פוסטים אחרונים
- בפלסטין ההיסטורית קם ערב רב של גוזלי אדמה - מגילת העצמאות לו הייתה נכתבת בידי השמאל של ימינו 17/2/13
- אחת ולתמיד: דרוש פיתרון לבעיה היהודית 15/2/13
- הספר שלי יוצא לאור 8/11/12
- רק תזכורת שיש את 28/4/12
- זרעי הפורענות של כושר הייצור העודף 22/6/11
- השפעה לעומת כח: מדוע אין לאינטלקטואלים את הכבוד שלנו (2) 18/6/11
- הוא חכם, הוא צודק והוא מוסרי, אז למה אין לו את הכבוד שלנו? על ירידת קרנו של האינטלקטואל (1) 17/6/11
- האישה הצעירה מהכרם (היא הקיץ) 19/5/11
- 1+1 7/5/11
- אני עושה ערב (ומצלמים אותו לדוקו של ערוץ 2) 28/4/11
- קילשון אחוז בידיו של מורפיאוס 17/4/11
- כעת חיה 26/3/11
- שני שירים חדשים 25/12/10
- האדם גדול מסך דפוסיו: הרהור על מדע ואנשים 25/10/10
- פינוק, עיוות ערכּי ואטימות: ארבעה קטעי דיעה שמאלניים ותגובה ציונית הולמת אחת 18/10/10
- דברים ששכנה גונחת עזרה לי לנסח, ועוד איזה עניין קטן 13/10/10
- "זכויות אדם זה קטע שמאלני" ועוד שקרים שמספרים לנו על דמוקרטיה 13/10/10
- מגלומניה אינפנטילית ומסוייטת: פרסומות הענק של הזמן שלנו 5/10/10
ארכיון
מחשבות על דמות הגיבור האמריקאי
צפיה ב"חופי הכרך" בפעם הראשונה גרמה לי להרהר, (חוץ מבכמה אווה מארי סיינט שמיימית) גם בדמות הגיבור בקולנוע האמריקאי הקלאסי. כל אחד זכאי לסטיות שלו. כמה מהקווים המאחדים בין גיבורים כאלה בולטים לעין: הדמיון של הדמות של טרי (מרלון ברנדו) בחופי הכרך למשל, ל"רוקי" די בולט לעין - מתאגרף בן +-30, דיבור משונה, היסטוריה לא ברורה של יחסים עם נשים, רקע אישי/משפחתי פרובלמטי ואישיות (וכאן בא הקטע המהותי בעיניי) שנוטה להתחמק מקונפליקטים והתמודדויות קשות. סוג של laissez-faire מעורב בגרעין של אנטיסוציאליות. בסרטים האלה, ובלא מעט אחרים, כל המבנה האישיותי הזה תקף עד רגע מסויים - רגע האמת - שבו הגיבור יכול, באמצעות הקרבה וסיכון חיים, להטות את כף המאזניים מאסון לגאולה, לעצמו ולקהילה המיידית שבתוכה הוא חי. יש רגעים דומים מאוד בלא מעט סרטים מכוננים: ב"בצהרי היום" (כשמרשל בוחר להישאר), ב"למי צלצלו הפעמונים" (כשרוברט ג'ורדן בוחר להישאר), שלא לדבר על "האלאמו" - ואפילו על "ארמגדון" או "האלמנט החמישי" (האמריקאי בכל מובן חוץ משם הבמאי). אבל אני סוטה מהנושא. והנושא הוא האופן שבו חוזרים ונשזרים זה בזה שני אלמנטים מרכזיים בתפישת העולם האמריקאית: עליה מטאורית מאלמוניות לתהילת עולם, ושינוי כיוון ההיסטוריה על ידי גברים - וזה תמיד גברים - שפועלים ברגע נתון אחד הפוך ממה שהיה יכול לצפות מי שמכיר את קורות החיים שלהם, נניח. השילוב הזה פוטנטי לאין שיעור ונהדר בעיניי, במובן הזה שהוא מלמד שתמיד ניתן לקנות את עולמך, שאין מקום לייאוש, ושלאינדוודואל נחוש יש כח חזק יותר מכל תאגיד מאורגן של רשע. הרעיון הזה, אגב, גם משתלב יופי עם תפיסת הנרטיב הקלאסית, שמבטאת התפתחות (אישית וכללית) שמואצת על ידי התרחשות דרמטית, רק שבקולנוע האמריקאי אלוהים לא מתממש מתוך המכונה, אלא מתוך האדם - מהאדם האלמוני, אפילו. אני מוצא את זה מרתק.
|
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מהמרת? ברור שלא. כל התובנות הן בדיעבד. יש כאן פשוט התחקות אחר השורש והמחולל, זה הכל.
וכרגיל, יותר מאשמח לקרוא כל מה שתכתוב, בכל פורמט שהוא. אני נורא אוהבת לקרוא אותך.
לא בטוח שהיית מהמרת שאיזה האסלר מברוקלין יסכן את חייו בשביל איזו אמת גדולה וערטילאית. ועל ייצר ההרס..אכתוב, אכתוב. אולי בשירה, אולי ככה.
אבל התופעות שאתה מתאר הן לא היפוך של התבנית האישיותית במובן ההוליוודי. הן באמת התעלות, מבחינה זו שמה שפורץ החוצה הוא זיקוק של הקיים - הגשמה של התבנית האישיותית ולא היפוך שלה. אבל יכול להיות שמדובר בשתי פריזמות לאותה האמת. בעצם (כמעט) לא ייתכן אחרת.
ולגבי יצר ההרס הגברי, תכתוב על זה משהו, אני מבטיחה שיהיה לי מה להגיד :)
אני לא בטוח שזה נכון - תראי, גם לנו יש "אליפלט" ו"קזבלן". נכון שהפנטזיה הגברית על גבורה יוצאת דופן נשענת חזק מאוד על (ומזינה את) הסיפורים האלה, אבל אני חושב שביסודם הם משקפים תכונה אנושית אותנטית - היכולת להתעלות ברגעים מסויימים. אני מכיר אפילו סיפורים על קצינים נאציים שחסו על איזה ילד פתאום, בלי סיבה. ואפילו "להציל את טוראי ראיין" מבוסס על סיפור אמיתי. הנה חבורת חסרי-יחוד-עד-לפני-רגע מסכנים את חייהם כדי להציל את ילדה השלישי של אם שמעולם לא ראו.
הגבורה הזאת חייבת להיות, את יודעת - רק היא יכול לאזן את יצר ההרס הגברי, החזק כמעט באותה מידה.
"בסרטים האלה, ובלא מעט אחרים, כל המבנה האישיותי הזה תקף עד רגע מסויים - רגע האמת - שבו הגיבור יכול, באמצעות הקרבה וסיכון חיים, להטות את כף המאזניים מאסון לגאולה, לעצמו ולקהילה המיידית שבתוכה הוא חי.
...שינוי כיוון ההיסטוריה על ידי גברים - וזה תמיד גברים - שפועלים ברגע נתון אחד הפוך ממה שהיה יכול לצפות מי שמכיר את קורות החיים שלהם, נניח. השילוב הזה פוטנטי לאין שיעור ונהדר בעיניי, במובן הזה שהוא מלמד שתמיד ניתן לקנות את עולמך, שאין מקום לייאוש, ושלאינדוודואל נחוש יש כח חזק יותר מכל תאגיד מאורגן של רשע..."
אבל זה קורה רק בהוליווד. במציאות אלה שמשנים את ההיסטוריה, לטוב ולרע, פועלים בדיוק מתוך אותה תבנית אישיותית שהיתה שם קודם. רגע האמת הוא דווקא הרגע בה היא מצליחה להגשים את עצמה. וזה נכון בסקאלה שבין גנדי להיטלר. "רגע אמת" הוליוודי שכזה, שבו הכל מתהפך, הוא דווקא כן בבחינת דאוס אקס מכינה, בו האל הפנטסטי מתגשם מתוך המכונה הגברית. ותראה את המאפיינים של הגיבור שלך, שהופכים אותו באמת לסוג של מכונה, עד לרגע האמת כמובן, בו האל בוקע מתוכו, על כל מאפייניו המיתיים - אוהב, רחום, חנון, רגיש, ועוד מיני תכונות נוצריות, כולל כמובן החטא הקדמון, אבל ברוֹך :)
מהבחינה הזאת זה יהיה מרתק לראות איך האיש הזה - שאין לאף אחד מושג על מה הוא חושב - יתמודד עם העול העצום הזה, של אחריות לשלום העולם. לא חשבתי על זה ככה - זה הפוסט הראשון שלי כאן: תודה ששלית אותו ממתהום הנשיה כמעט. אנחנו נמשיך לעקוב אחרי אובאמה (-: