קניה שלי!!
היום לפני 14 שנה , ברגעים אלו ממש ממש, אני יושבת לי על המיטה, לוח השש בש ערוך לפנינו , הקוביות אצלו ואני מפצירה בו שיתחיל ויטיל אותן כבר . ואז, בדיוק אז היא חייבת לבוא ולהרוס לנו ת'כיף. היא קוריאנית או פיליפינית, לא ראיתי אותה מימי, מתקרבת אל המיטה ואומרת בקול שקט ורציני: אני חושבת שיש לנו בעיה , מצב חרום, ונראה לי שנאלץ לנתח. אני: שו הדה לנתח ? על מה את מדברת ? הרגע רק התחלנו לשחק ואני הולכת לקרוע לו ת'צורה. היא פונה אליו ומבקשת ממנו לצאת מהחדר. אני לא מאמינה שזה קורה, מנסה לעצור בעדה, אומרת שתתן לנו שנייה לדבר על זה, שזה לא מה שתכננו בכלל, שדווקא עכשיו, כשכבר לא כואב כלום, לא יכול להיות שיש בעיה,מצב חירום? על מה ולמה. היא מחייכת חיוך מתוק ועם היד מראה לו את הכיוון ל'דלת.
תוך פחות מדקה אני מתגלגלת לי לתוך חדר הניתוח. האורות מסנוורים נורא וצוות של כ-8 איש מקבל את פניי בחיוכים מאולצים ולא שמחים. שני סאניטארים עוזרים לי לעבור מהמיטה אל שולחן הניתוחים, ובין רגע מסך גדול וירוק מפריד בין ראשי לבין שאר חלקי גופי. קור כלבים שורר שם וכולי רועדת .
ידיי מוצמדות לשולחן ומסכת חמצן מולבשת על פניי. קשה לי לנשום ואני לא מבינה לאן הוא נעלם. הוא אמור להיות כאן איתי. זה מה שסיכמנו. הוא איתי מההתחלה ועד הסוף. אני מנסה לברר אך המלים יוצאות לי לא ברורות . אחות שעומדת לידי מסיטה את המסכה ואני שואלת אותה. לפני שהיא מספיקה לענות אני רואה אותו מזוית העין מתקרב אלי, מנסה ליישר את הכובע המגוחך שנתנו לו. הוא לובש חליפה ירוקה סטרילית ובהצצה מהירה על רגליו אני רואה שגם נעליו כוסו בערדליים מנייר ירוק. הוא נראה כמו גמד גינה, חבל שאין לי מצלמה אני חושבת. הקולות סביבי נשמעים בהולים ואני מרגישה לחץ כבד באזור הבטן. מישהי צועקת : אני זקוקה לעזרה כאן!!!! מרגישה שחופרים בי ומושכים אותי..... ופתאום:
Welcome Kenya
!!!Oh what a beautiful baby
ביום ההוא, לפני 14 שנה , קיבלתי את המתנה היפה ביותר שאפשר לקבל, וחיי התמלאו באור אהבה ושמחה גדולה.הפכתי אמא לילדה מדהימה באופייה ויופייה , ילדה שבינתיים הפכה לנערה, נערה מבריקה, רגישה, שנונה ומתוקה. נערה יפה מבפנים ומבחוץ, ואני אסירת תודה כל כך. מזל טוב ילדה אהובה שלי. |