנו לחיות כך כל יום באמת.

לקום כל יום ורק אחרי שקמים להחליט. באמת להעריך ולהנות מכוחו של הרגע הזה.

לקום לאט,לשתות קפה, אולי מדיטציה של בוקר להרגיע ולפתוח את החושים...

אולי הליכה קצרה לים לשבת על החול לחפש צדפים. כל פעם שאני מוצאת צדף בחול זה מפתיע ומרגש אותי מחדש. כאילו הם לא אמורים להיות שם. כאילו זה קסם שנגלה לי. תחושה משמחת ומרגשת מציפה אותי כשנגלה לידי קסם שכזה.

מה הייתי עושה אם באמת לא הייתי חייבת להגיע לשום מקום? איך הייתי ממלא את השעות שלי?

פגשתי פעם מישהו שאני יודעת שלא היה עושה כלום. פשוט כלום. ואולי זה גם משהו שאני יכולה להעריך. רק לרצת, לא לזמן ממושך.. לא להרגיש שחייבם לעשות ולא לחוש תחושת פספפוס שמשהו קורה בחוץ בזמן שאני לא עושה כלום.

בדיוק השבוע דיברתי על זה עם חברה שמרכז הארץ, אם אתה לא עושה משהו (משהו! כל דבר..) אתה מרגיש פספוס..

אם לרגע אתה מתנתק מהעיר ולא עושה כלום, אתה מרגיש שאתה נח... כי גם ככה לא קורה כלום.. אז מה יש לך להפסיד?

לילה טוב והמשך שבוע כייפי למי שיצא לו לקרוא....