ה"סמול טוק" שהפך למפלצת

כעת, אני מבינה אותו - ובגדול.

לשמוע את הלהג הסתמי שעות על גבי שעות בקול צווחני, מאנפף, ורם מדי, לעיתים בכמה ואריאציות ב: אוטובוסים, ובכל מקום, מטלפונים ניידים, ובמקומות שונים - יכול להוציא משלוותו אדם רגוע לחלוטין.

ניסיתי פעם להקשיב לתוכן שיחה כזו, בתקווה שאולי אצליח למצוא בזה קצת עניין, וכך לא יכאב לי הראש.

טעיתי לצערי. אלה היו בפירוש דברי להג, טחינת מים, ללא מטרה נראית לעיין.

אנשים מסוגלים לדבר שעות על שום דבר, זה פשוט בלתי ייאמן.

לפעמים, במפגשי הכרות ראשוניים, אולי כדי להפיג מבוכה, קיים צורך בדיוק בשיחות כאלה של סמול טוק, וזה עושה את העבודה, ובהחלט מובן, אך כאשר אין הצורך זמני אלא קבוע, וזה הופך לתופעה ומטרה בפני עצמה, ונמשך שעות רבות, זה הופך ללא נעים וגם מעיק.

מעבר לזה, זה אינני מבינה איזה צורך זה ממלא אצל אלה שמדברים כה הרבה, דברי הבל בפירוש.  למען השם, הלסת אינה כואבת להם ???

יש כמה שאני מכירה אישית, בעבודה, ובחיים - שבכל שנייה פנויה ולא פנויה הם מדברים בלי סוף, על כל דבר אפשרי, קטן וגדול, חשוב וסתמי. 

טכנית, נפשית, ובכלל - אינני מבינה כיצד אפשר לדבר כל כך הרבה כל הזמן.

ניסיתם להקשיב לכמה שיחות כאלה?   יוההה ...:

"ככה הוא אמר? ומה קרה?"

"מה את עושה עכשיו? שמת את התפוחי אדמה במקרר?"

"אני עכשיו באוטובוס, איפה את?" .....

וזה לא דקות ספורות, זה יכול להימשך כך זמן רב.

היום בבוקר, פעם נוספת חטפתי באוטובוס כאב ראש מהאשה שלצידי שליהגה בקול צורם ורם דברי הבל במשך כל הנסיעה.  לפעמים אפשר לעבור מקום, אך פעמים רבות צץ מישהו אחר שעושה אותו דבר....אז "מה הועילו חכמים בתקנתם?"

זו די תופעה, כך שאי אפשר להעיר כל הזמן לאנשים, ולמדתי שזה לרוב לא עוזר.

אם הייתי מבינה מאיפה נובע הצורך האובססיבי הזה אצל אנשים, אולי זה היה פחות מפריע לי.

איש אחד אמר לי פעם, בהקשר אחר, שכאשר לא אוהבים מישהו כל דבר שהוא עושה מפריע, וכשמפסיקים "לא לאהוב" אותו זה הרבה פחות מפריע, אז אני מנסה לפעול על עקרון דומה.

מקווה לשמוע כאן הערות, הארות, תובנות חדשות, ובאמת ללמוד התייחסות חדשה לתופעה מטרידה, ואשמח לעזרתכם בנסיון ביחד להבין את זה.

תודה