"זה אני מנגן לך מנגן לך המון
זה אני שלוקח אותך לטיול"

מאיר בנאי הוא הבנאי עם היכולות הווקליות המצמררות ביותר לטעמי מבני משפחתו. לכל אחד מהם אין סוף כישרונות אך דווקא מאיר מצליח לגעת ולרגש אותי יותר משאר משפחתו המדהימים. בשנים האחרונות מאיר ממעיט להופיע (לא ידועה לי הסיבה), ולכן צריכה להיות סיבה מאוד מאוד מוצדקת על מנת שאפספס הופעה שלו  (פגישה עם מנהל המכירות מהולנד שהגיע לביקור של יומיים בלבד בארץ הקודש, לא נחשבת כסיבה לגיטימית!).

ההופעה פורסמה ליום רביעי אבל ההתרגשות החלה כבר בתחילת השבוע. רשמתי מהר ביומן בוורוד בגדול שחס וחלילה לא אעשה תוכניות שוליות אחרות לאותו יום.  מאיר מאיר מאיר...  בשלישי, 24 שעות לפני הפגישה האמיתית עם מאיר (במקום לשנן את כל האלבומים שלו) עשיתי טעות גורלית (שוב) והסכמתי לצאת לבליינד דייט עם חבר של חברה של דודה של ידיד שלי.

אני אחסוך ממכם את הפרטים (שהשלמתי שעות שינה תוך כדי הדייט!) אבל אפשר לסכם ולומר שביום רביעי בבוקר התעוררתי עם תחושת השלמה שעולמי טוב יותר ללא גברים והחלטתי שאת ההופעה של מאיר אף אחד (או אחת) לא יהרסו לי.

חזרתי מהעבודה בשעה שש וחצי (כן, הברזתי מוקדם...), חיפשתי חנייה בהיסטריה ורצתי הביתה. התקלחתי (הגרסה הקצרה) נכנסתי למיטה, סגרתי את הנייד של העבודה, את הפרטי החלשתי וכיוונתי את השעון המעורר לשעה תשע. בשעה תשע וחצי פתחתי את עיני באושר, התלבשתי, לקחתי את הסיגריות, כרטיס אשראי, קצת מזומן ויצאתי בשמחה מביתי. תוך חמש דקות עצרתי מונית ובגאווה אמרתי ל-54 שייקח אותי לבארבי. כמה הגיגי נהגי מוניות תל אביבית והגעתי לבארבי.

בחיוך רחב סימנתי לחייכנית בקופה שברצוני לרכוש כרטיס. "רק אחד?".  "כן, רק אחד" - עניתי בקול פמיניסטי נשי ומאושר.

הדבר הראשון שהסב את תשומת ליבי היה השקט באולם. איחרתי? הקדמתי? טעיתי ביום? חטפו את מאיר? אבל תוך כמה שניות הבנתי שבסך הכול מדובר בגרסה הרגועה של הבראבי המכונה "הופעת ישיבה". כמה עשרות בודדות של שולחנות היות מסודרים בחלק בתחתון, מוקפים באנשים שקטים ומנומסים שחיכו בסבלנות לתחילת ההופעה לצלילי מוסיקה נעימה ורגועה ברקע. הבטתי בשעון, כבר רבע לאחת עשרה, ההופעה פורסמה לעשר... אבל אחרי מספר שניות הבנתי שפשוט כמות האנשים קטנה מהצפוי...  

אבל ככה יישאר יותר מאיר בנאי בשבילי :-) 

לא יעזור כמה פעמים אהיה בבארבי המחשבה לראות הופעה בבארבי בישיבה עדיין מרתיעה אותי. הכי כיף בבארבי זה לעמוד ליד הסאונד מן או מקסימום ליד הבאר ולהסתכל למוסיקאים בעיניים עם בקבוק בירה קרה ביד ורקוד לצלילם החיים. נעמדתי בחתרנות ליד הבאר (כן, הייתי היחידה...) הזמנתי בקבוק גולדסטאר וחייכתי לברמנית בגאווה כמו ילדה קטנה שזו הפעם הראשונה שהיא נוסעת באוטובוס בעיר הגדולה לבדה :-)

נעמדתי ליד הבאר והבטתי מסביב. תמיד מסקרן אותי לראות את הקהל. מי בא, למה דווקא היום, איך הם מתנהלים, מה הם שותים, על מה הם מדברים (תפסיקו, כולם מצוטטים!) ובעיקר איך הם מגיבים למוסיקה.

הבארבי היה ריק מתמיד,אבל קבוצה קטנה של חמישה שישה צעירים חבושי כיפה סיקרנו אותי. מדובר היה בחבורת צעירים שהגיעו מירושלים במיוחד להופעה של מאיר בת"א. רציתי ללכת לחבק אותם, ללחוץ להם יד ולומר להם כל הכבוד ! אופטימיות מילאה את ליבי, יש עתיד לנוער!! חבל שהם כל כך בודדים במציאות שלנו.

אולי זה בגלל שבאותו יום התקיימו עוד 2 הופעות גדולות (חמי רודנר ו-"אוי ואבוי" שהגיעו לארץ להופעה יחידה), אולי זה בגלל שזה מאיר בנאי (הישן והטוב) ואולי זה היה ממש במקרה אבל הבראבי היה ריק מדיי.  ניסיתי להעריך את מספר ברי המזל שהגיעו לבארבי באותו לילה. מקסימום 100.  הריקנות הלא שכיחה של הבארבי גרמה לצביטה בליבי, אבל החלטתי להתרכז במה שיש ולא במה שאין. שוב, אף אחד לא יהרוס לי את ההופעה של מאיר האהוב!

שני שלוקים מהגולדסטאר והקהל מברך את מאיר ולהקתו במחיאות כפיים מרגשות. מאיר בנאי בכבודו ובעצמו הגיע הערב במיוחד בשבילי Jהוא הזדקן. כולנו. אבל גם הוא. לפני כמה חודשים היה לי העונג לשמוע אותו בהופעה חמי מחתרתית בתיאטרון תמונע בה שר רק שירים חדשים מהאלבום שבדרך.

אבל למרות זאת, השינוי שחל בו גם מבחינה רוחנית וגם משאר הבחינות הרטיטה את ליבי. בהתחלה התעצבתי מעט שמאיר הרוקיסט האנרגטי , זה עם המילים החודרות , זה עם הקול הנוגע איננו. אבל אז הבנתי שאולי זה לא אותה גרסה של מאיר כמו בשנות השמונים אבל רגע, יש כאן משהו אחר. בשל, בוגר, שבמקום לעמוד במקום בחר לבחון (ובהצלחה!) מקומות חדשים.

ההופעה החלה והקהל הרגוע (מדיי) כאילו צופה בסרט בקולנוע. ואני, אני עומדת לבד מול הבאר, בדיוק ליד הברזלים ומסתכלת למאיר בנאי בעיניים. פשוט ככה. כמה שירים והקהל נפתח קצת ואפילו מצטרף בחלקים הידועים. ואני, עמוק עמוק בעיניו של מאיר. הנאה שלמה.

רוב ההופעה כללה את להיטיו (האינסופיים) אבל למרבה המזל שבחר מאיר לשלב כמה משיריו החדשים. האלבום החדש שבדרך שונה מכל קודמיו. האלבום כולל שירים שהם בעצם תפילות שמאיר אגד והלחין. אחד השירים הוא תפילה של שבת חתן, השני היה תפילה של פורים וכולם בעלי מילים דוקרות ולחן מקורי ומרגש.

התוצאה מיוחדת במינה, שילוב של דת ומוסיקה ומאיר בנאי. (יש למה לחכות...) השעה כבר רבע לאחת ומאיר עדיין על הבמה ואני רק רוצה שהוא ימשיך וימשיך.

לא איכפת לי הדיון מחר בבוקר בתשע, לא איכפת לי הקורס נהיגה מונעת המסכן את הרישיון שלי ולא איכפת לי שאני היחידה שעומדת ורקדת שכולם יושבים ברצינות (מוגזמת).

כל מה שרציתי באותו רגע שהזמן יעצור ומאיר פשוט ימשיך וימשיך (יש לו מספיק שירים לכמה שעות טובות) אבל כמו כל דבר מושלם בעולם, תמיד מגיע משהו טיפה פחות אחריו.

ואכן, מאיר מודיע כי זה השיר האחרון, מציג את הלהקה בפשטות ויורד מהבמה. למזלי הקהל התעורר בזמן ויחד החזרנו אותו לעוד כמה שירים. עוד כמה רגעי קסם.  

ההופעה הסתיימה.

שילמתי על הבירה, חייכתי לברמנית (שהתיידדתי איתה אבל רק בשל העובדה שהייתי הלקוחה היחידה J) ומיהרתי החוצה לתפוס מונית לפני ההמון (הלוואי).

נכנסתי למונית, נהג מבוגר (אך לא פראייר) היה הנהג שלי ללילה. הרגשתי קצת כמו סינדרלה שבורחת מהנשף לבד לפני שתהפוך לדלעת אבל השאלות (הלא צפויות) של אלי החזירו אותי למציאות.

"לא היו הרבה אנשים בהופעה, נכון?" שאל אלי.

"לא מדויק," ניסיתי להכחיש ומייד התנצלתי והסברתי את התיאוריה שלי למספר הקטן של המאושרים שבאו לשמוע את מאיר הלילה.

"הייתה לו להקה מאוד מצליחה לזמר הזה פעם, לא?" שאל אלי בלי להתייאש.

"אתה מתכוון ל"משינה"?" שאלתי בהפתעה.

"כן, נראה לי משהו כזה. לא הייתה לו להקה מאוד מצליחה פעם?"

"לא, זה לא הבנאי הזה. זה בנאי אחר. דומה אבל לא." עניתי באכזבה.

התעצבתי שהוא אינו מכיר כלל את מאיר. ניסיתי להזכיר לו כל מיני שירים של מאיר אבל מבחינתו זה לא היה משנה בכלל איזה בנאי שר איזה שיר, אז הרמתי ידיים.אם כולנו היינו אוהבים את אותו דבר היה מאוד משעמם בעולם. 

 "זה אני מנגן לך מנגן לך המון
זה אני שלוקח אותך לטיול

.תני לי יד תני לי מקום
תני לי יד תני לי מקום
אצלך בעולם." 

אולי זה רק אני, אבל באותו לילה מאיר שר רק בשבילי. 

לילך 

(המילים מתוך השיר "אצלך בעולם" שנכתב ע"י המלך שלי)