בטעות, הוזמנו לביה"ס שליש מכמות המנות שמגיעות בדרך-כלל בארוחת הצהריים.

ילדי כיתה י', שהיו איתי בשיעור, יצאו וגילו שאין אוכל.

אחד מהם לא החזיק מעמד והלך הביתה, למרות שהיו לו עוד שיעורים במערכת.

אחת מהתלמידות, שגרה במשפחתון ולא בביתה, החלה לבכות ולהאשים את צוות ביה"ס, שהזמין בכוונה פחות מנות.

כל המורות שהיו בחדר מורים התאפקו שלא לבכות בפניה.

הסברנו לה שחלה טעות, שאנחנו מזמינים תמיד יותר, שאף אחד לא חשוב יותר ממנה,

שיש אוכל אחר שאפשר להציע לה.

אבל הכובד שבלב נשאר.

עוד יום עבודה...