שנים , שנים , שנים ..שלא ראיתי הופעה של אמן.

חשבתי לעצמי, מה כבר שונה מהופעה של אותו האמן בטלויזיה.. אנחנו מוצפים בתכניות בידור...אז לצאת מהבית , להתלבש,  לקנות כרטיסים וכו... בשביל מה?

אבל הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי, ולהתאמץ,  ולצאת מהבית. וכל כך למה?

אמיר בניון כאדם וכאמן עניין אותי מאוד. שמענו  שהיה בתוך הסמים, שמענו שחזר לבית ההורים ,שמענו שחזר בתשובה, שמענו שהתחתן, שמענו שנלחם בחברות התקליטים, שאין לו סוכן, שהתקליטורים שלו לא נמכרים בחנויות וכו.... הוא יצא במלחמת חורמה בכל הגופים כמו אקו"ם והד ארצי שסוחטים את האמנים ולא משאירים להם שקל ....הוא החליט ללכת לבד ולייצג את עצמו ללא מתווכים.

אהבתי שאמר " איך אמן כמו אריק איינשטיין שמופיע כבר מעל ל-40 שנה..חי בחוסר כל?"

והנה הגיע ההופעה.

בהתחלה האולם היה  מלא למחצה, חשבתי אנשים לא יבואו...לאט לאט האולם התמלא, הקהל היה מעורב, דתיים וחילוניים, נשים וגברים, ישבתי בשורה מס' 5 כדי לראות את האיש שכל כך מוערך גם על ידי קהילת האמנים בארץ, הן כיוצר והן כמבצע...

והנה הגיע הרגע. הוא עמד מולנו, כל כך קטן , וכל כך רזה, עם זקן וצציות מבעד לבגדיו...צנוע, פשוט, ביישן, שקט,

לא יוהרה, לא שחצנות, מדבר מן הלב אל הלב...עם 5 נגנים אחד אחד תותחים.בלי קישוטים, בלי עשן ..אבל עם הרבה הרבה אש.

וכאשר פצח בשיר קירות ההיכל רעדו...איש כל כך קטן וקול כל כך גדול.

חכיתי לשיר מסויים. "העומד בשער" שיר המתאר את החברה של ימינו, כל כך מטורפת, חברה שאבדה את ערכיה, חברה שזועקת שמישהו יבא ויציל אותה, חברה ששברה את כל הכללים והחוקים, חברה שאין לה אלוהים.

כל הקהל, גם החילוניים וגם הדתיים הצטרפו לשיר, ואמיר בניון הבין וידע שכל מילה בשיר עושה את העבודה.

שיר כזה עם מילים  כל כך קולעות ראוי שיילמד בבתי ספר. יתכן וזה נשמע נאיבי, אבל מרגש.

חזון אחרית הימים.

חבר'ה...היה שווה כל רגע, כל שקל, מומלץ, מומלץ בחום!!!!!