כותרות TheMarker >
    ';

    פוליטיקה זעירה

    בעיקר על החוויה הפוליטית וקצת על אהבות אחרות-כיצד מתנהלים הדברים במאה ה-21 בין אידאולוגיה למסחר. על האדם כחיה פוליטית, על תרבות ואידאולוגיה. על נושאים שברומו של עולם ועל זוטות מן הקרקעית.

    ארכיון

    0

    פולין - טיפול שורש

    28 תגובות   יום חמישי, 18/9/08, 13:53

    המלחמה נגמרה לפני 63 שנה אך לא בכול מקום. בפולין המלחמה חיה ובועטת בייחוד במחוזות המרוחקים מן העין , במחוזות הללו, שהיו בית ומולדת למאות אלפי יהודים במשך מאות בשנים, המלחמה ממשיכה להיות סיבה לדאגה ופחד.

     

    לא הייתי מאמין לכך אם לא הייתי עד לכך במו עיניי. 63 שנה לאחר תום המלחמה אחת המשפחות שהצילה חלק מבני משפחתי, עדין עושים הכול, כדי שהשכנים לא ידעו שהם הסתירו יהודים בעת המלחמה. האנשים הללו שסיכנו את חייהם ואת רכושם על מנת לסייע ליהודים עדין חוששים שאם השכנים שלהם ידעו שהם עזרו ליהודים הם יתנקמו בהם ולכן הם גם מסרבים, כבר שנים ארוכות, להכללתם בין חסידי אומות עולם.

     

    בתחילה הייתי בטוח שמדובר בפרנויה מצידם איזו האדרה של פחד ישן ובלתי רציונאלי שהפך לחלק מהסיפור שלהם ושקשה להם, אולי אפילו, להיפרד ממנו. אך כאשר נפגשנו עם עוד אנשים שהצילו או עזרו ליהודים בעת המלחמה התופעה הזו שבה וחזרה, אותו פחד בעיניים אותו חשש נסתר, התר מייד לבדוק האם יש שכנים בסביבה.

     

    אישה אחת ביקשה מאיתנו שנכנס לתוך הבית שלה כדי  שהשכנים לא יראו שאנחנו מדברים אתה. למרות שהמרחק בין הבתים גדול ואיש לא יכול היה לדעת מי אנחנו. אדם אחר שליווה אותנו והראה לנו את הדרך, נותר במכונית דחוק מאחור כדי שלא יראו אותו השכנים. מלבד משפחה אחת שבה גם הבת עבדה תקופה מסוימת בישראל והפכו ל"אוהבי היהודים" הידועים של הכפר. כל היתר עשו מאמצים כבירים לשמור על פרופיל נמוך את עובדת הקשר.

     

    אני נמצא כבר כמה ימים בפולין, בצרוף נסיבות מוזר ומופרך, התכנסנו כאן בפולין למפגש משפחתי ומסע שורשים של שרידי משפחה אחת שהתפזרה לישראל קנדה ושבדיה ונפגשה כמעט לראשונה עתה. במסגרת המפגש הזה, נסענו בסוף השבוע אל עיירה בשם סמיאטיץ ואל כמה כפרים שעוטפים אותה הנמצאים כמאה ועשרים קילומטר מצפון מזרח לוורשה.

     

    סמיאטיץ הייתה עיר מלאת חיים לפני המלחמה, חצי מאוכלוסייתה של העיירה היו יהודים, קרוב לשבעת אלפים יהודים, חיו בה ובסביבתה בעת פרוץ המלחמה. בתום המלחמה, כאשר הניצולים המעטים יצאו ממקומות המחבוא והמסתור שלהם, נודעו מימדי האסון. מן העיירה היהודית וסביבתה שרדו רק אחוז אחד מתושבי המקום, רק 70 איש חזרו מן התופת.

     

    המלחמה החלה טוב יחסית, הגרמנים הגיעו לעיירה בספטמבר 1939 אך לאחר ההסכם עם הרוסים על חלוקת פולין ושביתת נשק בין הצדדים, הועברה העיירה וסביבתה לידיים רוסיות, כך שתושבי האזור ידעו למעשה רק שבוע של כיבוש גרמני. אך לא  לאורך זמן, כעבור פחות משנתיים ביוני 1941 חזרו הגרמנים, לאחר שחצו את נהר הבוג שהיווה את קו הגבול בין הגרמנים לרוסים על אדמת פולין.

     

    שנתיים מאוחר יותר כאשר חוסל הגטו של סימיאיטיץ מתוך כאלף איש שניסו לברוח בלילה שקדם לחיסולו, הרוב המכריע נתפס ורק מעטים מצאו מקומות מסתור בבתי השכנים בכפרים וביערות מסביב. תושבי הגטו הובלו מסמיאטיץ רק מרחק נסיעה קצר ברכבות עד לטרבלניקה ושם סיימו את חייהם ביום הגעתם.

     

    מטרבלינקה כידוע, כמעט איש לא חזר, לא היו בה מחנות עבודה, לא היו בה כל חיים רק מפעל השמדה היום ונורא ובית קברות אדיר ליהדות פולין ואירופה. בטרבלינקה לאחר הירידה מן הרכבות התחנה הבאה והיחידה, הייתה המוות. שלוש עשר חודשיים בלבד פעל מחנה ההשמדה טרבלינקה, אך בתקופה הקצרה הזו, מצאו בו את מותם כשמונה מאות אלף איש.

     

    כאשר תמה המלחמה סימיאטיץ וכל הכפרים מסביב לה נותרו נקיים מיהודים, הזיכרון שלהם נמחק מהתודעה של הכפר ומן הסביבה. לא נותר אף סממן לחיים השוקקים של העיר, שני בתי הספר היהודים נעלמו, בית הכנסת נעלם, הבתים בהם התגוררו היהודים התמלאו בחיים חדשים ואפילו בית הקברות נמחק מעל פני האדמה. ל-70 האיש ששרדו את המלחמה ציפתה הפתעה לא נעימה כאשר הם  שבו לעיירה לאחר השחרור, בחיפוש אחר קרובי משפחה וניצולים אחרים, הם הפכו ללא רצויים בעירם, פה נרצח יהודי ששב לאחר המלחמה ושם הוכה. למודי ניסיון ארזו אחרוני השרידים את העיירה ולא שבו אליה עוד.

     

    כפר הולדתה של סבתי

     

    סבתא שלי מעולם, לא הייתה מוכנה לדבר לא על המוות ולא על החיים שלפני הגעתה לישראל. פולין הייתה חור שחור בקיום שלה ושלנו, הביקור בפולין ובכפר בו היא גדלה והמפגש עם חברת ילדות שלה אישה צלולה בת 92, לא אפשר אומנם לסתום את החור השחור הזה אך שמש עבורי כמסע היכרות עם העבר שלי עם המטען הגנטי הבלתי ברור שנותר לנו משם כפרטים וכקולקטיב, אם נרצה או נמחה.

     

     חברת ילדות

     

    תמיד הדהימה אותי העובדה שבקושי שני דורות חלפו מאז המפץ הגדול וכבר בין אלו שבחרו להגר לקנדה או לשבדיה או לישראל נוצר פער כה גדול תרבותי והתנהגותי ותמיד סקרן אותי לדעת, לא מה ניתן ללמוד מן המוות שבו אפופה פולין עבורנו, אלא מה ניתן ללמוד על החיים שלהם ועל התרבות וההוויה שבתוכה הם גדלו שעובר בקשרים הנסתרים של מערכת הדם.

     

    הנסיעה לפולין הפגישה אותי גם עם קבוצות הנוער הישראליות שמשוטטות לאורכה ולרוחבה של פולין להכריז אנחנו כאן עטופות בדגלי ישראל וארשת פנים רצינית וקודרת, אך על כך בפעם אחרת. 

                   

     


    * בתמונה העליונה - טרבלינקה  - בית הקברות הגדול של מאות אלפי יהודים
    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/10/08 15:16:

      צטט: קרן אטינגר 2008-09-28 08:56:13


      מולי,

      נהניתי מאוד מהפוסט שלך.

      לאורך הקריאה נזכרתי בספר של אפלפלד - "פולין ארץ ירוקה".

      מתואר שם ביקור שורשים של ילדי ישראל בן להורים ניצולי שואה.

      לכל אורך הדרך רואים את הצביעות של תושבי הכפר הפולני. מצד אחד הם נהנים מהביקור של התייר הישראלי ומצד שני חוששים מדעות השכנים ומושפעים עדיין מהסטריוטיפים האנטישמיים.

       

      כיכבתי כמובן - גם כי נהניתי וגם כי אני חייבת לך אחד בגלל היריעה מהבטן בפוסט על שטרנהל!!

       

      שנה טובה

      קרן

       

      שלום קרן ושנה טובה

       

      אכן גם אני חשתי את רוחו של אפלפלד מנשבת ואת מילותיו מרקדות מול עיני בביקור בכפר הזה

      תראי איך סגרנו מעגל מהסיפור של שטרנהל אל פולין הירוקה. הכול קשור

       

        28/9/08 08:56:


      מולי,

      נהניתי מאוד מהפוסט שלך.

      לאורך הקריאה נזכרתי בספר של אפלפלד - "פולין ארץ ירוקה".

      מתואר שם ביקור שורשים של ילדי ישראל בן להורים ניצולי שואה.

      לכל אורך הדרך רואים את הצביעות של תושבי הכפר הפולני. מצד אחד הם נהנים מהביקור של התייר הישראלי ומצד שני חוששים מדעות השכנים ומושפעים עדיין מהסטריוטיפים האנטישמיים.

       

      כיכבתי כמובן - גם כי נהניתי וגם כי אני חייבת לך אחד בגלל היריעה מהבטן בפוסט על שטרנהל!!

       

      שנה טובה

      קרן

        23/9/08 23:42:

      צטט: מנואל-אמיר 2008-09-22 19:32:36

      צטט: מולי בנטמן 2008-09-18 17:28:05

      צטט: יובז 2008-09-18 15:17:56

      טרבלינקה היא ככל הנראה השיא של מכונת ההשמדה, אולי אפילו יותר מאושוויץ-בירקנאו.

      מצבות הקהילות מספרות את הסיפור של נסיון למחוק כל זכר של העם היהודי באשר הוא.

       

      אני שמח על הפוסט מחד, בפרט על הפן האישי

      ומופתע מעוצמת האנטישמיות של היום מאידך

      הייתי בפולין והייתי ער לתופעות אנטישמיות, בעיקר באזור קראקוב, אך לא כפי שאתה מספר

      ומעניין - מה תפיסת המשפחה, זו מקנדה ומשוודיה ?

      מה למדו מההסטוריה ?

      אני חושב שאת הפחד הזה של הכפריים קשה להבין ולתאר

      אני אפילו לא בטוח שהוא עדות לאנטישמיות בדיוק, הרי יהודים כבר אין שם מזמן

      זו בעיקר עדות לחיים של הכפרים שקפאו מלכת. הכפר והעיירה שאני בקרתי בהם לא השתנו בשבעים שנה האחרונות שזו תופעה בפני עצמה. חשתי בתוך הכפרים הללו קצת כמו בסרט של קוסטריצה אנדרגראונד על אותם אנשים המתחבאים יחדיו בעת מלחמת העולם ולא יודעים שהמלחמה נגמרה מזמן

       

       

       

      מדובר על אנטישמיות ללא יהודים זהו פן של האנטישמיות שדווקא מוכר

      ( לפני  שנים קראתי פעם מאמר על הנושא שנגע לפולין וגרמניה , דובר על האנטישמיות שנשארה בהרבה מקומות למרות שהאנשים לא ראו יהודי מעולם.

       

      (סלחו לי על זכרוני הדל שאינו זוכר יותר את הפרטים)

       

      אנטישמיות היום איננה מכוונת בהכרח אל עבר היהודי אלא אל עברו של האחר

      כל מי שמהווה איום על הזהות

      במדינות הפוסט קומניסטיות מעולם לא נעשה חשבון נפש עם המלחמה ועדין לא הכירו את כניסתם של מהגרים חדשים והחיים עמם ולכן היהודי המופשט גם אם איננו קיים, נותר בן דמותה של האימה 

        23/9/08 23:40:

      צטט: sweetness 2008-09-22 10:14:25

      לא להאמין שזה כך, שנים אחרי

      זה עצוב ומטריד שהפחד הזה עדיין קיים

       

      זה עצוב אך גם זו בעיקר הבעיה שלהם

      שיחיו עם הפחד שלהם ועם השינאה שלהם

      שיחיו עם התרפקות מדומה על עבר שאיננו

      שיחיו עם האימה ויניחו לנו להיפרד מהשינאה לתמיד

       

        22/9/08 19:32:

      צטט: מולי בנטמן 2008-09-18 17:28:05

      צטט: יובז 2008-09-18 15:17:56

      טרבלינקה היא ככל הנראה השיא של מכונת ההשמדה, אולי אפילו יותר מאושוויץ-בירקנאו.

      מצבות הקהילות מספרות את הסיפור של נסיון למחוק כל זכר של העם היהודי באשר הוא.

       

      אני שמח על הפוסט מחד, בפרט על הפן האישי

      ומופתע מעוצמת האנטישמיות של היום מאידך

      הייתי בפולין והייתי ער לתופעות אנטישמיות, בעיקר באזור קראקוב, אך לא כפי שאתה מספר

      ומעניין - מה תפיסת המשפחה, זו מקנדה ומשוודיה ?

      מה למדו מההסטוריה ?

      אני חושב שאת הפחד הזה של הכפריים קשה להבין ולתאר

      אני אפילו לא בטוח שהוא עדות לאנטישמיות בדיוק, הרי יהודים כבר אין שם מזמן

      זו בעיקר עדות לחיים של הכפרים שקפאו מלכת. הכפר והעיירה שאני בקרתי בהם לא השתנו בשבעים שנה האחרונות שזו תופעה בפני עצמה. חשתי בתוך הכפרים הללו קצת כמו בסרט של קוסטריצה אנדרגראונד על אותם אנשים המתחבאים יחדיו בעת מלחמת העולם ולא יודעים שהמלחמה נגמרה מזמן

       

       

       

      מדובר על אנטישמיות ללא יהודים זהו פן של האנטישמיות שדווקא מוכר

      ( לפני  שנים קראתי פעם מאמר על הנושא שנגע לפולין וגרמניה , דובר על האנטישמיות שנשארה בהרבה מקומות למרות שהאנשים לא ראו יהודי מעולם.

       

      (סלחו לי על זכרוני הדל שאינו זוכר יותר את הפרטים)

        22/9/08 10:14:

      לא להאמין שזה כך, שנים אחרי

      זה עצוב ומטריד שהפחד הזה עדיין קיים

       

        22/9/08 07:23:

      צטט: אורי כרמל 2008-09-21 23:31:35

      אתה חיייייייייב לקרוא את extremely loud and incredibly close  של Jonathan Safran Foer

      חייב

       

      *

      אורי

      כמובן שקראתי אותו, ספר נהדר, תודה על ההמלצה

       

       

        22/9/08 07:21:

      צטט: גורדי לצ'אנס 2008-09-21 22:39:24


      פוסט מרתק. גם אני ביקרתי בפולין, לפני 13 שנה, בעיירה של סבי. ונדמה היה שחזרתי מאות שנים אחורה.

       

      כאשר מגיעים לכפרים שנמצאים בסך הכול במרחק נסיעה לא ארוכה מוורשה זו באמת חזרה בזמן. בבית שבו ביקרנו עדין שואבים למשל את המים מן הבאר והשרותים הם כמובן בחצר

       

        21/9/08 23:31:

      אתה חיייייייייב לקרוא את extremely loud and incredibly close  של Jonathan Safran Foer

       

      חייב

       

      *

      אורי

        21/9/08 22:39:


      פוסט מרתק. גם אני ביקרתי בפולין, לפני 13 שנה, בעיירה של סבי. ונדמה היה שחזרתי מאות שנים אחורה.

        21/9/08 13:38:

      צטט: אמיתי סנדי 2008-09-19 20:52:37

      שנת "פולין-ישראל" היא יוזמה של הממשלה הפולנית לקירוב לבבות בין פולין וישראל. אם אתה שואל אותי, הם עשו את זה כי הם קונים מאיתנו בשנים האחרונות הרבה מאוד נשק.

       

      למה? הם עדיין מאוד פוחדים, גם מהגרמנים וגם מהרוסים.

       

      במסגרת זאת עבדתי במשך שנה וחצי על פרוייקט משותף.

      בחודש שעבר התפוטרתי מהפרוייקט שהיה הבייבי שלי במשך שנה וחצי.

      אם אתה שואל אותי, אז אחרי התנסות אישית, גם בעיני פולין היא חור שחור באמצע אירופה. מעדיף לעבוד עם גרמנים.

      מעניין, מזל שלא עבדתי עם האוקראינים.

      מהתנסות אישית, סבתא שלי תמיד טענה שהם הכי גרועים. 

       

      אני מניח שלכול סבתא יש זיכרון רע מהאוייב האינטימי שלה

      הפולנים זכו לבכורה לא הבכרח בגלל שהם היו הגרועים ביותר אלא קודם כול בגלל המספרים

      אבל אין ספק שפולין בניגוד לגרמניה מעולם לא התמודדה עם המלחמה באמת והיום היא מנפנפת ביהודיה של לפני המלחמה

      מסיבות כלכליות ופוליטיות כמו שמנפנפנים באבורג'ינים באוסטרליה

        20/9/08 09:32:

      צטט: מר רשתות 2008-09-19 16:18:18

      כששהיתי בשבתון כפול, תכננתי לנסוע לשבועיים לפולין, בעקבות המוות ובעקבות החיים היהודיים.  אך לא אזרתי אומץ.

      בעבודתי יצא לי להפגש עם הרבה פולנים צעירים, והיה לי קשה וקרוב אתם.  

       

      אני לא ידעתי בדיוק למה לצפות לפני הנסיעה ובייחוד מפני שאני מתקשה לראות במסע כזה הצהרת אנחנו כאן, אלא רק מסע פרטי אל נבכי ההיסטוריה הפרטית של המשפחה שלי ושל ההיסטוריה של עם, אבל לא כהצהרה לאומית ולכן זו בהחלט החלטה לא פשוטה לקום ולנסוע לשם.   

        20/9/08 09:28:

      צטט: ד פ נ ה 2008-09-19 20:39:57


      מולי, מרתקת הרשומה.

      משום שלי אין שורשים ידועים, כלומר אין ספק שחלקים נרחבים ממשפחתי נספו בשואה

      אך הסבים והסבתות שלי, כולם, היגרו לאמריקה בשנות העשרים עם הוריהם, הרבה לפני המלחמה.

      לכן רציתי מאוד לנסוע עם ביתי במסע שלה לפולין. מסיבות שונות זה לא התאפשר לי אך במסע של בני

      אצטרף, חשוב לי מאוד, גם אם אין שורשים משפחתיים, הרי שזו חלק מהמורשת היהודית.

      אני בעד המסעות לפולין. יהיה מעניין לקרוא מה תכתוב על כך.

       

      לא מזמן סיימתי לקרוא את "חיים שלמים" של אהרון אפלפלד ובין היתר הוא עוסק בכך שלא היה לאן לחזור לאחר המלחמה.

      הספר מצויין.

       

      תודה ושבת שלום, דפנה

       

       

       

      תודה על הדברים.

      בטיסה בדרך לשפולין קראתי את פולין ארץ ירוקה של אפלפלד וזה בהחלט ספר מעניין לקרוא תמיד אך בוודאי בקונטקסט של ביקור בפולין. כפי שציינתי אני עוד אתייחס לנושא מצעדי החיים והמשלחות הבית ספריות לפולין אך דעתי אינה נוחה עם המסעות הללו. זה מוזר תמיד להסתבב במקום שהיה הבית ושפת האם של דור וחצי לפניך ולהיות בו זר מוחלט

       

        19/9/08 20:52:

      שנת "פולין-ישראל" היא יוזמה של הממשלה הפולנית לקירוב לבבות בין פולין וישראל. אם אתה שואל אותי, הם עשו את זה כי הם קונים מאיתנו בשנים האחרונות הרבה מאוד נשק.

       

      למה? הם עדיין מאוד פוחדים, גם מהגרמנים וגם מהרוסים.

       

      במסגרת זאת עבדתי במשך שנה וחצי על פרוייקט משותף.

      בחודש שעבר התפוטרתי מהפרוייקט שהיה הבייבי שלי במשך שנה וחצי.

      אם אתה שואל אותי, אז אחרי התנסות אישית, גם בעיני פולין היא חור שחור באמצע אירופה. מעדיף לעבוד עם גרמנים.

      מעניין, מזל שלא עבדתי עם האוקראינים.

      מהתנסות אישית, סבתא שלי תמיד טענה שהם הכי גרועים. 

        19/9/08 20:39:


      מולי, מרתקת הרשומה.

      משום שלי אין שורשים ידועים, כלומר אין ספק שחלקים נרחבים ממשפחתי נספו בשואה

      אך הסבים והסבתות שלי, כולם, היגרו לאמריקה בשנות העשרים עם הוריהם, הרבה לפני המלחמה.

      לכן רציתי מאוד לנסוע עם ביתי במסע שלה לפולין. מסיבות שונות זה לא התאפשר לי אך במסע של בני

      אצטרף, חשוב לי מאוד, גם אם אין שורשים משפחתיים, הרי שזו חלק מהמורשת היהודית.

      אני בעד המסעות לפולין. יהיה מעניין לקרוא מה תכתוב על כך.

       

      לא מזמן סיימתי לקרוא את "חיים שלמים" של אהרון אפלפלד ובין היתר הוא עוסק בכך שלא היה לאן לחזור לאחר המלחמה.

      הספר מצויין.

       

      תודה ושבת שלום, דפנה

       

       

       

        19/9/08 20:39:

      צטט: ורד א. 2008-09-19 09:42:41

      עצוב לדעת שעד היום נשאר הפחד הזה.

      לא ייאמן שגם בתחילת המאה ה- 21 אנשים מפחדים שהסביבה תדע שהם עזרו ליהודים.

      במקום שיהיו גאים במעשיהם, הם חוששים לחייהם.

       

      אני לא חשוב שזו סכנה לחייהם אבל כנראה אי נעימות מיותרת

       

        19/9/08 20:35:

      צטט: מר רשתות 2008-09-19 16:18:18

      כששהיתי בשבתון כפול, תכננתי לנסוע לשבועיים לפולין, בעקבות המוות ובעקבות החיים היהודיים.  אך לא אזרתי אומץ.

      בעבודתי יצא לי להפגש עם הרבה פולנים צעירים, והיה לי קשה וקרוב אתם.  

       

      בפולין יש כיום הרבה מאוד בורות לגבי יהודים ויהדות

      הייתה לנו בשהותנו בפריס חברה פולניה מקסימה ונטולת כל אנטישמיות

      כאשר היא בא לבקר מוורשה לאחר לידת בננו היא הביאה לנו מתנה

      פסלון של יהודי מגולף מעץ (עם כל הסממנים של יהודי, האף והשטריימל) וסיפרה לנו שבפולין תולים את הפסלון הזה על יד הדלת ומצמידים לו מטבע מתחתיו וזה נחשב סמל למזל טוב והצלחה. לך תסביר עכשיו למישהי כזו (מלאת כוונות טובות) מה אנחנו רואים כאשר אנחנו מקבלים פסל כזה

       

       

        19/9/08 16:18:

      כששהיתי בשבתון כפול, תכננתי לנסוע לשבועיים לפולין, בעקבות המוות ובעקבות החיים היהודיים.  אך לא אזרתי אומץ.

      בעבודתי יצא לי להפגש עם הרבה פולנים צעירים, והיה לי קשה וקרוב אתם.  

        19/9/08 09:42:

      עצוב לדעת שעד היום נשאר הפחד הזה.

      לא ייאמן שגם בתחילת המאה ה- 21 אנשים מפחדים שהסביבה תדע שהם עזרו ליהודים.

      במקום שיהיו גאים במעשיהם, הם חוששים לחייהם.

        19/9/08 09:00:

      צטט: מולי בנטמן 2008-09-19 07:22:44

      צטט: יובז 2008-09-19 00:50:01

      צטט: מולי בנטמן 2008-09-18 17:28:05

      צטט: יובז 2008-09-18 15:17:56

      טרבלינקה היא ככל הנראה השיא של מכונת ההשמדה, אולי אפילו יותר מאושוויץ-בירקנאו.

      מצבות הקהילות מספרות את הסיפור של נסיון למחוק כל זכר של העם היהודי באשר הוא.

       

      אלו שאנו דיברנו איתם היו אלו שעזרו ואלו שחששו לכן התמונה שיש לי היא חלקית תוסיף לכך את העובדה שהם מדברים רק פולנית ולכן לא היתה לי תקשורת ישירה איתם אלא רק חלקית וכן בסוף נותר רק הקושי להאמין שאדם החי בתחילת המאה ה-21 בפולין עדין חושש שהעובדה שסייע ליהודים לפני למעלה משישים שנה, אבל קשה להתכחש לעובדות.

       

      קצת כמו היפנים שעדיין יוצאים מהיערות ולא יודעים שהמלחמה נגמרה ?

      אולי מעין הלם קרב קולקטיבי ?

      אבל בהחלט סיפור מדהים

        19/9/08 07:22:

      צטט: יובז 2008-09-19 00:50:01

      צטט: מולי בנטמן 2008-09-18 17:28:05

      צטט: יובז 2008-09-18 15:17:56

      טרבלינקה היא ככל הנראה השיא של מכונת ההשמדה, אולי אפילו יותר מאושוויץ-בירקנאו.

      מצבות הקהילות מספרות את הסיפור של נסיון למחוק כל זכר של העם היהודי באשר הוא.

       

      אני שמח על הפוסט מחד, בפרט על הפן האישי

      ומופתע מעוצמת האנטישמיות של היום מאידך

      הייתי בפולין והייתי ער לתופעות אנטישמיות, בעיקר באזור קראקוב, אך לא כפי שאתה מספר

      ומעניין - מה תפיסת המשפחה, זו מקנדה ומשוודיה ?

      מה למדו מההסטוריה ?

      אני חושב שאת הפחד הזה של הכפריים קשה להבין ולתאר

      אני אפילו לא בטוח שהוא עדות לאנטישמיות בדיוק, הרי יהודים כבר אין שם מזמן

      זו בעיקר עדות לחיים של הכפרים שקפאו מלכת. הכפר והעיירה שאני בקרתי בהם לא השתנו בשבעים שנה האחרונות שזו תופעה בפני עצמה. חשתי בתוך הכפרים הללו קצת כמו בסרט של קוסטריצה אנדרגראונד על אותם אנשים המתחבאים יחדיו בעת מלחמת העולם ולא יודעים שהמלחמה נגמרה מזמן

       

       

       

      מולי,

      לכאורה אפשר לחשוב שמדובר במעין בורות מסוגה של אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו

      אבל אני נוטה להיות זהיר שלטא לומר חששן או פחדן

      ומתיחס למצב כאל אנטישמיות חבויה לשמה

       

      אלו שאנו דיברנו איתם היו אלו שעזרו ואלו שחששו לכן התמונה שיש לי היא חלקית תוסיף לכך את העובדה שהם מדברים רק פולנית ולכן לא היתה לי תקשורת ישירה איתם אלא רק חלקית וכן בסוף נותר רק הקושי להאמין שאדם החי בתחילת המאה ה-21 בפולין עדין חושש שהעובדה שסייע ליהודים לפני למעלה משישים שנה, אבל קשה להתכחש לעובדות.

        19/9/08 00:50:

      צטט: מולי בנטמן 2008-09-18 17:28:05

      צטט: יובז 2008-09-18 15:17:56

      טרבלינקה היא ככל הנראה השיא של מכונת ההשמדה, אולי אפילו יותר מאושוויץ-בירקנאו.

      מצבות הקהילות מספרות את הסיפור של נסיון למחוק כל זכר של העם היהודי באשר הוא.

       

      אני שמח על הפוסט מחד, בפרט על הפן האישי

      ומופתע מעוצמת האנטישמיות של היום מאידך

      הייתי בפולין והייתי ער לתופעות אנטישמיות, בעיקר באזור קראקוב, אך לא כפי שאתה מספר

      ומעניין - מה תפיסת המשפחה, זו מקנדה ומשוודיה ?

      מה למדו מההסטוריה ?

      אני חושב שאת הפחד הזה של הכפריים קשה להבין ולתאר

      אני אפילו לא בטוח שהוא עדות לאנטישמיות בדיוק, הרי יהודים כבר אין שם מזמן

      זו בעיקר עדות לחיים של הכפרים שקפאו מלכת. הכפר והעיירה שאני בקרתי בהם לא השתנו בשבעים שנה האחרונות שזו תופעה בפני עצמה. חשתי בתוך הכפרים הללו קצת כמו בסרט של קוסטריצה אנדרגראונד על אותם אנשים המתחבאים יחדיו בעת מלחמת העולם ולא יודעים שהמלחמה נגמרה מזמן

       

       

       

      מולי,

      לכאורה אפשר לחשוב שמדובר במעין בורות מסוגה של אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו

      אבל אני נוטה להיות זהיר שלטא לומר חששן או פחדן

      ומתיחס למצב כאל אנטישמיות חבויה לשמה

        18/9/08 22:11:

      צטט: ליאי 2008-09-18 15:05:11


      התלבטתי למה להתייחס, להיבט ההיסטורי או האישי ואז הבנתי שבקולקטיב שלנו אין הבחנה ממשית.

       

      קיים עדיין מיתוס של אירופה המשוחררת מהנאציזם, כאשר, למעשה, מדובר באירופה ששיתפה פעולה מרצון (לא רק הגרמנים היו "תליינים מרצון"). על אחת כמה וכמה פולין שהייתה (ונותרה) אנטישמית אחרי המלחמה. בכפר שציינת נרצח אדם, באחרים נרצחו מאות שורדים (הבולט שביניהם פוגרום קילצה שהוביל לתנועת הבריחה).

       

      האנטישמיות הזו לא מטופלת, מוסתרת באנדרטאות גרנדיוזיות ובקופת מדינה שגדלה עם כל משלחת של בני נוער.

      יש רגעים שנדמה שהגלובליזציה לא כוללת את היהודים, אבל בחרנו (לא רק מי שהיגר לקנדה וארה"ב) לחיות עטופים באסקפיזם, אחרת תחושת הרדיפה לא תאפשר קיום נורמלי.

       

       

      האישי והכללי בסיפור הזה כבר הפכו מזמן לעיסה אחת בלתי ניתנת להפרדה

      האנטישמיות לא נעלמנ מן העולם אך גם איננה נותנת לנו הצדקה להסתובב בעולם כאילו כולם רוצים להשמידנו

      זה עשה לנו יותר נזק מתועלת לאורך השנים.

      אני לא יודע אם היו להם סיבות טובות לפחד או לא לכפריים שפגשנו אך ללא ספק החשש שלהם היה אמיתי ומעלה שאלות על פולין שמחבקת כיום את התרבות היהודית ובוכה על אובדנה

        18/9/08 17:29:

      צטט: ~rachel~ 2008-09-18 16:49:01


      לא ידעתי על התופעה,מעולם לא שמעתי על כך

      הייתי בטוחה שפולנים שקפצו על אותה עגלה של חסידי אומות.

       

      זכיתי לשמוע מהורי ומסבי את הקורות אותם...הם דיברו .

      מקווה לעשות בקרוב ממש את מה שאתה עושה עכשיו.

       

      בדיוק מה שאני ציפתי לו שכיום המגמה תהייה של רבים להתגאות ולספר בקול גדול שהם הצילו יהודים בעת המלחמה

      אני מניח שבערים הגדולות זה אכן כך ורק במנהרות הזמן הפרטיות שלנו הדברים עדין לא השתנו

        18/9/08 17:28:

      צטט: יובז 2008-09-18 15:17:56

      טרבלינקה היא ככל הנראה השיא של מכונת ההשמדה, אולי אפילו יותר מאושוויץ-בירקנאו.

      מצבות הקהילות מספרות את הסיפור של נסיון למחוק כל זכר של העם היהודי באשר הוא.

       

      אני שמח על הפוסט מחד, בפרט על הפן האישי

      ומופתע מעוצמת האנטישמיות של היום מאידך

      הייתי בפולין והייתי ער לתופעות אנטישמיות, בעיקר באזור קראקוב, אך לא כפי שאתה מספר

      ומעניין - מה תפיסת המשפחה, זו מקנדה ומשוודיה ?

      מה למדו מההסטוריה ?

      אני חושב שאת הפחד הזה של הכפריים קשה להבין ולתאר

      אני אפילו לא בטוח שהוא עדות לאנטישמיות בדיוק, הרי יהודים כבר אין שם מזמן

      זו בעיקר עדות לחיים של הכפרים שקפאו מלכת. הכפר והעיירה שאני בקרתי בהם לא השתנו בשבעים שנה האחרונות שזו תופעה בפני עצמה. חשתי בתוך הכפרים הללו קצת כמו בסרט של קוסטריצה אנדרגראונד על אותם אנשים המתחבאים יחדיו בעת מלחמת העולם ולא יודעים שהמלחמה נגמרה מזמן

       

       

        18/9/08 16:49:


      לא ידעתי על התופעה,מעולם לא שמעתי על כך

      הייתי בטוחה שפולנים שקפצו על אותה עגלה של חסידי אומות.

       

      זכיתי לשמוע מהורי ומסבי את הקורות אותם...הם דיברו .

      מקווה לעשות בקרוב ממש את מה שאתה עושה עכשיו.

        18/9/08 15:17:

      טרבלינקה היא ככל הנראה השיא של מכונת ההשמדה, אולי אפילו יותר מאושוויץ-בירקנאו.

      מצבות הקהילות מספרות את הסיפור של נסיון למחוק כל זכר של העם היהודי באשר הוא.

       

      אני שמח על הפוסט מחד, בפרט על הפן האישי

      ומופתע מעוצמת האנטישמיות של היום מאידך

      הייתי בפולין והייתי ער לתופעות אנטישמיות, בעיקר באזור קראקוב, אך לא כפי שאתה מספר

      ומעניין - מה תפיסת המשפחה, זו מקנדה ומשוודיה ?

      מה למדו מההסטוריה ?

        18/9/08 15:05:


      התלבטתי למה להתייחס, להיבט ההיסטורי או האישי ואז הבנתי שבקולקטיב שלנו אין הבחנה ממשית.

       

      קיים עדיין מיתוס של אירופה המשוחררת מהנאציזם, כאשר, למעשה, מדובר באירופה ששיתפה פעולה מרצון (לא רק הגרמנים היו "תליינים מרצון"). על אחת כמה וכמה פולין שהייתה (ונותרה) אנטישמית אחרי המלחמה. בכפר שציינת נרצח אדם, באחרים נרצחו מאות שורדים (הבולט שביניהם פוגרום קילצה שהוביל לתנועת הבריחה).

       

      האנטישמיות הזו לא מטופלת, מוסתרת באנדרטאות גרנדיוזיות ובקופת מדינה שגדלה עם כל משלחת של בני נוער.

      יש רגעים שנדמה שהגלובליזציה לא כוללת את היהודים, אבל בחרנו (לא רק מי שהיגר לקנדה וארה"ב) לחיות עטופים באסקפיזם, אחרת תחושת הרדיפה לא תאפשר קיום נורמלי.

       

      פרופיל

      מולי בנטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין