ה"סמול טוק" שהפך למפלצת
מעניין מי המציא את הביטוי "סמול טוק" small talk , כי זה לא סמול, זה גדול ומטריד ברמות בלתי ניתנות לתיאור.כעת, אחרי שנים, אני מבינה את אבי האהוב ז"ל שהיה בנערותי משתולל מהזמן וכמות הדיבורים הסתמיים שלי עם חברות ועם אנשים שונים. תמיד הוא היה שואל אותי: "למען השם על מה כבר יש כל כך הרבה לדבר במשך שעות?" כעת, אני מבינה אותו - ובגדול.
לשמוע את הלהג הסתמי שעות על גבי שעות בקול צווחני, מאנפף, ורם מדי, לעיתים בכמה ואריאציות ב: אוטובוסים, ובכל מקום, מטלפונים ניידים, ובמקומות שונים - יכול להוציא משלוותו אדם רגוע לחלוטין. ניסיתי פעם להקשיב לתוכן שיחה כזו, בתקווה שאולי אצליח למצוא בזה קצת עניין, וכך לא יכאב לי הראש. טעיתי לצערי. אלה היו בפירוש דברי להג, טחינת מים, ללא מטרה נראית לעיין. אנשים מסוגלים לדבר שעות על שום דבר, זה פשוט בלתי ייאמן. לפעמים, במפגשי הכרות ראשוניים, אולי כדי להפיג מבוכה, קיים צורך בדיוק בשיחות כאלה של סמול טוק, וזה עושה את העבודה, ובהחלט מובן, אך כאשר אין הצורך זמני אלא קבוע, וזה הופך לתופעה ומטרה בפני עצמה, ונמשך שעות רבות, זה הופך ללא נעים וגם מעיק. מעבר לזה, זה אינני מבינה איזה צורך זה ממלא אצל אלה שמדברים כה הרבה, דברי הבל בפירוש. למען השם, הלסת אינה כואבת להם ??? יש כמה שאני מכירה אישית, בעבודה, ובחיים - שבכל שנייה פנויה ולא פנויה הם מדברים בלי סוף, על כל דבר אפשרי, קטן וגדול, חשוב וסתמי. טכנית, נפשית, ובכלל - אינני מבינה כיצד אפשר לדבר כל כך הרבה כל הזמן. ניסיתם להקשיב לכמה שיחות כאלה? יוההה ...: "ככה הוא אמר? ומה קרה?" "מה את עושה עכשיו? שמת את התפוחי אדמה במקרר?" "אני עכשיו באוטובוס, איפה את?" ..... וזה לא דקות ספורות, זה יכול להימשך כך זמן רב. היום בבוקר, פעם נוספת חטפתי באוטובוס כאב ראש מהאשה שלצידי שליהגה בקול צורם ורם דברי הבל במשך כל הנסיעה. לפעמים אפשר לעבור מקום, אך פעמים רבות צץ מישהו אחר שעושה אותו דבר....אז "מה הועילו חכמים בתקנתם?" זו די תופעה, כך שאי אפשר להעיר כל הזמן לאנשים, ולמדתי שזה לרוב לא עוזר. כיון שלפעמים מעשי יותר מלנסות לשנות אחרים, הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות זה לשנות את ההתייחסות שלי .אם הייתי מבינה מאיפה נובע הצורך האובססיבי הזה אצל אנשים, אולי זה היה פחות מפריע לי. איש אחד אמר לי פעם, בהקשר אחר, שכאשר לא אוהבים מישהו כל דבר שהוא עושה מפריע, וכשמפסיקים "לא לאהוב" אותו זה הרבה פחות מפריע, אז אני מנסה לפעול על עקרון דומה. מקווה לשמוע כאן הערות, הארות, תובנות חדשות, ובאמת ללמוד התייחסות חדשה לתופעה מטרידה, ואשמח לעזרתכם בנסיון ביחד להבין את זה. תודה
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
נתחיל מזה שהאיש החכם מאד חכם.
אני מבינה למה את מתכוונת או עמו שאימי האהובה אומרת באותו הקשר
שהיא לא מבינה איך אפשר לדבר כל כך הרבה על פרטים טכניים ואיך לאנשים
נשאר אחר כך כח לדברים המהותיים באמת?!
את צודקת ואני מבין זאת וגם אני לא סובל כל מיני דברים כאלה
אבל לצערנו זה קיים ואין לי מושג איך אפשר להפסיקו
לפעמים קורה שאני מדברת עם חברה כזאת או אחרת מספר שעות, בטלפון או ב-live.
אבל השיחות הללו דווקא מלאות בתוכן:
1. הילדים (בני יחידי שלי וילדיה שלה, אם יש לה) ועלילותיהם בבית הספר/ הגן.
2. הלימודים שלי והתקדמותם.
3. בעלי חיים.
4. החיים הפרטיים (אהבה, נישואין <אם היא נשואה כי אני לא>, בגידות <אם יש>, מריבות וכד').
5. ספרים, סרטים או הצגות (מה ראינו, מה קראנו, מה בתכנון).
6. זיכרונות מבית הספר.
7. אופנה (איך לא?)
אבל כן מרגיז אותי לשמוע דיאלוג שלם שכל תוכנו הולך ככה:
- מה נשמע?
- מה שלומך?
- מה המצב?
- מה עניינים?
- מה ככה?
- מה קורה?
וחוזר חלילה.
יש אנשים שחרדים מהשתיקה...
שממלאים כל רגע נתון בדיבור, שלא יישארו עם עצמם חלילה.
:-))
אז נקטין בשקל תשעים....
דרכו של עולם
כעת את מבינה את אביך
כן, אני בהחלט מבינה על מה את מדברת.
זה באמת יכול לעצבן. גם אני אוהבת לדבר מדי פעם, אבל השאלה היא "כמה סמול זה יכול להיות?"
אולי בשביל האחר זה יישמע סמול טוק, למרות שאני משוכנעת שלעולם לא ירדתי לרמת הדוגמאות שהבאת כאן....
נראה לי שאפשר "לסלוח" על זה אם מדובר באנשים עם עומק, שיש בהם משהו גם מעבר ללהג ושטות.
אהבתי את החשיבה המקורית והלא-קונבנצינלית שלא פוחדת לומר מה היא חושבת *