זיקוקין דינור,

רעמים וברקים,

האירו באחר צהריים,

שטוף שמש,

את הלילה החשוך.

כשעצמנו את עינינו,

אחזנו,

בשובל האש והעשן,

והמראנו,

לגבהים שלא ידענו.

האש חרכה בבשרנו,

והברקים שרפו,

את קצות עצבינו.

ואחר כך,

כשהסופה,

הרחק מאיתנו היתה,

הסבנו ראשנו,

וראינו,
שמאחור הותרנו,

רק אפר.