0
הכה בברזל הקר על פני אבני המרצפת שם הטמנתי חלום ישן בצפנים עמוקים של שקט.
ניצוצות צהובים של אשליה בוהקים מבעד למסך התבנית לאורך שנות הפחד הגדולות של צירי החרדה העמוקים.
דגים נושבים בשמים במקצבים של כחול ולבן סופות עצב אוחזות עיניים בקורים המשחרים לבוא הסתיו.
צלילי ההיגיון גואים בקרבי לתהלוכות ארוכות של חסד בקעי השמים מאירים את דרכי לאורך עפר הדרך. |