ניהול פרויקטים
דעות בנושא ניהול אפקטיבי של פרויקטים ומשימות.
פוסטים פופולאריים
-
על הקשיחות המזיקה של התלות Finish-to-Start
13/7/08 | 995 צפיות
-
האם כדאי היה להשקיע במטוס מעבדה להסרת סיכוני הפיתוח?
2/8/08 | 842 צפיות
-
אפקט הפחד
17/9/08 | 1407 צפיות
-
טיפול פרואקטיבי ב Buffer בתכניות העבודה
5/6/08 | 1315 צפיות
-
גורמי הצלחה בפרויקטים
3/2/10 | 1185 צפיות
-
הצלחת פרויקט מחייבת מבט מרוכז קדימה
8/7/08 | 997 צפיות
פוסטים אחרונים
- גורמי הצלחה בפרויקטים 3/2/10
- זיהוי אי-וודאויות שיטתי 1/11/08
- סיכון קטן סיכון גדול 22/10/08
- העברת סיכון לצד שלישי 11/10/08
- ניהול תקציב Top-Down 4/10/08
- חשיבות האיזון בסעיפי ההסכם 20/9/08
אפקט הפחד
אפקט הפחד
מזה זמן שמתי לב לכך שקבלת החלטות לביצוע פעולות מתוך פחד, מתוך חשש, מניבה החלטות שגויות. אני לא מחדש כנראה דבר. הספרות, הבלוגים, המאמרים מלאים בהתייחסות דומה להשפעתו הרעה של הפחד והרבה "עצות" שניתנות לקוראים הרעבים מדברות בשבח ההתנערות מפחדי העבר וההסתכלות האופטימית קדימה.
עולם ניהול הפרויקטים אינו חומק מאפקט הפחד. גם כאן משחק הפחד תפקיד מרכזי. הבה נדון לרגע בנושא כשל פיתוח. כשל פיתוח מטופח לעתים קרובות על ידי אנשי המקצוע ומקבל מעמד של אירוע חיובי בעיקרו. זאת הואיל וכשל פיתוח מאפשר הפקת לקחים, שיפור שיטות ותהליכים. יחד עם הצד החיובי, כשל פיתוח נוטע בקרב אלה שחוו אותו פחד. פחד לחזור שוב על הכשל. פחד זה מניע את מיטב פעילות הסרק שאנו עדים להם בפיתוח. פעילות סרק השואבת אנרגיה רבה ביצירת שלייקעס, כסת"ח. פחד זה יכול לשתק אנשים מפעילות חיובית.
נתקלתי באפקט הפחד פעמים רבות. לעיתים בגדול, לעיתים בקטן. ברצוני להביא דוגמה. אני בוחר להביא סיפור מינורי, המספר כיצד אפקט הפחד משתק יכולת טכנית חיונית.
קיבלתי זימון לדיון דחוף בנושא "השתתפות בהוצאות בניית מתאם הרכבה". איתמר, מהנדס חייכן מחברה אחרת המפתחת את מוצר A, הציג את המוצר והצביע על הסיבה לזימון הדחוף. "בכדי להרכיב את המוצר שלנו אנו זקוקים למתאם הרכבה מיוחד שעלותו עשרות אלפי דולרים. היות ומוצר B שלכם מתחבר אל המוצר שלנו, מתאם ההרכבה הזה יתאים גם לכם. אנו מעוניינים להבטיח התאמה בין המוצרים, אסור שבתום תהליך הפיתוח וייצור האבטיפוס לניסוי יתברר שהשניים לא מתאימים." חיליק, האחראי על הניסוי, זקף את אוזניו והחל להתעניין, ריחות סכנה ריחפו בחלל החדר. "אנו דורשים שתשתתפו בחצי מעלות המתאם" סיים איתמר והתיישב.
אהוד זרק אלי את אותו מבט "מה פתאום" המלוכסן שלו. "מוצר B שלנו מיוצר בטכנולוגיה מדויקת ביותר המאפשרת הרכבה בעזרת מתקן פשוט וזול", הוא מסביר לי ולמשתתפי הדיון. "התאמת המוצרים מובטחת גם ללא המתקן המיוחד, איננו זקוקים לו".
איתמר איבד את חיוכו הנעים ופרץ בנאום זועף. מדבריו הבנתי שהייתה לו בעבר חוויה קשה של כשל פיתוח מסוג דומה, שנפתרה באיחור רב. הפתרון אז היה בניית המתאם. הוא ראה בנו שרלטנים חסרי אחריות המנסים לחסוך כסף. חיליק הצטרף אליו בנאום תוכחה. "אסור בשום אופן לסכן את מועד הניסוי בגלל כמה אלפי דולרים. גם כך לו"ז התכנית נמצא בפיגור", אמר.
הנושא הטכני לא נדון לגופו של עניין. האירועים הקשים מעברם של איתמר וחיליק, בין אם רלוונטיים בין אם לאו קבעו את סדר היום של הדיון. איתמר היה מהנדס בעל ותק רב. בדיקה מקצועית רגועה של טיעוניו של אהוד הייתה מביאה אותו, ללא ספק, למסקנה שאין צורך במתאם ההרכבה. הפחד מהישנות של תקלה, מדחייה נוספת בלוח זמנים, השתלט על הדיון ומנע בחינה עניינית של הדילמה הטכנית.
סילוק הפחדים והשפעותיהם הינו משימה ארוכת טווח ומעורבים בה אנשי פיתוח אישי, פסיכולוגים. בטווח הקצר משימת מנהל הפרויקט היא לזהות את הפחדים, לזהות את ההחלטות הנובעות מפחד ולא משיקול ענייני, ולדאוג לנטרל את ההשפעה השלילית שלהן על מהלך הפרויקט. |
תגובות אחרונות
-
כבשת הרעש
בתגובה על גורמי הצלחה בפרויקטים
-
agileman
בתגובה על זיהוי אי-וודאויות שיטתי
-
שמעון זיירמן
בתגובה על העברת סיכון לצד שלישי
-
פיני יחזקאלי
בתגובה על טופי וקייסי
-
גנאדי
בתגובה על סיכון קטן סיכון גדול
-
ק י צ י
בתגובה על אהבה גדולה
תגובות (17)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אלי ידידי,
אפשר בהחלט לצרף נקודת מבט נוספת על עולם הפחדים ולסווג את הפחדים לרציונאליים ולכאלה שאינם רציונאליים.
יחד עם זאת אני חושב שככל שמדובר במנהל הפרוייקט וגם במנהל אחר, אין מנוס, יהא עליו לפעול בכל מקרה לנטרל את השפעת הפחד. מול פחדים שמקורם רציונאלי, יהא עליו לפעול ולהיחלץ מהסכנה כפי שציינת. מול פחד לא רציונאלי תהיה לו משימה קשה של זיהוי ובדיקת האמונות מחדש כפי שציינת ובעיקר - לדאוג לכך שההחלטות שתתקבלנה לא תהיינה מונחות על ידי הפחד הזה. וזו משימה ענקית היות ולעיתים קרובות מדובר במאבקים, התבצרות של אנשי צוות שחוששים ופוחדים בעמדות שלהם. לא פשוט.
שמעון ידידי
דווקא אם יעמדו חייך מנגד תבחר שלא לפחד כלל ?! מסופקני אם תצליח. אפילו לוחמים מיומנים מפחדים בצאתם לקרב אלא שהם פועלים בחירוף נפש למרות הפחד. לדעתי אומץ לב מוגדר כיכולת לפעול בתוך הפחד ולא כיכולת לבטל את הפחד.
מן הסתם התכוונת לומר שאם אבקשך לבחור באחת האמרות בלבד תבחר בזו הממליצה שלא לפחד כלל על פני זו הממליצה לפחד תמיד.
לטעמי יש לחלק את הפחדים לרציונאליים ולשאינם רציונאליים כאשר הפחד הרציונאלי מבוסס על עובדות בלתי מעורערות ומסקנה בלתי נמנעת ומצריך פעולה החיונית להיחלצות מסכנה. הפחד הלא רציונאלי מבוסס על אמונות שיש לבדוק מחדש, ובדרך כלל אינו מצריך כל פעולה נוספת.
אתה שובב! אתה יודע שאני זקוק לשתי האמרות, פעם לזו ופעם לזו...
אבל אם נניח, רק נניח כמובן, שתצמיד אקדח לרקתי ואיאלץ לבחור, הרי אז אבחר באימרה השנייה!
שבת שלום!
שתי אמרות עממיות עלו מיד בזכרוני
"אשרי המפחד תמיד"
"... והעיקר לא לפחד כלל"
תבחר לך אחת :-)
צודק. החוכמה היא לעשות שינוי גדול באמצעות מאמץ קטן.
עינת תודה, גם המעט יודע להייטיב. טעמת פעם את השפעתו של גרגר זעפרן על תבשיל?
אין לי הרבה מה להוסיף, חוץ מתודה על עוד מאמר מושקע ומלמד.
אפקט הפחד מופיע בהרבה תחומים מקצועיים, וגם בחיים האישיים. כאלה אנחנו, לומדים יותר מטעויות מאשר מהצלחות.
תודה לכם אליק ואיזולדה, על התגובה המפרגנת והמלמדת ועל העידוד הירוק.
אליק, לגבי ההחלטה להשאיר לזמן לעשות את שלו ולתת למקריות לשלוט, אתה צודק שאם זוהי הגישה התוצאות מקריות זה נכון במקרים בהם באמת לא מגיבים במהלך הזמן הזה. האמת היא שההתנסחות שלי קצת מטעה. לא הייתי צריך לכתוב "החלטנו לתת לזמן לעשות את שלו" אלא, "החלטנו לנצל את הזמן שעמד לרשותנו (כנגד האלטרנטיבה לנסות ו"לסגור" הסכמה מיד) בכדי לקיים דיונים נוספים ולשכנע לאט לאט. עם חלוף הזמן...(ההמשך זהה למה שכתבתי קודם
)
איזולדה, אני מרגיש שאמנם, כפי שכתבת, אפשר לזהות בהרבה מקרים קשר בין פחד למוטיבציה ומשום מה אני לא מצליח להרגיש נוח עם זה. נראה לי שמוטיבציה שמונעת מפחד גם היא תסבול לבסוף. אולי לא יהיה לפחד כאן אפקט הרסני ומשתק אבל יהיה לפחד אפקט שלילי כלשהו, שיפחית מהערך והתועלת שתתקבל מאותה המוטיבציה. אולי.
אם מובן מדברי שאיני רואה שום אפקט חיובי לפחד (פרט למה שקשור בפיקוח נפש), אזי ההבנה הזו אינה מקרית.
אכן, פחד, מצד אחד, הוא גורם הישרדותי - מוטיבציוני. מידה מסויימת של פחד יכולה להניע, ליצור ולהעיז. יחד עם זה, הפחד יכול להוות גורם הרסני ומשתק. תלוי במינונים
כפי שצויין למעלה, אפקט הפחד תלוי בגורמים אישיים ( אישיות, ניסיון בעבר, יצירתיות מול מקובעות, אופטימיות מול פסימיות וכו ) ובגורמים ארגוניים ( תרבות ארגונית, יחס הארגון לכשלונות )
שוב. מעניין לקרוא. את הרשומה ואת התגובות
מאמר יפה ודוגמא מוצלחת
הפיתרון שהזמן יעשה את שלו מסוכן
כי משאירים את ההחלטה ליד המקריות
באותה מידה התוצאה יכלה להיות אחרת
הטיפול ברגשות חייב להיות מוטל על המנהל שאמור להיות מנוסה יותר
גם בתחום זה
בהשקעות מול הפחד עומדת תאוות הבצע
בתחום ההנדסי קיימת ההתלהבות שבאותה מידה לפעמים מדלגת על השיקולים ההנדסים
ומסוכנת לא פחות
נדמה לי שאיננו חלוקים כלל וכלל. אני מסכים אתך שאמון מנטרל פחד, אני מסכים שתפקיד סילוק הפחדים הוא של מנהלים, אני מסכים שמנהל טוב צריך לנסות וליצור אווירה תומכת וליצר סביבת עבודה נעימה.
אז במה הענין? הענין הוא בזה שלעתים קרובות אנחנו לא לבד. קח לדוגמה את המקרה המתואר, הפחד היה בעיקר נחלתו של מהנדס שעבד בחברה אחרת. יש למהנדס הזה מנהל, שלא היה בחדר הדיונים, ייתכן שהוא מייצר את הפחד הזה. ייתכן שבחברה האחרת התרבות הארגונית שונה מזו שאנו דוגלים בה. גם בתוך חברה גדולה מנהל הינו לעולם חלק ממערכת ניהולית רחבה וקשה מאד למצוא חברה שכל כולה מיושרת בכוונים בהם אתה ואני תומכים, תמיד יכול להימצא מנהל שדרכו שונה. ויש גם מימד של זמן. חלק מהעובדים אתנו עבדו בעבר במקומות אחרים וספגו שם ארוע קשה הגורם להם לפעול מתוך פחד. למרות שהם היום אתנו, בונים יחד אמון הדדי, עדיין רישומי הארוע ההוא ניכרים בהם ובמעשיהם.
המסקנה שלי היא כפולה. אחד הוא שפעולה בדרך בה הצעת היא אלמנט חיובי, תורם וכדאי למי שפועל כך ולסביבתו, השני הוא שאין מנוס מלפתח דרכים לזהות ולהתמודד עם אפקט הפחד בכל מקום בו הוא קיים.
שמעון,
המאמר כשלעצמו מציג נושא מעניין, על כך תודה.
שאלה נוספת שלדעתי היה צריך להתמודד איתה היא מדוע כלל מופיע הפחד ? - נושא שנגעת בו בסוף המאמר. לדעתי אחת הסיבות שאנו פוחדים מכישלון היא שאנו פוחדים מהצורה שבה ישפטו אותנו, ולפי איך שתיארת את הישיבה בדוגמא, התעסקו שם בעיקר בשיפוט הדדי וחיפוש אשמים עוד לפני שהבעיה התעוררה, מה לא היה ? אמון.
אמון הוא אחד האלמנטים שמנטרלים פחד ועוזרים לנו לייצר סביבה בטוחה, בה ניתן להיכשל (במידה סבירה כמובן) ולא לגמור על עץ גבוה, וכאן הנקודה שבה אנו חלוקים.
אני לא חושב שסילוק פחדים זה תפקידם של מאמנים וכו', אלא זה אחד התפקידים של מנהלים.
אני מצפה ממנהל טוב לנסות וליצור אווירה תומכת וסומכת בין העובדים בפרויקט, אווירה כזאת גם תורמת ליצירתיות (כפי שהזכרתי), גם מעודדת כנות שגורמת לכך שהבעיות יתגלו בהקדם וגם, אולי אפילו הכי חשוב, תורמת לסביבת עבודה נעימה.
בעוד אנו דנים בנושא, אני קורא מאמר מענין ברשת, ב The McKinsey Quarterly, ובו מופיע הקטע הבא:
Many studies suggest that optimists see life more realistically than pessimists do, a frame of mind that can be crucial to making the right business decisions........Optimists, research shows, are not afraid to frame the world as it actually is—they are confident that they can manage its challenges and move their teams quickly to action. By contrast, pessimists are more likely to feel helpless and to get stuck in downward spirals that lead to energy-depleting rumination.
אהבתי.
המאמר, אגב, דן במודל חמש-מימדי של מנהיגות נשית. סופר-מעניין.
כן, של ה"מהנדסים"
"שלנו" זה של מהנדסים, נכון?
אורן,
אני מסכים בהחלט! ללא שום הסתייגות! ואמנם "צריך". הענין הוא בזה שהמיומנות שלנו במישור הרגשי קטנה בדרך כלל מהמיומנות במישור הרציונלי, הזמן הנדרש להתמודדות במישור הרגשי, גם הוא גדול יותר מהזמן הנדרש להתמודדות רציונלית. אז קשה מאד, לעיתים בלתי אפשרי מעשית להתמודד עם הבעיה הרגשית באנרגיות המוגבלות הקיימות.
אני יכול לספר שהתמודדנו עם הבעיה המתוארת על ידי ניצול גורם הזמן. לא לחצנו ולא נלחצנו, החלטנו לתת לזמן לעשות את שלו. עם חלוף הזמן התבררו עובדות חדשות עד שלבסוף הנושא הובן והוסכם. זוהי טכניקה טובה למקרים רבים. לא לכולם.
שמעון,
כאשר אנשים נכנסים ל-"מוד רגשי", הדבר האחרון שיכול להוציא אותם מזה זה טיעונים רציונליים. צריך להתמודד עם הבעיה הרגשית במישור הרגשי.