ישבנו לנו בקפה שמול המכללה. 4 בנות תל-אביביות חסרות דאגות אמיתיות. במעבר החצייה ממול חצתה אם טרייה עם עוללה הצורח בעגלה. מחזה שהיה עובר בשקיפות בהתחשב במצבינו הזוגי, בגילנו ובשלב בו ראינו עצמנו על גרף החיים.
אימהות או אחריות ליצור חי אחר הייתה מאיתנו והלאה. היא עזבה את השולחן, קיפצה את 4 המדרגות אל המדרכה והנה היא כבר נוגעת בידה של האם הטרייה, מלווה אותה למדרכה הנגדית וניכר כי היא מפנה את תשומת ליבה לעוללית נוספת הנשרכת אחריה. תוך דקות היא שבה לשולחן עם גורה אפורה וירוקת עיניים כבת שבועיים, צווחת בקול ודורשת מזון. מתברר כי החתלתולה הולכת מזה כמה רחובות אחרי האם המיניקה. נראה כי בגלל שובל ריחו של החלב טעתה בה כאימה והחלה לרדוף אחריה ברחובות יד אליהו. והחתלתולה הקטנה, שכבר הייתה עסוקה בליקוק חלב חמים שדנה קנתה לה מהגזלן חסר הלב המכנה עצמו "קפה המכללה" לא שמה לב איך גורלה כתפוח אדמה לוהט, נזרק מיד אל יד.
מאיה פערה מולנו את עיני העגלה החומות והעגולות וחתמה במשפט "אני לא יכולה. אני גרה עם ההורים והם שונאים בעלי חיים!" 3 זוגות עיניים הופנו אלי.
רק לפני חודשיים נפרדתי מהשותף ועליתי קומה לדירת שני חדרים עם מרפסת שכולה עבורי! הגורה הונחה בקרטון קטן מנמנמת לאחר הארוחה. קיווינו שבשעה וחצי הקרובות תמשיך בתנומתה ולא תסבך אותנו בצרות...כמובן שעשר דקות לאחר שנכנסנו לשיעור, באיחור כמובן, פצחה זו ביללות ודרשה עיסוי בטן וגירוד בין האזניים וכל פינוק אפשרי על מנת לשתוק. ביום הראשון דנה עמדה בהבטחותיה, הגיעה עם הטוסטוס עם ארגז מלא בחול ים, וכף מחוררת לניקוי הצרכים, וקופסאות שימורים וכלי למים ואחד לחלב וגורה יללנית אחת ו... ליבנתיים התברר כי ארגז החול אין לו משמעות, והגורה שלא הפסיקה לצווח אלא אם לקחתי אותה והרדמתי על בירכיי תוך ליטופים, הייתה מתהלכת לה בביתי כבשלה ועושה צרכיה על כל "בלטה" פנויה. בקבוקי האקונומיקה נשפכו כמים ואני, ששטפה את הבית אחת לשבוע מצאתי עצמי מבלה עם המגב ביד בכל רגע בו לא הייתה הצווחנית נמה לה על בירכיי. שלושה שבועות אח"כ הודיעה לי דנה כי בשישי הזה הן השיגו אוטו והפעם הן באמת נוסעות למושב ויבואו לאסוף את הגורה... ככה נפגשנו לפני יותר מ- 10 משנים.. הבוקר קמתי באיחור. הנודניקית החתולית שדאגה להעיר אותי לאחר צילצול השעון לא עשתה זאת! התעוררתי, ממהרת למטבח להכין לקטנה שלי את התה וקלטתי שמשהו חסר. שכחתי בלילה את חלון המטבח פתוח!!!!!!!!!!!!!!!..... בגובה של 5 קומות מתחתיי על השביל, נח לו הצמח כאילו לא נשברה האדנית תחתיו. בעל המכולת שרץ לראות מה פשר הרעש שנשמע כירייה בחמש ורבע בבוקר ראה חתולה יושבת על האדנית המרוסקת, ותוך שנייה היא נעלמה. איש איננו יודע לאן. כל היום קראתי לה וחיפשתי בחצרות. שלוש וחצי לפנות בוקר, ואף אחת לא מייללת אלי ומתחככת ברגלי. תחזיקו לי אצבעות שהיא עוד תתעשת ותחזור מהר. |